ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ה
טְהוֹרָה מִטֻּמְאָתָהּ. מִטֻּמְאַת נִדָּה, וּמֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ:
אֲבָל טְמֵאָה עַל גַּב רֻקָּהּ. שֶׁנִּתְלַשׁ עַל הַמָּעוֹת קֹדֶם טְבִילָה, וּטְמֵאָה מִתּוֹרַת מַגָּע, דְּרֻקָּהּ מְטַמֵּא בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא:
נָתְנָה שְׂעָרָהּ בְּפִיהָ. וְלֹא בָאוּ הַמַּיִם בִּשְׂעָרָהּ:
קָרְצָה שִׂפְתוֹתֶיהָ. דָּחֲקָה שִׂפְתוֹתֶיהָ בְיוֹתֵר זוֹ בָזוֹ:
כְּאִלּוּ לֹא טָבְלָה. וַאֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה:
הָאוֹחֵז בְּאָדָם וּבְכֵלִים וּמַטְבִּילָן טְמֵאִין. דְּבִמְקוֹם אֲחִיזָתוֹ לֹא בָאוּ מַיִם:
וְאִם הֵדִיחַ יָדָיו בַּמַּיִם טְהוֹרִים. לְפִי שֶׁהַמַּשְׁקֶה שֶׁעַל יָדָיו מִתְחַבֵּר לְמֵי הַמִּקְוֶה וְשׁוּב אֵין כָּאן חֲצִיצָה:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יְרַפֶּה וְכוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
בֵּית הַסְּתָרִים. כְּגוֹן תּוֹךְ הָאֹזֶן וְתוֹךְ הַחֹטֶם וְתוֹךְ הַפֶּה:
בֵּית הַקְּמָטִין. שֶׁל שֶׁחִי וְשֶׁל עֶרְוָה. אִי נַמִּי, קְמָטִין שֶׁל זָקֵן וּזְקֵנָה שֶׁבְּשָׂרָם נִקְמָט:
אֵין צָרִיךְ שֶׁיָּבֹאוּ בָהֶן מָיִם. דִּכְתִיב (ויקרא טו) וְכָל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם, וְכִי בִשְׁטִיפַת יָדַיִם נִטְהָר הַזָּב, וַהֲלֹא טְבִילַת כָּל הַגּוּף בְּמַיִם חַיִּים הוּא צָרִיךְ, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ מַה יָּדָיו בַּנִּרְאֶה, אַף כָּל בְּשָׂרוֹ בַנִּרְאֶה, פְּרָט לְבֵית הַסְּתָרִים. וְאַף עַל פִּי כֵן אָמְרוּ חֲכָמִים לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁתְּהֵא אִשָּׁה מְדִיחָה קְמָטֶיהָ בִשְׁעַת טְבִילָה, דִּנְהִי דְאֵין צְרִיכִין לָבֹא בָהֶן מַיִם, מָקוֹם הָרָאוּי לְבִיאַת מַיִם בָּעִינַן: