ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ד
אוֹ שֶׁהָלַךְ בָּהֶן הַטָּמֵא וְשָׁתָה טָהוֹר טָהוֹר. שֶׁאֵין מֵי גְבָאִים עֲלוּלִים לְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּתָּלְשׁוּ, כְּדַאֲמַרַן לְעֵיל:
אֶחָד מֵי גְבָאִים מֵי בוֹרוֹת מֵי שִׁיחִין. כֻּלְּהוּ שָׁוִין לְכָל הַדִּינִים דִּתְנִינַן בְּמַתְנִיתִין עַד הַמַּעֲלָה הַשֵּׁנִית. בּוֹרוֹת, הֵן עֲשׂוּיִין עֲגֻלִּין. שִׁיחִין, אֲרֻכִּין וּקְצָרִים. מְעָרוֹת, מְרֻבָּעוֹת וּמְכֻסּוֹת בְּקֵרוּי אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהֶן פֶּה:
מֵי תַמְצִיּוֹת שֶׁפָּסְקוּ. גְּשָׁמִים הַיּוֹרְדִים עַל הֶהָרִים וּמִתְמַצִּין הַמַּיִם וּמְבַעְבְּעִין מִן הֶהָרִים לְאַחַר שֶׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים וּפָסְקוּ הֶהָרִים מִזְּחִילָתָן, אוֹתָן הַמַּיִם הַנִּשְׁאָרִים הֵן כְּמֵי גְבָאִים, וְאִם שָׁתָה מֵהֶן אָדָם טָמֵא אוֹ מִלֵּא בִכְלִי טָמֵא אוֹ נָפְלוּ בָהֶן מַשְׁקִין טְמֵאִין, אֵין הַטִּפָּה הַטְּמֵאָה מִתְבַּטֶּלֶת בָּהֶן. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פָסְקוּ הֶהָרִים מִזְּחִילָתָן, אַף עַל פִּי שֶׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, אֵין נֶחְשָׁבִין כְּמֵי גְבָאִים, וּמֵי הַגְּשָׁמִים הַנִּזְחָלִין אַחַר כָּךְ מִן הֶהָרִים מְבַטְּלִים הַטִּפָּה הַטְּמֵאָה אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים לֹא בִטְּלוּהָ. וְהָכִי תְנַן בְּפֶרֶק ב' דְּמַכְשִׁירִין (משנה ג), מֵי שְׁפִיכוֹת שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶם מֵי גְשָׁמִים, אִם רֹב מִן הַטָּהוֹר, טָהוֹר, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁקָּדְמוּ מֵי שְׁפִיכוֹת, אֲבָל קָדְמוּ מֵי גְשָׁמִים, אֲפִלּוּ כָל שֶׁהוּא, מֵי שְׁפִיכוֹת טָמֵא:
הַקְּרוֹבִים לָעִיר וְלַדֶּרֶךְ טְמֵאִים. דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא שָׁתָה [מֵהֶן] טָמֵא אוֹ מִלֵּא בִכְלִי טָמֵא:
עַד שֶׁיְּהַלְּכוּ רֹב בְּנֵי אָדָם. הַשַּׁיָּרוֹת הַהוֹלְכוֹת בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה. דְּאָז טְמֵאִים, שֶׁמָּא שָׁתָה מֵהֶן אָדָם טָמֵא אוֹ מִלֵּא בִכְלִי טָמֵא: