ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ג
נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים. הָכָא אַשְׁמְעִינַן שֶׁמֵּי גְבָאִים הַלָּלוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַל יְדֵי מַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁנָּפְלוּ בָהֶן:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בֵּין שֶׁהֵדִיחַ בֵּין שֶׁלֹּא הֵדִיחַ. אַכֻּלְּהוּ קָאֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, בֵּין אַטֻּמְאָה שֶׁבָּאָה מֵחֲמַת אָדָם, בֵּין מֵחֲמַת כְּלִי, בֵּין מֵחֲמַת מַשְׁקִין, בְּכֻלְּהוּ סְבִירָא לֵיהּ בֵּין הֵדִיחַ בֵּין שֶׁלֹּא הֵדִיחַ טָמֵא הַכִּכָּר. וְטַעֲמָא דְרַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁטִּפַּת הַמַּיִם טְמֵאִים שֶׁנָּפְלוּ מִפִּי הַטָּמֵא אוֹ מִן הַכְּלִי אוֹ מִן הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין, לְבַסּוֹף כְּשֶׁנָּפְלוּ כָל הַמַּיִם נִשְׁתַּיְּרָה הַטִּפָּה הַהִיא עַל הַכִּכָּר וְטִמְּאַתּוּ. וְאֵין הֲלָכָה כְרַבִּי שִׁמְעוֹן: