ברטנורא על משנה מעשר שני· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה יא
קוּ"ף קָרְבָּן. הֶקְדֵּשׁ:
ד' דְּמַאי. לָקוּחַ מֵעַם הָאָרֶץ:
בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה. שֶׁגָּזְרוּ שֶׁלֹּא לְקַיֵּם הַמִּצְוֹת:
שְׁמוֹת בְּנֵי אָדָם הֵן. אוֹתִיּוֹת שֶׁל רָאשֵׁי שֵׁמוֹת, קוּ"ף קְהָת, ד' דָּנִיֵּאל, ט' טוֹבְיָה. וְהַכֹּל חֻלִּין:
אֶשְׁתָּקַד הָיְתָה מְלֵאָה פֵרוֹת תְּרוּמָה וּפִנָּהּ. וְרַבָּנָן סָבְרֵי אִם אִיתָא דְפִנָּהּ לַתְּרוּמָה מִגְרָר הֲוָה גָרֵיר לַהּ וְלֹא הָיָה מַנִּיחַ שֵׁם תְּרוּמָה כָּתוּב שָׁם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: