ברטנורא על משנה מעשר שני· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ט
כָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאִים. בְּכָל מָקוֹם, בֵּין בָּרֶגֶל בֵּין בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. וּבִירוּשָׁלַיִם בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה חוּץ מִימוֹת הָרֶגֶל:
הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם שֶׁמָּא מָעוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הֵם:
אֲפִלּוּ דִּינָר זָהָב עִם הַכֶּסֶף וְעִם הַמָּעוֹת. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְעָרְבָן יַחַד, וְאִיכָּא לְמֵימַר הַלָּלוּ מָעוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁרְגִילִין לְחַלֵּל הַמַּעֲשֵׂר עַל דִּינְרֵי זָהָב, וְהַנִּשְׁאָר שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ לְדִינָר זָהָב מְחַלְּלוֹ עַל הַכֶּסֶף, וְהַמּוֹתָר עַל מָעוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת, וּמְעָרְבִין אוֹתָן יַחַד, אֲפִלּוּ הָכִי לֹא חַיְשִׁינַן:
מָצָא בְתוֹכָן. בְּתוֹךְ הַכִּיס אוֹ הַצְּרוֹר שֶׁהַמָּעוֹת נְתוּנִים בְּתוֹכוֹ: