ברטנורא על משנה מעשר שני· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ח
הַמַּנִּיחַ אִסָּר. לִהְיוֹת מְחַלֵּל עָלָיו פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וּכְבָר חִלֵּל:
וְאָכַל עָלָיו עַד חֶצְיוֹ וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר. וְהוֹלִיךְ הָאִסָּר עִמּוֹ, וְשָׁם הוּא שָׁוֶה פֻנְדְּיוֹן, וּבַתְּחִלָּה לֹא הָיָה יוֹצֵא אֶלָּא בַּחֲצִי פֻנְדְּיוֹן, שֶׁהַפֻּנְדְּיוֹן שְׁנֵי אִסָּרִין, נִמְצָא לְפִי מַה שֶּׁהוּא יוֹצֵא עַכְשָׁיו שֶׁנִּשְׁאַר בּוֹ אִסָּר שֶׁל חֻלִּין, וּלְפִיכָךְ אוֹכֵל עָלָיו עוֹד אִסָּר:
אוֹכֵל עָלָיו עוֹד פְּלָג. חֲצִי אִסָּר, וְלֹא אָמְרִינַן כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא אִסָּר הֲרֵי אֲכָלוֹ כֻלּוֹ:
הַמַּנִּיחַ אִסָּר שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. לִהְיוֹת אוֹכֵל עָלָיו חֻלִּין שֶׁלּוֹ בִּקְדֻשַּׁת מַעֲשֵׂר, וְאָכַל עָלָיו עַד אַחַד עָשָׂר בְּאִסָּר, וְאֶחָד מִמֵּאָה בְּאִסָּר, יָצָא כָּל הָאִסָּר לְחֻלִּין. פֵּרוּשׁ אִם הָיָה אוֹתוֹ אִסָּר מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי וְאָכַל עֲשָׂרָה חֲלָקִים מֵאַחַד עָשָׂר חֲלָקִים שֶׁבּוֹ, כְּגוֹן שֶׁאַחַד עָשָׂר רִמּוֹנִים שָׁוִין אִסָּר, וְאָכַל עָלָיו עֲשָׂרָה רִמּוֹנִים וְנִשְׁאַר בּוֹ עֲדַיִן חֵלֶק מֵאַחַד עָשָׂר בִּקְדֻשַּׁת מַעֲשֵׂר, יָצָא כֻלּוֹ לְחֻלִּין. וְאִם הָיָה הָאִסָּר מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל וַדַּאי וְאָכַל עָלָיו עַד שֶׁנִּשְׁאַר בּוֹ אֶחָד מִמֵּאָה, כְּגוֹן שֶׁמֵּאָה תְאֵנִים נִמְכָּרִים בְּאִסָּר, וְאָכַל עָלָיו תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה, יָצָא כֻלּוֹ לְחֻלִּין:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הַכֹּל עֲשָׂרָה. אֶחָד וַדַּאי וְאֶחָד דְּמַאי, כְּשֶׁלֹּא נִשְׁאַר בָּאִסָּר אֶלָּא עֲשִׂירִיתוֹ יָצָא לְחֻלִּין. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ עֲשָׂרָה רִמּוֹנִים נִמְכָּרִין בְּאִסָּר, וְאָכַל עָלָיו תִּשְׁעָה, יָצָא לְחֻלִּין. וְאִם נִשְׁאַר בּוֹ יוֹתֵר, כְּגוֹן שֶׁלֹּא אָכַל אֶלָּא שְׁמֹנָה, צָרִיךְ לֶאֱכֹל כְּנֶגְדּוֹ:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בַּוַּדַּאי אַחַד עָשָׂר וּבַדְּמַאי עֲשָׂרָה. אִם נִשְׁאַר עַל הָאִסָּר שֶׁל וַדַּאי אֶחָד מֵעֲשָׂרָה חַיָּב לֶאֱכֹל עָלָיו עוֹד [אֶחָד], לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְרוּטָה אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ, לֹא לְעִנְיַן גָּזֵל, וְלֹא לְעִנְיַן נֶהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ. ופְרוּטָה הִיא אֶחָד מִשְּׁמֹנָה בָּאִסָּר הָאִטַּלְקִי נִמְצָא עֲשִׂירִית הָאִסָּר הוּא שְׁמֹנֶה עֲשִׂירִיּוֹת שֶׁל פְּרוּטָה דְּהַיְנוּ פְּרוּטָה פָּחוֹת חֹמֶשׁ, נִמְצָא כְּשֶׁתּוֹסִיף עָלָיו חֹמֶשׁ דְּהוּא רְבִיעַ מִלְּגָו הַיְנוּ חֻמְשָׁא מִלְּבַר יִהְיֶה [בֵּין] הַכֹּל פְּרוּטָה, וּלְפִיכָךְ חוֹשְׁשִׁים לָהּ. וְאִם יִהְיֶה פָּחוֹת מֵעֲשִׂירִיתוֹ אֵין חוֹשְׁשִׁים לוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ עִם תּוֹסֶפֶת הַחֹמֶשׁ יִהְיֶה בוֹ פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְרוּטָה. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ בַּוַּדַּאי אַחַד עָשָׂר, וּבַדְּמַאי עֲשָׂרָה, לְפִי שֶׁאֵין חַיָּבִין חֹמֶשׁ עַל הַדְּמַאי, וַעֲשִׂירִיתוֹ הוּא פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְרוּטָה, וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל: