ברטנורא על משנה מעשר שני· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ו
מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בְּסֶלַע. הַמּוֹכֵר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַלֵּל עַל דְּמֵי הַמְּכִירָה וְיִהְיוּ הַמָּעוֹת נִתְפָּסִים בִּקְדֻשַּׁת מַעֲשֵׂר, דִּבְכִי הַאי גַוְנָא שָׁרֵי לְמָכְרוֹ. וְהָא דִתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ, הַיְנוּ לְהוֹלִיכוֹ לִירוּשָׁלַיִם, וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ הַמָּעוֹת נִתְפָּסִים בִּקְדֻשַּׁת מַעֲשֵׂר. וּכְשֶׁמָּשַׁךְ הַמַּעֲשֵׂר לִקְנוֹתוֹ הָיָה שָׁוֶה סֶלַע וְלֹא הִסְפִּיק לִתֵּן הַדָּמִים עַד שֶׁעָמַד בִּשְׁתַּיִם, שֶׁהַמַּעֲשֵׂר לֹא יָצָא לְחֻלִּין עַד שֶׁיִּתֵּן דָּמָיו לַמּוֹכֵר:
נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. לְפִי שֶׁקְּנָאוֹ בִמְשִׁיכָה, וּמַרְוִיחַ הַלּוֹקֵחַ סֶלַע שֶׁנִּתְיַקֵּר. וְצָרִיךְ לִפְדּוֹתוֹ כַּשַּׁעַר שֶׁל עַכְשָׁיו בִּשְׁתֵּי סְלָעִים, שֶׁהַמַּעֲשֵׂר לֹא יָצָא לְחֻלִּין עַד שֶׁיִּתֵּן דָּמָיו לַמּוֹכֵר. וְהַסֶּלַע אֶחָד שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹ בִירוּשָׁלַיִם:
עַד שֶׁעָמַד בְּסֶלַע. וְצָרִיךְ לִתֵּן לַמּוֹכֵר שְׁנֵי סְלָעִים, שֶׁקְּנָאוֹ בִמְשִׁיכָה, וְהוּא נִפְדֶּה בְּסֶלַע אֶחָד כַּשַּׁעַר שֶׁל עַכְשָׁיו. הִלְכָּךְ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי סֶלַע מִדְּמֵי חֻלִּין שֶׁלּוֹ, וּבוֹ נִפְדֶּה הַמַּעֲשֵׂר, וְהַסֶּלַע הַשֵּׁנִי נוֹתֵן לוֹ מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ. וְאֵין זֶה כְּפוֹרֵעַ חוֹבוֹ מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי, לְפִי שֶׁבִּתְחִלַּת הַמִּקָּח הָיָה עוֹמֵד לְכָךְ, שֶׁיֹּאכַל הַמּוֹכֵר שְׁתֵּי סְלָעִים בִּירוּשָׁלַיִם אִם לֹא הוּזַל:
אִם הָיָה עַם הָאָרֶץ נוֹתֵן לוֹ מִדָּמָיו. וְאִם הָיָה הַמּוֹכֵר עַם הָאָרֶץ נוֹתֵן לוֹ שְׁנֵי הַסְּלָעִים מִדְּמֵי הַחֻלִּין שֶׁלּוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מוֹסְרִין דְּמֵי מַעֲשֵׂר לְעַם הָאָרֶץ. וְאִית דְּגָרְסֵי מִדְּמַאי, אִם יֵשׁ לוֹ דְּמֵי מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי נוֹתֵן לוֹ סֶלַע אֶחָד מֵאוֹתָן דָּמִים, דְּמוֹסְרִין דְּמֵי דְמַאי לְעַם הָאָרֶץ: