ברטנורא על משנה מעשר שני· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף חֹמֶשׁ. כְּדִכְתִיב (ויקרא כז) וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ, עַל שֶׁלּוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ וְלֹא עַל שֶׁל חֲבֵרוֹ:
בְּסֶלַע וְאִסָּר. הָאִסָּר הוּא אֶחָד מִשִּׁשָּׁה וְתִשְׁעִים בְּסֶלַע:
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן. וְתוֹסֶפֶת כָּל שֶׁהוּא דְקֶרֶן עֲדִיפָא, מִפְּנֵי שֶׁעַל הַחֹמֶשׁ יָכוֹל לְהַעֲרִים כְּדִתְנַן לְקַמָּן:
וּבֵין שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה. הַטֶּבֶל, קֹדֶם שֶׁהִפְרִישׁוּ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר נִתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה. דְּאִלּוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְאַחַר שֶׁהֻפְרַשׁ, קַיְמָא לָן כְּמַאן דְּאָמַר מָמוֹן גָּבוֹהַּ הוּא וְאֵינוֹ נִתָּן בְּמַתָּנָה: