ברטנורא על משנה מעשר שני· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. יָכוֹל לִפְדּוֹת אִם יִרְצֶה כַּשַּׁעַר הַזּוֹל, כְּדִמְפָרֵשׁ וְאָזֵיל:
כְּמוֹת שֶׁהַחֶנְוָנִי לוֹקֵחַ. שֶׁהוּא לוֹקֵחַ בְּזוֹל כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר:
לֹא כְמוֹת שֶׁהוּא מוֹכֵר. שֶׁהוּא מוֹכֵר בְּיֹקֶר בְּיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּנָה:
כְּמוֹת שֶׁהַשֻּׁלְחָנִי פוֹרֵט. הַבָּא לְחַלֵּל פְּרוּטוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂר עַל סֶלַע, מְחַשֵּׁב הַסֶּלַע בִּפְרוּטוֹת הַרְבֵּה, כַּשֻּׁלְחָנִי הַזֶּה כְּשֶׁבָּא לִקַּח פְּרוּטוֹת מִבְּנֵי אָדָם וְלָתֵת לָהֶם סֶלַע, שֶׁהוּא לוֹקֵחַ פְּרוּטוֹת הַרְבֵּה:
וְלֹא כְמוֹת שֶׁהוּא מְצָרֵף. כְּשֶׁמְּצָרֵף הַשֻּׁלְחָנִי פְּרוּטוֹת לָתֵת לִבְנֵי אָדָם בְּחִלּוּף הַסֶּלַע, נוֹתֵן לָהֶם פָּחוֹת:
אַכְסָרָה. בְּלֹא מִדָּה וּבְלֹא מִשְׁקָל, אֶלָּא כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן בִּכְרִי זֶה אוֹ בִמְלֹא חָפְנַיִם הַלָּלוּ:
עַל פִּי אֶחָד. בְּשׁוּמַת לוֹקֵחַ אֶחָד:
עַל פִּי שְׁלֹשָׁה. שַׁמָּאִים בְּקִיאִין, וַאֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶן עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וַאֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶן בְּעָלִים:
קָרַם. הִתְחִיל לְהַחְמִיץ, וְגִרְסָא אַחֶרֶת שֶׁקָּסַס. וְדֻגְמָתוֹ בְּבָבָא בַתְרָא [דַּף צג:] מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר קוֹסְסוֹת לְמֵאָה: