ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ט
כֻּפָּח. מְקוֹם שְׁפִיתַת קְדֵרָה אַחַת. וּפְעָמִים שֶׁמַּסִּיקִים אוֹתוֹ וְאוֹפִין בּוֹ עִסָּה:
רְעָפִים. טוול"ש בְּלַעַ"ז. עֲשׂוּיִין מֵחֶרֶס וּמַסִּיקִין אוֹתָן בַּכִּבְשָׁן:
וְיוֹרוֹת הַעַרְבִין. כְּמִין גֻּמָּא הָעֲשׂוּיָה בַּקַּרְקַע וְטוּחָה בְּטִיט, וּמַסִּיקִין אֵשׁ בְּתוֹכָהּ עַד שֶׁתִּתְלַבֵּן, וְאוֹפִים בָּהּ עִסָּה:
אִם רָצָה יָבִיא מַעֲשֵׂה כֻפָּח. דְּכֻפָּח מִין תַּנּוּר הוּא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
מִנְחַת מַאֲפֶה. כְּתִיבֵי בָּהּ חַלּוֹת וּרְקִיקִים:
לֹא יָבִיא מֶחֱצָה חַלּוֹת. דְּכָל מְנָחוֹת בָּאוֹת עֶשֶׂר עֶשֶׂר, וְזֶה לֹא יָבִיא חָמֵשׁ חַלּוֹת וְחָמֵשׁ רְקִיקִין, אֶלָּא אוֹ הַכֹּל חַלּוֹת אוֹ הַכֹּל רְקִיקִין:
מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרְבָּן אֶחָד. שֶׁשְּׁנֵיהֶם כְּתוּבִים בְּמִנְחָה אַחַת, הִלְכָּךְ יָכוֹל לְהָבִיא מֶחֱצָה מִמִּין זֶה וּמֶחֱצָה מִמִּין זֶה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: