ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ז
שְׁלֹשָׁה מִינִין. שַׁלְמֵי יָחִיד, וְשַׁלְמֵי צִבּוּר שֶׁהֵם כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת, וַאֲשַׁם מְצֹרָע. שְׁלֹשָׁה מִינִים הַלָּלוּ טְעוּנִים בֵּין שְׁלָשְׁתָּן שָׁלֹשׁ מִצְוֹת, סְמִיכָה, תְּנוּפָה חַיִּים, תְּנוּפָה שְׁחוּטִים:
שְׁתַּיִם. מִצְוֹת מִן הַשָּׁלֹשׁ יֵשׁ בְּכָל מִין וָמִין, וְהַשְּׁלִישִׁית אֵין בָּהֶם. דְּאֵין בְּכָל מִין אֶלָּא שְׁתַּיִם:
שַׁלְמֵי יָחִיד. כְּתִיב בְּהוּ סְמִיכָה בְּוַיִּקְרָא:
וּתְנוּפָה שְׁחוּטִים. בֶּחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁלָּהֶן, בְּצַו אֶת אַהֲרֹן:
שַׁלְמֵי צִבּוּר. כְּתִיב בְּהוּ תְּנוּפָה חַיִּים, וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם דְּהַיְנוּ חַיִּים, וּתְנוּפָה שְׁחוּטִים, בֶּחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁלָּהֶן, דְּיָלְפִינַן (מקדשי) [מִשַּׁלְמֵי] יָחִיד. אֲבָל סְמִיכָה לֹא בָּעוּ, דְּהִלְכָתָא גְּמִירֵי לַהּ דְּאֵין בְּכָל קָרְבְּנוֹת צִבּוּר אֶלָּא שְׁתֵּי סְמִיכוֹת בִּלְבַד, סְמִיכָה שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְשֶׁל פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר:
אֲשַׁם מְצֹרָע. כְּתִיב בֵּיהּ תְּנוּפָה חַי, כְּדִכְתִיב וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אוֹתָם, בְּפָרָשַׁת זֹאת תִּהְיֶה. וּסְמִיכָה, דְּאִי אֶפְשָׁר לְקָרְבַּן יָחִיד שֶׁלֹּא יִסְמֹךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ:
אֲבָל לֹא תְנוּפָה שָׁחוּט. דְּמִעֵט רַחֲמָנָא גַּבֵּי שַׁלְמֵי יָחִיד, (ויקרא ז) אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף אֹתוֹ. אֹתוֹ, לְמַעוֹטֵי אָשָׁם שֶׁל מְצֹרָע שֶׁאֵינוֹ טָעוּן תְּנוּפָה שָׁחוּט: