ברטנורא על משנה מכות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ז
נִגְמַר דִּינוֹ בְּלֹא כֹהֵן גָּדוֹל. שֶׁלֹּא הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל בָּעוֹלָם:
לֹא לְעֵדוּת מִצְוָה. כְּגוֹן לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ:
וְכָל אָדָם. חוּץ מִגּוֹאֵל הַדָּם שֶׁהֲרָגוֹ חוּץ לְעִיר מִקְלָטוֹ, אֵינוֹ חַיָּב עָלָיו, דִּכְתִיב (שם) אֵין לוֹ דָּם, וְגוֹאֵל הַדָּם רְשׁוּת בְּיָדוֹ לְהָרְגוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא. וְהָנֵי מִלֵּי, שֶׁיָּצָא מֵזִיד. אֲבָל יָצָא שׁוֹגֵג, כָּל אָדָם שֶׁהֲרָגוֹ נֶהֱרָג עָלָיו:
הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דְּאַף אַחַר הַנּוֹף קָאָמַר, שֶׁאִם הָיָה עִקָּרוֹ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם שֶׁל עָרֵי מִקְלָט וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס תַּחַת נוֹפוֹ, נִקְלָט, הוֹאִיל וְעִקָּרוֹ לִפְנִים שָׁדִינַן נוֹפוֹ בָּתַר עִקָּרוֹ. וְאִי עִקָּרוֹ בַחוּץ וְנוֹפוֹ בִּפְנִים, כִּי הֵיכִי דִבְנוֹפוֹ לֹא מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ, בְּעִקָּרוֹ נַמִּי לֹא מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ, דְּשָׁדֵינָא עִקָּרוֹ בָתַר נוֹפוֹ לְחֻמְרָא: