ברטנורא על משנה מכות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ו
וְאֶחָד הַמְרֻבֶּה בִּבְגָדִים. שֶׁאַחַר שֶׁנִּגְנְזָה צְלוֹחִית שֶׁל שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לֹא הָיָה מִתְחַנֵּךְ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל אֶלָּא בִלְבִישַׁת שְׁמֹנָה בְגָדִים:
וְאֶחָד שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחָתוֹ. שֶׁאֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּמִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו. בְּמִיתַת כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ הוּא חוֹזֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהָאַחֵר חַי. דְּשָׁלֹשׁ פְּעָמִים כֹּהֵן גָּדוֹל כְּתִיב בַּפָּרָשָׁה:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מְשׁוּחַ מִלְחָמָה. דִּקְרָא אַחֲרִינָא כְתִיב (במדבר לה) לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן. וְרַבָּנָן, כֵּיוָן דְּלֹא כְתִיב בְּהַהוּא קְרָא הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֹא דָרְשֵׁי לֵיהּ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶם שֶׁיָּמוּתוּ. וְהֵם פָּשְׁעוּ, שֶׁהָיָה לָהֶם לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל דּוֹרָם שֶׁלֹּא יֶאֱרַע בָּהֶן תַּקָּלָה וְלֹא בִקְשׁוּ:
מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ. לְגָלוּת. דְּמִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ וְעוֹמֵד לְגָלוּת כְּאִלּוּ גָלָה: