ברטנורא על משנה מכות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
וּמְכֻוָּנוֹת הָיוּ לָהֶן הַדְּרָכִים. שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים הַדְּרָכִים שֶׁיְּהוּ מְכֻוָּנוֹת לְעָרֵי מִקְלָט שֶׁלֹּא יְהֵא הָרוֹצֵחַ תּוֹעֶה בַדֶּרֶךְ. וּמִקְלָט מִקְלָט הָיָה כָתוּב עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים, כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר הָרוֹצֵחַ וְיִפְנֶה לְשָׁם:
וִידַבְּרוּ אֵלָיו. מְדַבְּרִים לְגוֹאֵל הַדָּם אַל תִּנְהַג מִנְהָג שֶׁל שׁוֹפְכֵי דָמִים, בִּשְׁגָגָה בָא מַעֲשֶׂה זֶה לְיָדוֹ:
הוּא מְדַבֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ. אֵין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים נִזְקָקִין לְדַבֵּר לְגוֹאֵל הַדָּם בַּעֲבוּרוֹ, אֶלָּא הוּא טוֹעֵן טַעֲנוֹת לְעַצְמוֹ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: