ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יא · משנה ד
שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה נִתְקַבְּלָה כְתֻבָּתָהּ. דְּאָמְרִינַן לָהּ אַתְּ אַפְסַדְתְּ. וְשָׁוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם אַף עַל גַּב דְּהִיא הִרְוִיחָה לֹא מָצֵית לְמֵימַר אֲנָא אַרְוָחֵי, שֶׁהַשּׁוֹלֵחַ שְׁלוּחוֹ לַשּׁוּק לִסְחוֹרָה וְלָקַח בְּזוֹל הַכֹּל לְבַעַל הַמָּעוֹת. וְלֹא שָׁמְעִינַן מֵהָכָא אֶלָּא בְדָבָר שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה, כְּגוֹן קַרְקַע שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּכֵר בְּאֹמֶד זֶה בְּפָחוֹת וְזֶה בְּיָתֵר, אֲבָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִצְבָה וְקָנָה הַשָּׁלִיחַ בְּפָחוֹת, לֹא אִתְבְּרִירָא לָן דִּינָא מֵהָכָא. וְחָזִינָא לְרַבְּוָתָא דְּאִפְלִיגוּ בָהּ. וּמַסְקָנָא לְפוּם מַאי דְּחָזֵי לָן, שֶׁחוֹלְקִין הַשָּׁלִיחַ וְהַמְשַׁלֵּחַ:
מִכְרָהּ בָּטֵל. שֶׁאוֹתוֹ דִינָר אֵין לָהּ רְשׁוּת לִמְכֹּר, נִמְצָא שֶׁכָּל הַמֶּכֶר טָעוּת, שֶׁהֲרֵי בְּבַת אַחַת הָיָה:
לְעוֹלָם מִכְרָהּ קַיָּם. וְהִיא תַחֲזִיר אֶת הַדִּינָר לַיּוֹרְשִׁין, דְּמַה הִפְסִידָתָן. עַד שֶׁיְּהֵא בָּאוֹנָאָה כְּדֵי שֶׁאִלּוּ לֹא הָיְתָה הָאוֹנָאָה הָיָה מִשְׁתַּיֵּר שָׂדֶה בַּת תִּשְׁעָה קַבִּין, שֶׁהוּא שִׁעוּר שָׂדֶה:
וּבְגִנָּה בַּת חֲצִי קַב. שֶׁהוּא שִׁעוּר גִּנָּה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: