ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ו
מַאֲכִילָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר. וְלֹא נוֹדַע לוֹ אֶלָּא אַחַר שֶׁאֲכָלוֹ, כְּגוֹן דְּאָמְרָה לֵיהּ פְּלוֹנִי כֹּהֵן תִּקֵּן לִי אֶת הַכְּרִי, וְאָזַל שַׁיְילֵיהּ וְאִשְׁתַּכַּח שִׁקְרָא:
וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ נִדָּה. כְּגוֹן שֶׁהֻחְזְקָה נִדָּה בִּשְׁכֵנוֹתֶיהָ שֶׁרָאוּהָ לוֹבֶשֶׁת בִּגְדֵי נִדּוּת, וּלְבַעְלָהּ אָמְרָה טְהוֹרָה אֲנִי:
וְלֹא קוֹצָה לָהּ חַלָּה. דְּאָמְרָה לֵיהּ פְּלוֹנִי תִּקֵּן לִי אֶת הָעִסָּה, וְאָזַל שַׁיְילֵיהּ וְאִשְׁתַּכַּח שִׁקְרָא:
וְטוֹוָה בַשּׁוּק. וּמַרְאָה זְרוֹעוֹתֶיהָ לִבְנֵי אָדָם:
וּמְדַבֶּרֶת עִם בְּנֵי אָדָם. מְשַׂחֶקֶת עִם הַבַּחוּרִים:
וּמְקַלֶּלֶת יוֹלְדָיו בְּפָנָיו. מְקַלֶּלֶת וּמְחָרֶפֶת אֲבִי בַעְלָהּ בִּפְנֵי בַעְלָהּ:
הַקּוֹלָנִית. תּוֹבַעַת תַּשְׁמִישׁ בְּקוֹל רָם עַד שֶׁשְּׁכֵנוֹתֶיהָ שׁוֹמְעוֹת אוֹתָהּ. וְכָל הַנֵּי צְרִיכוֹת עֵדִים וְהַתְרָאָה לְהַפְסִידָן כְּתֻבָּתָן. וְאֵין לָהֶן לֹא כְּתֻבָּה וְלֹא תּוֹסֶפֶת, וְאֵינָן נוֹטְלוֹת אֶלָּא בְּלָאוֹתֵיהֶן הַקַּיָּמִים בִּלְבָד: