ברטנורא על משנה כתובות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ה
שֶׁנּוֹעֵל בְּפָנֶיהָ. דֶּלֶת שֶׁל שִׂמְחָה וַהֲסָרַת יָגוֹן. וּלְבֵית הָאֵבֶל נוֹעֵל בְּפָנֶיהָ, שֶׁלְּמָחָר הִיא מֵתָה וְאֵין אָדָם סוֹפְדָהּ:
מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר. כְּגוֹן דְּאִתְחַזַּק שֶׁבְּנֵי אָדָם פְּרוּצִים מְצוּיִין שָׁם:
שֶׁתֹּאמְרִי לִפְלוֹנִי וְכוּ'. דְּבָרִים שֶׁל קַלּוּת:
שֶׁתְּהֵא מְמַלְּאָה וּמְעָרָה לָאַשְׁפָּה. אִית דִּמְפָרְשֵׁי לְאַחַר שֶׁתְּשַׁמֵּשׁ וִימַלֵּא רַחְמָהּ שִׁכְבַת זֶרַע תְּנַפְּצֶנּוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְלֹט הַזֶּרַע וְתִתְעַבֵּר. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי שֶׁתְּמַלֵּא עֲשָׂרָה כַדֵּי מַיִם וּתְעָרֶה לָאַשְׁפָּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֵית כְּשׁוֹטָה: