ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טז · משנה ד
מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף. שֶׁנִּרְאִים כָּל אַרְבַּע רוּחוֹת שֶׁסְּבִיב הַמַּיִם. וּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף, שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת כָּל סְבִיבָיו. וְרַבִּי מֵאִיר לֹא מַפְלִיג בֵּין מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף לְמַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף. אֲבָל חֲכָמִים פְּלִיגֵי בִּבְרַיְתָא, וְאָמְרֵי, מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת אִם שָׁהָה שָׁם שִׁעוּר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה כְּשִׁעוּר זֶה בְּתוֹךְ הַמַּיִם, וּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה, דְּשֶׁמָּא לְאַחַר שֶׁעָלָה מִשָּׁם יָצָא וְהָלַךְ לוֹ, כִּדְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּמַתְנִיתִין. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
וְעָלָה לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. דִּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר אָדָם חַי בְּתוֹךְ הַמַּיִם יָמִים רַבִּים, וּמִשּׁוּם הָכִי אֲפִלּוּ בְּמַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף דְּאִי נָפֵיק הֲוָה חָזֵי לֵיהּ, חַיִישׁ דִּלְמָא נָפֵיק בָּתַר יָמִים רַבִּים וְלֹא חָזוּ לֵיהּ. וְרַבִּי יוֹסֵי פָּלֵיג עֲלֵיהּ וְאָמַר מַעֲשֶׂה בְּסוּמָא שֶׁיָּרַד לִטְבֹּל בַּמְּעָרָה וְכוּ', וּמְעָרָה מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף, וְשָׁהוּ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם וְהִשִּׂיאוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן:
מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה. הוֹאִיל וְיָכוֹל לִחְיוֹת, לֹא תִנָּשֵׂא, שֶׁמָּא יָצָא וְלֹא רָאוּהוּ, דְּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף הֵן: