ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טז · משנה ג
פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם. אִם לֹא רָאָהוּ בְּפַרְצוּף פָּנָיו, אוֹ שֶׁנִּטַּל חָטְמוֹ, אֵין מְעִידִין לְהַשִּׂיא אֶת אִשְׁתּוֹ, שֶׁמָּא אֵינוֹ הוּא:
מְגֻיָּד. מְנֻתָּח. כְּמוֹ גֹּדוּ אִלָּנָא (דניאל ד):
אוֹ חַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ. דַּוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין נַפְשׁוֹ יוֹצְאָה, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצְאָה, מֵעִיד עָלָיו שֶׁהוּא מֵת:
אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. אִם לֹא רָאוּהוּ עַד לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים לְמִיתָתוֹ אֵין מְעִידִין עָלָיו, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא נִשְׁתַּנּוּ מַרְאִית פָּנָיו וְאֵינוֹ זֶה שֶׁהֵם סְבוּרִים:
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר לֹא כָל אָדָם וְכוּ'. יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמְּמַהֵר לְהִנָּפֵּחַ, כְּגוֹן אָדָם שָׁמֵן. וְיֵשׁ מָקוֹם שֶׁאָדָם מְמַהֵר לְהַסְרִיחַ וּלְהִשְׁתַּנּוֹת בּוֹ כְּגוֹן מְקוֹם חַמָּה. וְיֵשׁ לְךָ שָׁעָה שֶׁהָעוֹלָם חַם וְאָדָם מְמַהֵר לְהַסְרִיחַ וּלְהִשְׁתַּנּוֹת. וְהַכֹּל לְפִי הָאָדָם וְהַמָּקוֹם וְהַשָּׁעָה, בֵּין לְקֻלָּא בֵּין לְחֻמְרָא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: