ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טו · משנה ח
מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי נֶאֱמֶנֶת. הוֹאִיל וְהָיָה לָהּ בֵּן וְלֹא הָיְתָה בְּחֶזְקַת זְקוּקָה לְיָבָם כְּשֶׁיָּצְאָה, הַשְׁתָּא נַמִּי כִּי אָמְרָה מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי, שֶׁאֵין בָּהּ זִקַּת יָבָם, מְהֵימְנָא. אֲבָל כִּי אָמְרָה מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעֲלִי וְרוֹצָה לְהִתְיַבֵּם, לֹא מְהֵימְנָא, וְאִם בָּאָה לְהִנָּשֵׂא לַשּׁוּק, חוֹשְׁשִׁים לִדְבָרֶיהָ, דְּשַׁוִיתָה לְנַפְשָׁהּ חֲתִיכָה דְּאִסּוּרָא לְעָלְמָא, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת: