ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק טו · משנה ז
אָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת חָמִי. חֲמוֹתָהּ אֲסוּרָה, שֶׁאֵין כַּלָּה מְעִידָה עַל חֲמוֹתָהּ. וְאַף עַל גַּב דְּאָמְרָה בָּרֵישָׁא מֵת בַּעֲלִי דְּתוּ אֵינָהּ כַּלָּתָהּ וְהַוְיָא נָכְרִית, אֲפִלּוּ הָכִי לֹא מְהֵימְנָה:
הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. וּבְהָא נַמִּי הֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן. אֲבָל בְּקִדֵּשׁ אַחַת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן קִדֵּשׁ, וְכֵן גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן גָּזַל, בְּתַרְוַיְהוּ הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: