אור ברסלב

ברטנורא על משנה יבמות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]

פרק טו

פרק יד

משנה א

הָאִשָּׁה. שָׁלוֹם בֵּינוֹ לְבֵינָהּ. שֶׁאִם הָיְתָה קְטָטָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ דִּלְמָא מֵחֲמַת שִׂנְאָה מְכַוְּנָהּ לֶאֱסֹר עַצְמָהּ עָלָיו:

וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם. שֶׁאִם הָיָה שְׁעַת חֵרוּם דִּלְמָא כְּשֶׁרָאֲתָה שֶׁשָּׁהָה הַרְבֵּה זְמַן וְלֹא חָזַר אָמְרָה וַדַּאי לִסְטִים הֲרָגוּהוּ. אִי נַמִּי, רָאֲתָה אוֹתוֹ מֻכֶּה בַּמִּלְחָמָה וְסָבְרָה וַדַּאי יָמוּת. אֲבָל כְּשֶׁשָּׁלוֹם בָּעוֹלָם אִי לֹא חֲזִיתֵיהּ דְּמִית וַדַּאי חַיְשָׁא לְקִלְקוּלָא, שֶׁמָּא יָבֹא לְאַחַר שֶׁתִּנָּשֵׂא וּתְהֵא מְקֻלְקֶלֶת:

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כוּ'. וְלֵית הִלְכָתָא כְּוָתֵיהּ:

אָמְרוּ לוֹ. לְרַבִּי יְהוּדָה, פִּקַּחַת תִּנָּשֵׂא שׁוֹטָה לֹא תִּנָּשֵׂא, אֶלָּא אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ תִּנָּשֵׂא:

משנה ב

בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר. כְּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה שֶׁהָלְכוּ בְּנֵי אָדָם לִקְצֹר חִטִּין וּנְשָׁכוֹ נָחָשׁ לְאֶחָד מֵהֶם וּמֵת, וּבָאָה וְהוֹדִיעָה בְּבֵית דִּין וְשָׁלְחוּ וּמָצְאוּ כִּדְבָרֶיהָ. וְלֹא הִתִּירוּ חֲכָמִים אֶלָּא דֻּגְמָתוֹ, שֶׁיְּהֵא הַדָּבָר קָרוֹב, אֲבָל מִמְּדִינַת הַיָּם אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת:

אֶלָּא בַהֹוֶה. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מְקוֹמוֹת:

משנה ג

שֶׁאֵין הָאַחִים נִכְנָסִים. לְנַחֲלַת בַּעֲלָהּ, דְּרַחֲמָנָא אָמַר (דברים יז) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. וְגַבֵּי נִשּׂוּאִין דִּידָהּ הוּא דְּאַקִילוּ רַבָּנָן מִשּׁוּם עִגּוּנָהּ:

מִסֵּפֶר כְּתֻבָּתָהּ. מִנֻּסַּח הַכָּתוּב בִּשְׁטַר כְּתֻבָּה, כְּשֶׁתִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר, וַהֲרֵי הִיא נִשֵּׂאת, וְאִם כֵּן תִּטֹּל כְּתֻבָּתָהּ:

משנה ד

חוּץ מֵחֲמוֹתָהּ. טַעֲמָא דְּכֻלְּהוּ, מִפְּנֵי שֶׁשּׂוֹנְאוֹת אוֹתָהּ וּמִתְכַּוְּנוֹת לְקַלְקְלָהּ. חֲמוֹתָהּ שׂוֹנַאֲתָהּ, שֶׁאוֹמֶרֶת בְּלִבָּהּ זֹאת תֹּאכַל כָּל עֲמָלִי. בַּת חֲמוֹתָהּ אוֹמֶרֶת זֹאת תִּירַשׁ כָּל עֲמַל אָבִי וְאִמִּי. יְבִמְתָּהּ יְרֵאָה שֶׁמָּא סוֹפָהּ לִהְיוֹת צָרָתָהּ. בַּת בַּעֲלָהּ אוֹמֶרֶת זֹאת בָּאָה בִּמְקוֹם אִמִּי וְתֹאכַל כָּל עֲמָלָהּ:

מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה. דְּאָמְרִינַן אַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵין נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעֲלָהּ, נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא גִּטָּהּ:

שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ. דְּסַמְכִינַן עִקָּרָא עַל הַגֵּט. וְאַף עַל גַּב דַּעֲלַיְהוּ נַמִּי סָמְכִינַן, שֶׁצְּרִיכוֹת לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם:

עֵד אֶחָד אוֹמֵר מֵת וְנִשֵּׂאת. לָאו דַּוְקָא נִשֵּׂאת, אֶלָּא הִתִּירוּהָ לְהִנָּשֵׂא אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת, וְאַחַר כָּךְ בָּא עֵד אֶחָד וְאוֹמֵר לֹא מֵת, לֹא תֵּצֵא מֵהֶתֵּרָהּ הָרִאשׁוֹן:

עֵד אֶחָד אוֹמֵר מֵת וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא מֵת. כְּגוֹן שֶׁהֵם פְּסוּלֵי עֵדוּת. וְאַשְׁמוֹעִינַן הוֹאִיל וְהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד אֵין כָּאן תּוֹרַת עֵדוּת, וְכִי הֵיכִי דְּחַד חָשִׁיב, פְּסוּלֵי עֵדוּת נַמִּי חֲשִׁיבֵי, הִלְכָּךְ הַלֵּךְ אַחַר רֹב דֵּעוֹת, בֵּין כְּשֵׁרִים בֵּין פְּסוּלִים:

שְׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת וְאֶחָד אוֹמֵר לֹא מֵת וְכוּ'. הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּאָזְלִינַן אַחַר רֹב דֵּעוֹת בִּפְסוּלֵי עֵדוּת, בֵּין לְקֻלָּא בֵּין לְחֻמְרָא:

משנה ה

אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת. שְׁתֵּי צָרוֹת הַבָּאוֹת מִמְּדִינַת הַיָּם, אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת בַּעֲלִי וְאַחַת אוֹמֶרֶת לֹא מֵת:

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הוֹאִיל וּמַכְחִישׁוֹת כוּ'. וְלֵית הִלְכָתָא כְּוָתֵיהּ:

משנה ו

הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן. אִם הָיְתָה צָרָתָהּ בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה בְּחֶזְקַת שֶׁבַּעֲלָהּ קַיָּם, וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְעֵדוּת צָרָתָהּ, שֶׁהוֹאִיל וְאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לְהַשִּׂיאָהּ אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לְפוֹסְלָהּ. וְכֵן הֲלָכָה:

משנה ז

אָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת חָמִי. חֲמוֹתָהּ אֲסוּרָה, שֶׁאֵין כַּלָּה מְעִידָה עַל חֲמוֹתָהּ. וְאַף עַל גַּב דְּאָמְרָה בָּרֵישָׁא מֵת בַּעֲלִי דְּתוּ אֵינָהּ כַּלָּתָהּ וְהַוְיָא נָכְרִית, אֲפִלּוּ הָכִי לֹא מְהֵימְנָה:

הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. וּבְהָא נַמִּי הֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן. אֲבָל בְּקִדֵּשׁ אַחַת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן קִדֵּשׁ, וְכֵן גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן גָּזַל, בְּתַרְוַיְהוּ הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:

משנה ח

מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי נֶאֱמֶנֶת. הוֹאִיל וְהָיָה לָהּ בֵּן וְלֹא הָיְתָה בְּחֶזְקַת זְקוּקָה לְיָבָם כְּשֶׁיָּצְאָה, הַשְׁתָּא נַמִּי כִּי אָמְרָה מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי, שֶׁאֵין בָּהּ זִקַּת יָבָם, מְהֵימְנָא. אֲבָל כִּי אָמְרָה מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעֲלִי וְרוֹצָה לְהִתְיַבֵּם, לֹא מְהֵימְנָא, וְאִם בָּאָה לְהִנָּשֵׂא לַשּׁוּק, חוֹשְׁשִׁים לִדְבָרֶיהָ, דְּשַׁוִיתָה לְנַפְשָׁהּ חֲתִיכָה דְּאִסּוּרָא לְעָלְמָא, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

משנה ט

נִתַּן לִי בִמְדִינַת הַיָּם. וּמֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעֲלִי, דְּלֹא מַפְקָא נַפְשָׁהּ מֵחֲזָקָה קַמַּיְתָא, שֶׁאוֹמֶרֶת עֲדַיִן הִיא צְרִיכָה לְיָבָם, נֶאֱמֶנֶת וּמֻתֶּרֶת לְהִתְיַבֵּם:

אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. לְהִנָּשֵׂא לַשּׁוּק בְּלֹא חֲלִיצָה, דְּכִי הֵימְנוּהָ רַבָּנָן לָאִשָּׁה, גַּבֵּי בַּעֲלָהּ הֵימְנוּהָ, מִשּׁוּם דְּדַיְקָא וּמִנָּסְבָה, אֲבָל לְאַפּוּקֵי נַפְשָׁהּ מִיָּבָם לֹא הֵימְנוּהָ, מִשּׁוּם דְּזִמְנִין דְּסַנְיָא לֵיהּ:

וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ. דְאַפְקָא נַפְשָׁהּ מִיָּבָם, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

משנה י

נִתַּן לִי יָבָם בִּמְדִינַת הַיָּם. שֶׁיָּלְדָה חֲמוֹתָהּ בִּמְדִינַת הַיָּם, וְהִיא הָלְכָה בְּחֶזְקַת שֶׁאֵין לָהּ יָבָם:

מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי וְכוּ'. דְּתַרְוַיְהוּ קָא שַׁרְיָא נָפְשָׁה לַשּׁוּק, נֶאֱמֶנֶת וּמֻתֶּרֶת לַשּׁוּק בְּחֶזְקָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר:

תוכן העניינים

ברטנורא על משנה יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה