ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ד
שָׁחַט חַיָּה יְכַסֶּנָּה וְאַחַר כָּךְ יִשְׁחֹט אֶת הָעוֹף. דִּכְתִיב (ויקרא יז) חַיָּה אוֹ עוֹף, הִפְסִיק זֶה מִזֶּה, לְהַטְעִין כִּסּוּי לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וְרַבָּנָן סָבְרֵי, הַאי אוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ לְחַלֵּק, דְּאִי לָאו אוֹ הֲוָה אֲמֵינָא אֵין צָרִיךְ כִּסּוּי אֶלָּא אִם כֵּן שָׁחַט שְׁנֵיהֶם. וְהַכֹּל מוֹדִים דִּלְעִנְיַן בְּרָכָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא בְּרָכָה אַחַת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
וְרָאָהוּ אַחֵר חַיָּב לְכַסּוֹת. דִּכְתִיב בְּפָרָשַׁת כִּסּוּי הַדָּם, וָאוֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מִצְוָה זוֹ תְּהֵא עַל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
כִּסָּהוּ הָרוּחַ חַיָּב לְכַסּוֹת. וְלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁחָזַר וְנִתְגַּלָּה, אֲבָל לֹא חָזַר וְנִתְגַּלָּה פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת: