ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ג
וַאֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתָם. דְּבִכְהַאי גַוְנָא שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה:
חַיָּבִים לְכַסּוֹת. אוֹתָן אֲחֵרִים שֶׁרוֹאִים חַיָּבִים לְכַסּוֹת. כְּדִתְנַן לְקַמָּן, שָׁחַט וְלֹא כִסָּה וְרָאָהוּ אַחֵר חַיָּב לְכַסּוֹת:
פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת. רַבִּי מֵאִיר קָאָמַר לַהּ, דְּסָבַר שְׁחִיטַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן נְבֵלָה גְמוּרָה הִיא הוֹאִיל וְרֹב מַעֲשֵׂיהֶן מְקֻלְקָלִים. וְרַבָּנָן פְּלִיגֵי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר בֵּין אַרֵישָׁא בֵּין אַסֵּיפָא, אֶלָּא דְּנָטְרֵי לֵיהּ עַד דְּאַסִּיק לְמִלְּתֵיהּ וַהֲדַר פְּלִיגֵי עֲלֵיהּ, וְסָבְרֵי רַבָּנָן דִּסְפֵק נְבֵלָה הִיא, לֹא נְבֵלָה וַדָּאִית, הִלְכָּךְ לְעִנְיַן כִּסּוּי חַיָּבִים לְכַסּוֹת, וְאֵין שׁוֹחֲטִים אַחֲרֵיהֶן אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ דְּשֶׁמָּא שְׁחִיטָה מַעַלְיָתָא הִיא. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: