ברטנורא על משנה חולין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו
משנה א
כִּסּוּי הַדָּם כוּ'. מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין, נָקַט לְכֻלְּהוּ:
בְּמֻקְדָּשִׁין. חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת הָעוֹף. וְכֵן קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת אִם עָבַר וּשְׁחָטָן אֵין טְעוּנִים כִּסּוּי:
וְנוֹהֵג בְּחַיָּה וּבְעוֹף. לְמִעוּטֵי בְּהֵמָה. דְּלֹא תֵימָא בְּהֵמָה בִּכְלַל חַיָּה. וְנַפְקָא לָן מִדִּכְתִיב בִּבְכוֹר בַּעַל מוּם (דברים טו) עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם, מַה מַּיִם אֵינָן טְעוּנִין כִּסּוּי אַף דַּם בְּהֵמָה אֵינוֹ טָעוּן כִּסּוּי:
בִּמְזֻמָּן. עוֹף הַגָּדֵל בַּבַּיִת:
וְנוֹהֵג בְּכוֹי. בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא וְלֹא הִכְרִיעוּ בָהּ חֲכָמִים אִם חַיָּה הִיא וּטְעוּנָה כִּסּוּי אִם בְּהֵמָה וְאֵינָהּ טְעוּנָה כִּסּוּי:
וְאֵין שׁוֹחֲטִים אוֹתוֹ בְיוֹם טוֹב. מִשּׁוּם דִּלְמָא בָּעֵי כִּסּוּי, וּמִסְּפֵקָא לֹא מְחַלְלִינַן יוֹם טוֹב:
וְאִם שְׁחָטוֹ בְיוֹם טוֹב אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן אוֹ אֵפֶר. שֶׁמָּא יֹאמַר הָרוֹאֶה, חַיָּה וַדַּאי הוּא וּלְפִיכָךְ כִּסָּה דָמוֹ בְּיוֹם טוֹב, וְיָבֹא לְהַתִּיר חֶלְבּוֹ:
משנה ב
רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב. דְּסָבַר שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה שְׁמָהּ שְׁחִיטָה:
וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים. דְּסָבְרֵי לָאו שְׁמָהּ שְׁחִיטָה. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
משנה ג
וַאֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתָם. דְּבִכְהַאי גַוְנָא שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה:
חַיָּבִים לְכַסּוֹת. אוֹתָן אֲחֵרִים שֶׁרוֹאִים חַיָּבִים לְכַסּוֹת. כְּדִתְנַן לְקַמָּן, שָׁחַט וְלֹא כִסָּה וְרָאָהוּ אַחֵר חַיָּב לְכַסּוֹת:
פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת. רַבִּי מֵאִיר קָאָמַר לַהּ, דְּסָבַר שְׁחִיטַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן נְבֵלָה גְמוּרָה הִיא הוֹאִיל וְרֹב מַעֲשֵׂיהֶן מְקֻלְקָלִים. וְרַבָּנָן פְּלִיגֵי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר בֵּין אַרֵישָׁא בֵּין אַסֵּיפָא, אֶלָּא דְּנָטְרֵי לֵיהּ עַד דְּאַסִּיק לְמִלְּתֵיהּ וַהֲדַר פְּלִיגֵי עֲלֵיהּ, וְסָבְרֵי רַבָּנָן דִּסְפֵק נְבֵלָה הִיא, לֹא נְבֵלָה וַדָּאִית, הִלְכָּךְ לְעִנְיַן כִּסּוּי חַיָּבִים לְכַסּוֹת, וְאֵין שׁוֹחֲטִים אַחֲרֵיהֶן אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ דְּשֶׁמָּא שְׁחִיטָה מַעַלְיָתָא הִיא. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
משנה ד
שָׁחַט חַיָּה יְכַסֶּנָּה וְאַחַר כָּךְ יִשְׁחֹט אֶת הָעוֹף. דִּכְתִיב (ויקרא יז) חַיָּה אוֹ עוֹף, הִפְסִיק זֶה מִזֶּה, לְהַטְעִין כִּסּוּי לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וְרַבָּנָן סָבְרֵי, הַאי אוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ לְחַלֵּק, דְּאִי לָאו אוֹ הֲוָה אֲמֵינָא אֵין צָרִיךְ כִּסּוּי אֶלָּא אִם כֵּן שָׁחַט שְׁנֵיהֶם. וְהַכֹּל מוֹדִים דִּלְעִנְיַן בְּרָכָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא בְּרָכָה אַחַת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
וְרָאָהוּ אַחֵר חַיָּב לְכַסּוֹת. דִּכְתִיב בְּפָרָשַׁת כִּסּוּי הַדָּם, וָאוֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מִצְוָה זוֹ תְּהֵא עַל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
כִּסָּהוּ הָרוּחַ חַיָּב לְכַסּוֹת. וְלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁחָזַר וְנִתְגַּלָּה, אֲבָל לֹא חָזַר וְנִתְגַּלָּה פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת:
משנה ה
נִתְעָרֵב בְּיַיִן. שֶׁהוּא אָדֹם וְאֵין מַרְאֵה הַדָּם נִכָּר בּוֹ:
רוֹאִין אוֹתוֹ. יַיִן: כְּאִלּוּ הוּא מָיִם. וְאִם הָיָה מַרְאִית דָּם נִכָּר בַּמַּיִם כְּשִׁעוּר זֶה, חַיָּב לְכַסּוֹת:
נִתְעָרֵב בְּדַם בְּהֵמָה. דְּלָאו בַּר כִּסּוּי הוּא, וְרֻבּוֹ דַּם בְּהֵמָה:
אוֹ בְדַם הַחַיָּה. בְּדַם הֶקֵּז שֶׁל חַיָּה:
רוֹאִין אוֹתוֹ. שֶׁאֵינוֹ טָעוּן כִּסּוּי: כְּאִלּוּ הוּא מָיִם. וְאִם הָיָה הַדָּם הַזֶּה שֶׁל שְׁחִיטַת חַיָּה וָעוֹף נִכָּר בּוֹ, חַיָּב לְכַסּוֹת:
אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם. וַאֲפִלּוּ אֵין מַרְאִית דָּם נִכֶּרֶת בַּמַּיִם כְּמוֹת דַּם בְּהֵמָה זֶה, אֵין דַּם הַחַיָּה בָּטֵל. דְּקָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה מִין בְּמִינוֹ לֹא בָטֵל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
משנה ו
דָּם הַנִּתָּז. עַל גַּבֵּי הַכֹּתֶל:
אֵימָתַי. לְפֵרוּשֵׁי קָא אָתֵי וְלֹא לְאִפְלוֹגֵי:
משנה ז
וּבְחֹל הַדַּק. כֹּל שֶׁאֵין הַיּוֹצֵר צָרִיךְ לְכָתְשׁוֹ:
חַרְסִית. שְׁחִיקַת חֲרָסִין:
וּמְגוּפָה. כִּסּוּי שֶׁל חֶרֶס שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית:
דָּבָר שֶׁאֵין מְגַדֵּל בּוֹ צְמָחִים אֵין מְכַסִּים בּוֹ. וְסִיד וְחַרְסִית וּלְבֵנָה וּמְגוּפָה שֶׁכְּתָשָׁן דִּתְנַן לְעֵיל שֶׁמְּכַסִּין בָּהֶן, אַף עַל גַּב דְּאֵין מְגַדְּלִים צְמָחִין, הוֹאִיל וּמֵעִקָּרָא קֹדֶם שֶׁנַּעֲשֵׂית בָּהֶן מְלָאכָה הָיוּ מְגַדְּלִים צְמָחִים, מְכַסִּין בָּהֶן. וְהַאי כְּלָלָא דְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לָאו דַּוְקָא, דְּהָא נְסֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁים דַּקָּה וּנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן אָמְרִינַן בַּבְּרַיְתָא דִּמְכַסִּין בָּהֶן, אַף עַל גַּב דְּאֵינָן מְגַדְּלִין צְמָחִין. וְאֵפֶר מְכַסִּים בּוֹ מִשּׁוּם דְּאִקְּרֵי עָפָר דִּכְתִיב (במדבר יט) מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת. וְכֵן מְכַסִּים בִּשְׁחִיקַת הַזָּהָב דִּכְתִיב (איוב כח) וְעַפְרוֹת זָהָב לוֹ: