ברטנורא על משנה חגיגה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ו
הַטּוֹבֵל לְחֻלִּין וְהֻחְזַק לְחֻלִּין. וְעוֹד זוֹ מַעֲלָה. הַטּוֹבֵל לֶאֱכֹל חֻלִּין וְנִתְכַּוֵּן לִטְבֹּל לִהְיוֹת מֻחְזָק טָהוֹר לְשֵׁם חֻלִּין:
אָסוּר לְמַעֲשֵׂר. אָסוּר לֶאֱכֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַנֶּאֱכָל בִּירוּשָׁלַיִם, עַד שֶׁיִּטְבֹּל לְשֵׁם מַעֲשֵׂר. וְכֵן כֻּלָּם:
אָסוּר בְּחַטָּאת. בְּמַיִם הַמְקֻדָּשִׁים בְּאֵפֶר פָּרָה:
וְלֹא הֻחְזַק. לֹא נִתְכַּוֵּן לְשֵׁם טְבִילַת טָהֳרָה, אֶלָּא לִרְחִיצָה בְּעַלְמָא:
כְּאִלּוּ לֹא טָבַל. לְמַעֲשֵׂר, וְכָל שֶׁכֵּן לִתְרוּמָה וּלְקֹדֶשׁ. אֲבָל טְבִילָה הִיא לְחֻלִּין, דְּחֻלִּין לֹא בָּעוּ כַּוָּנָה: