ברטנורא על משנה זבחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יד · משנה ג
הַזָּב וְהַזָּבָה. שֶׁהִקְרִיבוּ בַחוּץ, בְּתוֹךְ יְמֵי סָפְרָן:
וְהַיּוֹלֶדֶת. שֶׁהִקְרִיבָה בְּתוֹךְ מְלֹאת:
פְּטוּרִין. שֶׁאֵין מִתְקַבְּלִין לֹא לְחוֹבָה וְלֹא לִנְדָבָה:
וַאֲשָׁמָם. בַּגְּמָרָא פָּרֵיךְ, זָב וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת בְּנֵי אָשָׁם נִינְהוּ, וּמְשָׁנֵי תָּנֵי מְצֹרָע בַּהֲדַיְהוּ, שֶׁהַמְּצֹרָע מֵבִיא אָשָׁם:
עוֹלוֹתֵיהֶן וְשַׁלְמֵיהֶן. בַּגְּמָרָא פָּרֵיךְ, הָנֵי בְנֵי שְׁלָמִים נִינְהוּ, וּמְשָׁנֵי, תָּנֵי נָזִיר בַּהֲדַיְהוּ, שֶׁנָּזִיר מֵבִיא שְׁלָמִים:
בַּחוּץ חַיָּבִין. שֶׁהֵן מִתְקַבְּלוֹת בִּפְנִים נְדָבָה לִשְׁמָן לְאַחַר שֶׁהִקְרִיבוּ חַטָּאתָם וְהַמְּצֹרָע אֶת אֲשָׁמוֹ:
מִבְּשַׂר חַטָּאת מִבְּשַׂר אָשָׁם כוּ'. דְּכָל הָנֵי נֶאֱכָלִים לַכֹּהֲנִים וְאֵינָן קְרֵבִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, וְרַחֲמָנָא אָמַר (ויקרא יז) אֲשֶׁר יַעֲלֶה עוֹלָה אוֹ זֶבַח, מָה עוֹלָה שֶׁהִיא קְרֵבָה עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, אַף כָּל שֶׁהוּא קָרֵב עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ:
מִבְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁהֵם שַׁלְמֵי צִבּוּר וְיֵשׁ לָהֶם תּוֹרַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים:
הַיּוֹצֵק. הַשֶּׁמֶן עַל הַמִּנְחָה:
הַבּוֹלֵל. הַפּוֹתֵת. הַבּוֹלֵל הַמִּנְחָה בַשֶּׁמֶן. וּפוֹתְתָהּ פִּתִּים:
הַמֵּנִיף. הַמַּגִּישׁ. שֶׁמֵּנִיף אֶת הַמִּנְחָה שֶׁטְּעוּנָה תְנוּפָה. וּמַגִּישָׁהּ בַּחוּץ. הַמִּנְחָה שֶׁהִיא טְעוּנָה הַגָּשָׁה בִּפְנִים בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית כְּדִכְתִיב (שם ב) וְהִגִּישָׁהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ:
הַמְסַדֵּר. לֶחֶם הַפָּנִים עַל הַשֻּׁלְחָן:
פָּטוּר. דְּאָמַר קְרָא אֲשֶׁר יַעֲלֶה עוֹלָה אוֹ זֶבַח, מָה הַעֲלָאָה שֶׁהוּא גְמַר עֲבוֹדָה, אַף כָּל שֶׁהוּא גְמַר עֲבוֹדָה, יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶן גְּמַר עֲבוֹדָה:
אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם זָרוּת. אִם עָשָׂה זָר אַחַת מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת הַלָּלוּ, כְּגוֹן שֶׁבָּלַל אוֹ פָּתַת וְכוּ'. וְכֵן טָמֵא, אוֹ מְחֻסַּר בְּגָדִים, אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְסַל אוֹתוֹ דָבָר שֶׁעָבַד בּוֹ: