ברטנורא על משנה דמאי· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בְּדַקָּה וּמְדָדוֹ בְגַסָּה. גָּרְסִינַן:
טְפֵלָה דַקָּה לַגַּסָּה. וּפָטוּר כְּשֶׁהוּא מוֹכֵר בְּגַסָּה, וְלֹא אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּדַרְכּוֹ לָמוֹד בַּדַּקָּה חַיָּב אַף כְּשֶׁמּוֹדֵד בַּגַּסָּה:
וּבְלַח דִּינָר. מִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַה שֶּׁהוּא שָׁוֶה דִינָר. לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה מִדָּה יְדוּעָה לַלַּח, שֶׁהַשַּׁעַר מִשְׁתַּנֶּה תָּמִיד, לְכָךְ שִׁעֲרוּ בְדָמִים:
אַכְסָרָה. לֹא בְמִדָּה וְלֹא בְמִשְׁקָל אֶלָּא לְפִי הָאֹמֶד, פָּטוּר, דַּהֲוֵי כְּמוֹכֵר בְּגַסָּה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: