ברטנורא על משנה דמאי· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ג
לִהְיוֹת חָבֵר. לְעִנְיַן טָהֳרוֹת, דְּהַיְנוּ פָּרוּשׁ, וְיִהְיוּ בְגָדָיו וּמַשְׁקִים שֶׁלּוֹ טְהוֹרִים. וַאֲפִלּוּ תַּלְמִיד חָכָם אֵינוֹ נֶאֱמָן לְעִנְיַן טָהֳרוֹת עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה. וְהַמְקַבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי חֲבֵרוּת צָרִיךְ לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם וְאַחַר כָּךְ יִהְיוּ בְּגָדָיו וּמַשְׁקִים שֶׁלּוֹ טְהוֹרִים. וְאֵין קַבָּלַת דִּבְרֵי חֲבֵרוּת בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה חֲבֵרִים, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הַמְקַבֵּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין צָרִיךְ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲחֵרִים מְקַבְּלִים לְפָנָיו:
לַח וְיָבֵשׁ. דְּאֵין מוֹסְרִים טָהֳרוֹת לְעַם הָאָרֶץ, שֶׁאָסוּר לִגְרֹם טֻמְאָה לְחֻלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
וְאֵין לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ לַח. אֲבָל יָבֵשׁ לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר לְקַבֵּל טֻמְאָה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא בָא עָלָיו מַשְׁקֶה. וְנֶאֱמָן עַם הָאָרֶץ לוֹמַר הַפֵּרוֹת הַלָּלוּ לֹא הֻכְשְׁרוּ, אֲבָל אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר הֻכְשְׁרוּ אֲבָל לֹא נִטְמְאוּ:
וְלֹא יִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ. שֶׁלֹּא יִטָּמֵּא וְיָבֹא וִיטַמֵּא טָהֳרוֹת:
וְלֹא מְאָרְחוֹ. לְעַם הָאָרֶץ:
אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ. דִּכְסוּת עַם הָאָרֶץ טֻמְאָתוֹ חֲמוּרָה מִטֻּמְאַת עַם הָאָרֶץ עַצְמוֹ, דְּחַיְשִׁינַן שֶׁמָּא יָשְׁבָה עֲלֵיהֶן אִשְׁתּוֹ נִדָּה, וּבִגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לַפְּרוּשִׁים. אִי נַמִּי לְכָךְ אָמְרוּ לֹא מְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ, דְּמִמַּגַּע עַצְמוֹ יָכוֹל לִזָּהֵר טְפֵי מִמַּגַּע כְּסוּתוֹ:
אַף לֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַקָּה. שֶׁאָסוּר לְגַדֵּל בְּהֵמָה [דַקָּה] בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִרְעוּ בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים:
וְלֹא יְהֵא פָרוּץ בִּנְדָרִים. שֶׁסּוֹפוֹ לָבֹא לִידֵי חִלּוּל:
וְלֹא יְהֵא פָרוּץ בִּשְׂחוֹק. דִּשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ מַרְגִּילִין אֶת הָאָדָם לְעֶרְוָה:
וּמְשַׁמֵּשׁ. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ:
לֹא בָאוּ אֵלּוּ לַכְּלָל. דְּאֵין עִנְיָנָם נוֹגֵעַ לְטָהֳרוֹת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: