ברטנורא על משנה דמאי· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ב
לִהְיוֹת נֶאֱמָן. עַל הַמַּעַשְׂרוֹת וְלֹא יִהְיוּ פֵּרוֹתָיו דְּמַאי מִכָּאן וְאֵילָךְ:
אֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ. עַל מְנָת לִמְכֹּר, דְּאִלּוּ עַל מְנָת לֶאֱכֹל הָא תָּנָא רֵישָׁא מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא אוֹכֵל:
וְאֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר. מִפֵּרוֹת קַרְקְעוֹתָיו:
עַל עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹכֵל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן כְּשֶׁהוּא מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיד נֶאֱמָנוּתוֹ בְּכָךְ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: