ברטנורא על משנה דמאי· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
וְאֵלּוּ דְבָרִים. בְּכָל מָקוֹם. אֲפִלּוּ מִכְּזִיב וּלְהַלָּן אִם לְקָחָן מֵעַם הָאָרֶץ, דִּבְיָדוּעַ שֶׁמֵּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בָּאוּ דְּמִנְכְּרֵי, שֶׁאֵין דֻּגְמָתָן אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
וְהָאֹרֶז שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִמֶּנּוּ פָּטוּר. אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דְּמִנְכַּר טְפֵי וְלֹא אָתֵי לְאַחְלוּפֵי בְּאֹרֶז שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים בְּמַתְנִיתִין אִיכָּא מִנַּיְהוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דְּדָמוּ לְאוֹתָן שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ, אֶלָּא דְּהַנְהוּ דַּחֲשִׁיבֵי שֶׁדֶּרֶךְ לְנָשְׂאָם מִתּוֹךְ חֲשִׁיבוּתָן לִמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהֶן, בָּעוּ עִשּׂוּרֵי, דִּבְיָדוּעַ שֶׁמֵּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵן: