ברטנורא על משנה בבא מציעא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה יג
הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ. וְהִגִּיעַ זְמַן וְלֹא פְרָעוֹ:
לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ. לִקַּח מִמֶּנּוּ מַשְׁכּוֹן בְּעַל כָּרְחוֹ, וַאֲפִלּוּ בַּשּׁוּק, אֶלָּא עַל יְדֵי שְׁלִיחַ בֵּית דִּין, שֶׁיִּקַּח מִמֶּנּוּ בִּרְשׁוּת בֵּית דִּין:
וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ. אֲפִלּוּ שְׁלִיחַ בֵּית דִּין לֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן בַּעַל חוֹב עַצְמוֹ:
הָיָה לוֹ שְׁנֵי כֵלִים. וְחוֹבוֹ כְּנֶגֶד שְׁנֵיהֶם וּמִשְׁכְּנוֹ בִּשְׁנֵיהֶם:
נוֹטֵל אֶחָד וּמַחֲזִיר אֶחָד. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לָזֶה, יַחֲזִירֶנּוּ וִיעַכֵּב הַשֵּׁנִי אֶצְלוֹ, כְּדִמְפָרֵשׁ וְאָזִיל, מַחֲזִיר אֶת הַכַּר בַּלַּיְלָה וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה בַיּוֹם:
מֵת. הַלֹּוֶה. אֵין מֵשִׁיב הָעֲבוֹט לַיּוֹרְשִׁים, שֶׁאֵין כָּאן מִצְוַת הֲשָׁבַת הָעֲבוֹט, דְּהָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הָעֲבוֹט כְּתִיב (דברים כד), לוֹ וְלֹא לַיּוֹרֵשׁ:
עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. זְמַן בֵּית דִּין. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
בֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה וְכוּ'. מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר, עֲנִיָּה הוּא דְּאֵין מְמַשְׁכְּנִין, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְהַחֲזִיר לָהּ וְהִיא נִכְנֶסֶת וְיוֹצֵאת אֶצְלְךָ, אַתָּה מַשִּׂיאָהּ שֵׁם רָע בִּשְׁכֵנוֹתֶיהָ, אֲבָל עֲשִׁירָה דְּלֵיכָּא לְמֵימַר הָכִי, אֵימָא מְמַשְׁכְּנִין, קָמַשְׁמַע לָן הַאי תַּנָּא דְּלֹא, דִּכְתִיב וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה, אֶחָד עֲנִיָּה וְאֶחָד עֲשִׁירָה בְּמַשְׁמָע:
מִשּׁוּם שְׁנֵי כֵלִים. הָעֶלְיוֹנָה רֶכֶב. וְהַתַּחְתּוֹנָה רֵחַיִם: