ברוך שאמר· רבי ברוך תאומים-פרנקל
כתובות · דף יט.
אמר לי' רב נחמן גנובא גנובי למה לך כו'. לכאורה נראה לפרש בפשיטות מה שמדייק רב נחמן גנובא גנובי למה לך ולא העיר כלל שנאמר דין זה משמו (חסר) דחזקה שטרך בידי מאי בעי לא מהימן פרעתי במגו דמזויף לא קשה קושית רב נחמן יש לומר דסוברים מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו משום שהוא נגד חזקה אבל בעדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו דליכא סתירת חזקה שפיר אמרינן הפה שאסר אף שהתוס' דחו כאן סברא זו חוזרת ונראה המבואר בפ'. לכאורה קשי' אלימתא על רב נחמן למה אקשי' לר"ה אימא הלכה כר' מאיר. הא יש לומר דגם רבנן מודו בדין זה. וצריך לומר שהי' פשוט לר"נ דלא אמרינן החזקה דשטרך בידי מאי בעי וכדאיתא בתוס' בבא בתרא דף ע' ע"א ד"ה או דלמא דהלוה מאמין להמלוה להניח שטר בידו משום דכתיב תומת ישרים תנחם כדאמרינן בהמפקיד דף ל"ה וכו' והמעיין בהמפקיד שם יראה דנאמרה שם על דרך כדי לתרץ הקושיא שהקשו שם על ר"ה מרישא דסיפא סלע הלויתני כו' ומקשים שפיר הכא לר"ה לשיטתי' גנובא גנובי למה לך ודוק:
פרק אלו נערות. פרט למרשיע את עצמו לפטור הוא מקנס בהודאתו מוכח לקמן דחיוב קנס ובושת ופגם הוי לדידי' וממילא היכא דפטור מקנס בהודאתו נשאר עליו חיוב בושת ופגם נגדו הוא מחייב מה בהודאתו ופטור במודה בקנס היכא דלא מחייב אצלו רק קנס אבל בושת ופגם לאביה ואי אמרינן מודה בקנס פטור לא מחייב כלום אצלו והודאתו דבושת ופגם לא שייך אצלה לא מקרי הודאתו הודאה והדין בגווני דהא דמודה בקנס ואחר כך באו עדים דחייב והוי דבר שבא לעולם הוא וממילא יכולה למחול הקנס אבל אם בושת ופגם נמי שייך לרבה הוי מחייב בהודאתו דגם במודה בקנס לא הוי דבר שלא בא לעולם כיון דאי מודה מפטרי ואינה יכולה היא למחול הקנם כיון דדבר שלא בא לעולם הויא וכך אזלא הקושיא על הירושלמי בדרך ממ"נ אי בושת ופגם לאביה רק הקנס שייך לעצמה וממילא יכולה היא למחול הקנס ודבר שבא לעולם הוא מטעם דאף אי מודה הי' מחויב בקנס כיון דלא נשאר עליו שום חיוב נגדה דהא פטור מקנס והוי שפיר דבר שלא בא לעולם לכן יכולה היא למחול הקנס. אבל קשה מבושת ופגם כיון דלאביה הוא ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו ועל הקנס לא שייך עתה להקשות האיך יכולה היא למחול הקנס דדבר שלא בא לעולם הוא דכן הוא הדין בגוונא דאדם מודה בקנס חייב כיון דלא מחייב מה בהודאתו והוי דבר שבא לעולם ויכולה היא למחול רק הבושת ופגם מקשה הירושלמי כיון דלאביה האיך יכולה היא למחול ומתרץ אלא בודאי ביתומה ושין לדידה גם בושת ופגם ומתוך כך שפיר אזלא אלא השני' של הירושלמי על הקנס ויש אדם מוחל דבר שאינו ברשותו כיון דשייך לה הבושת ופגם א"כ אף דהי' פטור בהודאתו מקנס עכ"פ מחייב בהם בהודאתו דהיינו דהיינו בושת ופגם ושפיר הדין דמודה בקנס פטור וא"כ האיך יכולה היא למחול הקנס דדבר שלא בא לעולם הוא כיון דאי מודה מיפטר אבל מתחילה קודם שתירץ הירושלמי דבוגרת יתומה יכולה למחול לו לא שייך להקשות קושיא על קנס כנ"ל דיכולין לומר דבושת ופגם לאביה ומחייב במודה בקנס ואח"כ באו עדים דדבר שלא בא לעולם הוא ויכולה למחול רק בתר דשני ביתומה שייך קושית הירושלמי על הקנס ומסיק הירושלמי דמפותה לא קשה רק מבושת ופגם אבל קנס אינה יכולה למחול כנ"ל. לפי זה יש לומר דבושת ופגם לעצמה בשיטת הרא"ש ושפיר יכולה למחול הבושת דשייך לדידה והקנס אינה יכולה למחול דהוי דבר שלא בא לעולם דאי מודה מפטר ודוק:
מסכת גיטין בעזהש"י חידושי סוגיות דמסכת גיטין שיעורן כסדרן משנת תקפ"ד לפ"ק פה לייפגיק:
ד' ב' ע"א תוס' ד"ה ואם יש עליו עוררין דמשום עיגונא אקילו בה רבנן. ונ"ל דאף בלא תקנת עגונות נמי לק"מ קושיתם. דליחוש בגיטין למזויף דהנה רוב אנשים לא זייפי לשטרי דהוא מילתא דלא שכיח כי אם מעט אנשים רעים דמזייפי והנה בממון דלא אזלינן בתר רוב שפיר חיישי' למזויף אף שלא בפניו דהרי המיעוט דמזייפי אבל הכא בגט דהוי איסור אזלינן בתר רוב דבאמת כן הדין דאזלינן בתר רוב וא"כ לא חיישי' למזויף שלא בפניו. ולענין גבי' לקוחות ל"ש קושי' תוס' דניחוש למזויף דהא זה גם בתי' תוס' אינו מיושב דמה תקנת עגונות שייך לענין לקוחות יעוין פירש"י שכ' ג"כ דתקנת עגונות ל"ש להנשים ולא לגבות מלקוחות אם טענינין בפני לקוחות. וק"ל: