אור ברסלב
ברוך שאמר גיטין › דף יז:

ברוך שאמר· רבי ברוך תאומים-פרנקל

גיטין · דף יז:

דף יג.

סוגי' דנכתב ביום מתני' עד איפוך וכו' ומפרשי' תוס' דר"ל סובר משעת כתיבה וכ"כ הרא"ש וכ' שכן משמע לשון הגמ' מדלא קאמר אלא איפוך אבל בעל העיטור כ' איפוך וקאי אדלעיל דמפכינן וסובר ר"ל הטעם משום שמא יחפה ור"י משום פירות וראייתו מדברי הירושלמי דאיתא שם דר"י סובר משום פירות. ונ"ל להביא ראי' לדברי התוס' והרא"ש. ואבאר שתלמודא דידן ודירושלמי כל חדא בשיטתייהו אזלו דבתוס' ד"ה זנות כו' מפרשים דהיינו בעדים ובהתראה אבל בלא התראה שכיח כדמוכח בבתולה נשאת ומפרשים שם דמתוך כך יבואו עדים וק' לכאורה לפימש"כ התוס' לקמן ד' י"ח ד"ה הנהו קלא אית להו לחד תירוצא שם בדין הוצרכו זמן שמא יחפה על בניה ממזרים א"כ אכתי ק' למה לא אמר משום חשש ממזרים דלזה אין שייך התראה וזנות בעדים לחוד שכיח וכו' ונ"ל לתרץ בהקדם דברי התוס' לעיל ד"ה משום בת אחותו שכתבו בזה"ל שלא יחפה עלי' כשאין בו זמן דלא אמרי' אוקמי' אחזקת אשת איש והשתא היא שנתגרשה שהרי גרושה לפנינו ועוד אדרבא אוקמי' בחזקת כשרות שלא נבעלה כשהיא א"א ומתמה הפ"י שתי' הראשון של תוס' הוא נגד סוגית הש"ס דלא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא עי"ש באריכות גם על תי' הב' מקשה דל"ש להצילה ממיתה מחמת חזקת כשרות כיון שקיבלה התראה ולא מצינן לומר בכה"ג חזקה דכשרות דא"כ כל א"א שזינתה תנצל ג"כ בחזקה זו כשתטעון שנתגרשה ואבדה גיטה וכדומה שתהי' לדברי' פנוי' ונ"ל לתרץ קושי' הנ"ל בהקדם מס' כתובות ד' כ"ב ע"ב ב' אומרים מת וכו' מקשה הגמ' הבא עלי' באשם תלוי קאי ומשני כשניסת לא' מעידי' והקשו התוס' דבחנק קאי. הרי לכאורה סתירה בדבריהם הנ"ל. ונ"ל בהקדם עוד מה שק' דמבואר מדברי הרמב"ם דבכל ספק בשחיטה שאסור מטעם חזקה ליכא מלקות ואמאי והא סוקלין על החזקות. ונ"ל דהנה הרמב"ם כ' הא דסוקלין על החזקה נלמד ממכה אביו ואמו כן הוא בירושלמי פ' עשרה יוחסין ומקשה בר"ץ הא בגמ' דחולין יליף חזקה מנגעים. אבל באמת לק"מ דמשם ליכא הוכחה רק לענין איסור וגם לענין חיוב קרבן כמש"כ תוס' אבל לענין עונש גוף ליכא למשמע מינה ולא ידעינן דעונשין אותו בעונש גוף רק ממכה אביו ואמו וכו' ומבואר בסוגי' דסנהדרין ד' ס"ט ע"ב דאפשר דנשמע דאזלינן בתר רובא היינו לענין חיוב קרבן מ"מ אפשר לענין מיתה לא אזלינן והנה בתוס' שם מקשו דאכתי מנא ידעינן בתר חזקה אף היכא דאיתרע כמו בסכין וכו' ומתרצי דגם זה נלמד מנגעים אף דחזינן אח"כ דנתמעט הנגע לא תלינן בתר חזקה הרי מכאן יסוד הדין דאזלינן תמיד בתר חזקה דמעיקרא ולא בתר חזקה דהשתא אמנם כ"ז לענין איסור קרבן אבל לענין עונש הגוף דלא נלמד מנגעים רק ממכה אביו ואמו שפיר היכא דאיתרע החזקה לא מענשין ממכה אביו ואמו דהחזקה טובה ולא איתרע ודיו לבא מן הדין להיות כנידון. והשתא א"ש דברי התוס' בסוגי' דשנים אומרים מת דעל הבעל להביא ראי' ואשם תלוי ליכא לחיובי רק משום חזקה דא"א כיון דאיתרע דעכ"פ איכא ב' דאמרו מת אף שהדין בתרי ותרי אזלינן בתר חזקה קמא איתרע מיקרי וליכא לחיובי' מיתה רק קרבן מוכח מנגעים דחייבי אך מחמת חזקה דאיתרע בוודאי ולכך לא הק' רק דלחייבי' חטאת אבל לתי' הגמ' כשניסת לא' מעדי' לפי' מק' הגמ' דליחייבו חנק ע"ז כיון שהעד עצמו נשאה שפיר יש לחייבו מיתה עפ"י שני עדים שאומרים לא מת כי לפי עדותן בא על א"א כיון שחזקת א"א גרמה מהדין שנשארה בחזקתה לענין איסור ולא נתקבל לאמת עדותן של האומרים (לא) מת ותרי ותרי הוי סד"ר ומדא' אוקמי' בחזקה קמייתא ואין מכלל העדים שאומרים (לא) מת רק להחשיב ריעותא אבל כשניסת לאותו עד עצמו שאמר מת אף הריעותא מופקעה וקרוב לומר שעיניו נתן בה ולכך אמר מת וכ"ז אי אמרי' דתרי ותרי סד"ר ולא הי' על שניהם שם עדים אבל למ"ד תרי ותרי סדא"ו ונתקבלה החזקה ותו ליכא למיקטל אח"כ העד שנשאה כיון שכבר קודם בא החזקה. ויש להסביר יותר לפי דעת הריטב"א כתובות דף י"ח הא דאמרי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד נלמד מדכתיב ע"פ ב' עדים יקום דבר שהשארה בקיומו אף אם יחזרו ויגידו. מעתה י"ל בפשיטות דז"א רק היכא דנתקבל עדותו בתרי ותרי דלמ"ד סד"ר לא נחשב כלל עדותן ואף קודם שחזרו מדבריהם לא הי' שייך יקום דבר שפיר יכולין לחזור ולהגיד כיון שמקבל העד על עצמו התראה שמתרה אותו שבא עלי' משום א"א ואומר ע"ז כי חוזר מדבריו ובטל מעיקרא עדותן וחייב מיתה היוצא מדברינו אלו דעל חזקה דאיתרע לא ממיתינן אלא עונשין. ומיושב שפיר דברי הרמב"ם במה שפוסק דבספק שחיטה ליכא אלא איסורא ולא מלקות. ומיושב שפיר קושית הפ"י ושפיר תי' התוס' דבגט שאין בו זמן יכולים לחפות משום חזקת א"א למיתה כיון שהיא גרושה לפנינו ועל החזקה שאיתרע א"א להעניש ומה שתי' התוס' בתוס' הב' דאיכא חזקת כשרות נגד החשש דשמא יחפה על בניה הממזרים דבזה ל"ש תי' התוס' הא' דלענין איסור אזלינן בתר חזקה קמייתא אף היכא דאיתרע ל"ש לומר הרי גרושה לפנינו אמנם נגד ממזרים שפיר אזלינן בתר חזקת כשרות דסבר ר"י לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ומתורץ גם קו' הב' של הפ"י. היוצא מדברינו דחשש ממזרים אינו רק למ"ד המכשיר בבתה אבל המ"ד שסובר כר"א דאינו מכשיר אלא בה א"כ ל"ש חיפוי בגט דאין בו זמן דלענין ממזרות לא מועיל חזקת כשרותה ומעתה י"ל שסובר ר"ל כר"א לכך לא סבר הטעם משום ממזרות וקו' הגמ' אינו אלא מ"ט לא אמר כר"י משום יחפה ופטורה ממיתה דבזה החיפוי מוכחת החזקה דהשתא והיא גרושה לפנינו ע"ז משני שפיר דס' זנות ל"ש ומיתה א"א רק בעדים והתראה וזו לא שכיח לפי"ז מוכח דלא מפכינון פלוגתא דקא מפיך קמייתא ויהי' דעת ר"י משום פירות ויושאר עליו הקושי' למה לא אמר משום שמא יחפה וא"ל דזנות לא שכיח דהא אכתי יש לחוש משום יחפה על בניה ממזרים. וא"ל דבלא"ה אי אפשר לחפות על בני' משום דאין מועיל להם חזקת כשרות דאם זה איפש"ל אליבא דר"י שהוא סובר דתלמודא דידן המכשיר כשהיא פנוי' אבל הירושלמי א"ש לפי שיטתו בכתובות דאף ר"י סובר שהולד שתוקי ולא מכשיר הולד מחמת החזקה שלהם ודו"ק:

תוכן העניינים

ברוך שאמר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה