אור ברסלב
ברוך שאמר גיטין › דף יג.

ברוך שאמר· רבי ברוך תאומים-פרנקל

גיטין · דף יג.

דף יב.

מתני' האומר תנו גט זה וכו' יעוין בס' קצוה"ח סי' מהלכות שלוחין שהקשה לדעת רש"י דנקט הטעם במתני' דלא יתנו לאחר מיתה משום דגיטא לא הוי עד דמטא לידה וכי מטא לידה הא כבר מיית לי' משחרר ופקע רשותי' אמאי לא כ' בפשיטות משום דכיון שמת בטל שליחותי' נראה מדבריו דכיון שעשה שליח בחייו אף שמת אח"כ נתקיים השליחות דשליח א"כ קשה לאביי דאמר בב"מ ד' י"ג עדיו בחתומיו זכין לו אמאי לא יתנו לאחר מיתה ואי משום שמת קודם דמטא לידי' ופקע רשותי' מניה הא לדידי' כיון דמטא לידי' אח"כ כבר זכה בו משעת החתימה ואז עדיין הי' ברשותו. ונ"ל לתרץ עפ"י מה שכ' התוס' בב"מ ד' כ' ד"ה שובר וכו' דתקנת חכמים היא שזוכה משעת חתימה. ולענין איסור אם עבד בא על בת ישראל קודם שבא לידו גט שיחרור מספקא להו אם פסלה דלענין איסור לא תיקנו חכמים או דילמא לא פלוג רבנן [ואף שכ' המהרש"א שם דלר"מ דסובר ע"ח כרתי הוי מדאורייתא מ"מ גבי שיחרור וודאי לא הוי אלא מדרבנן כיון דמקשינן לה לה לאשה ובאשה כתיב ונתן בידה וטלי גיטך מעל גבי קרקע פסול וה"ה גבי שחרור פסול א"כ וודאי אי אפשר לומר דהוי מדאורייתא משוחרר משעת החתימה כיון דאם לא הי' מקיים אז ונתן בידה וא"כ תקנת חכמים היא] וקשה האיך אפשר לומר דעדיו בחתומיו זכין לו לא אמרי' לענין איסור דא"כ ק' על הגמ' בב"מ ד' י"ט דאיתא שם מצא שטר שחרור בשוק בזמן שהרב מודה יחזיר לעבד ופריך ואמאי נימא שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזל עבדא וקנה נכסים כו' הא ניחא למ"ד עדיו בחתומיו ז"ל וכו' וכ' המפרשים הה"ד דהוי מצי למפרך דילמא מכר האדון את העבד בינתיים לאחר וכו' ולדברי התוס' הנ"ל קשה דע"ז לא קאי התי' דעדיו בחתומיו ז"ל דכיון דלענין איסור ל"א דעדיו בחז"ל א"כ אם מכר העבד לאחר אסור העבד בשפחה ובבת חורין דלחומרא לאוסרו בשפחה וודאי אמרי' עדיו בחז"ל אבל להתירו בב"ח להקל וודאי לא תקנו וכיון שכן הוי שיחרור בכה"ג חוב לעבד וממילא גם לענין ממון ל"ש עדיו בחז"ל דלא הוי זכות אלא חוב לעבד כמ"ד חוב הוא לעבד דהיינו שאסרו בשפחה ועבדא בהפקירא ניחא לי' דגם לשאר דברים דהוי זכות לעבד ל"א עדיו בחז"ל ולכאורה קו' אלימתא היא וא"כ י"ל לכאורה אין מקום לס' של התוס' הנ"ל אם גם לענין איסור תקנו חכמים עדיו בחז"ל דכלל הוא בש"ס היכא דע"י הפקר ב"ד נעקר דבר מה"ת כגון המקדש בחמץ דרבנן דאפקרי רבנן המעות של הקידושין וממילא אין לחוש להקידושין דבכה"ג וודאי יש כח ביד חכמי' לעקור דבר מה"ת וה"נ יכלו החכמים להפקיר העבד למפרע ויצא לחירות אמנם לפי"ז לפי"מ דקיימ"ל המפקיר עבדו יוצא לחירות וצריך גט שחרור ז"א דאף אם יפקירו העבד למפרע לא מהני דאכתי צריך גט שחרור דלא עדיף אם יפקירו החכמים מאדון גופו המפקיר עבדו דלא מהני לענין איסור בלא שיחרור וכ"ז ניחא אם דנין על העבד למפרע טרם בא לידו השטר שיחרור אבל מכאן ולהבא אם יתנו השטר שיחרור לידו למאי ניחוש דילמא מכר האדון את עבדו בינתיים ונאסר העבד ע"י השיחרור בשפחה ובב"ח וממילא אין שייך לומר עדיו בחז"ל דלענין המכירה שבינתיים שפיר י"ל דהפקירו חכמים את העבד למפרע ובטל המכירה דלאו ממונו הוא למכור דהפקר ב"ד הפקר ומכאן ולהבא דמטא לידו הגט שיחרור וודאי מותר בב"ח ושפיר הוי זכות להעבד השיחרור ושפיר טריף מהלקוחות שלקחו בינתיים ומיושב קו' הנ"ל ולפי"ז מיושב קו' הקצוה"ח הנ"ל דהכא כיון שמת האדון ל"ש לומר עדיו בחז"ל דלענין האיסור לא תקנו רבנן ואסור העבד בשפחה ובב"ח וממילא גם לשאר מילי ל"ש עדיו בחז"ל כיון דהוי חוב לעבד מצד האיסור כנ"ל והכא ל"ש לומר שהפקירו חכמים את העבד דהמפקיר עבדו צריך גט שיחרור וסוף סוף אסור בשפחה ובבת חורין והנתינה דלאחר מיתה לא מהני כיון דפקע רשות מת וא"ש דלא יתנו לאחר מיתה. ודו"ק:

תוכן העניינים

ברוך שאמר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה