אור ברסלב
ברוך שאמר בבא קמא › דף כו:

ברוך שאמר· רבי ברוך תאומים-פרנקל

בבא קמא · דף כו:

דף כה:

אמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו שנאמר לבטא בשפתים וכו' אלא הכי קאמר גמר בלבו להוציא פת חיטין והוציא פת סתם מנין ת"ל כל נדיב לב וכו' דהוי שני כתיבין הבאין כאחד ואין מלמדין מהן. ופריך ולמ"ד מלמדין מאי איכא למימר. ומפרק משום דהוי חולין וקדשים וחולין וקדשים לא גמרינן ומקשה התוס' דאמרי' בנזיר ד' ב' האומר אהא הרי זה נזיר ופריך ודילמא אהא בתענית קאמר ומשני כגון שהי' נזיר עובר לפניו. ופריך דילמא לפוטרו מקרבן. ומשני דאמר בלבו. והשתא אמאי לא צריכין הכא גבי פת חיטין עובר לפניו. והנה לכאורה קשה דהא במסכת נזיר ריש פ"ב איתא פלוגתא דב"ש וב"ה אם יש שאלה לנזיר או לא. משמע דכ"ע מודים דנזיר הוי קודש וכו' ובספרי מפרש כתיב בנזיר קודש יהי' הוי ג"כ קדושת הגוף נמצא הוי נזיר קדשים ואמאי צריך שיאמר אהא הא כיון דמסיק דגמר בלבו ואפי' לא אמר ולא מידי נמי דהא מסקינן דבקדשים הוי דברים שבלב דברים דכתיב כל נדיב לב. גם צע"ג דאמרינן במסכת חגיגה ד' י' היתר נדרים פורחים באויר ואין להם על מה שיסמוכו אמר ר' אליעזר דכתיב כי יפליא כי יפליא שני פעמים מכאן למד להיתר נדרים וקשה דהא ר' אליעזר סובר בעירובין דאין שאלה בהקדש גם דאמרינן בגמ' דאין שאלה להקדש. ונזיר הוי הקדש. ואמאי אמר ר' אליעזר דנזיר יש לו היתר הא אין שאלה להקדש. ונ"ל לתרץ דהנה הרמ"ע מפאני הקשה דבמסכת פסחים ד' מ"ו במתני' כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט לא תקרא לה שם עד שתאפה. ומסיק בגמ' דאית לי' לר"א הואיל ואי בעי מתשיל עלי' וקשה הא אית לי' לר"א אין שאלה בהקדש. ומתרץ דסברא דב"ש דס"ל אין שאלה להקדש מחמת כל היכא דאיתא בי' גזי דרחמנא איתא אבל בחלה הואיל ואי בעי ליתנה לבן בתו כהן (הוי ברשותו) נמצא שפיר אתי אליבא דסברא הנ"ל דגם בנזיר אם נזר עד לאחר ל' יום דכל זמן שלא בא הזמן דנזירות יכול לישאל עלי' דלא שייך כל היכא דאיתא וכו' ושפיר מתורץ דברי התוס' דמיירי שנזר עד לאחר ל' דעד הקיום יכול לישאל עליו ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

ברוך שאמר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה