ברוך שאמר· רבי ברוך תאומים-פרנקל
בבא קמא · דף כה:
אמר אביי ומודה רב באומר שבועה שאני יודע לך עדות ואשתכח דלא ידע לי' דפטור הואיל וליתי' בכלל שאיני יודע לך עדות כו' בשלמא לשמואל דאמר מילתא דליתא בלהבא לא מחייב עלי' לשעבר להכי אפקה רחמנא לשבועת העדות מכלל שבועת ביטוי אלא לרב למאי הילכתא אפקה רחמנא, וקשה דהנה הרמב"ן ז"ל פ' דאין השבועה חיילא לבטל את המצוה אפי' בכולל ואם עבר ועשה אינו חייב קרבן דכי כתיב קרא בדבר הרשות כתיב וקשה מאי פריך הגמ' אלא לרב למאי אפקה רחמנא שבועת עדות מכלל שבועת ביטוי הא אם לא אפקה רחמנא לא היינו מחייבים על שבועת העדות דאם נשבע שאיני יודע לך עדות ואח"כ נתברר הדבר שידע והוי לבטל המצוה. ויותר קשה להרמב"ן ז"ל דפוסק דשבועות אפי' לקיים את המצוה אינן חלות לא לקרבן ולא למלקות דלא יחל אדבר הרשות כתיב וחפצי שמים אין בכלל למעטינהו מלאו דשבועה ולא אמרינן דנשבעין לקיים את המצוה אלא לומר דלא מיקרי מוציא שם שמים לבטלה אלא זריז ונשכר הוי דקא אחיל שם שמים עלייהו דמילתא לזרוזי נפשי' דלא ליהוי בה לאו. והרמב"ם ז"ל מפרש והיא ראה או ידע ושמע קול אלה ואם לא יגיד ונשא עונו כגון שהבעל דבר תובע ומשביע את העד והוא שתק אם לא יגיד ונשא עונו לחייב קרבן כי גם בלא שבועה שאסור ואמאי פריך הגמ' אלא לרב אמאי מפקה רחמנא שבועת העדות מכלל שבועת ביטוי הא בלא"ה לא הי' מחייבין על שבועת העדות מכח שבועת ביטוי הא הוי נשבע לקיים את המצוה כי מלבד השבועה הוי מושבע ועומד להגיד העדות ונשבע לקיים את המצוה פטור מקרבן ומלקות אליבא דהרמב"ן ז"ל וצ"ע גדול: