אור ברסלב
ברוך שאמר בבא קמא › דף כד.

ברוך שאמר· רבי ברוך תאומים-פרנקל

בבא קמא · דף כד.

דף כב.

גמרא אלא כדרבא וכו' וכ' התוס' דגרסינן שפיר דמשכחת לה בנבילה מוסרחת וכו' והקשה הכריתי ופליתי על רבינו אהרן הלוי דסובר דשקצים ורמשים מוסרחים הוי איסור דאורייתא וא"כ קשה מאי מתרץ הגמ' על שקצים ורמשים דאפי' מוסרחים הוי איסור דאורייתא ומתני' תני נמי שקצים ורמשים חייב. ונ"ל לתרץ דהנה לכאורה קשה מאי קא פריך הגמ' אלא לר"י הן היכא משכחת לה דהא מצי לבטל נבילה בשחיטות ויהי' היתר אע"ג דאנן סוברים דאין מבטלין איסור לכתחילה מ"מ לא הוי אלא איסור בעלמא ואע"ג דבטלו הוי שם נבילה עלי' לקיים שבועתו שאוכל נבלות. דלענין טומאה אומר הרמב"ם דהוי נבילה ומפרשים הפוסקים כיון דהוי שם נבילה אלא ע"כ כיון דכאן אזלי הגמ' אליבא דר"י דמוקי לה כדברי הכל וא"כ היכי מצי לבטל דבמין במינו ליכא למימר דהיכי דמי אי אכל כזית בכדי אכילת פרס הוי איסור דאורייתא ואי לא אכל כזית בכדי אכילת פרס לא הוי שם נבילה עלי' ושפיר מקשה הגמ' אלא הן היכא משכחת לה, ורשב"א ז"ל כתב דשקצים ורמשים בטלו ברוב בשאינו מינו אפי' אכל בכדי אכילת פרס משום דהוי ממש ולא טעם וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' דשפיר משכחת הן אף לבטל הנבילות בשחיטות שאינו מינו. אלא ע"כ דקושי' הגמ' לא הוי אשקצים ורמשים אלא אנבילות וטריפות ועל נבילות וטריפות שפיר מתרץ הגמ' משכחת לה בנבילה מוסרחת דנבילה מוסרחת מותר מה"ת. ודו"ק: שם כדרבא וכ' הר"י מיג"ש בשם גאון אחד דגרס הכא אלא כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל עפר ונבילה ע"כ והקשה הר"י מיג"ש עליו מאי מתרץ הגמ' בהכי לעיל דגמ' מתרץ הכי דאפי' לבטל המצוה חל השבועה עליו בכולל כדרבא דאמר שבועה שאוכל עפר ונבילה אע"ג דהוי לבטל המצוה חל השבועה עליו בכולל ע"כ א"כ מאי קאמר עפר ונבילה הול"ל שחיטה ונבילה ע"כ. ונ"ל לתרץ דהנה הריב"ש מסופק אם אנו אמרי' כולל אע"ג דהוי אין השוואתו בענין כגון שנשבע שלא אוכל נבילות ושלא לעשות מלאכה או דילמא כיון דליכא השוואתו בענין לא אמרי' כולל דאע"ג דהוי אומן. ולפי"ז הא דמקשה הגמ' הן היכא משכחת לה לאו הקושי' הוא דהוי נשבע לבטל את המצוה דהא אפי' לבטל את המצוה אמרי' כולל אלא הכי מקשה הגמ' דבשלמא לאו משכחת לה אף דנבילה הוי אוכלין שאינן ראוין לאכילה ושחיטה ראוי' לאכילה ולא הוי השוואות בענין כיון דאמר שלא אוכל ליכא האי חילוק בין השוואות בענין. בין אינו ראוי' ובין ראוי'. אבל הן היכא משכחת לה כגון דאמר שבועה שאוכל נבילות ושחיטות איכא לחלק לענין השוואות הענין בין אוכלין דראוין לאכילה ובין דאינן ראוין וא"כ ליכא הכא השוואות בענין ולא אמרי' כולל וע"ז מתרץ הגמ' שפיר דמשכחת לה הן כדרבא דאמר רבא שבועה וכו' ושפיר אנו אמרי' כולל כיון דהוי השוואות בענין דתרתי הוי אוכלין שאינן ראוין לאכילה ואי אמרינן כולל (והיותר נמחק). ודו"ק היטב כי נכון הוא:

שם ע"ב תוס' ד"ה שלא אוכל תמרים וחלב מפרש ר"ת דאיתא בלאו והן דמשכחת בחלב הקיבה כו'. ותימא אמאי לא פריך מהכא ע"כ וקשה אמאי לא פריך תיכף על ר"י מהכא. ונ"ל לתרץ דהנה התוס' במסכת כריתות ד' י"ג הקשו אמאי לא חשיב נמי שבועה שלא אוכל דיש עוד חיוב חטאת. ותי' התוס' דמידי דאיתא בשאלה לא קתני. והרי הקדש. ומפרש התם דמיירי שם לאחר זריקה דליתי' בשאלה. והקשה המהרש"א ז"ל בכאן דלפי סברת התוס' דהתם למה צריך הגמ' לתרץ הכא דמיירי בבכור. והנה הריטב"א ז"ל במסכת מכות מפרש דמידי דאיתא בשאלה לא קתני דהחכם עוקר הנדר מעיקרו כוונתו דסוגי' דהכא אזלא אליבא דרבא ורבא סובר דמי שנשבע על ככר שלא יאכלנו ואכלו כולו אין נשאלין עלי'. לפי"ז קשה למה לא מתרץ הגמ' בכאן דמיירי הכא שנשבע על החתיכה ואכל כולה דלית בה שאלה ולמה מתרץ הגמ' דמיירי בבכור אלא ע"כ צ"ל דאזלינן בתר תחילתו ובתחילה אית בי' שאלה לכך לא מתרץ הגמ' דאיירי בתר זריקה כיון דסוגי' אזלא אליבא דרבא ומכח דבתר התחלה אזלינן אבל בסוגי' דהתם אזיל אליבא דהילכתא דקיימ"ל כאמימר דאפי' אכלו כולו נשאלין עלי' נמצא דשווין תחילה וסוף ושפיר מתרץ תוס' דהתם מיירי לאחר זריקה. אבל עדיין יש סתירה בזו דילמא מיירי בכאן דנשבע על החתיכה ואכלה דלא משכחת הן בזה מפרש ר"ת דע"כ איירי בסתם ומשכחת הן בחלב שעל גבי הקיבה ועכשיו קשה למה לא פריך על ר"י מהכא כי בלא זה הוי מצי למימר דמיירי בכאן דנשבע על הככר ואכלו כולו כיון דסוגי' אליבא דרבא אזלא ושפיר לית בי' שאלה ושפיר הקשה על רבינא למה לא קא חשיב כיון דלית בי' שאלה אבל על ר"י לא מצי למפרך כיון דקיימ"ל כאמימר ואית בי' שאלה ולכן לא קא חשיב אבל לפי' ר"ת מוכח דע"כ איירי בסתם ושפיר קשה לתרוויהו, ודו"ק:

תוכן העניינים

ברוך שאמר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה