ברוך שאמר· רבי ברוך תאומים-פרנקל
בבא קמא · דף יב.
בגמרא אלא מעתה האומר לאשה ועבד דלאו בני חיובא נינהו ה"נ דמחייב שולחן ומקשה בס' שיטה מקובצת מה ענין מזיק ללאו דלא תגנוב. הא מ"מ בני חיובא נינהו משום לאו דלא תגנוב. ונ"ל לתרץ דהנה לכאורה קשה אמאי אמרינן בגניבה דאשלד"ע משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. דהא אי נימא דיש שליח בגניבה לא יהי' עובר על דברי רב. דהנה בגניבה לא עבר על לאו דלא תגנוב רק היכא דעשה דרכי הקני' והשליח גנב והגביה בעבור המשלח. ואם נימא דיש שליח והוי כעשה בעצמו הקניי'. וא"כ הקניי' עשה המשלח והוא עבר על לאו דלא תגנוב והשליח לא עבר על דברי הרב דבשלמא גבי שאר עבירות דהיינו אם אמר לשליח להרוג נפש ואף דאי אמרי' דיש שליח לד"ע וחייב המשלח מ"מ השליח עבר העבירה והרג הנפש וא"כ שייך גבי' דברי הרב וכו' ולכך אמרי' אשלד"ע. אבל בגניבה לא שייך לומר לשליח דברי הרב וכו' כי הוא יכול לומר אני לא עשיתי כי אם בשליחותו והוי כאילו הוא בעצמו גנב ועשה הקני' ועבר על לאו דלא תגנוב כיון דהי' שלו אבל אני מה עול עשיתי ורש"י פי' בר חיובא אף הוא מוזהר על הדבר. אלא דז"א דמ"מ בר חיובא מצד מזיק כי נטל משל חברו לשום איש אחר והזיק לחברו ובר חיובא על הגניבה מצד מזיק ומוזהר גם הוא על הדבר ושייך דברי הרב וכו' דאף א"א דיש שלד"ע מ"מ השליח עבר עבירה מצד מזיק ולכך אמרי' דאשלד"ע לגבי גניבה וא"כ לס"ד בגמ' דחיובא דמזיק ליתא גבי אשה ועבד ממילא ליתא לגבייהו הלאו דלא תגנוב וכנ"ל דלא שייך גבייהו דברי הרב וכו' דהא עשו בפקודת המשלח הגניבה והקניי' וע"כ לא עברו על לאו דלא תגנוב. ולכך משני אמרת עבד ואשה בני חיובא נינהו מצד מזיק אלא דהשתא לית להו לשלומי וא"כ שייך שפיר דברי הרב וכו' ולכך פטור המשלח. ודו"ק היטב כי נכון הוא:
תוס' ד"ה כהן דאמר לי' לישראל צא וקדש לי אשה גרושה אפי' אמר לכהן נמי ונ"ל דהנה לכאורה קשה אמאי קאמר להך לישנא. היכי דשליח לאו בר חיובא הוא מחייב שולחו הני נמי כיון דלאו בני חיובא נינהו מחייב שולחן הא השליח עבר אלאו דלפני עור וא"כ שייך גבי שליח כל מילתא דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ וא"כ השליחות בטל וממילא לא חלו הקידושין וא"כ אמאי מחייב שולחו. ואע"ג דגלי קרא גבי אלמנה לכה"ג דקדושין מהני כדאיתא במסכת תמורה דף ד' מ"מ גבי שליחות לא גלי קרא דהשליחות מועיל אלא צ"ל כדעת המפרשים דאם הוא אינו מוזהר עלי' לא שייך גבי' לפני עור:
ובזה מתורץ קושית העולם במסכת פסחים והרי אמה"ח דאמר רחמנא לא תאכל וכו' ואמה"ח לב"נ וכו' הא לכלבים שרי דילמא מיירי באבר מן המפרכסת דלישראל שרי ולב"נ אסור ומותר בהנאה לישראל ולכך אומר דעובר על לפני עור וא"כ ה"נ בישראל אינו עובר על לפני עור כיון שאינו מוזהר על לקיחת הגרושה. אבל כהן שאמר לכהן דאיהו מוזהר על לקיחת הגרושה ועבר על לפני עור וממילא בטל השליחות ולכ"ע לא מחייב שולחו ודו"ק: