אור ברסלב
ברוך שאמר על הגדה של פסח מגיד › עשר המכות

ברוך שאמר על הגדה של פסח· הרב ברוך הלוי אפשטיין

מגיד · עשר המכות

ארמי אבד אבי

פסקה טז

מכת בכורות. צריך באור למה כל המכות נקראו רק בשמן לבד, דם, צפרדע וכו', ורק במכת בכורות הוסיף המלה ״מכת״ ולא בשמה העצמי לבד, ״בכורות״, כסגנון כולן. וגם אפשר לומר פשוט הטעם על שלמכת בכורות נוספה המלה ״מכת״ ולא ״בכורות״ לבד, כמו כל המכות שנקראו בשמן לבד, דם, צפרדע וכו׳ בלא תוספת המלה ״מכת״, יען כי כל המכות שמותיהם לבד יעידון כי מכות הן, כי בודאי דם, צפרדע, כנים, ערוב וכו׳ אינן כי אם מכות, ולא כן השם בכורות הוא שם סתמי שאין בו כל רמז שענינו מכות, לכן צריך להוסיף עליו המלה ״מכת״. — ואפשר לפרש עפ״י המבואר במדרש שוחר טוב (הוא מדרש תהלים), (פרשה קל״ו), כי אחר התראת משה ממכת בכורים רצו הבכורים לשלוח את ישראל למען ינצלו מעונש מיתה, אך אבותיהם לא שמעו להם ולא רצו לשלוח את ישראל, ואז הרגו הבכורים את אבותיהם, ועל כן נקראה מכה זו מכת בכורות, כי מה שהבנים הרגו את אבותיהם זו מכה לעצמה, ואל זה מרמז הלשון המיוחד, ״מכת״ בכורות. ודע, כי עפ״י המדרש הנזכר מענין הריגת המצרים ע״י בניהם הבכורים, יתבאר היטב הלשון בתהלים (קל״ו) למכה מצרים בבכוריהם, ואין זה לשון רגיל. והי׳ צריך לומר בכורים במצרים, אך לפי המדרש הנזכר הבאור פשוט, למכה מצרים בבכוריהם, ע״י בכוריהם, וכמבואר, זו מכה לעצמה.

פסקה יז

רבי יהודה הי׳ נותן בהם סימנים, דצ״ך עד״ש באח״ב. כלל ענין סימנים אלה מופלא מאוד, כי הן רגילים אנחנו להבין בהמלה שמביאים לסימן איזה משמעות, מובן או הוראה, ולא רק חבור אותיות בלבד, ובאמת כן הסברה מחייבת, יען כי בלא זה אין כל יסוד לזכור הסימן עצמו, ״וסימנך סימנא צריך״, ואם כן מה ענינו ותכליתו של הסימן דצ״ך אד״ש באח״ב אחרי שהמלים האלה אין מגידים מאומה. אך הבאור הוא, כי מצינו לרבי יהודה, בעל הסימנים האלה, שמבאר דבריו אלה במקום אחר, ואם לא מפורט אך מכללא, והוא בספרי פרשה האזינו שבא לשון זה, רבי יהודה אומר, לעולם יהא אדם כונס דברי תורה כללים, שאם כונסם פרטים מייגעין אותו, ע״כ, ורוצה לומר, כי זכירת כולם לפרטיהם מייגעין אותו. ולפי זה יתבאר, שכאן מרמז לדעתו בספרי שם, שראוי לקבץ פרטים רבים לכוללם במלים אחדות, כדי שיהי׳ נקל ביותר לזכור אותן, יען כי נקל לזכור שלש מלים מאשר עשר, ואף כי אין בהן משמעות. וגם במשנה מנחות (צ״ו א׳) נתן רבי יהודה סימנים לששה פרטים בשתי מלים, וג״כ אין בהן משמעות, ונראה שגם שם כיון לדעתו בספרי שהבאנו. וכן צריך לומר הכונה בהסימן יע״ל קג״ם הרגיל בגמרא, והלכתה כותי׳ דאביי ביע״ל קג״ם, עיין קדושין נ״ב א׳, וברש״י שם מבואר פרטי השמות, וכונת הסימן הזה ג״כ משום דנוח לזכור שתי מלים מאשר שש. ודע. כי עפ״י מה שגלינו דעתו דרבי יהודה כאן ובמנחות עפ״י דבריו המפורשים בספרי האזינו — עפ״י זה יכוננו מאוד דברי הירושלמי במס׳ רה״ש פ״ג ה״ה בזה הלשון, תני בשם רבי נחמיה. היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה (פסוק הוא במשלי (ל״א) המדבר בשבח האשת חיל, ובדרך השאלה לענין התורה) דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר, ע״כ, כלומר יש דברי תורה שאין מובנים ואין מבוארים במקומם (והמשל לזה — עניות) והם מפורשים ומבוארים יפה במקום אחר (והמשל לזה — עשירות) וצריד להביאם ממרחק. וכך ענינם של סתימת הסימנים כאן ובמנחות ע״י רבי יהודה ובאורם בספרי על ידו — ובענין זה קשה לי ברמב״ם הלכות קדוש החודש פרק י׳ הלכה א׳ שכתב בזה הלשון, ״תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים וכ״א שעות וקכ״א חלקים ומ״א רגעים, סימן לזה ״יכא קכ״א מ״א״ עכ״ל, (הם חזרת המספרים הקודמים ממלים לאותיות), ועוד שם בהלכה ב׳, ״בין תקופה לתקופה צ״א יום וז׳ שעות ותקי״ט חלקים ול״א רגעים, סימן להם ״צא״ז תקי״ט ל״א״, עכ״ל. והפליאה בולטת, מה יתרון לסימנים על מספרים במלים שלמות באותיות בודדות המקבילות להן ואין בהן כל מובן ומשמעות, ולכאן לא שייך מש״כ למעלה בענין הסימנים דרבי יהודה, וצע״ג. —

תוכן העניינים

ברוך שאמר על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה