ברוך שאמר על הגדה של פסח· הרב ברוך הלוי אפשטיין
מגיד · מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו
פסקה א
מתחילה עובדי ע״ז היו אבותינו מאמר זה בא במשנה וגמרא פסחים (קט״ז א׳), וצריך באור לאיזו כונה ומטרה בא כולו בעניני ההגדה, אשר אין לו כל יחש לענין יציאת מצרים. ואולי אפשר שרצה להקדים הסבר כללי על מה זה נגזר על ישראל בכלל כל ענין שעבוד מצרים וכל הקורות אותם שם. והנה ידוע, דמחלה הבאה לאדם בתולדה מירושת אבות, שגם הם היו נגועים בה — מחלה כזו קשה יותר לרפאות מאשר מחלה הבאה לאדם ממקור גופו שלו עפ״י סבה שונה, ולמחלה כזו דיה רפואה קלה בערך. והנה לוא היו ישראל עובדי ע״ז רק מרגשות נפשם במקרה ככל המקרים הי׳ באפשר לרפאם בקל ע״י עונש קל, ושבו לתעודתם ולקדושתם. אבל מכיון שהם היו שקועים בע״ז עפ״י מסורת אבותיהם נשרש חטא זה בדמם ובנפשם והיו צריכים לרפואה עקרית וארוכה ונכבדה, כדי לעקר חטא זה מיסודו ושרשו ולזכך נשמתם, ורפואה זו הי׳ שעבוד מצרים וכל הנסתעף מזה, עד מתן תורה והכניסה לא״י. זהו שאמר בהתחלת הספור משעבוד ישראל במצרים, כי סבות כל קושי זה באה לרגלי שקועם של ישראל בע״ז עפ״י מסורת מאבותיהם עוד מזמנו של תרח, והי׳ חטאם קשה ורפואתם קשה, כפי שנתבאר.
מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו לכאורה לפי מה שאמרו בגמרא ברכות (ט״ז ב׳) אין קורין אבות (סתם) אלא לשלושה ופירש״י, אברהם יצחק ויעקב, אם כן יוצא, שהלשון הזה חלילה מוסב עליהם. אך הבאור הוא, דהא דאין קורין אבות אלא לשלושה הוא רק מזמנם של אברהם יצחק ויעקב, וכמו שפירש״י על הלשון אין קורין אבות — ״אבות ישראל״, אבל האבות שעד זמנם היו אבות כל אומות העולם וכמש״כ בבני נח, מאלה נפרדו הגוים (נח, י׳ ל״ב), וסמך זה על הפסוק דיהושע, משום דשם בא בקיצור כל מה שרצה בעל ההגדה להגיד בזה.
פסקה ג
ברוך שומר הבטחתו לישראל צריך באור מה ריבותא היא לגבי ה׳ ששמר הבטחתו, והלא גם ממדת בשר ודם נאמן רוח לשמור מה שמבטיח. ואפשר לומר הכונה, כי בשעה שאמר ה׳ לאברהם ענין ההבטחה מירושת הארץ בפעם הראשונה ״הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך״ (פרשה לך, י״ג ט״ו) באותה שעה לא היו לו עוד זרע, ואח״כ נולד ישמעאל, ואם כן הי׳ אפשר שהבטחה זו תתייחש אליו ויזכה הוא בנחלת הארץ. אך במקום אחר פירש הקב״ה הבטחתו זו לאברהם (אתננה לזרעך) בזה שאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע (פ׳ וירא, כ״א י״ב), וא״כ בשעה שאמר לראשונה אתננה לזרעך כיון למי שהוא קרוי זרעך, ליצחק, ועל זה אנו מודים לו שקיים שם זרעך ביצחק. ודע, כי כעין דיוק זה שדייקנו כאן מה ריבותא לגבי הקב״ה שהוא שומר הבטחתו, בעוד שזה גם ממדת בו״ד נאמן רוח — כעין זה דייקנו בברכת הודאה ברוך שאמר, שאומרים שם ברוך גוזר ומקיים, והנה גם בפרט זה אין כל ריבותא לגבי׳, כי הלא גם מלך בו״ד מקיים גזירתו, כי אם למשל שופטים הבאים מכחו דנים אחד לעונש יקיימו בו תוצאת הדין כפי גזירת המלך. אך הביאור הוא, כי לפעמים אין בכח המלך בשום אופן לקיים גזירתו, ולא רק הוא לבדו, אך גם אם יסייעוהו לזה כל מלכי תבל לא יעלה זה בידם, וזה יצוייר, אם למשל גזר על אחד לישב במאסר במשך שלש שנים, וגם נאסר, אך לאחר שנה לשבתו מת שם — אז אין כל אפשרות לקיים הגזירה שישב במאסר שלש שנים, כי לא יחזיקו שם גוף מת. אבל בכח הקב״ה, אם הוא גוזר על איש להיות מעונה במשך שלש שנים (וכן להיפך למצוא טוב במשך זמן כזה) — אז בטוח הוא האיש שיוציא שנותיו אלה בחיים, וגזירת ה׳ תתקיים במלואה, ולכן רק עליו יתברך יונח התואר גוזר ומקיים, והיא תהלתו ותקפו. ועוד דיוק כזה שבכאן ובברוך שאמר דייקנו בתפלת שמו״ע בנוסח אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה, ודייקנו כי הלא גם ברופאים אנשים יקרה בעל מעלות אלו. רופא נאמן ורחמן, ומה ריבותא הוא לגבי ה׳, ושם בארנו זה היטב, וטורח להעתיק. עיי״ש.