ברוך שאמר על הגדה של פסח· הרב ברוך הלוי אפשטיין
מגיד · מעשה שהיה בבני ברק
פסקה א
מעשה ברבי אליעזר וכו׳ הנה המשך כל האגדה מיוסד על לשונות התורה ודרשות חז״ל, ולא על סיפורי מעשיות, וצריך באור לאיזו כונה בא סיפור זה. אך הבאור פשוט, דסמוך בזה למעלה בא חידוש שני דברים, האחד, כי גם חכמים היודעים ובקיאים בכל ענין יציאת מצרים אעפ״י כן מצוה שיספרו עתה בלילה הזה, והשני — כי לא די בספור הקבוע, אך כל חכם המבין לחדש מדעתו בענין זה מצוה להוסיף ולחדש. ועל זה מביא לראי׳ או למקור מקבוצת חכמים גדולים, שאעפ״י שלכל אחד מהם הי׳ ידוע כל ענין יצ״מ, אעפ״י כך נתקבצו כולם לתכלית הסיפור בלילה הזה, ועוד זאת, כי בהתעסקם בענין זה כל הלילה עד שפסקום התלמידים — בודאי המציאו מה לחדש ולדרוש בענין זה, ומתבאר, וכל המרבה לספר משובח.
פסקה ב
ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא וכו' הלשון לא זכיתי שתאמר אינו מבואר ברחבה, כי מה שייך זכות לזה, ומי עיכב בעדו לספר ביציאת מצרים בלילות. ולכן קרוב לומר, דקיצור לשון בדבריו, ועיקר כוונתו לאמר ״לא זכיתי למצוא מקור בתורה לזה שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שזכה לזה בן זומא״, כדמפרש. וכלל כונת דבריו בזה להורות זכות מציאות דבר נעלם בתורה, ואמר ברגש, הן אני כבן שבעים שנה וכבר הספקתי לקנות הרבה תורה. ואעפ״י כן לא זכיתי למצוא מקור לענין זה, עד שזכה לזה איש צעיר לימים, אשר גם לא נודע בשמו, ונקרא על שם אביו, והנה זה זכות יתירה. ובבאורנו לפרקי אבות פרק ד׳ משנה א׳ נבאר עוד ענין מאמר זה של רבי אלעזר בן עזריה, וכן יתבאר שם טעם קריאת שם בן זומא על שם אביו ולא בשמו העצמי, עי״ש.
עד שדרשה בן זומא, שנאמר, למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות לפלא, כי כל כך בקל קיבל ראב״ע דרשה זו דבן זומא, בעוד שיחד עם דרשה זו במשנה מבואר, דחכמים פליגי על דרשה זו ומבארים כל ימי חייך ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח, כלומר, כי גם בימות המשיח יזכרו ענין יציאת מצרים (הריבותא בזה יתבאר בסמוך), ואם כן מה אולמי׳ דבן זומא בדרשתו שלו. ויתר מזה, כי לפי המתבאר בגמרא הודה בן זומא לדרשת החכמים, כי זה לשון הגמרא שם. תניא, אמר להם בן זומא לחכמים, וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כבר נאמר (ירמיהו כ״ג:ז׳) הנה ימים באים נאום ה׳ ולא יאמרו עוד חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות וכו׳, אמרו לו, לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו, כיוצא בו אתה אומר, לא יקרא שמך עוד יעקב. כי אם ישראל יהיה שמך, (פ׳ וישלח, ל״ה י׳) לא שיעקר שם יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו, ע״כ. והנה לא מצינו שהשיב בן זומא על זה, ומדשתיק אודיי אודי, וא״כ בודאי אין לבכר דרשתו שלו על דרשת חכמים, ואיך זה קיבל אותה ראב״ע כל כך בפשטות ובודאות. אך באמת פשטות לשון הפסוק שהביא בן זומא לראי׳ לדבריו כי אם אשר העלה... מארץ צפונה וכו', לשון זה ״כי אם״ מורה על עקירה מוחלטת מהלשון או מן הענין הקודם, ואפילו משמוש טפלי כמו בפרשה וישב (ל״ט ו׳) ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם, ושם (ט׳) ולא חשך ממני כי אם אותך, ובשמואל א׳ (כ״א ה׳) אין לחם חול אל תחת ידי כי אם לחם קודש, ובמלכים ב׳ (ה׳ י״ח) כי לא יעשה עוד עבדך עולה וזבח לאלהים אחרים כי אם לה׳, בכולם המובן מן ״כי אם״ אך כן ולא אחרת, אף לא כטפל. והנה אם כן מוכרחים הדברים שאמר בן זומא לחכמים כי לימות המשיח לא יזכרו עוד יציאת מצרים, כהלשון שבפסוק ״ולא יאמרו עוד חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה״, והלשון ״כי אם״ מורה אף לא כטפל. וככל הלשונות ״כי אם״ שהבאנו. והראי׳ שהביאו חכמים משם יעקב, כי אעפ״י שאמר לו ה׳ כי אם ישראל יהיה שמך ואעפ״י כן לא נעקר כולו שם יעקב אך נעשה כטפל לשם ישראל — ראי׳ זו מופרכת בגמרא ברכות שם בענין אחר, כי סמוך לדברי חכמים ובן זומא שם איתא מאמר בענין אחר, תני בר קפרא, כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, שנאמר והיה שמך אברהם (פ׳ לך, י״ז), ופריך, אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב הכי נמי (אחרי דכתיב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך), ומשני, שאני התם, דהדר אהדדי׳ קרא, דכתיב, ויאמר אלהים לישראל במראית הלילה ויאמר יעקב יעקב, ע״כ. והנה אנו אין לנו לחקור אחר דרכי ה׳ למה חזר לקרותו יעקב אחר הודעתו ששמו יהי׳ ישראל, אבל עכ״פ אין מזה ראי׳ לדעלמא, שהלשון ״כי אם״ מורה רק על הויה עקרית ולא על הטפל כמו שרצו חכמים לפרש, יען כי בענין זה רק לה׳ פתרונים. ויותר מזה כי בכל המקומות שבא לשון ״כי אם״ כמו שהבאנו בכולם מורה על עקירה מוחלטת, וגם על עקירה טפלה, כמו שבארנו. ועל כל זה לא הי׳ לבן זומא להשיב על הראי׳ שהביאו חכמים משם יעקב אחרי שהגמרא עצמה פירשה ענין זה, ואשר לפיה אין כל ראי׳ להשגתם על הנחת בן זומא לדעתו. ומתוך כל זה קיים רבי אלעזר בן עזריה את דרשתו של בן זומא בשויון נפש ומצאה רצויה ונוחה למה שרצה לדעת (על חיוב ספור יציאת מצרים בלילות).