ברוך שאמר על הגדה של פסח· הרב ברוך הלוי אפשטיין
מגיד · חצי הלל
פסקה ב
לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל... לעלה ולקלס. וכלשון זה בא בתפלת שחרית לשבת בפיוט ובמקהלות רבבות עמך, וכתבנו שם, שקשה מאוד לסבול קביעות המלה ״ולקלס״, אשר בכל המקרא, בתנ״ך באה להורות לעג וחרפה. בוז והתעוללות, כמו תשימנו לעג וקלס לסביבותינו (תהילים מ״ד:י״ד), לחרפה ולקלס כל היום (ירמיהו כ׳:ח׳), חרפה בגוים וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ״ב:ד׳), והוא במלכים יתקלס (חבקוק א׳:י׳), ועוד. וכן הוקבעה מלה זו בתפלת תחנון, הבט משמים וראה כי היינו לעג וקלס בגוים, ואיך זה באה מלה בזויה ומתועבת זו לכאן בסיום לכל המעלות והשבחים וההלולים שקדמוה, והרי זה ככוס רעל הבא לאחר מיני מעדנים. ואמת, כי בלשון התלמוד מצינו מלה זו בהוראת כבוד, כמו בברכות (נ׳ א׳), וביבמות (צ״ב סע״ב) או לאו דקלסך גברא רבה, ולפי זה אפשר לומר כמ״ש במס׳ מכות (ח׳ א׳), דכל מלה שיש לה שתי הוראות צריך להבין בכל אחת לפי הענין, וכן אמרו ביבמות (ק״ב ב׳) ביחש הוראת מלה אחת, משמע הכי ומשמע הכי. אך להצטדקות זאת יש מקום רק אם המלה בשתי ההוראות נובעת ממקור שפה אחת, אם משפת עברית או מלשון התלמוד וכדומה, אבל כאן ובתפלת שחרית לשבת שהבאנו באה כולה בתוך הרבה מלים מקוריים מלשה״ק ובלשה״ק, בכל מקום בואה תורה אך גנאי וחרפה, ואיך זה מלים תכופות מהוראות משונות זו מזו ישתמשו כאחד, וזה פלא. ועל דעתי ראוי להשמיטה כאן ומתפלת שבת שהבאנו ונצדק קודש וכבוד שמים. וסמך להשמטה זו, כי בנוסח תפלה זו ברב אלפס ליתא למלה זו, ובירושלמי פסחים פ״י ה״ד וברמב״ם בנוסח ההגדה באה תחת מלה זו המלה ״ולנצח״. והנה עפ״י שלשה עדים נאמנים אלה תתקיים ישרת השמטה מלה טרודה וכאבה זו, ודי בלעדה.
הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה ומאבל ליו״ט ומאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה. בנוסח ההגדה ברמב״ם כתוב מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה ואח״כ מיגון לשמחה וכו׳, ולכאורה זו נוסחה ישרה, יען כי עבדות וחרות עם שעבוד וגאולה מתיחשים אלה עם אלה, אלא שערוכים בסגנון ״לא זו אף זו״, כלומר, לא רק הוצאנו מקושי עבדות אך גם מסתם שעבוד בלא עבודה. אבל יש לקיים הנוסח שלפנינו עפ״י מ״ש במס׳ נדה (ס״ט א׳) בשנוי לשון קצת, תחלתו שהוא טוב וסופו שהוא טוב, וכן כאן, תחלתו חופש (מעבדות לחירות) וסופו חופש (משעבוד לגאולה), וסמך חופש לחופש.
הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה ומאבל ליו״ט ומאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה. מדרך התלמוד ומדרשים, כי כל דבר וענין הבא במספר לתלות ערך המספר כנגד עוד דבר הבא במספר כזה (ואולי הוא כדי לסייע לזכרון המספר ואתו יחד הענינים). כה מצינו למשל מספר ארבע כוסות בפסח כנגד ארבע לשונות של גאולה (בר״פ וארא) והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי (ירושלמי פסחים פ״י ה״א) ובברכות (כ״ט א׳), הני שבע ברכות בתפלה של שבת כנגד שבעה קולות על המים שאמר דוד (תהלים כ״ט), הני תשע תפלות שברה״ש כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפלתה (כלומר, כנגד תשע פעמים שזכרה חנה שם ה׳ במאמר אחד, שמואל א׳, ב׳ א׳—י׳) ועוד שם כאלה. וברה״ש (ל״ב א׳) הני עשרה מלכיות שבמוסף רה״ש (כלומר, עשרה פסוקים שנזכר בהם מלכיות) כנגד עשרת הדברות וכנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ובירושלמי ברכות (פ״ד ה״ג), הני י״ח ברכות שבתפלת חול כנגד שמונה עשרה צווין שבפרשת המשכן (כאשר צוה ה׳ את משה, בפ׳ פקודי) ועוד הרבה כאלה. ומעתה אף אנו נאמר, הני חמשה לשונות של טיב הגאולה, מעבדות לחירות, מיגון לשמחה מאבל ליו״ט, מאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה, כנגד חמש זכיות שהי׳ לישראל במצרים, כמבואר במדרשים, שלא שינו את שמם ואת לשונם ואת בגדיהם ושלא היו בהם דלטורים (מלשינים) וגם היו עתידים לקבלת התורה (מ״ר שמות), והיו אלה כנגד אלה.
פסקה ג
באורנו להלל תמצא בחבורי על תפלות השנה