ברוך מרדכי חלק ב· רבי מרדכי פריד
ברכות · דף ל:
גמרא אם ראה תראה וכו' ואסתתר עיין רש"י ואתיחד עם אחרים ויחשדני בעלי מדוע מפרש רש"י עם אחרים הו"ל רק לפרש ואתיחד עם אחר דדי אם ייחד עם אחד ולמה מפרש רש"י בלשון אחרים, והנראה לענ"ד דרש"י רוצה לתרץ קושית פ"י שהקשה הלא האיך היתה רשאי ליחדה הא איכא איסור ייחד ורוצה לתרץ דהיה עדים מאחורי הפרגד והקשה הא ביש עדים שהיא טהורה לא בדקה המים יעיין, ולענ"ד יש לומר עדים ליתא כי אם עד א' איכא דהיא טהורה דהיא היתה מתיחדת לא עם עד אחד אלא עם שנים ובשנים איסור ייחד ליכא ובעלה רק ראה אחד וכן העדים שהי' מסתתר רק ראה בא' שהי' מסתתר ואחד היה טמון שלא ראה העדים וא"כ היא לא עברה כי הי' שנים ואעפ"כ עדי טהורה ליכא כי לא הי' שנים ולכן מפרש רש"י בלשון רבים והבין עיין צל"ח ופ"י בענין הזה ואין להאריך:
חידושי בעה"י בהקרבת קרבנות חובותינו, הראינו ה' חסדך וישעך תתן לנו:
גמרא חזנוה' שמואל דהו' מהדרי בתר כהן וכו' וכל המורה הלכה בפני רבו עיין בצל"ח שהקשה וז"ל יש לדקדק לדעת מהאר"י בפסקי' סימן רל"ח הובא בהגהת רמ"א בסימן רע"ב ס"ג דתלמיד יוכל לחלוק על רבו אם יש לו ראיה ע"ש, והרי כאן שמואל חולק על עלי בגוף הדין ושמואל הי' לו ראי' מוכרחת למה אמר לה עלי שהוא מורה הלכה בפני רבו ותירץ באמת ידע עלי הדין אלא דהי' סובר אף על פי כן מצוה מן המובחר לשחוט בכהן אלא כיון דחזי שמואל דמהדרו אחר כהן ויש כאן שיהו מצו' שמשהין במצוה עד שימציא כהן ואז אמר להם למה לכם לאהדורי יעיין היטב שפירש מצד קבע עשו להיות דווקא כהן יעיין:
ולענ"ד מאוד קשה תירץ הצל"ח האיך שייך לומר דיש כאן שיה' מצוה לאהדורא בתר כהן וסובר שמואל לשחוט ע"י ישראל כדי שלא יהי' שיהו המצוה ולענ"ד ע"כ אינו שיה' המצוה כלל הא ע"כ מיד בשחיטה אף ששחט ישראל עכ"פ צריך להיות כהן מונן עומד לקבלת הדם כי מיד צריך לקבל את הדם תיכף ומיד ומקבלה ואילך מצות כהונה ואיך שייך שיהו הא ע"כ צריך להיות פה כהן ואם כן ישחוט מיד הכהן ויקבל, אבל אמרתי הצל"ח היטב תירץ דהנראה לענ"ד כהן ששוחט זה לא רשאי לקבל את הדם צריך אחר לקבלת הדם כי מבואר לגבי יוה"כ במתניתן יומא דף ל"א ע"ב בד"ה פשט ירד וכו' הביאו לו תמיד קרצו ומרק אחר שחיט' על ידו פי' רש"י ומרק אחר וגמר כהן אחר שחיטה לפי שאין קבלת כשירה אלא בכהן גדול וצריך למהר ולקבל ומוכח שם בגמ' ל' ע"ב מאי קרצו וכו' בכמה אמר עולא ברוב שנים וכי מאחר דאפילו פסולי מדרבנן ליכא למה לי למרק מצוה למרוק יעיין רש"י כדי להוציא הדם יפה וגם תוס' שם מצוה למרק כדי לקבל כל הדם, והנה מפה משמע להדיא דצריך לגבי שחיטה לכל הפחות אחד למרוק והשוחט בעצמו אם הוא שוחט כולו לא יוכל לקבל כל הדם אלא אם יש אחד שמורק או אחר שקיבל כן היא בעבודת יוה"כ רק צריך הקבלה ג"כ בו לכן צריך אחר למרוק:
והנה יהי' מפה משמע ע"כ דאחר צריך לקבל את הדם דאם הוא בעצמו שוחט עד שישחוט כל הסמנים ישפוך מהדם ולא יוכל לקבל ואי דישחוט רק רוב ב' סמנים אזי לא יוכל להוציא כל הדם יפה וא"כ בוודאי אותו השוחט זה לא יקבל אלא אחר יקבל הדם ורק ביוה"כ היה מורק ע"י אחר מאחר שכה"ג בעצמו צריך ג"כ לקבלת הדם וא"כ ע"כ צריך תרי כהנים א' לשחוט וא' לקבלת הדם ושפיר תירץ הצל"ח:
אך לכאורה עדיין יש לי עיון הא יוכל למרוק ע"י אחר וא"כ עדיין קשה מאי שיה' מצו' איכ' ישחוט הכהן ואותו הכהן יקבל הדם וימרוק ע"י ישראל. ועדיין יוכל לעשות קבע דווקא הכהן לשחוט ורק ימרוק ע"י ישראל ומריקה ע"י ישראל בוודאי מוהר כי המריקה אינו עבודת כלל אפילו עבודת השחיטה אינו כמוכח שם גמרא יומא דאפילו פסולי מדרבנן ליכא יעיין דאם המריקה רק קצת עבודה לא היה רשאי בכהן גדול לעשות ע"י אחר אלא אין זה מן העבודה כלל אפילו אם שחיטה צריך בכהן וא"כ עדיין איכא שיהו מצוה:
אבל יש לומר ע"כ המריקה למרוק בשאר כל ימות השנה לעשות ע"י שמורק אחר על ידו אסור לכתחילה לעשות כן עיין תוס' יומא ד"ה לנו למה לי למרק שמתרץ שם תוס' ויש לומר הנ"מ בחד גברא אבל בתרי גברא דכבר שחט כה"ג ונסתלק אי אתי אחרינא וממריק נראה כשיחה ונראה כאלו נשחט הזבח בשנים הוי לן למיסר למרק ושני מצוה למרוק כדי לקבל כל הדם וא"כ דווקא בכה"ג ביוה"כ דא"א לעשו' בשום אופן אחר דע"כ הוא צריך לקבל הדם בה"ג אמרינן דמורק ע"י אחר אבל בכל ימות השנה דיוכל כהן אחר לקבל הדם בוודאי אסור לכתחילה למרוק דנראה כשנים שוחטי' זבח אחד ונכון. וא"כ עדיין דברי הצל"ח נכונים דע"כ צריך להיות תרי כהנים אחד לשחיטה וא' לקבלת הדם ואיך אמר שמואל די בכהן אחד המקבל דם ששחיטה בזר כשירה וישחוט ישראל וכהן יקבל הדם ולמרוק ע"י ישראל ג"כ לכתחלה אסור אלא ע"י כהן אפי' לכתחלה כאשר בארנו מתוס' יומא:
אך אעפ"כ דמשמע כן ליישב דברי הצל"ח אנכי מסופק ליישב דברי הצל"ח בדבר הזה אם גם בשאר ימו' השנה כהן השחט אסור לקבל הדם בעצמו וצריך כהן מיוחד לזריקה דילמא דווקא ביוה"כ קפדי כדי לקבל כל הדם כולו בעבודת יוה"כ דחמור טובא וא"כ בשאר ימות השנ' די אם ישחוט רק הרוב ומיד יקבל הוא הדם בעצמו ולא צריך אפילו למרוק ע"י אחר או דילמא גם בשאר ימות השנה צריך כהן אחד לקבל הדם וכהן מיוחד לשחיטה אם גם זה צריך לקבל כל הדם כולה וא"כ צריך שישחוט כל הב' סמנים (גם הוורידן) וא"כ הוא בעצמה בשום אופן לא יוכל לקבל וצריך אחר לקבלת הדם: עוד יש ספק בכה"ג ביוה"כ הי' מתירן למרוק ע"י אחר והוא בעצמו היה מקבל את הדם אם גם רשאי לעשות בשאר ימות השנה למרוק ע"י אחר והוא הכהן השוחט יקבל את הדם כמו שמתירן בכה"ג ביוה"כ דימרוק ע"י אחר או דילמ' דוק' כה"ג ביוה"כ דאי אפשר בענין אחר דצריך כל עבודת להיות בו בה"ג מותר למרוק ע"י אחר אבל בשאר ימות השנה דיוכל אחר לקבל את הדם אם הדין דצריך כל הדם לקבל ע"כ צריך אחר לקבל את הדם ולמרוק ע"י אחר בשאר ימו' השנה אסור לעשות כן לכתחילה כמוכח תוספות יומא שהבאתי דנראה כשנים שוחטים זבח אחד ודהו' כשיה' וא"כ בשאר ימות השנה כיוכל לקבל דם ע"י אחר למה למרוק אחר ואסור לכתחל למרוק כך עלה הספק בעיוני והנה לכאורה מגמרא זבחים לא כן משמע שם מוכח דכהן השוחט יוכל לקבל את הדם ויהי' מאוד קשה גמרא הזה דהנה מוכח גמרא זבחים דף כ"ה ע"א אמר רב יהודא אמר רב השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר שנאמר ואת כל הדם הפר ישפוך וכו' וכן אמר רב יהודא אמר. שמואל השוחט צריך שיגבה הסכין מלמעלה וכו' וכן אמר ר"ח א"ר ירמי' השוחט צריך שיתן את הורידין לתוך הכלי ופירש רש"י דנהוי מהפר שפיר ומפה על כרחך משמע דהשוחט בעצמו מקבל את הדם דנקט השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר ומשמע הוא בעצמו יקבל ואיך יפרנס הלא לא יוכל בעצמו לקבל היטב הא פה נקט כל הדם ומדוע לא נקט נמי או דאחר יקבל הדם או דממרק ע"י אחר ואפשר לחלק ולומר דווקא בעבודת יוה"כ דווקא המצו' לקבל כל הדם כולו אבל ליתא כיון דיליף דצריך שיקבל כל הדם ע"כ גוונא רק או שממרק ע"י אחר או שיקבל ע"י אחר ומזה לא יזכר פה בגמרא כלל וכלל ומדוע לא זכר הו"ל למנקט בגמרא הזורק צריך שיקבל את הדם כי אותו שזורק זה צריך לקבל הדם ולא כהן ששוחט להנ"ל כאשר בארנו וצע"ג אם לא שע"י מורק ע"י אחר וגם זה בארנו לכתחילה לא נכון לעשות כן:
וראיתי ברבינו הגדול בהרמב"ם פרק ד' מהלכות מעשה הקרבנות ה"ח וכל הזבחים כיצד הוא עושה אוחז הסמני' בידו ומוציאן עם הורידין לתוך המזרק ושוחט שנים או רוב שנים כדי שיתקבל הדם כולה בכלי ומגביה הסכין למעלה וכו' ומפה משמע ג"כ דאותו השוחט ע"כ יקבל הדם יעיין היטב ובעבודת יוה"כ פסק כמו שהובא שם בגמרא יומא דכהן יקריב ואחר ימרוק על ידו:
שוב תמהתי מאוד על הרמב"ם אם היא באשר כתב וכן באמת ילפינן מפסוק כדי שיתקבל הדם כולו בכלי הלא מוכח בגמרא יומא ל"ב עיין גמ' רש"י ותוס' שם למרוק לכן מצו' למרוק כדי לקבל כל הדם דאם רק ישחוט רוב הסמני' לא שייך לקבל כל הדם ופה הרמב"ם נקט כדי שיתקבל הדם כולו בכלי ואם כן איך נקט הרמב"ם ושוחט שנים או רוב שנים איך שייך שישחוט רוב שנים הא ברוב שנים לא יוכל לקבל כל הדם כולו אם לא שמורק ע"י אחר, תה בארנו לכאורה בשאר ימות השנה לדעת התוס' לא נכון לעשות כן אלא אחר יקבל הדם והוא ישחוט כל הב' סמנים מריש' עד גמיר' ומאוד צריך עיון וספק גדול אצלי:
והשיב לי תלמיד חכם גדול הרב הגאון מלא ברכת ה' כבוד מו"ה שמואל עהרנפעלד נ"י אב"ד דק"ק סיקס דמשמע מרמב"ם הזה קצת דאחר צריך לקבל הדם מפני שנקט כדי שיתקבל כל הדם מדוע לא נקט כדי שיקבל הדם כדי שיתקבל משמע דאחר יקבל, אבל השבתי לו דע"כ לא ככה כיון הרמב"ם דאל"כ למה אמר רוב שנים כל זה דצריך אחר לקבל הדם אם רצה לשחוט כל הב' סמנים אז עד שישחוט כל הב' סמנים נחסור הרבה מהדם אבל אם רק שוחט רוב שנים סגי די אם הוא עצמו יקבל, שוב שנית כל מקור הרמב"ם הוא מגמרא זבחים שהבאתי שם איתא אמר ר' יהודא אמר רב כדי שיקבל שם לא נקט שיתקבל אלא כדי שיקבל ויהי' הרמב"ם נגד הגמרא וא"כ להנ"ל מגמרא ע"כ משמע דנקט כדי שיקבל דהוא בעצמו יקבל:
(שוב רוצה לפשוט הרב הגאון הנ"ל מהך מתניתן הפייס הב' מי שוחט מי זורק ובהרמב"ם שם מפרש מי שיצא מפייס הראשון וכו' והשני עומד בצדו הוא מקבל הדם והוא הזורק כבר דחה הרב בעצמו והוא פשוט כיון די"ג כהנים זכו בו בוודאי ביותר טוב דאותו שיזרק יקבל כל דמו כי קבלת הדם שייך לזריק' יותר מלשחיטה ובקל יותר לעשות כן ורק מנה מי זורק וזה היא המקבל ולעלמא אין שום ראיה אם גם הכהן השוחט רוצה לזרוק בעצמו אם רשאי או לא עיין סוף חדושי בענין הזה לאורך.)
והנה הרמב"ם מאוד קשה שהבאתי רוב שנים ונקט נמי צריך שיקבל כל הדם ונראה לענ"ד לומר דהא דאסור לכתחיל' לעשות כן למרוק ע"י אחר כאשר הוא סברת תוס' יומא שהבאתי משום דנראה כשיה' ונראה כאלו נשחט הזבח בשנים ונרא' לומר להחכמים בחולין דף כ"ט ע"א וע"ב אמר רבה בר חנא אמר ר' יוחנן זו דברי ר"א בר שמעון סתימ' אבל חכמי' אומרי' ב' שוחטים זבח אחד וא"כ להחכמים דב' שוחטים זבח אחד א"כ מותר למרוק ע"י אחר אפילו לכתחילה מאי הוא חשש דנראה כאלו נשחט הזבח בשנים הא מותר לשחוט הזבח בשנים ואף דתוס' נמי אמר דנרא' כשיה' אבל יש לומר דתוס' כיון לתרתי דווק' עיין היטב משום דנראה כשיה' ונראה כאלו נשחט הזבח בשנים, ואם כן יש לומר הרמב"ם דפסק ריש פסולי מקדשין הלכה ה' שנים שוחטין זבח אחד מותר למרוק אפי' לכתחילה אף בשאר ימות השנה וא"כ שפיר אמר הרמב"ם ברוב שנים וכוונתי דימרוק ע"י אחר והיינו שסיים באופן כדי שיתקבל כל הדם והוא במורק ע"י אחר דהוא ישחוט ויגמור הכל יהי' ניחא וגם הגמרא בזבחים יש לומר כיונו לזה דהסושט בעצמו יקבל הדם ע"י שמורק ע"י אחר ורשאי למרוק ע"י אחר כי שנים שוחטים זבח אחד להחכמים ור' יהודא אמר רב סובר כהחכמים:
וכל אלה יוכל לכוין בתוס' יומא אבל שעי' כאשר נאמר אם אמרנו דתוס' כיון לתרוייהו בהדדי דייקא, שוב יש לי לומר אם אמרי' בלישנא קמא בחולין ר"פ השוחט ורוב שנים לכתחילה מותר וא"כ ממיל' לא אצריך לאסיק לתירץ התוס' ביומא כי ללישנ' קמא דקאי דיעבד על סי' אחד בעוף וא"כ ממילא יוכל לומר רוב שנים בעוף או בבהמה לכתחילה מותר ואף לא כן דעת פרי מגדים בטו"ז סימן כ"א דאף ללישנא קמא דס"ל רוב של אחד כמוהו דבדיעבד אבל כבר טענו עליו אחרונים ועיין לב ארי' ללישנא קמא באמת מותר רוב שנים אפי' לכתחיל' וא"כ ללישנא קמא ל"צ לאסיק לסברת התוס' ואפשר הרמב"ם סובר בלישנ' קמא דנקט רוב שנים וע"כ רוב שני' לכתחל' אסור אע"כ דסובר דמותר אבל גם זה צריך עיון מהתם הלכות שחיטה יעיין שם. אבל כל אלה יהי' ניחא אליבא דתוס' יומא אבל לפי מה שתירץ תוספות תולין דף כ"ט ע"ב בד"ה למה לי למרק שכתב ואע"ג דבחולין נמי בעי כל השנים לכתחילה מ"מ כיון שיש דוחק בדבר לא היה לנו לעשות ע"י אתר וראינו בתוספ' דיש דוחק בדבר היינו לשחוט הרוב ולגמור ע"י אחר זה בקל לא יוכל לעשות לשיערין וא"כ בוודאי בעלמא לכתחילה אסור מפני שיש דוחק בדבר ואפשר דכיון תוס' ג"כ פה דוחק בדבר למאי דאמר בפירש ביומא דנראה כשיה' ונראה כאלו נשחט הזבח בשנים זה הוא דוחק בדבר וצ"ע: והנה את שהוא ספק ברעיוני פשוטי לי' לחתם סופר עיין בתשו' ח"ס דהנה איתא להדיא בתשובת חתם סופר סימן ס"ט ליו"ד שם הובא מפורש דכהן ששוחט לא רשאי לקבל הדם בעצמו בשאר כל ימות השנה וגם למרוק ע"י אחר אסור לכתחילה לעשות אם לא כה"ג ביוה"כ, ואגב דחביבי לי אבי' כל לשונו בתשוב' הנ"ל השייך לענין ברכות פה לפנינו שסיים שם בתשו' אבל בגדי כהונה שאינו לובש רק בעבוד' כמ"ש רמב"ם סוף הלכות כלאים וכו' והוא פושט מלבושיו וכו' ולובש במקומם בגדים אלו הרי אינו אלא משום מצוה והוה כמו לא אפשר ולא קמכוין, וכתב אז ומריש ה"א הא דאמרינן במס' ברכות פרק אין עומדין דף ל"א ע"ב ויביאו הנער אל עלי שהיה מחזירן אחר כהן לשחיטה וא"ל שמואל שחיטה בזר כשירה ונתחייב מיתה מפני שהורה הלכה בפני עלי, יל"ד מאי לשון מחזירן אתר כהן הלא בעזרה שכיחא כהנים טפי מישראל וה"א דלפי סברתם דשחיטה בעי כהן וה"ה בגדי כהונה ומ"מ כל מא דמצי למעבד בהתיר' טפי עדיף עגכ מהדרין אחר כהן שכבר עבד עבוד' אחרת ומלובש בבגדי כהונה של כלאי' לצורך אותה עבודה ומתוך שיעור שיהה פשיטה ולבישה ישחוט הפר ולא מחייב משום שהוא כלאים מכיון דהו' תוך שיעור פשיטה ולבישה ורוצה להרויח שלא יצטרך כהן ללבוש כלאים לכתחילה לצורך שחיטה ובתוך כך א"ל שמואל שחיטה בזר כשירה:
ובזה מיושב מאי דמקשים אמאי נתחייב שמואל משום מורה הלכה הא הוה לאפרושי מאיסור' לבישת כלאים בגדי כהונה לצורך שחיטה ולהנ"ל אתי שפיר בלא"ה נמי לא מתעביד איסור דהרי הוה מהדר אחר כהן מלובש כבר בהיתר ושישחוט בתוך שיעור פשיט' ולביש' ואי משום להודיעם הדין לזמנו אחריתא בשלא ימצא כהן מלובש ובכל בקר לתמיד של שחר זה אינו לאפרושי מאיסורא לפי שעה ומחוייב לבוא לפני עלי ולומר ולדון לפניו ע"ג קרקע ולא כמורה ובא וע"כ נתחייב, ושוב הדרנא ביה דלאו מילתא הוא דאמינא דהרי עכ"פ בעי עוד כהן סמוך לשוחט לקבל הדם שא"א לשוחט לקבל דם בעצמו אם לא בכה"ג ביוה"כ שאחר מורק שחיטה ע"י וזה אין עושין לכתחילה בשאר ימות השנ' אלא השוחט הוא המורק וכהן אתר מקבל הדם וא"כ ממ"נ אי זהו המקבל עומד לבוש בבגדי כהונה ועומד ומצפה עד ימצא כהן מלובש כבר בבגדי כהונה כדי שלא יצטרך כהן ללבוש כלאים משום שחיטה הא בין כך זה שוהה בבגדו כלאים שעליו ומצפה עד שימצא כהן השוחט אי המקבל אינו מלובש עדיין עד שיבוא השוחט ואז ילבש עצמו נמצא השוחט שוה' במלבושיו שיעור פשיט' ולבישא שהרי יש לו זמן ללבוש וזה בא מלובש ושוחט הרי הרב' שהות יש כאן ועכ"פ נדתה איסור כלאים והוצרכה הראות שמואל לאפרושא מאיסורא לשעתה והדרה קושי' לדוכתא אמאי נתחייב שמואל אלא מחוורתא כמש"כ לעיל שלבישת כלאים לצורך עבודה לית' ביה איסור כלל דלא גרע מלהעביר המכס ומצו' לאו לה"נ ופ"ר לא שייך בכלאים ואין כאן אפרושא מאיסורא אפילו אם יניחה בטלתים דשחיטה צריכה כהונה ובגדים מ"מ אין כוונה להנות וליכא איסורא עכ"ל לשון חתם סופר אות לאות בתוך התשובה:
והנה יצא מפיו קדשו של ח"ס דכהן בשאר ימות השנה אסור לקבל דם אם שוחט וגם למרוק לכתחיל' אסור ולא גיל' לנו מקור הדין וגם טעמ' וסבר' לא גילה לנו וע"כ טעם וסברא הוא כי כאשר צריך לקבל כל הדם צריך לשחוט כל הסמנין גם עם הורידן כדי שיצא כל הדם לחוץ וברוב לא סני וא"כ איך יקבל הוא בעצמו דעד שישפוך כל הסמנים ישפוך מדם הרב' ורק כה"ג ביוה"כ דא"א בענין אחר שם מותר למרוק ע"י אחר אבל בשאר ימות השנה ע"כ צריך אחר לקבל הדם כי לזרוק לכתחילה אסור וכאשר ביאר התוספו' יומא דף ל"ג בד"ה למה שהבאתי ותוס' חולין דף כ"ט ע"ב שהבאתי לדוחק בדבר וזהו סבר' חתם סופר והיחלט כן מסברא דנפשי וא"כ לחתם סופר ע"כ צריך עיון גמ' זבחים שהבאתי וגם הרמב"ם שהבאתי צ"ע דשם משמע אמת ששוחט מקבל הדם וצ"ע:
ולאחר העיון אמרתי ראיה ברורה וגמורה דע"כ אותו ששוחט לא יוכל לקבל הדם לזריק' דהנה כבר הקדמנו פה קושי' שהובא בחתם סופר בשם המפרשים דילמא שמואל בא לאפרושי מאיסורא דאם עבודת השחיטה מותרת בזר ואינו מעבודת הקרבה אז אסור ללבוש בהן לכהן בבגדי כהונה של כלאים שהוא האבנט ורק בשעת עבוד' שרי לכהן בגדי כהונ' של כלאי' והנה אנכי עומד בזה לברר אם עבודת השחיטה כאשר באמת הוא לדינא מותר לזרים אזי אסור לכהן ללבוש כלאים אם הוא שוחט הקרבן כי זה אינו מהקרבה דידחה כי כן סברת כמה גדולים. וא"כ לפ"ז ע"כ מוכח כהן השוחט קרבן לא יוכל הוא לקבל דמו כי בשעת שחיטה אסור ללבוש כלאים האבנט כמוכח ומשעה שקיבל הדם כבר הוא עבודה צריך להיות בגדי כהונה האבנט וכו' וא"כ כשסיים לשחוט אז לא היה לבש בבגדי כהונה כי כלאים האבנט ולקבל הדם צריך אז ללבוש ואיך ילבוש אז אדהכי והכי ישפוך מהדם לחוץ הלא צריך להיו' זריז וזהיר להיו' קבלת הדם כלי אפי' בלי לחסור קורטב כמוכח גמ' זבחי' הנ"ל כדי שיקבל כל הדם כולו וא"כ בשעת שחיטה ע"כ לא הי' רשאי ללבוש בגדי כלאים של כהונה ובשעת קבלה ע"כ צריך להיות ילבוש וא"כ משסיים לשחוט צריך ללבוש האבנט אדהכי והכי ישפוך הדם לחוץ ולא יוכל מיד לקבל ובוודאי אם כהן שוחט קרבן לדינ' דזר כשיר' בשחיטה ואינו מעבוד' הקרבן אז אסור ללבוש לכהן האבנט של כלאים וצריך אח"כ ע"כ כהן אחר המקבל את הדם כאשר בארנו דעד שילבוש לקבלה האבנט ישפוך מהדם לחוץ ואפילו קורטב אחד לא רשאי אף בלבישת אבנט זמן מועט הוא מ"מ אסור לעשות כן תה ראיה מוכרעת:
והנה לפ"ז גם למרוק ע"י ישראל א"א או למרוק ע"י כהן אחר אי אפשר דהוא מקבל מיד הדם כששחט רוב הסמנים הא צריך אז ללבוש בגדי כהונה האבנט ואף אם אחר מורק מ"מ ישפוך מהדם עד שילבוש האבנט וע"כ צריך אחר לקבל הדם:
ובזה אני מתמה מאוד על ח"ס הנ"ל שהבאתי שכ' בלשונו אם לא בכה"ג ביוה"כ שאחר מורק שחיטה ע"י וזה אין עושין לכתחילה בשאר ימות השנ' אלא השוחט הוא המורק וכו' מה זה דקאמר דזה אין עושין לכתחילה בשאר ימות השנה הלא בשום אופן לא יוכל לעשות כן דימרק אחר ע"י בשאר ימות השנה אם כהן שוחט הא כעת גם החתם סופר מסכים דאסור ללבוש כלאים בעבודת השחיטה וא"כ אף גם אם אחר מורק על ידו האיך יקבל כהן השוחט הדם מיד הא אינו לבוש בבגדי כהונה ובקבלה צריך בגדי כהונה ובשחיטה אסור בגדי כהונה ואם גם אחר מורק עדיין לא יוכל מיד לקבל כי צריך ללבוש בגדי כהונה ועד שילבוש יחסור מהדם וישפוך כהנ"ל שהבאתי ובשום אופן לא יוכל לעשות כן אם לא כה"ג ביוה"כ דאז עבודת השחיטה נמי בו ומעבודה הוא ויוכל מיד ללבוש בגדי כהונה ואף בלא"ה האבנט של כהן גדול לא הי' כלאים כי היה של בוץ אבל לדעת הראב"ד האפוד וחושן היה של כלאים אבל כה"ג כיון דכל עבודת יום הכפורים רק בו וא"כ גם השחיטה רק בו וכיון דאז מוטל רק עליו גם השחיטה בה"ג שפיר דיוכל אחר למרוק על ידו משא"כ בשאר כל ימות השנה דשחיטה כשירה גם בזרים והזר יוכל לשחוט ואינו מצוה בכהן בה"ג לא יוכל אפילו למרוק מטעמא שביארנו: והנה לכאור' הי' נרא' בדעתי לומר דזה שהיחלט ח"ס שא"א להשוחט לקבל דם בעצמו יהי' נמי מזה הסברא שכתבתי משום לבישת הבגדים דיחסור מהדם כאשר בארתי דאז שילבוש יחזור מהדם והרי שם קיימא הח"ס דאסור ללבוש בשעת עבודת השחיטה אבל לאחר שסיים החתם סופר שלבישת כלאים לצורך עבודה לית איסור כלל א"כ עדיין לא ידענו גם אם הח"ס מסכים דכהן ששחט לא יקבל הדם אבל אם זה יהי' בכוונת הח"ס א"כ לא הי' אומר וזה אין עושין לכתחלה למרוק בשאר ימות השנה כאשר ביארתי דאז בשום אופן לא יוכל לעשות כן אך גם דיש לומר אף בשלובש בשעת שחיטה האבנט והי' עובר על איסור כלאים מכל מקום עבודתו לא מחולל ובדעביד שפיר דמי וא"כ עדיין רק לכתחילה אין עושין כן אבל על זה לא שייך לומר לכתחילה לדעתי כי זה אסור הוא לעשות כן וע"כ צ"ע לחתם סופר הנ"ל וע"כ לענ"ד לא כיון להנ"ל וצ"ע:
והנה לענ"ד לפי מה שסיים ח"ס דמותר ללבוש בעבודת השחיטה לכהן בגדי כהונה של כלאי' יהי' לכאורה ראייתי נדחה, אבל לע"ד ראייתי עדיין קיים דגם ח"ס רק סיים דאפילו אם יניחו בטעותם דשחיט' צריכה כהונה ובגדי' מ"מ אין כוונ' להנות וליכא איסור' ובוודאי לבישת כלאים לצורך עבודה לית איסור כלל אבל גם אלה אני אומר באמת כוונת חתם סופר רק בדעביד אם היה לובש כלאים לא עשה איסור אבל אעפ"כ אני אומר לזה ג"כ הח"ס מודה כאשר אנו קיימין דשחיט' כשיר' בזרי' דאם יבו' כהן לשאול אם שוחט אם הוא ילביש האבנט בוודאי אי אמרי' דלא ילבש האבנט כי כיון שעבוד' כשיר' בזרי' ובוודאי המה לא ילבושו וכשיר' בלא זה למה ילביש כלאים אם אינו מצוה ללבוש היחפץ ה' בכלאים באינו של מצות עבודה ולמה ילביש, הח"ס היחלט אף אם טעה וסובר דצריך שילבש לא עבר על כלאים ולא שייך לאפרושא מאיסורא וכן גבי מכס דיש לו לפטרו ממכס אבל לא להנות ממנו:
אבל אעפ"כ ראינו שלא בשעת עבודה אינו רשאי ללבוש אלא לצורך הקרבה ואם רוצה הכהן להתפלל בבגדי כהונה ולומר שהוא יעבוד ה' באוחז בגדי קודש בוודאי אסור ללבוש משום כלאים ושחיטה לאו צורך עבודה הוא וראיה נכונה מאוד, ולפ"ז בוודאי שפיר גם בפייס הרמב"ם דנקט להדיא והשני העומד בצידו הוא מקבל הדם כי גם כוונת הרמב"ם כי השוחט ע"כ לא יוכל לקבל הדם מטעמא דאמרנו דאינו מלובש בבגדי כהונה והעומד בצידו יוכל לשער ללבוש עד שיגמור שחיטתו ויקבל מיד הדם:
וכיון שבאנו לענין הזה אמרתי לא אמנע עצמי לברר מקור דבר הזה דלבושת כלאים שלא בשעת עבודה אי אסור או מותר ואמרתי בזה דבר נאה בסוגי' הזה שאנו עוסקין ובדרך חתם סופר הלכתי וה' ינחני בדרך מישר. דחתם סופר כבר הבאתי בסי' ס"ט הקש' פה על גמרא ברכות ויבוא וכו' מה זה דמחזירן אחר כהן לשחיט' הלא בעזר' שכיח' כהני' טובא מישראל ומה שתירץ ומה שסיים אז הודרני' בי' דלאו מילתא הוא דממ"נ אי המקבל עומד לבש וכו' והנה למסקנא עדין קשה קושית חתם סופר על הגמרא וכי שייך לחזור אחר כהנים הלא בעזרה טובא כהנים מישראלי' ותירצו למסקנא הדר ביה:
והנראה לענ"ד מגמרא הזה ראיה גדולה לשיטת הראב"ד דהנה אם אסור כלאים שלא בשעת עבודה או מותר תלי' באשלי רברב' פליגי הרמב"ם והראב"ד הרמב"ם היחלט דאסור והראב"ד היחלט דמותר במקדש עיין ברמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ה' הלכ' י"א בגדי כהונה מותר להנות בהם לפיכך לובשי' ביום עבודתו ואפי' שלא בשעת עבודה חוץ מן האבנט דהוא שעטנז אסור ללבוש לכהן שלא בשעת עבודתו עיין ראב"ד לא מחור מן הגמרא הכי אלא היום מותר במקדש ועיין בכ"מ שקאמר טעמא גמ' יומא בריי' דף ס"ט והוא מקור דינו של הראב"ד דקתני שם בגדי כהונה היוצא בהם למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר ומשמע דמסתמא ותנא בגדי כהונ' אף אבנט בכלל ועיין היטב וסיים מפני שרא' הראב"ד חולשת הדברים אלו לא כתב דבריו כנודר ואומר להשיג ואמת דברי כסף משנה קצת אינו מדוקדק הלא הראב"ד סוף מס' כלאים כתב כנודר ואומר גם שם אית' ברמב"ם כהנים שלובשים בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפי' במקדש לוקין משום האבנט שהוא כלאים שם איתא אמר אברהם טעה בזה שהרי אמרו ביומא במקדש אפי' שלא בשעת עבודה מותר עיין:
והנראה לענ"ד גם להראב"ד דהיחלט דאבנט של כלאים אף שלא בשעת עבוד' מותר בבית המקדש אבל מ"מ לא יהי' פליג על תוס' יומא ס"ט בד"ה בגדי כהונה היוצא בהן למדינא אסור וכן משמע פרק האיש מקדש דאפילו בעזרה אסור לכתחל' ללובשן שלא לצורך עבודה דקאמר בגדי כהונה אין בהן מעילה לפי שלא נתנו תורה למלאכי שרת פירש שיוכל להזהירן ולהסירן מיד אחר עבודה ומשמע הא לכתחילה ללובשן אסור דזה אפשר להזהיר, והנ' גם אם מותר ללבוש האבנט שלא בשעת עבוד' אם כבר הוא מלובש בהן אבל לכתחל' אסור בוודאי ללבוש האבנט וגם שאר בגדי כהונה אסור לכתחילה ללבוש שלא בשעת עבודה. ואם כן גם לדעת הראב"ד קשה פה קושית הראשונים דילמא שמואל בא לאפרושי מאיסורא והוא ע"כ צריך לומר כן על כל בגדי כהונה דאפילו בעזרה אסור ללובשן לכתחל' שלא בשעת עבוד' כמוכח בתוס' יומא שכן משמע להדי' מגמ' קידושין וא"כ קשה שמואל ע"כ דראה זר כשר בשחיטה ע"כ כהן העומד לשחוט אסור לא רק באבנט בלבד אלא אפילו כל בגדי כהונה אסור ללובשן ושחיטה לא עבוד' הוא ועל זה יוכל לזהר שלא ללובשן אז וא"כ שמואל רוצה לאפרושי מאיסורא דלא ילביש הכהן בגדי כהונה שלא בשעת עבודה וזה אסור, ולהנ"ל יש לתרץ באופן שהח"ס רוצה לתרץ כי קשה מאי לשון מחזירן אחר כהן הלא בעזרה שכיחא כהנים טובא ויש לומר דהו"א כפי סברתו דשחיטה בעי כהן ובגדי כהונה ומ"מ כל מה דמצי למעבד בהתירא טפי עדיף ע"כ מהדרין אחר כהן שכבר עבד עבודה אחרת ויוליבש בבגדי כהונה לצורך עבידה שעובד בה כבר, והנה מוכח מתוס' ומגמרא כיון שכבר מלובש אז אינו איסור כלל כי לא נתנו תור' למלאכי השרה, וזה הפירש בגמרא ע"כ לדעת התוס' דרק בדעביד מותר ע"כ צריך לפרש ככה הגמרא בין בשעת עבודה היינו משכבר עבד בהם עבודה אז לא פלוג ומותר להשהות עליו דלא נתנו תורה למ"ה ובין בשלא בשעת עבודה כוונת הגמרא כיון שהי' כבר עליו בשעת עבודה ממילא גם בשלא בשעת עבודה מותר עיין היטב כי כינם דברי כיון שכבר מלובש אין שום איסור כלל ובכן שפיר דמהדר אחר כהן דכבר מלובש ואז ישחוט:
ולהנ"ל שפיר מתורץ דשמואל לא לאפרושי מאיסור בא דבלאו הכי נמי היה עלי רק מהדר לבקש כהן כהן שכבר מלובש בבגדי' ובה"ג ליכ' לאפרושי מאיסורא ונכון וברור ובזה לא שייך מה שהקשה אז החתם סופר ממ"נ דיש לומר באמת זה הכהן שהוא זורק ילבש אז בגדי כהונה אם ילך לזריקה ולקבלה וזה הכהן שכבר מלובש בבגדי כהונה יוכל לעמוד שעה או שתים או יותר בהם כי כיון דכבר מלובש בהם אין משום איסור כלל וכלל ונכון וישר וכל אלה אם לבישת האבנט אין בהם משום איסור כלאים אלא רק אסור משום בגדי כהונה שפיר כיון דכבר מלובש אין בהם איסור כלל אבל אם אמרינן האבנט אסור אף שלא בשעת עבודה כמוכח ברמב"ם אף אם כבר הי' מלובש בו לצורך עבודה מ"מ שלא בשעת עבודה נמי אסור כלאים ואם כן הא שמואל לאפרושא מאיסורא אתיא ולמה חייב וא"ת דביקש אחר כהן שכבר מלובש הא עדיין קשה כאשר סיים חתם סופר ממ"נ הזורק הדם ומקבל הדם אם זה כבר עומד לבוש הוא שוהה בכלאי' ואי המקבל אין לבוש עד שיבוא השוחט ואז ילבוש הרי הרבה שהות יש כמבואר חתם סופר יעיין:
ובכן ראי' ברור' לשיט' הראב"ד דמשום כלאי' לי' איסור אלא כל דמותר הכא בגדי כהונה גם האבנט מותר וגמרא דמתיר בגדי כהונה שלא בשעת עבודה גם האבנט בכלל והכל על מקומו לנכון:
ובהיות כן ניחא לי נמי מה שהיה ברצוני לדקדק מדוע ביקש עלי אחר כהן הלא אף שהי' כהן גדול אבל אם רצה להקריב מקריב ומדוע שלח אחר כהן מדוע לא שחט הוא ואף שעל זה יש לתרץ דהוא לא רגל בכך בכל ימות השנה ושאר כהנים עומדים במשמרתם לעשות ככה אבל להנ"ל נמי ניחא דהוא הי' מבקש כהן לבוש בבגדי כהונה:
ובכן נמי נעלה מה שדקדקתי מדוע ביקש עלי רק כהן אחד הו"ל לבקש תרי כהני' אחד לשחיט' ואחד לזריקה דהשוחט אינו רשאי לקבל ולהנ"ל נעלה דע"כ כהנים לזריקה טובא איכא דאז רשאי להם ללבוש בגדי כהונה לזריקה אלא רק לשחיטה ביקש מי שכבר היה לבוש בבגדי כהונה ודוק היטב: ובהך תרצתי נמי קושית הכסף משנה מעל הראב"ד שהקשה מהך דעירוכין דנקט בהדיא הואיל ואשתרי לגבי כלאים בעבודה שלא בעידן עבודה נמי לשתרי כוונת הגמרא הכא הוא בשלא בעידן עבודה היינו אם לובשים בתחל' ג"כ במקדש שלא לצורך עבודה כלל בעידן עבודה היינו אם לובשים לצורך עבודה אז מותר נמי שלא לצורך עבודה אבל שלא לצורך עבודה היינו אם מתחילה מיד לובשי' רק שלא לצורך עבודה בה"ג אסור כמוכח תוס' יומא הנ"ל ולית מאן דפליג:
וראיתי בשער המלך הלכות כלי המקדש הנ"ל הלכה י"א דנקט בגדי כהונה מותר לפיכך לובשין שלא בשעת עבודה וכתב ע"ז עיין בתוס' יומא ס"ט שכ' בפשיטו' דשלא לצורך עבוד' אסור ללובשם עיין, והנה משער המלך משמע שהרמב"ם חולק על תוספות ולענ"ד לא יפה ציין השער המלך דברי הרמב"ם דנקט בגדי כהונה מותר להנות בהן לפיכך לובשם שלא בשעת עבוד' זה לא נקט בהרמב"ם דלובשם שלא בשעת עבוד' אלא הרמב"ם נקט לפיכך לובשם ביום עבודתו ואפילו שלא בשעת עבודה, ולענ"ד כוונת הרמב"ם כדעת התוס' להדיא דווקא אם כבר לובשם אז לא ניתן תורה למ"ה אבל לכתחילה אסור ללבוש וזה כוונת הרמב"ם נקט לפיכך לובשם ביום עבודתו וכוונ' כיון דכבר לובש ביום עבודתו ואפילו שלא בשעת עבודה אז מותר להיות עליו אבל תחילה צריך ללבשו ביום עבודתו לעבודה ואז גם שלא בשעת עבודה מותר לעמוד עליו וראי' גדולת שזה כוונת הרמב"ם דנקט בגדי כהונה מותר להנות לפיכך לובשים ביום עבדתו הא אפילו אם בגדי כהונ' אסור להנות בהם מותר ללובשם ביום עבודתו לעבודה צריך בגדי כהונה אלא ע"כ דכוונתו קשור על סופו לפיכך לובשים ביום עבודה אפילו שלא לצורך עבודה מותר אז לעמוד עליו הבגדים ונכון וברור ודברי הש"מ צ"ע אבל האבנט אסור ללובשו אלא בשעת עבודת אז ע"כ לענ"ד כוונתו אפילו הי' כבר מלובש בתוכו לצורך עבודה אעפ"כ שלא בשעת עבודה צריך להסיר מעליו:
ואמת אנכי מתמה למצוא סברא לחלק הלא כל טעמא דבגדי כהונה מותר שלא בשעת עבוד' כמוכח גמרא קידושין שלא ניתן תורה למלאכי השרת פירש שיוכל להזהירן ולהסירן מיד לאחר עבודה ואם כן גם באבנט של כלאים שייך זאת שלא ניתנו התור' למ"ה להזהר ולהסירן מיד אחר עבודה ובאבנט נמי יוכל לומר כיון שכבר לבוש בתוכו לא יהי' איסור ג"כ שלא בשעת עבודה:
ובזה היה כראה לי לומר הא דאסור ללבוש אבנט משום כלאים היינו לכתחל' שלא בשעת עבוד' ובזה נראה הא דאסור ללבוש אבנט משום כלאים היינו לכתחילה שלא בשעת עבודה אבל אם כבר לבוש כלאי' לצורך עבודה לא ניתן תורה למלאכי השרת וגם האבנט מותר אז להשהו' עליו, ולפ"ז יהי' מאוד ניח' סוגי' דברכו' גם אם כלאים אסור לכתחיל' ללבוש שלא בשעת עבודה יוכל איירי שביקש כהן שכבר עבד עבודה זו כחתם סופר ואז מותר לעמוד אפי' שעה או שתים כיון דכבר לבוש ונכון:
אבל מה אעשה הר בארתי מהרמב"ם לא משמע ככה שפרשתי שכוונת הרמב"ם ע"כ על שאר בגדי כהונה ביום עבודה אם לבוש כבר בעבודתו אז מותר לעמוד עליו גם שלא בשעת עבודה דאל"כ למה נקט הרמב"ם לפיכך לובשם ביום עבודתו פשיטא בעבודה דיוכל ללבוש והו"ל רק למנקט מותר להנות בהם לפיכך לובשים שלא בשעת עבודה אלא ע"כ בארנו דכוונתו דווקא בה"ג מותר כדעת התוס' אם כבר הוא לבוש לעבודה אז מותר להשהות עליו וא"כ עלה קאי אבל אבנט אסור משום שעטנז משמע אפלו בה"ג אסור האבנט אף שהיה כבר לבש לצורך עבודה אעפ"כ אסור להשהות עליו ותמוה בעיני מדוע לא קאמר נמי הסבי' לא ניתן התורה למלאכי השרת וכי אפשר להזהר ולהסיר מיד ומדוע האבנט אסור גם אחר העבודה:
ואפשר לחלק ולומר לביש האבנט הוא זמן פורת מאוד כמבואר חתם סופר ואפשר בזה יש להזהר ולהסיר מיד לאחר עבודה מה שא"כ כל בגדי כהונה דצריך זמן להסירה בה"ג לא ניתן תורה למ"ה ולפי דברי שער המלך שהובן הכוונה בהרמב"ם דהרמב"ם מתיר בגדי כהונה שלא בשעת עבוד' כלל אפי' לא היה לבש לצורך עבודה ג"כ מותר ללבוש מיד. ובה"ג יש לומר הא דאסור הרמב"ם האבנט יש לומר רק אסור אם לובש שלא לצורך עבודה כלל אבל אם כבר היה עליו האבנט לצורך עבוד' לא ניתן תור' למלאכי השרת אבל לענ"ד לא כן כיון הרמב"ם כאשר בארתי:
והנה שם סוף הלכות כלאים מפרש להדיא כהנים שלבשו שלא בשעת עבודה בה"נ לוקין משום אבנט והנה פה רק אומר אסור ולא דלוקין יש לומר שם איירי שלא בשעת עבודה כלל ופה יוכל לאיירי דווקא בשעת עבודה אז להניח עליו שלא בשעת עבוד' בה"ג קל ביותר ורק איסור הוא ואיסור הוא משום דהוא קל להסיר אבל אעפ"כ לא ניתן תורה למלאכי השרת ומלקות ליכא אבל כל אלה צריך עיון גדול ורוחב לבב ירחיב:
וכעת כתבתי בא לבית מדרשי חד מתלמידי חמד דישיב גדולה ק"ק פרעסבורג יע"א והשיב לי שיש לחלק בין האבנט לבגדי כהונה ב"כ מוכח בגמ' שניתן לתנו' בהן וכיון דניתן להנות אם גם יעמוד עליו וליכא איסר אלא לכתחילה אעפ"כ אסור כיון שבגדי כהונה המה לא ילבשו שלא בשעת עבוד' ותי' מן הראוי שלא ילבשו שלא לצורך עבודה דבגדי כהונה המה אף שמותרת בהנאה אבל לא ניתן תור' למלאכי השרת ובאמת מותר' הם אבל האבנט שהוא של כלאים דיש עליו איסור תורה של כלאים בוודאי שלא בשעת עבודה אף שהיה עליו בשעת עבודה אסור אז כדי להנצל מאיסור דאוריי' כלאים: ולענ"ד אין לחלק ככה כי אם באמת בגדי כהונ' מותרין בהנאה וניתנו להנות מדוע לא ילבשו נמי קודם העבודה בבית המקדש. והנראה דככ' צריך לפרש בגדי כהונה לכן מייתא התנא לעולם הם אסורים אלא ע"כ דהתורה רק אסרה שלא לצורך עבוד' כלל אז בוודאי קודש הם בלתי להתקישם לענין אחר אבל אם כבר היה עליו בה"ג בוודאי לא היה אסור אז להסיר ביום עבודתו בה"ג ניתנו להנות בה"ג לא אסרה מעולם כי לככה קיימו להלביש' לשם תורה וכיון דלככה קיימו לא יוכל בה"ג לאסור ומעולם לא אסרה בה"ג אלא כיון דכבר עליו לצורך עבודה לא צריך מיד להסירם:
אבל כלאים יש לומר כיון דכבר אסרה התורת כלאים בכל מקום ואף דפה התורה רק בשעת העבודה התירה אבל שלא בשעת עבודה ע"כ. איסורא לא פקע מינה וזה אפשר להבין ולחלוק אבל גם זה דחוק וצ"ע גדול שהקשה לי על הרמב"ם למה נקט דלבשו ביום עבודתו פשיטא, ועל הרמב"ם. אפשר לומר דנקט ביום עבודתו ומדוע לא נקט דלבשו בעבודתו אלא הנראה דהרמב"ם ככה אשמעינן הנה באמת מתוס' מוכח דלא ניתנו תור' דלא יוכל להזהירו להסירן וכן סובר הרמב"ם נמי הסברא אם ילבישו בגדי כהונה לצורך עבודת ג"כ לא ניתנו התורת למלאכי השרת דיכוון מיד שילבוש באותו רגע ילך לעבודתו גם זה לא יוכל לכוין ואפשר דיעמוד זמן פורתי בלי עבוד' דעוד לא יעבוד ואם כן ג"כ לא ניתנו תורה למלאכי השרת וכיון דצריך ללבוש לעבודה לא איכפת ליה אם גם יכבוש זמן מקודם רק דיעשה באותו יום בבגדי כהונה הזה עבודתו ולא ילביש שלא לצורך עבודה כלל וזה שנקט לפיכך לובשים ביום עבודתו ולא נקט בשעת עבודתו אלא ביום עבודתו יוכל מיד ביום ללבוש אפי' שלא נעשה מיד עבודה אלא דיעשה באותו יום ובזה נמי שייך סברת התוס' כהנ"ל ותוספות רק אמר שלא לצורך עבודה לכתחילה ללובשו ע"ז בוודאי יש להזהר ודוק היטב אולי לנכון כוונתי, ובזה יש ג"כ הרבה ליישב בסוגיא דברכות הזה ואין פנאי להאריך וה' יורנו נפלאות מתורתו הקדושה:
היוצא מכל אלה נראה לענ"ד בוודאי כהן השוחט וכל היכא דנקט כהן ששוחט קרבן במתני' ע"כ לא היה לובש האבנט של כלאים ולענ"ד כל בגדי כהונה לא היה לובש כי לכתחילה שלא לצורך עבודה לא לובשים לדעת התוספ' ועל זה יש להזהר אם לא כאשר בארתי פה להרמב"ם אם יעשה גם אחר זה עבוד' דמותר מיד ללבוש ע"כ שם במתני' דרק י"ג כתני' זכו בו ואותו כהן ששוחט לא עשת עבודה אחרת ג"כ לא ילבשו בגדי כהונה אפילו כאשר בארנו להרמב"ם ופשוט הוא שלא לצורך עבודה על התחלת לבושו יוכל להזהר: אבל אבנט של כלאים זה וודאי לדעת הרמב"ם דאוסר אף שלא בשעת עבודה אם עבד בה עבודה או לא עבד בה עבודה כלל דוודאי אם ללבוש לכהן השוחט בו ושחיטה ע"כ לאו עבודה היא משא"כ כה"ג ביוה"כ דאין כשירה אלא בו וגם השחיטה צריך דווקא בו ודין שפיר דיוכל ללבוש אפילו כלאים אף שאבנט היה של בוץ אבל החושן הי' כלאים אבל בכהן הדיוט בוודאי לא ילבוש ב"כ היינו האבנט של כלאים בשעת שחיטה, ולענ"ד גם שאר בגדי כהונה לא ילבוש בשעת שחיטה לדעת תוס' יומא דף ס"ט שהבאתי:
ובכן הראיה נכונה מאוד דע"כ כהן השוחט לא יוכל לקבל הדם כי השמיט צריך להיו' בלא בגדי כלאי' או אפי' בלא בגדי כהונה ואיך ילבוש לקבלה בין כך ובין כך ישפוך הדם חוצה וגם למרוק ע"י אחר מה"ט אינו יוכל כאשר פירשתי והבין זאת וגם כמה ספיקא דינא שיוכל לברר מתוס' המבין יבין ויברר וידין אותו לכף זכות:
ולאחר העיון אמינא עוד ראי' ברורה דכהן השוחט לא יוכל לקבל הדם מסוגיא אשר לפנינו פה ברכות, וראשון אטייל קצת לחדודי מה שנראה פה סוגיא הנ"ל דהנה ראשון עיוני היה רצוני לתרץ פה קושית הצל"ח ושאר אחרונים וכי שייך דהלכתא הנוהג מימות משה שעלי נעלם ממנו הלכה זו דזר כשירה בשחיטה וגם הקשה הצל"ח לפי דעת מהאר"י בפסקים סי' רל"ח הובא בהגהת רמ"א בסי' רמ"ב ס"ג דתלמיד יוכל לחלוק על רבו אם יש לו ראיה ע"ש והרי כאן שמואל חולק על רבו בגוף הדין ושמואל הי' לו ראיה מוכרחת עכ"ל:
ואמרתי באמת גם לעלי לא נעלם זאת דיש לומר דעלי רק ביקש כהן שיהי' מוכן פה לזריק' ולקבלה ולא היה בדעתו שישחוט אלא דיהי' פה כהן מיוחד לקבלה ולזריקה ואז ישחוט אפילו ישראל וכוונתו הכי הוא קראו לכהן ליתא שיהי' פה וישחוט אז אפי' ישראל אלא דכהן יהיה פה מוכן ויהי' מדוקדק הלשון שנקט קראו לכהן ליתי ולשחוט הו"ל לומר קראו לכהן לשחוט מאי זה ליתא ולשחוט אע"כ דכיון קראו לכהן ליתא דיהי' פה ואז ולשחוט אפי' ישראל:
ולכאורה יש לומר דלכן ציוה שמואל דישחוט זר ולא כהן דהוא למד כן מדברי עלי מדקאמר עלי קראו לכהן ליתא ולשחוט ולא אמר קראו לכהן ולשחוט אע"כ כיון דרק להיות כהן פה שיקבל את הדה וממילא ישחוט נמי ישראל, והנה יש לומר שמואל למד זאת מדברי רבו והנה במפרש דברי רבו ע"כ לא חייב ולכן שאל אותו עלי מנא לן הא ובזה יבחן אם הורה הלכה בפני רבו אם שמואל ישוב מדברי מורי ורבי למדתי ככה כך הוא מדויק מדברי רבי שאמר קראו לכהן ליתא ולשחוט:
ובאמת חקרתי נמי בדין ומצאתי שגם הכתוב להכי כיון לא היה צריך לעונשו והיה שפיר ובאמת עלי רוצה בזה כדי שלא לעונשו אבל שמואל השיב מפסוק והקריבו הכהנים ולא דייק כלל דברי רבו לכן אמר שפיר קאמרת כי גם אנכי כוונתי לאלה אבל מורה הלכה בפני רבו את מדוע לא תלית בי ומדוע לא דקדקתי בדברי הלא גם אנכי דברתי כן וע"כ רק אתה רוצה להראות הלכה בשמך ובפני רבך ושפיר דקאמרת מורה הלכה בפני רבו את ודוק היטב:
אך לאחר העיון התבוננתי על מקומו ואננו להנ"ל קשה לי היכא איירי פה דכבר איכא כהן אחד לפנינו דאל"כ איך היתר שמואל לשחוט הפר על ידי ישראל וכאשר ביאור הפ"י באמת שחטו הפר ע"י ישראל ומי היה מקבל הדם הא המה היה מהדרים אחר כהן לשחוט ואמר שמואל דלא צריך להדר וא"כ ע"כ איירי דהיה כבר פה כהן אחד אלא דמהדרים עוד אחר כהן לשחיטה ואמר שמואל למה כהן למשחט די בשחיטת ישראל ובכהן אחד סגי וא"כ כיון דאיירי דע"כ איכא פה כהן אחר לפנינו עדיין קשה על עלי למה קאמר קראו לכהן ליתא ולשחוט הא ע"כ איירי דאיכא כהן אחד וזה יהיה מקבל וישראל ישחוט ולמה לקרא לכהן ואי דלא היה פה כהן כלל א"כ איך שחטו אז בישראל איה הכהן לזריקה אלא ע"כ דכיון עלי שישחוט הכהן והן אמת יש פה כהן אחד והוא כיון דאחד ישחוט ואחד יזרוק וע"ז שפיר קאמר שמואל למה לנו לאהדור' בתר כהן לשחיטה די בכהן אחד אשר פה שהוא יזרוק וישראל ישחוט:
ובזה ראיה ברור' לדברי ספק שלי דע"כ כהן ששוחט לא יוכל לקבל הדם ולזרוק דאל"כ דע"כ איירי דיש פה כהן לפנינו אחד לכל הפחות דאל"כ היך ציו' שמואל דלא להדר בתר כהן ובאמת כן עשו וישחטו בישראל ומי היה מקריב וזורק אלא ע"כ דיש פה כהן אחד לקבלת הדם ולזריקה וא"כ מדוע ביקש עלי כהן לשחיטה ומדוע לא ישחוט אותו הכהן שמוכן להקריב ולזרוק אלא ע"כ דאותו הכהן ששוחט לא יוכל לקבל הדם ואם שחיטה צריכה בכהן אז צריכה תרי כהנים מיד כהן לקבלה וא"כ שפיר עלי דרוצה דווקא שישחוט הכהן לא היה די בכהן המוכן לקבלת הדם ולזריקה כי זה לא יוכל לשחוט ונכון וברור:
ואף שיש לדחוק ולומר דשמואל דחזי דמהדר בתר כהן למשחט היינו באמת לא היה מתחילה שום כהן ועלי מבוקש שיהי' רק כהן א' מזומן לזריקה וישראל ישחוט ואז לאחר זה מצאו כהן אחד וביקש עוד כהן אחד כי המה חשבו תרי כהנים צריכם וזה שהשיב להם שמואל למה כהן לשחיטה די במה שמצאו לזריקה זה דחוק מאוד לפרש כן עיקר חסר מן הספר ובפרט גם אם מפרשין כן נמי מדויק היטב דע"כ לא רשאי הכהן השוחט לזרוק ולקבל דאל"כ כיון דאיירי דמצאו כהן א' ואז הלכו וחפשו עוד אחר כהן לשחיטה כיון דמצאו כבר כהן אחד למה להם עוד כהן הוא ישחוט והוא יקבל ויזרוק אלא ע"כ זה בוודאי לא רשאי לעשות כן אם כהן צריך להיות שוחט צריך נמי שיקבל ושמואל דהשיב להם שחיטה כשירה בזר משמואל נמי משמע אי לאו דשחיטה כשירה בזר שפיר עשו דביקשו אחר כהן עוד לזריקה ולמה הלא די בזה הכהן שהוא לפנינו לשחוט וגם לקבל ולזרוק אלא ע"כ דלא רשאי לעשות כן כהן השוחט לא רשאי לזרוק ולקבל ונכון וברור, גם למרוק ע"י ישראל או ע"י אחר א"א דלמרוק בוודאי מותר ע"י ישראל ולמה בקשו עוד כהן אלא גם זה אסור ודוק היטב:
ואפשר לומר דעלי היה רוצה לזרוק בעצמו ושחטו הפר רק אחר שבא עלי שם והודה דשפיר אמר שמואל אז וישחטו ע"י ישראל ועלי הי' זורק בעצמו א"כ גם מעלי מדויק דין שלנו מדוע לא שחט ג"כ עלי אלא ע"כ דלא רשאי כן לעשות אבל עלי בעצמו ע"כ לא היה זורק דנקט וישחטו את הפר ואז הביא הנער אל עלי וכן משמע מפ"י לאחר ששחטו באו לפני עלי עיין היטב. ובפרט יש לומר דלא היה רגיל בכך כל השנה בעצמו לשחוט או לקרב או דכבר זקן היה:
ובלאו הכי כבר דקדקתי לעיל כך קראו לכהן א' הו"ל לקרות שני כהנים אחד לזריקה ואחד לשחיטה כי כהן ששוחט אינו רשאי ואי דהיה כבר פה כהן אחד מיוחד א"כ למה לי למימר קראו לכהן לשחוט דילמא ישחוט זה הכהן אשר הוא פה וקראו לכהן לזרוק ואפשר בזה יש לדקדק מה שאמר קראו לכהן ליתא ולשחוט ולא אמר קראו לכהן ולשחוט אלא ע"כ דכיון קראו לכהן ליתא שיהי' עוד אחד פה ולשחוט היינו ולשחוט איזה שירצה או הראשון או השני ועדיין מדוייק דכהן אחד לא יוכל לעשות שחיטה וגם זריקה, שוב לחדודי היה נראה לומר לפי סברתי לעיל שביארתי דלכן לא יוכל כהן השוחט לקבל הדם כי אסור בשחיטה בלבישת האבנט של כלאי' ובקבל' כבר צריך להיות ועד שילבוש ישפוך מהדם, והנה כל זה דלא רשאי לכהן השוחט ללבוש כלאים אם אמרינן שחיטה כשירה בזר אז שחיטה אינו מעבודת הקודש הקרבה אבל לפי טעות עלי דשחיטה צריך להיות בכהן א"כ שחיטה הוא מעבודת כהנים ורשאי ללובשו כלאים וא"כ שפיר דיוכל נמי לזרוק ולקבל הדם אותו הכהן בעצמו וא"כ עלי שפיר דלא מבקש אלא כהן אחד אבל שמואל מהדר למה לכם לאהדורא בתר כהן לשחיטה היינו אתם צריכם לאהדורא בתר כהן לזריקה ולא לשחיטה כי שחיטה כשירה בזר וא"כ בכהן השוחט אינו די כי אז צריך עוד כהן לקבלה ויהיה צריכם לכם שני כהנים ולפי דברי סגי בכהן אחד המקבל וישראל ישחוט ולמד להם הדין לפי הלכה ושפיר קאמר מורה הלכה את וכו' ודוק לחדודי ובענין הזה שעשעתי עם רב חביבי רעי יקירי הרב הגאון הגדול תפארת ישראל כבוד מו"ה אליעזר ראזנער נ"י ראש ב"ד דק"ק נייטרא יע"א והוא כתב לי ורוצה לפשוט ספק זה אם כהן השוחט יוכל בעצמו לקבל הדם מגמרא יומא כ"ה ע"ב וז"ל הגמרא איבעיא להו מי מקבל שוחט מקבל דאי אמרת זורק מקבל אגב חביבות' לא מקבל ליה לכולי דם או דילמ' זורק מקבל דלמא שחט זר עכ"ל משמע מבורר דאי לאו דזימנין דשחט זר יותר טוב דהשוחט מקבל אלמ' דשוחט יוכל לקבל הדם ולא חששו דלא יקבל כל הדם: והשבתי לו באמת זה גופא הוא הספק דלכן שוחט יקבל דאי אמרת זורק יקבל אגב חביבות' לא מקבל ליה לכולי דם א"כ עדיין ס' קלקל הוא מה מיתר אם השוחט לא יקבל בעצמו דחיישינן דלא יוכל לקבל כל הדם ומה יעשה יאמר דזורק יקבל הא בזורק איכא הך חששא אגב חביבותו לא מקבל כל הדם וא"כ עדיין יש לומר אם הזורק מקבל עוד פחו' מקבל מדם מהשוחט בעצמו יקבל כי אגב חביבותו לא יקבל כל הדם ויקבל פחות יותר מאשר שוחט בעצמו יקבל וספק השקול גם בה"ג ולמסקנא דלא חיישינן לזרוק דלא יקבל כל הדם עדיין המקבל במקומו, או דאבעיא הגמרא הוא שוחט יקבל ובאמת ימרוק אחר על ידו ואז יוכל לקבל כל הדם ואף דמוכח בתוס' יומא ל"ג ד"ה למה דלכתחילה אין עושין כן ודילמא גם פה מצוה למרוק ע"י אחר ויקבל השוחט בעצמו כי יש לנו חשש אם הזורק יקבל אגב חביבות' לא יקבל כל הדם משום זה החשש ביותר טוב דשוחט יקבל כל הדם וימרוק ע"י אחר ובוודאי אם אין לנו שום חשש לכתחל' אין עושין כן למרוק ע"י אחר אבל משום הך חששא דהזורק לא יקבל כל הדם יהיה השוחט בעצמי יקבל והיינו שימרוק ע"י אחר ונכון ולא מדויק מידי ולמסקנ' דמוכח שם דלא חיישינן דזורק לא יקבל כל הדם בוודאי נשאר עדיין ספק שלי במקומה דלא נכון לכתחל' לעשו' כן שימרוק ע"י אחר:
שוב הקשה הרב הגאון הנ"ל לפי דברי שביארתי לעיל דע"כ אותו השוחט לא יוכל לקבל הדם כיון בשעת שחיטה אסור ללבוש כלאים ואם כן בשעת קבלה כבר צריך ללבוש ואז לובש כלאי' וישפוך הדם וכן מוכח בחתם סופר דאסור ללבוש כלאים בשעת שחיטה כן רוצה לומר ח"ס:
והקשה הרב הנ"ל לפי דברי וגם לפי הח"ס דאסור ללבוש כלאים א"כ קשה גמרא יומא הנ"ל דהקשה דאבעיא להו הגמרא מי מקבל שוחט מקבל או זורק מקבל משום דזיונין דשחט זר למה למימר זמנין דשחט זר יותר הו"ל למימר משום דאז לובש בגדי כהונ' א"א לקבל כל הדם עכ"ל:
והשבתי לו דלא קשה כלום אדרבה תבלין נחמד לדברי ולדברי חתם סופר לענ"ד חידוד אמרתי דזה הוא גופא ספק של הגמ' באבעי' דלכאורה הקשתי מאי מבעיא הגמרא או דילמא זורק מקבל דאי אמרת שוחט מקבל זמנין דשחט זר וע"כ הפורש ע"כ בה"ג צריך לקבל ע"י אחר והקשתי באמת כן אם ישחוט זר יקבל ע"י אחר אבל באמת אם ישחוט כהן עדיין ביותר טוב דיקבל אותו הכהן בעצמו דחיישינן אעפ"כ דאגב חביבות' לא מקבל כל הדם וא"כ דמוכח דמותר לעשות כן מזר ששוחט אז ע"כ יקבל הזורק, הנ' באמת מותר לעשות כן אבל עדיין הספק מהיות טוב ביותר טוב יעשה אם גם השוחט הוא יקבל כי אעמ"י דמותר לעשות כן חששא היא דילמא הזורק לא יקבל אגב חביבות' כל הדם ועדיין האיך יפשוט מהך דזר ששוחט:
ולהנ"ל יש לומר דאבעי הגמרא היה באופן אחר ובאמת כאשר בארתי אם כלאים אסור בעבודת השחיטה ושחיטה לא מקרי עבודה אז אסור ללבוש כלאים בשחיטה וממילא לא יוכל השוחט בשום אופן לקבל הדם בעצמו דעד דילבוש ישפוך מהדם חוצ' אך מהיכא מוכח דעבודת השחיטה אינו עבודה כל זה אם אמרינן דזר כשר בשחיטה ואז השחיט' אינו מעבוד' אבל אם אמרינן דזר אסור לשחוט אז בוודאי שחיטה מעבוד' וזה שטען הגמרא זמנין דשחט זר והיינו ששחיט' כשירה בזר ואם כן אם השחיטה כשירה בזר ע"כ השחיטה אינו מעבודת הקרבן ואם כן ע"כ לא יוכל השוחט לקבל דאסור בשעת שחיטה ללבוש בגדי כלאים ועד שילבוש ישפוך מהדם וזה גופ' הוא אבעי' הגמ' אם שחיטה מקרי מעבודת הקרבה אעפ"כ משום דשייך ג"כ לעבדת הקרבן מ"מ מקרי הכשר עבודה או דילמא כיון דזמנין שחט זר ע"כ עבודת השחיטה השייך בזר לא שייך לקרבן לחשוב לעבודת הקודש ע"כ אותו הכהן ששוחט לא יוכל לקבל:
ובהיות כן מתורץ קושיתי דהקשתי מה זה דזר שוחט אז לא יוכל לקבל אבל עדיין הס' בכהן ששוחט אם לא יקבל הוא כי יותר טוב ומהיות טוב ולהנ"ל נעלה אם זר שוחט כוונת הגמרא ע"כ בשום אופן לא יוכל הכהן השוחט לקבל הדם מחמת המלבישים כבארנו לנכון וזה דרך חידוד:
ולפ"ז מתורץ דלמה יאמר הגמרא זמנין שוחט זר מדוע לא קאמר מצד המלבישים דלא יוכל ללבוש אבל כל זה הוא דווק' אם הקדים זר שוחט נמי אבל בלא זה לא שייך לומר כן ודוק היטב:
ובפשיטות יש לתרץ דהרי גם אם רוצה לומר האבעי' מצד טעמו דלא יוכל ללבוש צריך להקדים זמנין דשוחט זר אזי מיד יאמר משום זמנין דשוחט זר ואף שיהי' בכוונת הגמרא כמובן בפשט כפי' רש"י מ"מ שפיר דלא קאי זה הספק משום דכהן לא יוכל ללבוש דאז נמי צריך להקדים זמנין דשוחט זר וא"כ מיד קאמר בזה הספק דזמנין שוחט זר ודי ויפה ונכון דברי וגם דברי ח"ס בלי פיקפוק:
ולפ"ז למסקנא דפשט הגמרא מבן קטין דע"כ אותו ששוחט לא יקבל כי אם הזורק יקבל בוודאי יש לומר טעמא ונמוקי עמו משום דע"כ אותו ששוחט לא יוכל לקבל בעצמו משום דאסור ללבוש כלאים ואיך יקבל אז דצריך ללבוש ואדרבה ראיה לדברינו דאסור ללבוש כלאים בעבודת השחיטה או דיש גם כן ראיה לדברינו דע"כ אותו ששוחט לא יוכל לקבל כל הדם כי אם מי שמורק ע"י אחר תה לא נכון לעשו' כן לחתחל' ונכון לענ"ד:
ובלאו הכי נמי אין להקשות על חתם סופר מהך גמרא דמוכח דע"כ דרשאי ללבוש כלאים בעבודת השחיטה דאל"כ הו"ל לגמרא לומר דעד לובש בגדי כהונה א"א לקבל כל הדם, הא זה פלוגת' דתנאי' אם האבנט שלובש כהן הדיוט אם הי' משעטנז או לא יעיין גמרא יומא דף י"ב ע"ב רבי ור' אלעזר בר שמעון חד אמר של כלאים היה וחד אמר של בוץ יעיין שם, וא"כ יוכל לומר דאבעיא שלו הוה אפילו אליבא דתנא דסובר דלא היה של כלאים ולכן צריך לומר משום זה זמנין דשוחט זר ונכון:
ומה שיש לי עיון בדבר הזה לאחר כי כתבי זאת היא דבר גדול אם האבנט מותר ללבוש בשעת שחיט' או לא היא שצריך לי עיון מאוד על גמ' יומא דף כ"ד ע"ב במה מפייסן ר' נחמן אמר בבגדי חול ורב ששת אמר בבגדי קודש רב נחמן אמר בבגדי חול דאי אמרי בגדי קודש איכ' בעלי זרועת דחמסי ורב ששת אמר בבגדי קודש דאי אמרת בבגדי חול אגב חביבות' מיקרב ועבדו, והנה רב ששת דאמר בבגדי קודש הי' מפייסן משמע דגם האבנט היה עליו דאל"כ דאינו רשאי בשום אופן להיות האבנט עליהן מה להתירא לר"נ בבגדי קודש לבעלי זרוע דחמסי הא לא יוכל להקריב דאין עליהם האבנט וגם מרב ששת מוכח דהיה עליהן גם האבנט דלכן אמר בבגדי קודש דאל"כ בבגדי חול צריך לחוש אגב חביבותא מקרב ועבדו ופי' רש"י ועבדו עבודה בבגדי חול הא גם אם עליהם בגדי קודש עדיין צריך לחוש אם אמרינן דאבנט לא היה עליהם וא"כ עדיין יש לחוש אגב חביבות' יעשה עבוד' בלא אבנט ובעבודה כל ז' בגדים צריך ועדיין גם כן צריך לחוש אלא ע"כ דכוונתו דהיה גם האבנט עלהם ופליאה הוא דשרי האבנט שהיא של כלאים: והקושי' לענ"ד הוא פליאה דמוכח מהך גמ' פה יומא דר' ששת דאמר בבגדי קודש היו מפייסן ובכן הלכתא הרמב"ם פסק כן כי הלכה כרב ששת בדיני הא מוכח אותו שלא זכו לגודל מסרנו לחזנים והיה מפשטי' אותו מבקי"ש וא"כ ע"כ לבשו כולם בגדי תחלה כשבאו לפייס וא"כ אין רשאי ללבוש בגדי קודש כהונה עליהם ויהי' עליהם כלאים שלא במקום מצוה ועבודה כלל, ויעיין בתוספות יומא דף כ"ה ד"ה אין ישיבה בעזרה דסיים שם תוס' בתירץ ראשון אבל פייס דהכא לא הוה צורך עבודה דאפשר בלי פייס עיין ואם כן כיון דפייס לא הוה צורך עבודה אם כן קשה איך רשאי לבוא בפייס בבגדי קודש הלא אם לא יעלה עליו הגורל לבש בלא שום עבודה כלאים והוא אסור וכי שרי כלאים ללבוש שלא במקום עבודה כלל וע"כ דאסור לפייס בבגדי קודש: ואפשר לומר דרב נחמן ורב ששת מחלקים אליבא דתנא דסובר לעיל כאשר הבאתי כי האבנט של כהן הדיוט של בוץ היה וא"כ שפיר דיוכל ללבוש ותרווייהו ככה סברי דשל בוץ היה זה דוחק ובפרט א"כ קשה הרמב"ם דפסק דאבנט של כלאי' היה ופסק להדי' שלא בשעת עבוד' האבנט אסור והרמב"ם פרק ז' מהלכות תמידן ומוספין הלכ' א' נקט כל כהני בתי אבית של יום ונכנסו ללישכ' הגזית אחר שיעל' עמוד השחר ומלבש' הן בבגדי כהונ' ואפשר לומר כוונת הרמב"ם בלא אבנט כי ככה צריך להבין בהרמב"ם כגמרא יומא ס"ט דנקט בגדי כהונה במקדש שלא בשעת עבודה מתורץ ומפרש הרמב"ם בלא אבנט עיין היטב בכ"מ שם:
ואם בלא אבנט למה מלבישן בבגדי הלא לטעמ' דר' ששת הוא מדחייש אגב חביבותא עבדו להו ומה פעל בבגדי קודש בלא אבנט עדיין חשש הוא דיעשה עבודתו בלא אבנט:
וע"כ צריך לומר הכווני בלא אבנט כי מבואר בח"ס האבנט הלבישה היא זמן מועט וא"כ עדיין שפיר בעלי זרועת יש לחוש אם יהיה כל בגדי קודש עליהן חוץ מהאבנט יש לחוש אעפ"כ לבעלי זרועת דבקל ישאו האבנט עליהן ויעשו עבודתן בע"כ מה שא"כ עד שילבשו כל בגדי קודש זמן רב אם לא דבגדי קודש המה מונחים מן הצד ועדיין לא יוכלו להביא גם לאבנט וצ"ע גדול:
וכן נמי לרב ששת יש לומר אם כבר בגדי קודש עליהן אף שאבנט אין עליהן לא צריך לחוש כלום אגב חביבותא יקריבו בלי אבנט זה זמן מועט הוא ויקח האבנט עליהן ואף שחביבה מאוד זה מהר יוכל לעשו' אבל עד שילבשו כל בגדי קודש זה זמן רב יותר אגב חביבות' צריך להתירא שיעבדו בלא בגדים אבל גם זה דילמא הטעם דשכח נמי באבנט:
ואפשר לענ"ד צריך לומר הפייס ג"כ צורך עבודה מקרי דלא ידענו על מי שיעלה הגורל וצורך עבודה הוא והכשר עבודה מקרי לחומר המילתא ואבנט היה עליהן ועדיין הספק מי שעלה עליו הגורל לשחוט זה יפשוט מיד האבנט ומהרמב"ם משמע כולם עומדים במלבישם רק אותם שלא יזכה לעבודה מפשיטן החזנים עיין, ולענ"ד יש לומר גם אותו ששוחט מפשיט ממנו ני לא צריך וזה לא מקרי לעבודת עבודה כוונת הרמב"ם רק על אותן שנראו שמקרו עבודה, ואמת גם מי שזורק לא יעמוד באבנט עד שישחט זה ויש לומר גם הוא יפשוט האבנט ואז ילבוש וכל אלה לא צריך הרמב"ם לאשמעינן מאחר שאמר בפירש האבנט רק בשעת עבודה מותר ממילא ידעינן הכל:
עם אלה עדיין יש לקיים ולומר כהן השוחט לא ילבוש כלאים כי שלא לצורך עבודה מקרי ואפשר פייס צריך להיות בבית אלקים נהלך ברגש ודברי תוס' יש ליישב ובכן בוודאי הוא לא יזרוק מה"ט דבארנו מזה ע"כ דלא יוכל ללבוש כלאים בשעת שחיטתו ועד שישחוט וילבוש אז לא יוכל לקבל כל הדם חזור בכל אלה כי הלכתא רבתא הוא ויבוא גדולים ממני ויבררו הדבר ויהי רצון שיהי' שיח חדושיני בענין הקרבנות כאלו הקרבני ויהי' ריח נחוח לפני יושב בשמים אם אין קרבן ואין כהן בעבודתו, תורת ה' הלימוד יהיה תמורתו, ויהי רצון לפני אבינו שבשמים, שנבנ' מהר לבנין מקדשינו ציון וירושלי' ונעשה לפניך קרבנות חובותינו בידים, ויהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו יכוננהו ויקיים:
מה שהנני ה' לבאר תפלת ויחל, יגר יעקב וישמח ישראל:
ואמר ר' אליעזר משה הטיח דברים כלפי מעל' וכו' קורין לאלפין עיין ולעיין אלפין דקדקתי פה על הגמרא למה זאת להביא בשם ראב"י הלא אותיות אחה"ע מתחלפים יעיין רש"י בתורה פ' קדושי' י"ט קרא לא תלך רחל וכו' שכל האותיות שמוצאיהם ממקור אחד מתחלפים עוד יש לי לדקדק הנה פה רק רוצה להביא ראיה שקורין לאלפין עיינן א"כ למה הבי' ולעיינן אלפין הו"ל רק להביא שכן דברי ר"א שקורין לאלפין עיינן: שוב יש לי לדקדק אם אמת כר' אליעזר משה הטיח דברים כלפי מעלה וכי שייך ויתפלל משה הא לא התפלל אלא הטיח דברים כלפי מעלה הו"ל לומר וידבר משה אל ה' עוד יש לדקדק אם כוונת התורה היא על ה' למה נקט אל בא' הו"ל למנקט מיד בפירש בעיין, שוב יש לי לדקדק שמשה הטיח כלפי מעל' וזה הוא נגד כבוד שמים שמשה יטעון טענה נגד ה' והו"ל תחלה עכ"פ להתפלל ולהתחיל התפל' ואף שאז הטיח דברים אבל תחלה הו"ל להתפלל, ובכל אלה נראה לענ"ד לומר דבר נחמד כי באמת לכן נקט אלף אל ה' וכוונת מהתורה באמת תרתי משה התפלל אל ה' וגם על ה' הטיח דברים כלפי מעלה וכוונת הקרא תרתי האלף והעיין תחילה כפשוטו באלף התפלל אל ה' ואח"כ בכוונת הגמרא על ה' גם תטיח דברים כלפי מעלה, ולפי"ז שפיר דהביא ראיה מראב"י שקורין לאלפן עיין ולעיינן אלפין היינו במקום אחד בתיבה אחת יש תרתי במשמע אלף ועיין וזה שהביא ראי' מראב"י שקורין לאלפין עיינן ולעיינן אלפין במקום אחד תרתי במשמע ובאלה מתורץ מדוע לא נקט אותו אחה"ע מתחלפין כי הגמרא רוצה להביא. ראיה שבמקום אחד תרתי במשמע אלף ועיין וכמו פה תחלה התפלל אל ה' ומשמע נמי על ה' לכן הביא מראב"י, ולפי"ז שפיר דנקט ויתפלל משה כי באמת התפלל התחיל להתפלל אל ה' ובכן מתורץ איך הטיח דברי' באמת לא בא משה מיד להטיח דברים אלא תחילה התפלל ואז בא להטיח דברי' לאחר התפלה, וזה כוונת הגמרא שתקרא על היינו אל תקרא אל לחודא אלא נמי על ותרתי במשמע ועל זה הביא ראיה שמקום א' בתיבה א' תרתי במשמע אלף ועיין ודוק כי חרוץ הוא:
ולפי"ז נמי מתורץ דלכן נקט אלף כי הוא תחלה מאותיות ובאמת כוונתו על אלף ותחילה באמת התפלל אל ה' וכוונתו אבל גם על בעיין ואלף ועיין תרתי במשמע אל ה' ועל ה' ונכון וישר:
והנה מה זה שהטיח משה כלפי מעלה כר' ינאי ודי זהב מאי ודי זהב אמר משה וכו' בשביל כסף וזהב שהרביתי להם לישראל עד שאמרו די זה גרם שעשו את העגל:
ובזה נראה לי דבר נאה לפרש פסוקי התור' ויהי' ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלקי זהב, ונראה לפ' תחיל' שנכתב ועתה אעל' אל ה' כוונתו באלף שילך להתפלל אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם אבל כמוכח בגמרא שהטיח כלפי מעלה, וזה וישב משה אל ה' פה הכוונ' אל ה' בעיין היינו על ה' תטיח דברים כלפי מעלה ואמר אנא חטאה גדולה אמת שחטא הוא חטא גדול אבל עשו להם אלקי "זהב" דייקא כר' ינאי שהזהב גרם להם את העגל אם הי' עושין מעפר היה חטא שלהם אבל עשו העגל מזהב נמי גרם להם הזהב שנתן להם הקב"ה והיינו עשו אלקי זהב משום הזהב שהי' להם עשו אלקי עבור הזהב שהרבת בהם ע"כ בדין הוא שתכפר להם וזה שהטיח משה כלפי מעלה והבין כי נעי':
קצת מדרשה שחנני ה' לדרוש בליל יום הכפורים ד' ישפוט תבל בצדק ועמים במשרים:
גמרא מבלתי יכולת וכו' אמר ר' יוחנן מניין שחזר הקב"ה והודה למשה שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך תנא דבי ר' ישמעאל כדבריך עתידי' אומת העולם לומר כן אשרי תלמיד שרבו מודה לו ואולם חי אנו אמר רבא אמר רבי יצחק מלמד שאמר לו הקב"ה למשה משה החייתנו בדבריך ובארתי גמרא זה על דרך דרוש נכון לדרוש השכל אשר התורה נדרשת בכמה אופנים והקב"ה חדי בפילפולא כאשר בארתי בדרשה לפני בא יום הגדול והנורא לעת ערב כל נדרי מה שאנו אומרי' לפני כל הסליח' וגם בעת הזה סלח נא לעם הזה כגודל חסדיך כאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה ושם נאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך, מילת ושם נאמר מיותר הוא די אם אמר כאשר נשאת לעם הזה ממצרים עד הנה ויאמר ה' סלחתי כדבריך וכאשר ביאר בעל של"ה תקדוש ע"ש הלכתי בדרך הזה לבאר פסוקי התורת פ' במדבר וכאשר ביאר השל"ה הקדוש פסוקי תורה הנ"ל וביותר רחב קצת ביארתי לדעתי בהוסיף נופח: והנה מבואר בשל"ה הקדוש מאמר השביעי חלק א' מדותו של הקב"ה שיתדמה להם אדם במס' סוטא אמר רב חמא בר חנינא מאי דכתיב אחרי ה' אלקיך וכו' אפשר לו לאדם וכו' וכי איך אפשר לאדם שיקרא בשם ה' שאמר כל אשר יקרא בשם ה' ימלט אלא יקרא המקום רחום וחנון שנאמר רחום וחנון ת' אף אתה הוה חנון ועושה מתנת חנם נקרא המקום רחום שנאמר כי אל רחום ה' אף אתה הוה רחום וכו' וכו' וכתב ראשית החכמה פ"א משער הענוה וז"ל ושמעתי בשם הגאונים כי על כוונה זו אמרו במסכת ר"ה על ויעבור ה' על פניו ויקרא א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתיב א"א לאומרה מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ וראהו למשה סדר תפל' א"ל שכל זמן שישראל יעשו לפני כסדר הזה אני מוחל להם עכ"ל, והדבר קשה שהרי אנו רואים שכמה פעמים אנו מזכירין י"ג מדות ואינם נעני' אלא אמרו הגאונים כי כוונת יעשו לפני כסדר הזה אין הכוונה לבד על עטיפת הטלית אלא שיעשו סדר המדות שלמד הקב"ה למשה שהוא אל רחום וחנון דהיינו מה הוא רחום אף אתה הוי רחום וכו' וכן לכל תי"ג מדות:
וביאר שם השל"ה הקדוש ועתה יגדל כח תרחמים שלך ואמר כאשר דברת לאמר רבש"ע אמרת וכרת הברית לאמור המדו' ואז אינן חוזרת ריקם, ותנה באתי לאומרה אמר משה הגם כי יודע אני שתפשט הוא כל זמן שבני' עושין ממש אני מבקש אותך שתבקש האמירה שגם תיא חביבה לפניך ועל זה אמר סלח נא וכו' כגודל חסדך ר"ל כאלו הית מתדמ' לך במדת החסד והיינו כגודל בכף תדמיון עיין תיטב שביקשתי שיהי' אמירה לרצון כאלו הי' בתם מידם זו ע"ש:
ולענ"ד בארתי בדרך אחר פסוקי התורת אלה תנה באמת לפי אשר מבואר בגמרא שהקב"ה אמר למשה שנקט מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור ותראה למשה סדר התפל' וא"ל שכל זמן שישראל יעשו לפני כסדר הזה אני מוחל להם:
והנה פה יש לפרש בשני פשטים יש לפרש כדרך הפשט הראה למשה סדר תפלה היינו בתפלה לחוד סגי אם מתפללין ככה ואמרינן י"ג מדות ברית כריתת שלא יחזור, או שיש לדייק דהגמרא שנקט שכל זמן שישראל יעשו לפני כסדר הזה יעשו יש לומר כביאר ראשית חכמה דווקא עושין ממש כמדות הקב"ה מה הוא רחום אף אתה רחום אבל גם בפשטי יוכל להבין בזמן שעושין לפני כסדר הזה היינו בתפל' יעשה כסדר הזה ולא כמדה ממש אלא באמירה ג"כ ימחול להם:
וזה שאמרו פסוקי התורה בביאר היטב ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמור דייקא רק אתה דברת לאמור הי"ג מדות ולא בעשיה ממש רק לאמור ה' ארך אפים ורב חסד וכו' ואמר סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך רק בכף הדמיון כאלו היה מתדמה לך במדת החסד אף שאינו דומה לך מ"מ באמירה זו סלח נא לתם וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה דייקא גם שם בעת אשר נשאת לעם הזה הן בעון העגל גם שם לא היה מתדמה לך במדה טובה בי"ג מדות, אלא רק באמירה כאשר באמת כתיב מאמר אני אעביר כל טובי לפניך וקראת בשם ה' וכו' דייקא בקריאה לבד נמי וחנותי אשר אחון וכו' והנה פה גיל' משה שהוא רק הבין בדברי הקב"ה שאמר ליה לקרוא בשם ה' וגם שנתעטף כשליח ציבור והראה לו סדר תפלה הוא רק ככה אם בני עושין בסדר הזה בתפל' כך היה משה מבין מפי הקב"ה ואמר משה כך היה הכוונה באמירה זו שגם אמירה יהיה לרצון ולא המיד' ממש על זה ויאמר ה' סלחתי כדבריך סלחתי כאשר עתה כדבריך אמרת הי"ג מדות אף שאינו המדה ממש בישראל אעפ"כ כדברך יהי' כן בדברי' נמי אני מרצ' ומכפר וזה שאנו אומרין סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך דרק כאלו היה מתדמי' לך במדת החסד ובי"ג מדותיך ומדוע כאשר נשא לעם הזה ממצרים ועד הנה "ושם נאמר" דייקא רק היה באמירה באמירת י"ג מדות ג"כ היתה אז מכפר ולא בדמיון המדה ממש והיינו ושם נאמר ע"כ הי' רק באמירת י"ג מדות כן גם היום חוס נא עלינו באמירת י"ג מדות תכפר לנו ויאמר ה' סלחתי כדבריך גם כאשר אתה תדבר ותבין באמירה לסלוח והבין, וזה שאנו מבקשי' בעת הנורה הזה מאחר שבע"ה אנו אין לנו דמיון מי אל כמוך רק באמירה מקיימין ואומרין שבחיך י"ג מדותיך וכן תכפר כי תמיד היתה מכפר באמירה ושם נאמר גם שם ממצרים ועד הנה היה רק באמירה והבין:
וזה שאנו אומרין תאזין שועתינו תקשיב ממנו מאמר דייקא גם המאמר תקשיב ואמירה שעלה לפניך לרצון כיום ויקרא בשם ה' ושם נאמר דייקא גם שם רק נאמר ה' ה' אל רחום ואף שלא השוה לגמרי כמדותך ואמירה נמי תזכיר לטובה למחול ולסלוח והבין:
ובזה בארתי לחדודי מה שאנו אומרים אל הורית לנו לומר שלש עשרה וזכר לנו היום ברית שלש עשרה כמו שהדעת לענו מקדם כמו שכתוב וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה' וכו', כי הנה בארתי מרישא דגמרא דקאמר מלמד שהקב"ה נתעטף כשליח ציבור והראה למשה סדר תפל' מרישא זה משמע להדיא דנקט סדר תפלה בתפלה בעלמא סגי באמירה סגי לסלוח, רק מסיפא דנקט ועושין לפני כסדר הזה יהי' קצת לומר עושין ממש במדה ומחזיקין ממש בי"ג מדות אבל משה תפס לשון ראשון שהקדוש ב"ה הראה לו סדר תפלה והכוונה רק על התפלה על אמירה וזה שנקט אל הורית לומר שלש עשרה שאתה הורית באמירה "לומר" סגי אם גם בעו"ה גבר חטאנו ולא זכינו לדמות במדתך אתה רחום גם באמירת שלש עשר' לסלוח וזכור לנו היום ברית שלש עשרה כמו שהודעת לעניו היינו למשה מקדם היינו מקדם מתחילת דבריך מרישא שקאמר שנתעטף והראה לו למשה רק סדר תפלה והיינו מקדם ומזה משמע בסדר תפלה סגי באמיר' כמו שכתב ויקרא בשם ה' בקריא' לבד סגי והבין, והארכתי בדרוש למוסר השכל להשוות אל ה' ולדמות במידותיו אז בטוח אל ישיב רקם הן מרישא הן מסיפא:
ובזה יש לפרש פה גמרא ויאמר ה' סלחתי כדברך היינו שחזר הקב"ה והודה למשה דייקא מה שמשה אמר שבאמירה נמי סגי לזה הודה לו הקב"ה סלחתי כדבריך דייקא כמו שאתה אומר באמירה סגי, תנא דבי ר' ישמעאל עתידים אומות העולם לומר כן דייקא עתידים גם האומות העולם יאמרו כן באמירה ה' ה' אל רחום גם המה ישבחו באמירה כאלה למען לסלוח גם להם היינו יאמרו כן וכוונה מה יאמרו כן ה' ה' אל רחום גם המה יאמרו כן אשרי תלמיד שרבו מודה לו אשרי למשה שהקב"ה הודה לו שככה נמי סגי ובכן גם האומות יאמרו כן ואולם חי אנו אמר רבא אמר ר' יצחק מלמד שאמר לו למשה משה החייתני בדבריך דייקא במה שאמרת הי"ג מדות ג"כ החית לרחם עליהם והיינו כדבריך באמירה נמי סגי כדברך שאמרת הי"ג מדות נמי די והבין:
ואף שקצת יוצא מידי פשוטו אבל לדקדק צריך מה שאמר יאמרו כן הו"ל לומר עתידן אומות העולם לומר מילת כן מיותר לכן דחקתי קצת ובארתי לדרוש הזה הענין יוכל להיות אמת שגם אומת העולם יאמרו בעתידות הי"ג מידות:
גמרא דרש רב שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל מנ"ל ממשה וכו' דכתיב ואתחנן אל ה' וכתיב ה' אלקי' אתה החילות ובארתי ע"ד שבארתי הרש"י שם ואתחנן אעפ"י שיש לצדיקי' לתלו' במעשיה' הטובים אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם ובארתי הכוונה שטעמו ונמוקו עמו כי גם למעשיהם הטובים הקב"ה עוזרו כמבואר גמרא לולי הקב"ה עוזרו אין אדם יוכל לעמוד מפני יצרו וא"כ כיון שהקב"ה מסייע ואיך יבקש שכר עבור זה:
אבל יש לומר עדיין יש לבקש בזכות מעשיה' הטובי' היינו עבור התחלת מעש' הטוב כי הבא לטהר מסייע לו הקב"ה אבל הבן אדם צריך לפתוח פתח והקב"ה עוזרו לגמור ולזה כיון הפסוק פה והיינו ואתחנן אל ה' במתנ' חנם ואעפ"י שיש לבקשם במעשי' הטובים אינם מבקשים אלא מתנת חנם וטעמא בארנו כי גם למעשיהם הטובים הקב"ה מסייע אבל לזה עדיין נשאר מדוע לא יבקשו על ההתחלת המצוה וזה אמר משה אתה החילות גם אתה המתחיל גם התחלה שלך הוא לכן רק ביקש מתנת חנם:
והנה מכל אלה למדנו דאל יבקש אדם צרכיו בזכות עצמו אלא במתנת חנם כי האדם צריך תמיד לחשוב זכות ליכא. והנה אם אנו מספרין שבחו של הקב"ה כמו משה אז ידענו על זכות עצמינו אין לנו לבקש כי הוא האל הגדול והוא המסייע והוא המתחיל והוא הגומר וזה שאמר ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה שהכל מאת ה' הוא וזה שבחו ואחר כך יתפלל ואז בטוח לא יבקש בזכות עצמו ויבקש רק מתנת חנם ויהי' תפלתו אז מקובל ומרוצה: גמרא אמר רמי בר חמא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ וכו' ולענ"ד האיך שייך שראה האדם שלא נענה אולי ימלא ה' בקשתו למחר או לעת אחר או אולי לטובה היא שלא נענה כי קצר עין אדם לראות מה טובו וה' יודע נסתרות לפניו גלוי הטובות והרעו' אלא הנראה לענ"ד כמוכח לקמן שאמר אם שגורה תפלתו בפי יודע אני שמקובל ואם לאו מטורף וא"כ אם ראה אדה שהתפלל ותפלתו אינו שגורה בפיו אזי אינו נענה וסי' הוא שלא יענה ה' לו לבקשתו לכן אמר אעפ"כ אל יתיאש מן הרחמים אלא יחזור ויתפלל דייק' ואולי בפעם השני יהיה תפלתו שגורה ואז יענה ואף שתחילתו לא היה שגורה אלא אעפ"כ אם מתפלל אז ויהיה שגורה יענה ה' שנאמר קוה אל ה וכו' גם בתפלת השניה ויש לומר יחזור ויתפלל היינו יחזור תפלתו שיהי' שגורה ואז יתפלל ויענה היינו יחזור פעם ופעמים שיהיה שגורה והבין:
ולפ"ז קשה לי על מתני' לקמן דף ל"ד ע"ב אמרו עלי על ר' חנינא בר דוסא שהי' מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מניין אתה יודע אמר להם אם שגור' תפלתו בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע שהוא מטורף הלא למה מתייאש מן הרחמים אם אינו שגורה הלא יוכל עוד הפעם להתפלל ויתפלל עד שיהי' שגורה כמוכח קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך הלא אם לא נענה בפעם הראשון יוכל להיות נענה בתפלתו השני אבל יש לומר דילמא גם בפעם השני וגם בפעם השלישי אולי לא היתה שגורה וזה דוחק ולא משמע כן:
תוס' ד"ה כל המאריך בתפלתו ומעיין בה תימא וכו' ולענ"ד יש לחלק בהתפלל עבור רבים וכאשר אמר אביי לעיל לעולם ישתתף אדם בהד' ציבור' שם עיין ויתפלל בעד שלום חבירו ואם לא ימלא אז אינו כאב לב כל כך אבל אם תפלתו הוא רק עבור עצמו ומעיין בה בה"ג יבוא לידי כאב לב וקצת משמע מרש"י פה שנקט ומעיין בה וכו' כשאדם מצפה ואין תאותו בא דייקא רק תאותו שהוא מתפלל בעד עצמו, אבל לפ"ז מאי מקשה ממשה שאמר ואתפלל אל ה' משה בוודאי ביקש בעד רבים שפיר דמאריך בתפלתו אבל ר' יוחנן דאמר כל המאריך בתפלתו אפשר איירי דהתפלל רק בתפלתו בעבור עצמו בה"ג בא לידי כאב לב, אבל יש לומר הגמ' שפיר מקשה מדנקט ר' יוחנן כל המאריך מלשון כל משמע בכל תפלה הוא כן בין ביחיד בין ברבים ואם כן לפ"ז עדיין קושית התוס' נמי במקומה עומדת ודוק:
גמרא ת"ר חסידים הראשונים היו שוהן שעה אחת ומתפללים שעה אחת וחוזרין ושוהן שעה א' וכי מאחר ששוהן תשע שעות ביום וכו' אלא מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת ומלאכתם מתברכת. ואמרתי באלה לפרש כוונת דוד הע"ה שאמר בתהלים פ"ו תפלה לדוד הטה ה' אזנך עניני כי עני ואביון אני שמרה נפשי כי חסיד אני הושע עבדך וכו' חניני כי אליך אקרא כל היום, ואמרתי דדוד כיון להנ"ל כיון שהוא היה חסיד והתפלל כחסידים הראשונים ט' שעו' ביום לכן התפלל עניני וכו' כי מלאכתי מי יעשה לכן אתה עניני והושע וגם התורה הוא הנפש התפלל שמרה נפשי כי תורתי תהא משתמרת מה שנוגע לנפשי הוא התורה כמוכח בגמ' שתורתו משתמרת לכן ביקש שמרה נפשי כי חסיד אני היינו שאנכי עוסק כחסידים הושע עבדך כי אתה צריך להושיע ולהתברך מלאכתי וגם לשמור התורה המשתמר לנפשי יען כי אליך אקרא כל היום דייקא כי חסיד אני ואליך אקר' כל היום כמעט כל היום מתפלל אני לפניך היינו ט' שעות ביום וצריך אתה לשמור הכל מלאכתי ותורתי והבין:
בעהי"ת חידושי בסוגי' הזכרת הבדל' וגשמים ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים מזכירן גבורות גשמים בתחיית המתים ושאל בברכת השנים והבדל' בחונן הדעת דקדקתי למה נקט הבדלה בחונן הדעת באחרונה דלא הוה כסדר, ונראה משום בהבדלה בחונן הדעת יש פלוגתא ר"ע אומר ברכה רביעית בפני עצמה ור"א אומר בהודאה לכן נקט באחרונה כדי שיהיה הפלוגתא עלה קאי מניה וביה:
גבורות גשמים שם בתענית הקש' מאי גבורו' גשמי' דליתני מאימתי מזכירן על הגשמים א"ר יוחנן מפני שיורדין בגבורה, ועיין שם תוספ' דהקשה מדוע לא מקשה כן בברכות פה דקתני מזכירן גבורות גשמים וכו' ויעיין פה בפני יהושע שמתרץ דפה הוה ידעינן דלשון גבורות הוא משום שיורדין בגבורה דלכן מזכירן באתה גבור:
ולענ"ד עדיין קשה האיך מקשה הגמ' שם בתענית למה נקט גבורות גשמים הו"ל לתרץ משום דמזכירן באתה גבור לכן מקרי גבורות גשמים ומילתא אגב אורחא קמ"ל באיזה ברכ' מזכיר וכאן דנקט גבורו' גשמים אנא ידענו באתה גבור הוא מזכיר ולכן קתני גבורות גשמים בשלמא פה בברכו' שפיר קא השיב הפ"י דלא יוכל לתרץ משום דהוא אתה גבור קבעוהו באתה גבור דיש לומר דזה רק תחילת ברכה ולמה קבעו הרי עיקר הילך אחר הסוף הברכ' אבל כיון שפה כבר קיימ' דלכן קבעו משום תחיית המתים וא"כ ע"כ קבעו באתה גבור ודילמא משום הכי נקט גבורות גשמים שם בתענ' משום דקבעו באתה גבור ולמה לר' יוחנן לתרץ מפני שיורדין בגבורות ומדוע לא משני בפשיטות משום דקבעו ע"כ משום תחיית המתים באתה גבור לכן מקרי גבירו' גשמים:
והנראה לענ"ד לתרץ הדק היטב דהנה לכאורה הקשתי הא מגמ' פה מוכח שאלה בברכ' השנים מ"ט אמר רב יוסף מתוך שהוא פרנסה לפיכך קבעוהו בברכת פרנסה ולפ"ז הקשתי על ר' יוחנן שם בתעני' ריש פרק א' אמרו אף מפתח של פרנסה ביד הקב"ה ור"י מ"ט לא קא חשיב אמר לך גשמים היינו פרנסה, ולפ"ז לר' יוחנן דגשמים היינו פרנסה קשה לענ"ד למה לא קבעו בברכת הפרנסה והו"ל לקבוע גבורות גשמים בברכת השני' מאחר שגשמים נמי פרנסה הוא, אבל הנראה לענ"ד לתרץ דפה איכא תרתי כיון דגשמים מקרי גבורות גשמים מפני שיורדין בגבורה וגם שקולה כתחיית המתים א"כ איכא פה תרתי אתה גבור שהוא גבורה וגם גשמים גבורה וגם דומה לתחיי' המתין ושייך נמי לסוף הברכה מחייה המתים לכן ביותר קבעו פה מצד תרי טעמא מלהזכיר בברכת השנים דאיכא רק טעמא חדא משום פרנסה:
ואמרתי הא תינח אם גשמים מקרי גבורות מפני שיורדין בגבורה ושפיר שייך דצריך להזכיר באתה גבור משום דאיכא נמי גבורה אבל אם אמרינן דלכן מקרי גבורות גשמים משום דמזכירן באתה גבול קשה מנ"ל להזכיר באתה גבור משום תחיית המתים הו"ל להזכיר בברכת השנים ומשום ברכת השנים רבי יוחנן לשיטתו דסובר גשמים היינו פרנסה, ולפ"ז שפיר מתורץ קושיתי שהקשתי למה שם בתענית לתרץ משום שיורדין בגבורה הו"ל לומר משום דמזכירן באתה גבור הא שם מתרץ ר' יוחנן הוא ורבי יוחנן לשיטתו שפיר מתרץ כן דר"י סובר גשמים היינו פרנסה וקשה א"כ מנ"ל באמת דמזכירן באתה גבור משום תחיית המתים הו"ל ביותר טוב להזכיר ברכת השנים משום גשמים פרנסה היא וע"כ צריך ר' יוחנן לתרץ גבורות גשמים לכן הוא מפני שיורדין בגבורות וא"כ ממילא אז מתורץ מדוע מזכירן בתחיית המתים ולא בברכת השני' משום בתחיי' המתים איכא תרתי אתה גבור וגם גשמים שקולה לתחיית המתים ואיכא תרתי כאמור ונכון וישר פה והכל על מקומו בשלום ודוק היטב, אך לאחר העיון אמרתי אולי אין מקום לקושיתי כלל לר"י מדוע לא מזכירן גבורות גשמים בברכ' השני' ויש לומר משום דגבורות גשמים המה רק הזכרה ושבח, וברכת השנים המה שאלה ומבקשי' ברך עלינו את השנה לכן קבעו בתחיי' המתים שגם זה הוא שבח ולא בקש' אבל עדיין יש להקשו' כן כי חזינא בימי תשובה אף בברכ' ראשונה שהמה רק שבח לה' אף עפ"כ אמרינן בתוכו בקשה זכרינו וא"כ ה"ה דהי' יוכל נמי בברכת השנים לכלול אלא ע"כ כדאמרן:
שוב יש לי לומר כי הגמ' פה מקשה מ"ט מזכירן גבורות גשמים ומתרץ גמרא אמר רב יוסף מתוך ששקולה כתחיית המתים וכו' והנה כבר הקשה בצל"ח שהמקשן מאוד סתם לשונו כי אם קושית המקשה רק על קבועות המקום של גשמים א"כ חסר העיקר מן הספר שהרי לא קאמר בתחיית המתים מ"ט רק אמר מזכירן גבורות גשמים מ"ט ואנכי הוספתי להקשו' מדוע לא מקשה כמו שמקשה בשאל' בברכת השנים מ"ט כמו כן הו"ל פה להקשות מזכירן גבורות גשמים בתה"מ מ"ט עיין בצל"ח:
והנראה לענ"ד באמת קושית הגמרא היה פה דבר אחר הנה ותן טל ומטר אמרינן בלשון שאלה ובלשון בקשה וא"כ קשה לגמ' מדוע לא אמרינן נמי ותן רוח וגשם לברכה בלשון שאלה ומדוע רק מזכירן גבורות גשמים שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח כמבואר רש"י במתני' ושאל' ותן טל ומטר הוא לשון בקשה תה שקשה לגמרא מ"ט מזכירן דרך הזכרה ולא בדרך שאלה ומתרץ הגמרא מפני שהוא שקולה כתחיית המתים לכן קבעו בתחיית המתים וא"כ כיון שקבעו בברכה זו בתחיית המתים וברכה הזה הוא כולה לשון שבח ולא בקשה כמו שמוכח אתה גבור לעולם לכן רק מזכירן גבורות גשמים ולא בלשון שאלה זה הברכה הוא נמי כולו שבח משא"כ ברכת ותן טל ומטר שם בברכת השנים וא"כ ברכת השנים הוא נמי בשאלה ובכן נמי ותן כל ומטר והבין. וממילא מתורץ נמי מ"ט קבעוה בתחיית המתים בקנה אחד ושפיר לפ"ז עולה תירוצו לר' יוחנן שם בתעני' כאשר בארתי וליכא להקשות הא ע"כ לא שייך לקבעי בברכה השנים משום ברכת השני' הוא בקשה אבל הקושי' היא אם היא פרנסי הו"ל באמת לקבוע ברכת השנים ולא בדרך הזכרה אלא לשון שאלה ותו רוח וגשם לברכה ולמה קבעו בתחיי' המתים הלא ביותר הו"ל לקבוע משים פרנסה בברכת השנים ובלשון שאלה לר"י אלא ע"כ כדאמרן בתחיית המתים איכא תרתי ראשון שהגשמים יורדן בגביר' כמוכח בקרא ושייך לאתה גבור שנית ששקולה כתחיית המתים וכל כהנ"ל ודוק היטב: