ברוך מרדכי חלק ב· רבי מרדכי פריד
ברכות
הסכמות והקדמה על חבורי "ברוך מרדכי" על כל מס' ברכות בחלק ראשון עומד קיים ובאלה רק באתי לספר לדור אחרון מה שעבר עלי מכאוב בנתיים וריחם עלי ברוב חסדו וטוב אל היושב בשמים והיצל נפשי ממות להתהלך לפניו באור החיים:
הקדמה י'תברך היוצר וישתבח הבורא על כל החסד אשר גמלני כי זה אחד עשר שנה נפלתי למשכב רח"ל במכאובי בסכנה וסבלתי אפאראציאן ביויען, ושמע ה' לקול תפלתי, ובזכות התורת ואבותי הקדושי' זרח עלי שמש צדקה ומרפא בכנפים, ושלח לי ה' רפואת שלימת מן השמים, וגאל אותי ממות לשערי החיים, וכאשר חזרתי לשלום לקהלתי ובית מדרשי, ברכתי ברבים ברכת הגומל הגואל ממות ופודה משחת, ובארתי דברי הפייטן הזה עפ"י תפלתינו קודם תהלים אל תקחיני מעולם הזה קודם זמני וכו' באופן שאוכל לתקן את אשר שחתתי, וזה שכיון הפייטן הגואל ממית וא"כ ממילא ופודה משחת, כי בידינו לתקן את אשר שחתנו ובזה בארתי דברי דוד ק"ז ישלח דברו וירפאם ממילא ימלט משחיתותם כי אז בידינו לתקן אשר שחתנו:
עוד הפעם בארתי קרא הזה כי כבר הבאתי בהקדמה בחלק הראשון דברי המקנה שקאמר בפתיחת ספרו כל אחד הלומד לשמה ימצא חלקו ש"ה הטוב מגיד לישראל משפטו וחוקו איש מתנת חלקו לעמוד ולשנות פרקי, ובכן מוכן הוא לכל הלומד תורה מאת היושב בשמים וזה שמוכן ומגיע לגורלו לחדש ולפרש, ולזה בארתי ישלח דברו הקב"ה ישלח דברו היינו מגיד דבריו ליעקב דברי תורתו מה שמגיע לחלקי לחדש ואם עדיין לא הישלם חלקו, ועוד מוכן לו לחדש ולהגדיל התורה אז אם שוכב בחליו יקים ה' אותו וירפא אותו למען תורתו המוכן לו לחדש, וזה ביאור ישלח דברו דברי תורת שמוכן לו וירפאם ממילא צריך לרפאותו וימלט משחיתותם ממילא ממלט אותו כדי למלאות חלקו בתורה:
ובזה בארתי הגמרא ברכות דף ה' אמר רבה כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורים וכו' יכול אפי' לא קבלם באהבה ת"ל וכו' ואם קבלם מה שכרו יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמידו מתקיים בידו שנאמר וחפץ ה' בידי יצליח. ואגב שאזכיר פה זה גמרא באתי להזכיר למזכרת אהבה מה שפירש זה הגמרא אהובי וחביבי תלמיד חכם יקר חריף ובקי, צעיר לימים ומובחר בתלמידי חכמים, הגביר שתורה וגדולה במקום א"ח"ד" כש"ת מו"ה אברהם חיים דוד נ"י בן להגאון הדור ומופת הדור כש"ת מו"ה יצחק ליב סופר מעיר דראהאביטש ואמר דוד החריף הנ"ל ולפרש ע"פ דברי חתם סופר בהקדמה ליורה דעה ע"פ הרמב"ם אשרי מי שכלו שנותיו במתרה, והא דצדיקים מאריכים ימיהם לזקנת טובת אעפ"י שכבר השלימו עצמם היינו רק לדרוך לאחרים ללמוד תורה עם תלמידים ועם בניו, וזה כוונת הקרא והותירך ה' לטובה בפרי בטנך לכן הותירך ה' אעפ"י שכבר השלמת די בפרי בטנך שיהי' לטובה בפרי בטנך ללמוד ולגדל הבנים לתורה עכ"ל והנה יסורין מכפרין ומשלימין ובפרט אם קבלם מאהבה ונעשה צדיק גמור וכיון שנעשה שלם והשלים עצמו א"כ למה לו עוד חיים אבל בעבור זה יראה זרע עבור זרעו יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמידו מתקיים בידו כי אם פה להשלים עבור זרעו ללמוד לתלמידו וזרעו ידוע הרבה למדתי מרבותי ומתלמידי יותר מכולם וא"כ ממילא תלמודו מתקיים בידו ע"י תלמידו וזרעו ויפה כיון שפתים יושק, ולפי דברי פה בארתי אני הגמרא הזה בהקדמ' בח"ס שם שכתב אחרי כתבי זאת מצאתי דאתי לידי מכתב קודש מאבינו מאה"ג ז"ל וכו' וסיים הנה אמרו חכמינו בני הנעורים פירש הנערים בלילה על שקידת התורה, ואומר אני כי בני אינם בנים הנולדים לו מאשתו אלא הם סברותיו ותורותיו אשר הולד לו על ידי הניעור בלילה ושקידה רבה בתורה יומם ולילה, וזה הפירש כחיצים ביד הגיבור ששילח חצו מהרה כן בני הנעורים אותו הלמודים שהולד ע"י שיגע בתורתו עיין דברי קדשו:
ובכן פשיטא לי שחדושי תורה קושית ופרוקים וחדושים שאדם מחדש ע"י יגיעתו בתורת אותן מקרי בניו ומקרי זרעו, ולזה לדעתי כיון הקרא והותירך ת' לטובה הותירך ה' לחיים ארוכים בפרי בטנך זה שימלא כריסו בש"ס ופוסקים זה פרי בטנו ועושה פרי שמוכן לו לחדש תורה ולהגדיל התורה ולזה הותירך ה' לטובה ואין טוב אלא תורה והבין כי נעים. וזה כוונת הגמרא ואם קבלם מה שכרו יראה זרע היינו זרע חדושי תורה שיחדש שמוכן לגורלו וממילא יאריך ימים צריך אריכת ימים למלאות חלקו בתורת והותירך ה' לטובה לחדש ולהגדיל התורה:
ואמר הגמרא ולא עוד אלא שתלמידו מתקיים בידו, ונראה כוונת הגמרא לסמוך לזה על פי שהבאת בהקדמה בחלק הראשין דברו הזוהר בזמן שבית המקדש הי' קיים תי' מקרבן ועכשיו כשאדם כותב בספרו חדושי תורתו עולה לו במקום קרבן ובספר סם חיים אמר זה שאמר איוב מי יתן ויכתבן מיליי גם בספר החסידים כתב מי שגוזר עליו לכתוב ספר וכל מי שגילה לו הקב"ה לחדש ולכתוב ואינו כותב הה"ד גוזל מי שגילה לו כי לא גילה אלא שיכתוב דכתיב סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם וכותב יפוצו מעינותו חוצה, ועיין בעקידת שאמר מי שמערער נגד המחברים אין זה אלא קנאת סופרים לא כן הגברים והזריזים עט סופר בידם להעלות לספר חדושים:
והנה זה שכיון הגמרא ולא עוד אלא שתלמידו יתקיים "בידו" היינו יאריך ימים ויזכה שכותב בידו החדושי להעלות לספר שנאמר וחפץ ה' "בידו" יצליח ע"י ידו שיכתוב ויזכה להפיץ תורתו חוצה להגדיל התורה ולהאדירה. ובזה בארתי קרא בבקר זרע זרעיך ובערב על תנח "ידיך" היינו זרע זרעיך חדושי תורת שחדש בימי נעורים שזה מקרי זרעו ולערב על תנח ידך לכתוב חדושיך שחדשת וישארו אז לערב אם תכתוב חדושיך בשכבך תשמור אליך ויאמר הלכה משמך והיינו אם חדושיך ישאר לערב היינו אם אל תנח ידך מלכתוב, וז"ש אשרי מי שבא לכאן ותלמידו "בידו" היינו שכתב חדושיו וזה אז בהתתלכך תנחה אותך והקיצות היא תשיחך שמונח קיים כתוב בספר יזה לענ"ד גמרא סוף תענית עתיד הקב"ה יעשה מחול לצדיקים וכל אחד מראה באצבעו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, היינו כל אחד מראה "באצבעו" היינו שכתב באצבע החדושים וחפץ ה' בידו יצליח זה קוינו לו שיצלח חפץ ה' נגילה בישועתו הוא היה בישועתינו בדעה בינה והשכל ללמוד ולהבין דעת קדושים פנימה. וזה אשר בארנו שהקב"ה ישלח דברו וירפאם היינו דברו חדושי תורה שמגיע לחלקו ממילא וירפאם למלאות חלקו המוכן לגורלו יראה זרע יאריך ימים:
ובכן כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא לך ה' אזבח זבח תודה שהחייני וקיימני עוד למלאות חלקי בתורה, וברוך ה' הרופא כל בשר ומפליא לעשות עמי חסד לעמוד על מעמדי להתמיד בתורה, ובעה"י הוספתי תורה וטוב חדושים רבים וחפץ ה' "בידי" יצליח לכתוב למשמרת חבורים רבים אשר הכינותי וסדרתי בעזרת היושב בשמים אולי אזכה להוציא לאור עוד בימי חיי, ה' יאריך ימי לתורה ולעבודה, וכעת באתי בזה חלק שני ברוך מרדכי על ג' פרקים להוסיף עוד על שני פרקים ראשונים כי הוצאת הדפוס רבה ואין ידי משגת עתה, על כן חלקתי לחלקים ולפרקים, וה' הרחמים יגן בעדי לבוא לדפוס על כל מס' ברכות, ואליך ה' נפשי אשא עד זקנה ושיבה טובה, אל יעזביני במאה ועשרים שנה תן חלקינו, וחדושי תורתי יערב לפני אל רם ונישא, ואזכה לראות בנים ובני בנים בתורה ויראת שדי לעולמים, ויברך ה' את בני ובנותי הם ונשיהם ובנותיהם לדור דורים בברכה משולשת ברכה פרנסה חיים ושלום, מעוטר בתורה ויראת שמים, אהללה אלקי כי גבר עלי חסדו, על כן אברים שפלגת בי ופה ולשון הן הם יודו ויברכו ברוך אתה ה' למדינו חקיך, וברוך ה' לעולם אמן ואמן. ואצא בקידה לפני כל גאוני וצדיקי עולם ולפני כל לומדי התורה לשמה ואתפלל כדת וכראוי שכל מי שיעיין בחבורי ידון אותי לכף זכות ויהפוך בחדושי פעם ופעמים ואז אצפה שימצא מרגנותא טבא המתקיים ועוד אזכה שברך יברכיני ברוך מרדכי גם ברוך יהי'. ואתן תודה על העבר ואתפלל על העתיד חנון חי חניני עד זקנת ושיבה טובה אל יעזביני ומתורתך תלמדיני ולא יבוש המעיין ואזכה להבין דעת קדושים פנימה לחדש ללמוד וללמד וישגה אחריתינו ה' הושיעת תמלך יענינו ביום קראינו פה ק"ק ווארטיענסבערג בקשר קיימא ארטהאדאקסען יום אז לסדר שמן מנחה תיא תרס"ו לפ"ק:
ה"ק מרדכי בהגאון מהר"ם פריד זצוק"ל חונה פה ק"ק תנ"ל והגליל יע"א: שייך לפתיחה פלפול לפתיחה קטנה אשר כתב לי ידידי ואהובי ת"ח יקר המה"ג חריף ובקי, טהור ונקי, אוצר בלום בתורה והלכה הקצין הנכבד כבוד מו"ה אהרן גוטמאנן נ"י יקירא לומדי תורה דק"ק וואראנוי יע"א. וז"ל היקר ב"ה יום א' סדר דבר אל אהרן שנת סתר"ה יושר לפ"ק:
שפעת שלומים מחי העולמים. לגדול החכמים דורש רשומים, ה"ה אהובי ידידי וידיד ד' הרב הגאון האמיתי, פאר הזמן גזר הדור, צדיק נשגב המפורסים בכל המדינה כקש"ת מו"ה מרדכי פריד נ"י לאי"ט אב"ד ק"ק מארטיענס- בערג יע"א:
מכתבו היקר עם הליטה שני עלים מספרו היקר "ברוך מרדכי" שהוא כעת בדפוס קבלתי לנכון ומאוד נפכתי מזה כי גאון כמותו יכבה בישראל נודע משמו ונכדונו מאוד לכתוב לי וכו' וכו', והנה ראשית דיבר אהן לה"ק נ"י אלף תודות עבור זה וכו' ורצוני למלאות רצון צדיק כמוהו שביקש פילפולא על הפתיחה אם אמצא וכו', והנה זה מעט בעזר השם צורי וגואלי על הגמרא דכל העולם ניזון בשביל חנינא בנין ומקשה כ"ג נ"י הא בתענית ד' ט' אמרינן פרנסה בשביל רבים שנאמר הנני ממטיר לכם וכו' וקשה הא פה אמרינן פרנסה בשביל יחיד, ונלע"ד לתרץ בשני אופנים ראשון ע"פ ראיתי בס' עורה שחר באות אין בודקין למזונות מביא שם בשם האר"י זצ"ל דענין אלדד ומידד שהוא רמז על ב' מיני השפעות כי דד הוא שפע והתוס' בר"ה י"א כתבו דמדת "אל" מכין מזון שנאמר ולבקש מאל אכלם וחסד אל כל היום להשפיעה מזון בלי שום בדיקה ושאלה דאין בודקין למזונות וזה "אל" דד שפע מזון ממדת אל, מיהו שפע אחרת בכסות וכיוצא דבודקין ושואלין מי הוא זה אם ראוי הוא להשפעה זו וזה מידד עכ"ל הטהור, ואני אחלק דיש שני מיני השפעות, פרנסה בצומצם ויש פרנסה ברוח, ואפשר לחלק פרנסה בצומצם ע"ז אמרינן אין בודקין למזונת וניתן גם ביחיד אבל פרנסה ברוח זה רק בשביל רבים, והשתא שפיר מיושב קושיתו מה דאמרינן כל העולם ניזון בשביל חנינא שם גם בשביל יחיד דשם אמרינן רק ניזון ואין בודקין למזנות וג"כ ניזון העולם בשביל יחיד, אבל שם בתענית מיירי מפרנסה ובלשון פרנסה נכלל הכל פרנסה ברוח אמר פרנסה בשביל רבים, והביא שפיר ראיה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כי במן היה הכל וכל מה דאדם ביקש לאכול הכל בו ונכון. וכעין זה ראיתי בשם המר"ל מפראג בס' גבורת ה' שאמר מקימי מעפר דל הוא גם מצד הדין להושיבי עם נדיבים בכבוד זהו רק מצד החסד, וכוונתו גם כן על פרנסה בכבוד אז בודקין ולזאת בשביל זה אמר בברכות שחנינא די לו בקב חרובין וכמו שלו לא היה רק בצומצם בשביל זה ג"כ הי' משפיע רק בצומצם ונכון אופן השני נראה לי עפ"י דאיתא ביד אפרים סימן קס"ז על מה דקיי"ל אמר לאכול קודם שיאכל לבהמתו והקושיא מפורסמת מהא דרבקה שאמרה שתה והדר לגמלך אשקה וכתיב והוצאת להם מים והשקיתה את העדה ואת בעירם, והמ"ג מתורץ דלשתות אדם קודם והיד אפרים תירץ דהטעם דאמר לאדם קודם לבהמה לאכול משום דאין להחזיק עצמו לצדיק וניזון רק בשביל בהמה לכן הבהמה קודמת, וזה רק בדרך הטבע, אבל אם בשביל נס בוודאי אין נעשה נס בזכות הבהמה ורק בשביל אדם לכן והוצאת להם מים היה בדרך נס ועיין ישמח משה בפ' חקת ובספר בנין אריא"ל ובספר ייטב לב:
ומזה ראינו דיש חילוק בין דרך הטבע לדרך נס ובזה אחלק גם כאן דאם הוא בדרך הטבע אז בוודאי ניזון בשביל יחיד דאז גרוע אדם מבהמה ואם ניזון בשביל בהמה בדרך הטבע מנש בשביל יחיד צדיק אבל בדרך נס אפשר לומר דאין נזונין אלא בשביל רבים, וממילא מיושב הקושי' של הדר"ג נ"י והראי' שם בתענית שפיר דאמר פרנסה בשביל רבים דשם איירי דרך נס, ע"ז הביא הראי' שנאמר אני ממטיר לכם לחם מן השמים שהוא בדרך נס וזה רק בשביל רבים ומדויק היטב לדעתי הקלושה. וה' יאריך ימיו ושנותיו למען להגדיל עוד התורה, דברי ידידו ומוקירו:
ה"ק אהרן גוטמאנן:
לאהבת תלמיד חכם הזה הבאתי פה דבריו הנחמדים חן חן לו:
ואני בארתי עוד גרגר אחד לדברינו שמוכח בגמרא פרנסה הוא בשביל רבים היינו בזכות רבים זה שאני מברכין החודש בתפלה חיים של פרנסה לכן מסיימין התפלה הזאת בזכות תפלה רבים היינו הוא בזכות רבים, וגם אזכיר פה מה שכתב לי בחור מופלג אחד מישיבת נשגבה אצל קדוש עליון הרב הגאון כבוד מו"ה שמואל ראזענבערג נ"י אב"ד ק"ק אינסדארף, והוא בחור נחמד חכו ממתקים צורבא מרבנן חריף ושנון כבוד מו"ה אליעזר גרינפעלד נ"י, וזה לשונו היקר בעהי"ת לסדר כי אני ה' רופאך לפ"ק: שלמא רבא לגברא רבא ה"ה הרב הגאון הצדיק סבא קדישא חכם ועניו אין גומרין עליו את ההלל מפורסים בפי כל לשבח ולתהלה כש"ת מו"ה מרדכי פריד נ"י אב"ד ק"ק מארה טיענסבערג בעהמ"ח ספר "ברוך מרדכי": אחר דשה"ג נ"י וכו' וכו' ואגב באתי בדברי קצת חדושי שמה בספרו חלק שני מה שהניח הדר"ג נ"י בצ"ע על גמרא ברכות חנינא בני מגמרא תענית פרנסה בשביל רבים והא חנינא בני היה רק יחיד ונראה לתרץ בדרך פשוט עפ"י דברי הרי"ף בעין יעקב דמדקדק למה להביא באר וענן הלא רק צריך להביא המן ממשה, ומתרץ פשוט ליכא להקשות שי"ל לבן ירד שמשה ביקש לרבים לכל ישראל ואם בשביל עצמו היה מבקש לא היה יורד לכן הביא הגמ' מרים ואהרן שחזרו בשביל משה ושם לא נאמר לכם שזה יוכל שהמן היה בשביל משה לבד, היוצא מזה במה דאמרי' פרנסה בשביל רבים הפי' היא בשביל יחיד לבד לא יבוא הפרנסה, אמנם אם מבקש דבזכותו יפרנסו העולם זה אפשר רק לו לבדו לבקש פרנסה זה הוא מן הנמנע וכו' וקשית הגמרא היא דלישנא דברייתא משמע בשביל משה לחוד לו לבדו ירד המן ולא בשביל אחרים הוצרך לתרץ שאני משה דכרבים דמי ולכך ירד המן אף בשביל עצמו, ובכן מתורץ קושי' הדר"ג נ"י מה שכל העולם נזון בשביל חנינא בני שהי' אפשר בזכות הצדיק ניזון כל רק כוונת הגמרא פרנסה אינו בשביל יחיד אם מבקש לעצמו. ידידו אוה"נ ומכבדו ומצפה לקראת ספרו היקר ה"ק אליעזר גרינפעלד נין ונכד להגאון בעמ"ח מגן שאול: הנה דבריו מושכלים, אבל גם הגאון הגדול רבי אלעזר לעוו נ"י אשר הובא בפתיחה שלי דרך זה, אבל אני בארת ישעיין שם רש"י בתענית דמשמע תרווייהו צריך בשביל רבים וגם בזכות רבים יעיין. ולאחר כל אלה אמרתי שם נמי הגירסא מן הצד שאני משה דאלים זכיתו כרבים, ואמרתי זה הגירסא לא רצה בזה שאני משה דהוצרך לרבים כי קשה להם מהך דרחב"ד דראינו דהוא יחיד והוא בשביל יחיד בשלמא משה הוצרך לרבי' ולכן גרס שאני משה דאלים זכותו כרבים, ובכן יש לומר גם רחב"ד אלים זכותו כרבים, וזה שהביא מידי ורחב"ד די לו בקב חרובים וכו' ראינו צדקתו הגדול דאינו נהנה מעולם הזה רק פורתא ובוודאי אלים זכותו כרבים:
ואזכיר פה מכתב ידידות באהבת רעים מאת ידידי הרב הגאון תלמיד חכם יקר חריף ובקי צדיק תמים עושה לילות כימים בתורה והלכה כבוד שמו מו"ה וואלף הכהן נ"י מגיד מישרים בתורה והלכה בבית מדרשו הנחמד בק"ק באדען יע"א:
בעהי"ת באדען א' לסדר ויצוב אלקים ויכלת עמוד תרס"ה לפ"ק:
שפיר דאי גלי דזי, והדרי ועזי ה"ה רב רחימי ידיד נפשי הרב הגאון המפורסים צדיק ונשגב, החריף וחרי"ן רב תהלות העדני העצום כבוד מו"ה מרדכי פריד נ"י אב"ד ק"ק מארטיענסבערג יע"א:
מה מאוד שמחתי בדבריו הנעימים כולה מחמדים כידוע לי מאז ומקדם, רק מצאתי קיצור גדול בנעימים מכיר אני אותו לשעבר, ידעתי שיחו ודעתו הצלולה, לכן מצמתי מהרה שאהבה נפשי לכוון כוונתו הנכונה, ודבריו דברי תורתו האיר לנגד עיני כאור יום ארח עלי:
ורציתי עכשיו לרמז למע"ג נ"י מה שפירשתי על גמרא ברכות אלופינו מסובלים וכו' במאי פליגי הני תרי אמוראי, ונ"ל דפליגי במה דאיתא בסנהדרין ק"א כשחלה ר"א נכנסו תלמידו לבקרו א"ל חמה עזה יש בעולם וכו' התחלו הן בוכין ור"ע שתק א"ל לווה אתה משתק א"ל מפני מה אתם בוכין א"ל אפשר ת"ח שרוי בצער ולא נבכה א"ל לכך אני משתק כל זמן שאני רואה שאין יינו מחמץ ואין שמנו מבאש אמרתי שמא חש"ו קיבל רבי עולמו ועכשיו שאני רואה רבי מצער אני משמח וכו' והנה חד אמוראי כוונתו כתלמידי ר"א דכי הוי מפטרי רבנן א"ל הכי אלופינו בתורה ומסובלים במצות אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובתינו שלא יבוא עליו שום צער בעולם וחד אמוראי אמר בבינת ר"ע אלופינו בתורה ובמצות מסובלים ביסורין פירש יסורי הגוף אבל אין פרץ וכו' ברחובתינו שלא יקבלו עולמו בחייו היינו יהי' לו יסורי הגוף אבל ח"ו אין פרץ שלא יהי' בן או תלמיד שמקדיח תבשלו ברבים:
ויש לי ג"כ עוד דרבים ערוכים על הקרא וגמרא, אבל מר ידידי הגאון נ"י אינו צריך לדידי ולא לתורתי ועיני אל ה' שיהי' בעזרתינו ובעזרת מעכ"ת ידידי הגאון נ"י יאזור חיל וצלח רכב על דברי אמת ויברך ה' את חילו ומשכורתו יהי' שלימה עוד ינוב בשיבה וזרעו לברכה, ינוצו מעינותיו חוצה יכירו וידעו כל יושבי אוהל תופשי תורה כי מעינו מציא מים חיים וממנו ישקו העדרים ישמחו וישתוקי כי יגיע למחוז חפצם וירוו למאונם במקור מקומו טהור ושלום למען למע"ג נ"י לו ולביתו ולזרעו ממנו אוהבו ומוקירו ה"ק בנימין זאב הכהן:
בעזהשי"ת פתיחה קטנה לספר "ברוך מרדכי" בדברי אגדה שחנני ד' לחלק שני ה' יעזריני מרום ד' אתה ידעת יגיעתי, ראשי ומוחי בעיון למודחי דבקתי בתורתיך שכל היום היא שיחתי כי לשמך עינתי למדתי חדשתי תורתי, יהי' לפניך כרצון ותהי זאת מנחתי להתחיל בטוב ז לכן אתחיל חלק השני בעזה"י בדף י"ז שהוא במספר טוב וה' הרחמים יגמלני חסדים טובים אמן:
גמרא כי הוה מפטרי רבנן וכו' חד אמר אלופינו בתורה ומסובלים במצות, וחד אמר אלופינו בתורה ובמצות ומסובלים ביסורים. והנה זה אינו מובן לענ"ד הא הם רוצים לברך וכי הוא ברכה שיהי' להם יסורין, והנראה לע"ד ע"פ מה שבארתי בפרקי אבות שמעון בנו אומר כל יומי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה ולא המדרש העיקר אלא המעשה וכל המרבה דברים מביא חטא, ונראה לפרש ע"פ מה שמבואר בשל"ה הקדוש על קרא וידום אהרן פירש רש"י שקיבל שכר על שתיקתו שקיבל באהבה וביאר השל"ה למוסר השכל ממני ילמדו כל אדם שיקבלו היסורין באהבה ולבל ימאס במוסרים וישתוק בנחת לקבלו וכן מוכח גמ' ברכות דף ס"ב ע"א קבלת דיסורים שתיקתא למבעי רחמי יעיין רש"י שאל יבעט ביסורין הבאים עליו. והנה ידוע גמ' ברכו' ד' ה' תניא רשב"י אומר ג' מתנות טובו' נתן הקב"ה לישראל וכולן לא ניתנו אלא ע"י יסורין ואלו הן תורה וארץ ישראל ועו"ה, והנה התורה אינו נקנת אלא ע"י יסורין, וכך אמר התנ' כ"ה דרכה של תור' פת במלח תאכל וכו' וחיי צער תחיה ובכל אלה צריך להיות מדה הטובה לשתוק ולקבל היסורין באהבה אז תורתו מתקיימת וסופה לקיימה מעושר, וזה שאמר התנא כל ימי גדלתי בין החכמים וראיתי שחכמי התורה סובלין הרבה יסורין כי באלה נקנת התורה ע"י יסורין ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה היינו הגוף שסובל היסורין טוב השתיקה היינו וידום אהרן וכמוכח ברכות קבלתו דיסורין שתיקתא לקבלו היסורין באהבה ובלי להתרעם ואמר לא המדרש העיקר אלא המעשה אם אתה עושה כן המעשה פת במלח תאכל וכו' וכל המרבה דברים להתרעם נגד היסורין ולא שתק אלא מרבה דברים מביא חטא זה רק חוטא שלא קבלו באהבה, ובני הנחמד המופלג בתורה חרוץ ומשכיל כבוד מו"ה שלמה ליב פריד נ"י היסבר עוד ביותר היינו מי שמרבה דברים ומתרעם מביא חטא זה הוא שמביא לו חטאיו לפי שיש לו חטאים לא תכה לשתיקה אבל צדיק בדרכיו שותק ומקבל באהבה ויפה כיון:
ובהדי זה בארתי סיג לחכמה שתיק' היינו סיג לתור' ולעבודה לקנות הוא רק כמוכח דאינו נקנת אלא ע"י יסורין הוא סיג שתיקה לשתוק ובזה קנה תורה וחכמה בקבלת היסורין באהבה, וזה הוא ברכתם פה חד אמר אלופינו בתורה ובמצות אבל אם הוא בתורה ובמצות והתורה אינו נקנת אלא ע"י יסורין על זה אמרו ומוסבלי' ביסורין היינו השתיק' שיסבול היסורין באהבה ואז יקבלו שכר על השתיקה וברכה שיהי' מקבלי' היסורים באהבה, וגם זה המ"ד שאמר מסובלין במצות גם לזה כיונו כי מצות לאו להנות נתנו כפירש רש"י לעיל על צוארינו וגם התורה נקנת ע"י יסורין לזה אמרו ומסובלין במצות קאי נמי על תורה שיהי' סובלין בנחת, ועפ"ז יש לפרש סיפא דקרא אין פרץ ואין צוחה ברחובתינו ע"ד שביאר השל"ה הקדוש שהלל שמע קול צוחה בעיר ואמר מיבטחני שאין זה בביתי ומפרש משום שבבית הלל לא הי' צועקין על שבח או על אסון אלא שותקין ומקבלין באהבה והיינו פה שיהי' מסובלין ביסורין לסבול ולשתוק ולקבל באהבה ולא להרים קול צוחה ועל זה אמר אין פרץ ואין צוחה ברחובתינו שלא צועקין אלא מקבלין הכל באהב' והבין כי נעים. וזה שאמר דוד משמועה רעה לא אירה לבי נכון לבי בטוח בה' היינו כי אם שמע שמועה רעה שיש קול צוחה בעיר לא איר' לבי כי נכון לבי בטוח בה' תמיד הוא בוטח בה' ועל כן בביתו זה קול צוחה איננו כי מקבלים הכל באהבה ובטוח בה' חסד יסובבין:
עוד הפעם נראה לפרש גמרא הזאת, ונקדים לפרש דף הנ"ל ע"ב גמרא שמעו אלי אכיב' לב הרחוקי' מן הצדקה חד אמר כל העולם כולו ניזון בצדקה והן נתונין בזרוע, וחד אמר כל העולם ניזון בזכותן והן אפילו בזכות עצמן אינו ניזונין כדר"י אמר רב בכל יום בת קול יוצאת כל העולם כולו אינו נתונין אלא בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, ומסתייע לי לומר זה שאמר שנתון בזכותן הוא רב כר"י אמר רב כל העולם וכו' שנתון בזכות הצדיקים, ולכאור' קשה לי א"כ דהביא רב שמואל בלישנא קמא חד אמר כל העולם ניזון בצדקה זה הוא שמואל וחד אמר ניזון בזכותן זה הוא רב א"כ רב דהביא בראשונה הנ"ל נמי להביא בראשונה חד אמר דקאי על רב דהוא מ"ד הראשון שניזון בזכותן ואז מה דקאי על שמואל וחד אמר דניזונין בצדקה אך יש לומר בונה דמסיים פתח וא"כ מר מצינן באמרי לה ר' יוחנן ור' אלעזר הוא נמי ר' אלעזר דאמר כל העולם נתון בצדקה ור' יוחנן דאמר דניזון בזכותן היינו בזכות הצדיקים ומסתייע לי דר' דאמר כן מגמ' תענית דף ו' אמר לי וכו' מיל דאגדתא אף הכי אמר ר' יוחנן מאי כתיב כי אדם עץ השדה אלא משום דכתיב כי ממנו תאכל ואיהי לא תכרת וכתיב ואותו תשחית אם תלמיד חכם הגון הוא ממנו תאכל ואם לאו אותו תשחית ואמרתי להבין לישנא דקרא וטעמא דר' יוחנן דמפרש זאת על תלמיד חכם ע"פ גמרא פה ברכות כל העולם ניזון בשביל חנינא בני שגם כל העולם כולו נתון בצדק והם אפילו בזכות עצמן אינו ניזונין וזה שאמר הקרא כי אדם עץ השדה ומפרש ר' יוחנן דקאי על תלמיד חכם כי הוא עץ מאכל בזכותו ניזון העולם כולו וכן הוא עץ מאכל כי הוא מאכל העולם בזכותו והיינו כי ממנו תאכל ואמר הקרא לבוא לפניך במצור אם במיצר אתה ומחוסר פרנסה אז הוא לפניך הת"ח עץ מאכל שבזכותו ניזון והן אפילו בזכות עצמן אינו נתונין ובכן הת"ח הוא עץ מאכל וככה מוכח פה גמרא וככה מוכח גמ' תענית בזכות משה ירד המן והיינו אם ת"ח הגון הוא ממני תאכל בזכותו:
ועוד ביותר יש לבאר הקרא לבוא לפניך במצור היינו התלמידי חכמי' עצמן המה במצור ודי להם בקב חרובין והינו הוא בא לפניך אתה תאכל בזכותו והוא במצור והיינו בזכותו שדי לו במצור בקב חרובין ניזון כל העולם: ובאלה ביארתי דברי דוד אשרי האיש וכו' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו וכל אשר יעשה יצליח והכוונה לע"ד כי הת"ח הוא עץ מאכל אם ה"ח הגין הוא ממנו תאכל וזה כי אם בתור' ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם וליל' דייק' אף בלילה לא ישבותו ולילה דומה לצער ובדוחק אז הוא כעץ מאכל שתול על פלגי מים הוא העץ השדה אשר ממנו תאכל פריו יתן בעתו וכל העולם ניזון בזכותו ועליהו לא יבול היינו התלמיד שלמד אצלו לא יבול כי ת"ח הגון הוא ממנו תלמיד ובזכותו אתה תאכל וכל אשר יעשה יצליח אם הוא לומד עם תלמידים יצליח ויראה סימן יפה במשנתם אם תלמיד חכם הגון הוא שבתורת ה' יהגה יומם ולילה:
ולפי"ז תסתיים שזה הוא ר' יוחנן דאמר כל העולם כולו ניזון בזכותן בזכות הצדיקים כי ר' יוחנן אמר גם בתענית כי ארם עז השדה קאי על הלי"ד חכם ואותו תאכל בזכותם ניזון העולם. ולפי"ז יש לי לומר סמיכת הגמרא דקאי אדלעיל ע"א כי ופטרה ר' יוחנן מבי' רב חסדא אמרו אלופינו מסובלים וכו' אמר רב ושמואל ואמרה לה ר' יוחנן ור' אלעזר וכפשיטות זה ההוא הסורכת להביא פה ענין אחר מהך דניזונין שגם פה המה המ"ד הזאת אבל ביותר יש לקרב בהשכל ודעת כי המה אמרו חד אמר אלופינו בתורה ומסובלים במצות וחד אמר אלופינו בתורה ומצות ומסובלים ביסורין היינו הך דקאמר הכא חד אמר כל העולם ניזון בצדק' והן בזכותן בזכות שבידם וטוב גם להם וחד אמר מסובלין ביסורין היינו נמי שהן אפילו בזכות עצמן אינו נתונין ועיין רש"י שאין להם כפי צרכן ומתפרנסם בקושי' והיינו היסורים והך כמ"ד אלופינו בתורה ובמצות ומסובלים ביסורין שאפילו בזכות עצמן אינו נתונין ותסתיים ג"כ שזה הוא רב ויד ראשון כמו פה וגם ר' יוחנן הוא מ"ד ראשון שקאמר אלופינו בתורה ומצות מסובלים ביסורין כמו פה דאבירי לב והבן כי קצרתי:
וביותר טוב יש לקרב זה אל זה להדדי כי בארתי תסתיים דרי יוחנן הוא דאמר כל העולם נתון בזכות ת"ח כי קרא ר"י לת"ח עץ מאכל כי ממנו תאכל וא"כ מובן ממילא ממנו תאכל בזכותו ולכן נקט לישנא דתאכל תרווייהו משמע תאכל ממש ותאכל דתלמד ממנו וא"כ מפרש ר' יוחנן דווקא אם ת"ח הגון הוא אז ממנו תאכל וממנו ילמדו ואז ממילא תאכל בזכותו או איפכא מתלמיד חכם אשר ממנו תאכל בזכותו בודאי הוא ת"ח הגון אז ממנו תלמיד, וזה שסיים הגמ' לעיל ברחובתינו שלא יהי' לו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים והוא כאשר אמרנו כל העולם ניזון בזכות הת"ח אם הגון הוא ואם אינו הגון אז מקדיח תבשילו ברבים זה הת"ח אינו מוכן תבשיל לעולם שבזכותו ופרנס' ותבשיל הוא הממונות שמפרנסה בשביל תלמיד חכם בזכותו ניזון ויש תבשיל לזון העולם אבל אם אינו הגון אז מקדיח תבשילו ברבים לא מזכה הרבים בתבשיל ובמזונת יען שלא הגון הוא וממנו לא תאכל ועל זה באה הסמיכות לומר ולפרש שת"ח הגון הוא הנותן תבשיל ומזונת לכל העולם והיינו שמעו אבירי לב כל העולם ניזון בזכותן היינו בזכות ת"ח ובפרט ר' יוחנן דאמר אם ת"ח הגון הוא אז ממנו תאכל ואם בלאו באמת מקדיח תבשילו ברבים וממנו לא תאכל ות"ח הגון ממנו זכה העולם שמפרנס בשבילו והבין כי נעים:
בהדי זה פירשתי עוד הפעם דהברכה שברכו כי מפטרי מבי' רב חסדא חד אמר אלופינו בתור' ובמצות ומסובלים ביסורין ע"פ מה שבארתי בתפלתינו אלקי עד שלא נצרתי וכו' יהי רצון שלא אחטא עוד ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים אבל לא על ידי יסורים רעים וחלאים, והנה מוכח ברכות דף ה' רב"א וראב"ח חד אמר אלי יסורין של האהבה שאין בהן ביטול תורה וחד אמר שאין בהן ביטול תפלה הכי אמר ר' יוחנן אלו ואלו יסורין של האהבה הן וכונה הוא אם גם חסר אחת או תורה או תפלה אבל אם חסרי תרווייהו ודאי אינו יסורין של אהבה, ואמרתי זה שתפלתינו יהי רצון שלא אחטא עוד אין רצוני לחטוא עוד ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים אבל לא על ידי יסורין רעים היינו יסורים רעים המה שיש ביטול תורה ותפיל' זה רעים המה ולא של האהב' ואם יש ביטול תורה ותפל' עדיין אינו חוטא כלא עוסק לא בתור' ולא בתפל' ואז אני הבל וריק, וזה שאמרים פה בברכה שברכו הרבנן אף אם יבוא היסורין שיוכלו לסבול שיהי' יסורין של האהבה להרבות שכרן בעולם הבא והיינו אלופינו בתורה ובמצות ומסובלים ביסורין היינו שהתורה והמצות יהי' מסובלים גם ביסורין שיכול לסבול תורה ומצות שלא יהי' להם ביטול תורה ומצות ואז יהי' יסורין של האהבה והמה רק ברכ' להרבו' שכרן בעולם הבא והבין:
והנה גם פה בחנינא בני שיש לו יסורין מדוחק הפרנסה ואעפ"כ טובל ועוסק בתורה ובמצות ודי לו ואינו מבטל מלימודו זה יסורין של האהבה ובכן בזכותו כל העולם נתון והבין:
גמרא כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וקשה לי הא מוכח גמרא תענית דף ט' שקאמר שם פרנס' בשביל רבי' שכ' הננו ממטיר לכם וכו' והקש' הגמ' שם הא פרנס' בשביל יחיד דהמן הוי בזכו' משה ומתרץ שאני משה כיון דהוצרך לרבי' כרבי' דמי וקש' לי הא פה ראינו שפרנסה בשביל יחיד כל העולם ניזון בשביל חנינא ופה לא שייך תירץ הגמרא כיון שהוצרך לרבים, זה הי' במשה רבן של ישראל שם שייך הוצרך לרבים ואפשר לומר שזה המ"ד סובר כר' יהושע בפסחים דאין משגיחין בבת קול אבל עדיין צ"ע: וכן המעיין שם ברש"י פרנס' בשביל רבים מפ' רש"י רבים צריכים לפרנסה אבל המעיין היטב שם יראה ומוכח דתרתי צריכים זכות רבים ובשביל רבים שצריכים פרנסה ועל זה שפיר הקשה הגמרא אף במן הוה רבים הצריכים לפרנסה אבל זכות רבים לא דהמן ירד בשביל משה וראינו אם רבים צריכים לפרנסה גם בזכות יחיד יבוא הפרנסה על זה תירצו שאני משה כרבים דמי אבל פה קשה ראינו בשביל יחיד חנינא כל העולם נתון:
ולאחר העיון אמרתי גם התלמיד חכם מקר' כרבי' כי רבים צריכים לו ללמוד ממנו תורה והוי הוצרך לרבים, ועוד ביותר לבאר ע"פ הגמרא סוף ברכו' תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום א"כ בודאי הת"ח מקרי הוצרך לרבים אף שאין לו תלמידים כי הוא המחזיק כלי ברכה לישראל ומרבה השלום וגם תלמיד חכם אחד בכלל מחזיק ברכה ומרבה השלום והגמרא נקט לשון רבים משום דקאי על כל תלמידי חכמים וכלישנא דקרא וכל בניך, וגם יוכל להבין בלשנ' וכל בניך למודי ה' היינו וכל אפי' יחיד ובכן גם תלמיד חכם יחיד מיקרי הוצרך לרבים ודו"ק:
ובזה בארתי קרא ועבדתם את ה' אלקיך וברך ה' את לחמך ואת מימיך ואמרתי את ה' לרבות תלמידי חכמים והיינו ועבדת את ה' היינו שיהי' בכם תלמידי חכמים ככה תעבדו את ה' בת"ח למודי ה' לרבות שיהי' בכם תלמידי חכמים אז בזכותם אתם נתונין ובירך ה' את לחמיך ואת מימך. ובזה יש לבאר טוב טעם שאמר דוד ברך בניך בקרבך השם גבולך שלום חלב חינם ישביעך ואמרתי על דרך הגמרא אל תקרי בניך אלא בוניך וזה שנקט ברך בניך בקרבך היינו בוניך אלו הם תלמידי חכמים אם זה המה בקרבך המה מרבה שלום בעולם אז השם גבולך שלום המה מרבים שלום בעולם אז גבולך שלום ועל ידן בזכותן יזון חלב חיטים ישביעך בזכותן אתה ניזון ושבע ודוק:
ובזה אפשר לכוין לולא דמיסתפינא הגמרא הרואה קדירה בחלום יצפה לשלום והיינו הרוא' קדיר' שהקדירה מלא בתבשיל וקדירה כיורד בתבשילו ידוע לו שהוא בזכות תלמידי חכמים שבזכותן נהין העולם וע"כ יש תלמידי חכמים בעולם והמה מרבים שלום ועל כן יצפה לשלום:
תוס' ד"ה והן ניזונין בזרוע וכך יש להגיה בהקוטי' והן בזרוע עדיך באו ולא גרסינן עדיך לא באו עכ"ל, הנה תמיהתי הא פה יש פלוגתא חד אמר כל העולם נתונין בצדקה והן ניזונין בזרוע וחד אמר כל העולם נתון בצדקה והן אפילו בזכות עצמן אין ניזונין וא"כ להך מ"ד שפיר גרסינן והן בזרוע עדיך לא באי כי בזכות עצמן אינם באים, וכל העולם ניזון רק בצדקה וגם הצדיקים לא באים בזרוע כי הם אפילו הכות עצמן לא נתונין והאיך היחלט התוס' הגירסא בפייטן שהוא רק כחד מ"ד דהן נתונין בזרוע אבל לאידך מ"ד דאפילו בזכות עצמן אינן ניזונין שפיר הגירסא והן בזרוע עדיך לא באו וצע"ג:
ואפשר לענ"ד לגרוס בתוס' תמורת ולכך לגרוס ולהך היינו להך מ"ד דסובר ניזון בזרוע גרסינן הן בזרוע עדיך באו. וכאשר לפנינו בפייטן הוא הגירסא הן בזרוע עדיך לא באו ובארתי לדרוש אגדה כי הם בזרוע עדיך לא באו רוענותיך בפיהם ששוו לזכרון, וכאשר בארתי פסוקי התורה נח וישלח היונה וכו' ותבוא היונה לעת ערב עלי זית בפיהו, ומבואר מדרש חד מפתחי שערי גן עדן הביא זאת, ובארתי ע"פ גמרא ברכות דף כ' דרש רב עוירא וכו' אמרו מלאכי שרת לפני הקב"ה רבש"ע כתיב בתורתיך אשר לא ישא פנים ואתה ישא וכו' אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי בתורה ואכלת ושבעת והם מדקדקים עד כזית ועד כביצה, והנה תורה ומצות ומעשים טובים זה הוא חלקינו לעת ערב בשעת פטירתינו לא מלוין לאדם לא כסף ולא זהב אלא תורה ומעשים טובים עת נטו צללו הערב ואנחנו הולכים בדרך כל אדם מעולם השפל הזה לעולם החיים וקים שכולו טוב ומנוחה זה הוא חלקינו תורה ומעשים טובים לעת ערב, והנה זה הזית אשר אנו מדקדקים עצמינו עד כזית ועד כביצה ומברכן שם פ' בברכת המזון ואכיל' ושתיה אינו עיקר אצלינו למלאות הבטן אלא העיקר שעמנו הוא לברך את שם ה' זה הוא עמנו לעת ערב באחריתינו וזה שהביא היונה לעת ערב עלי זית בפיהו בעת ערב שנטו צללי ערב לילך לדרכינו אשר מביאן אנחנו עלי זית בפיהו אשר עבדנו ה' בזה זית שמדקדקים עצמינו עד כזית זה הביא כל אדם בפיהו עת הזה ע"ז מרמז היונ' וזה שאמר המד' מפתחי שערי גן עדן הביאו זאת כי זה הזית מונח לנו בפתחי שערי גן עדן זה שהביא אותנו שזכינו לפתחו גן עדן ובדרוש הארכתי ואין כאן מקומו:
ובזה הבנתי בבוקר זרע זרעיך ובערב אל תנח ידך ע"פ שביארתי במקום אחר בחבור' על ערבי פסחים קרא כי תבא אל הארץ וכו' ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפי מזבח ה' אלקיך ויש לומר אם אדם ממלא הטנא רק לגופו להגו' הגוף למלאות בטנו זה אינו נשאר לו כי רוח יקחנו תה אינו הולך עם הבן אדם עת פטירתו כי אז לא מלוה לא כסף ולא אכיל' אלא תורה ומצות ומעשים טובים, ובארתי מעשים טובי' המה היינו מעשה בני אדם שזן עצמו והולך בדרכי העולם אם המה טובים היינו לשם ה' הה ולקח הכהן הטנא מידך הטנא מלא שהבאת לכהן זה לקח הכהן מידם היינו אם רק תמל' הטנא לבטנך לתאו' הגוף ולקח הכהן מידיך להראות לך שזה נלקח מידך עת תצא לדרכך לא ילך עמך הטנא הזה והכל נשאר פה ואתה תילך ריקם אבל והניחו מורה לך דרך הטוב והניחו אופן אשר ישאר הטנא לך מונח קיים לפני מזבח ה' אלקיך אם אתה תמלא הטנא ותאכל ותשבע לשם שמים ותעש' צדקה וחסד: ובזה בארתי קרא וכי ירבה ממך הדרך וכו' ונתת כסף בידך וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו, והיינו המוסר וצרת הכסף בידך היינו שהכסף יהי' צרור בידך לעולמים גם בשעת פטירתו יהי' הכסף צרור בידך ותוליך עמך באופן הזה והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו אם תמיד עיניך נושאות בדרכיך לשם שמים בדרך אשר יבחר ה' היינו אל המקום אשר יבחר ה' שבכל דרכיך דעהו זה הוא המקום שיבחר ה' אז וצרת הכסף בידך לא יהי' לקח ממך לעולמים כי אשר נהנת בכסף לשם שמים ועשית צדקה וחסד בכספך אז ישאר הכסף בידך לעולמים, ובארתי כל הפסוקים שם באלה והבין:
ובזה הבין בבקר זרע זרעיך בזה האופן היינו תורה ומעשים טובים זה הוא אשר האדם צריך לזרוע בבקר, אבל בכה"ג בערב לא תנח ידך היינו אם יבוא עת הערב שילך עמך וינחה אותך לעולמי' וזה שאמר הפייטן פה הנ"ל הן בזרוע עדיך לא באו שהן אפילו זכות עצמן לא באו היינו שאין להם כאשר פירש רש"י שהמה בדוחק הפרנסה והמה מדקדקן עצמן עד כזית ועד כביצה ומברכין ורוממותיך בפיהם ומברכין ברכת המזון אף שאינו ניזונין כדי שביעה יעלו לזכרון בזכרון טוב לפני ה' זה היא אשר יעלה לזכרון לזכר עולם בזכרון טוב לפני ה' תמיד:
עוד הפעם בארתי זה הפייטן ע"ד שכתב בתורה עקב ואכלת ושבעת ורם לבבך ואמרת כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ושמעתי לפרש בזה רוממת אל בגרונם וחרב פיפיות בידם דייקא אף שחרב פיפיות בידם והמה גברו לעשות חיל ואעפ"כ רוממת אל בגרונם הכל בשם הי ולא כחי ועצם ידי יתלו הכל בהקב"ה זה הוא בגרונם, ואמרתי זה כוונת הפייטן הן בזרוע אעפ"י שהן בזרוע המה גברו בזרועם ובידם עשו חיל אעפ"כ עדיך לא באו לא אמרו כחי ועוצם ידי שזכותם ופועל ידם עשו את החיל מה שיש להם אלא רוממות בפיהם היינו רוממת אף בגרונם תמיד מספרים כבוד אל שה' הוא על כולם מ"ה הרחמים הכל הוא בכל משלה יעלה לזכרון דייקא זה הוא בזכרונם כאשר ציוה התורה הקדושה וזכרת כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל והמה יעלו לזכרון על כל מעשה אדם הקב"ה הוא הנותן כח לעשות חיל והבין:
ובזה נראה לי לאחר העיון ליישב דברי התוספות שקאמרי לשנות הגירסא עדיך באו, ולענ"ד אף למ"ד הזה והן ניזונין בזרוע בזכות שבידם ובצדיקי' משתעי קרא הן אמת שניזונין בזכותן אבל אעפ"כ הצדיקי' בזכו' עצמן לא באו לבקש המזונות כמוכח רש"י פרשת ואתחנן אינו אלא לשון מתנת חנם אף שיש לתלות לצדיקים במעשיהם הטובים לא מבקשים אלא מתנת חנם, וזה שפיר הגירסא הן בזרוע עדיך לא באו אף שהן ניזונין בזרוע בזכות עצמן שבידם אבל עדיך לא באו המה לא מבקשים עבור צדקתם אלא רק מתנת חנם רוממותם בפיהם היינו שאתה חפץ חסד הוא ואתה החלות להראו' את גדלך הוה יעלו לזכרון בזה הם באים והדין הן אמת שהקב"ה זן אותם בזכותם ואף הווה לא באו לבקש בזכותם אלא מתנת חנם והבין כי נעים: גמרא בת קול יוצאת וכו' מערב שבת לערב שבת דקדקתי מדוע מערב שבת לערב שבת ולמה לא מהתחלת השבוע מחד לשבת עד חד לשבת ולמה נקט הבת קול מערב שבת לערב שבת, ואי שבאמת לקט מערב שבת גם זה גופא דווקא מערב שבת ולא לקט מחד לשבת ולמה דווקא בע"ש, ובארתי ע"פ מתני' מס' שבת ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו עם חשיכה עשרתם ערבתם וכו' פירש רש"י פירות האילן לסעודת שבת שאף אכילת עראי של שבת קובעת למעשר כדאמרי' מסכת ביצה שבת עונג מקרא וכל שהוא הוי עונג, והנה זה קב חרובין שלקט רב חנינא הוא אכילת עראי ופטור ממעשר אבל רב חנינא חיכם כדי לחייב במעשר ועשה כמו שהובא בגמרא ברכות בדורות הראשונים שפעלו לראות ולתקן לחייב במעשר שהיכנס דרך וכו' ובכן לקט מערב שבת לסעודת שבת ושבת קבוע למעשר ונתן גם מקב הזה מעשר ואז אפילו קב שלם לא נשאר לו או שלקט קצת יותר כדי שישאר לו קב ולכן לקט בערב שבת להזמן לסעודת שבת כדי לחייבו במעשר:
ובזה אמרתי תבלין נאה כי הנה מוכח בפרקי אבות רעב בא לעולם על שלא מעשרן וא"כ מוכח אם מעשרן שובע בא לעולם עד בלי די, והנה חנינא לקט מערב שבת כדי לעשר, ובכן זכת העולם לשובע וכל העולם לכן נתון בשביל חנינא בני וזכות חנינא וזכות המעשר תיא שעמדה לעולם:
ובהדי ענין זה הי' לי שעשועים עם גדול בישראל הרב הגאון מופת הדור מו"ה אלעזר לעו נ"י אב"ד ור"מ דק"ק אונגוואר:
וז"ל הטהור שוכ"ט וישע לכבוד ידידי הרב הגאון המפואר כש"ת מו"ה מרדכי פריד נ"י אב"ד דק"ק מארטינסבערג יע"א:
יקרתו הגיעני מן עש"ק העבור ואחוש להושיבו מפני הכביד על הסתירה שהקשה מעכ"ת נ"י בתענית ט' אמרו פרנסה בשביל רבים ושאני משה כיון דהוצרך לרבים כרבים דמי האיך אמרו בברכות כל העולם ניזון בשביל חנינא בני הא יחיד הוא, ועיין שם רש"י בתענית פרנסה בשביל יחיד דאינו לצורך היחיד עצמו ובשביל רבים אם רבים צריכים לפרנסה, וכן תי' בגמרא שאני משה כיון דלרבים בעי פירשו דהם לצורך רבים ואם אמרו כל העולם כולו ניזון בשביל ח"ב הוא אומר צורך הרבים צורך כל העולם כולו וע"כ לא הקשו בס"ד משום דשם נאמר בפירש צורך הרבים לבד דחנינ' די לו משא"כ במשה לפי הס"ד דמן ירד בשבילו וכיון שירד בשבילו זכה כל ישראל בו יע"ש, ותירץ שאני משה דמתחלה ירד מן בשביל ישראל דלרבים בעי, ומה שהעיר על תוס' ברכ' י"ז דגרסי' בא בזרוע עדיך הא איכא מ"ד דאפילו בזכות עצמן אינו נתונין, נראה לפרש האי דהן עצמן אפילו בזכותן אינן ניזונין דמניחו זכותן לאחרים וזה שאמרו כל העולם ניזון וכו' וחנינא בני די לו דלא רצה לזכות אלא להניח זכותו לאחרים וא"כ ממ"נ באו בזרוע אם לאחרים ואם לא לעצמן:
והש"י ירפאהו ויחזקהו ויזכ' להרחבת גבול לנחל' בלי מצרי' אוה"נ אלעזר לעו בהגמו"ה ירמיהו זצ"ל:
וזה שהשבתי להגאון הנ"ל, בעזהי"ת אור ליום ד' לסדר הנה כל דבר הגדיל יביאו אליך תרנ"ה לפ"ק פה מארטענסבערג יע"א:
ישאו הרים שלום, לנוכח ספיר ויהלום, ידידי הרב הגאון הגדול המפורסים, נזר ישראל ותפארתם, עמוד הזמן פאר הדור צדיק ונשגב בנן של קדושים, קדוש שמו מו"ה אלעזר רעו נ"י אב"ד ור"מ דק"ק אונגוואר יע"א צדיק כתמר יפרח:
קבלתי מכתב קדשו ואחוז צדיק במידות הטובים להשיב שאלו דבר ולא יאחר, יישר כחו ויזכה לרבוץ תורה עד זקנה ושיבה טובה לדור דורים. והנה הנני להשיב מה שכתב ידידי הגאון נ"י לתרץ הסתירה יש פה להשיב שהדר"ג נ"י רוצה שלמסקנא כיון הגמרא לרבים בעי דהוא צורך כל ישראל שירד המן כן הוא דעת קדשו, בזה לא ירדתי לסוף דעת קדשו דעוד קשה איך יוכל לתרץ כן מה זה דסיים הגמרא כיון דלרבים צריך כרבים דמי מה זה כרבים דמי אם קאי על כל ישראל, הנה בודאי רבים המה והוי הגמרא בפשיטו' לתרץ שאני המן דלרבי' בעי ומה יעשה הדר"ג נ"י בגירסא דספרים אחרים שגרסו שאני משה דאלים זכותו כרבים דמי, שוב יש להתבונן בדעת רש"י מטר בשביל יחיד ואם אין צריך מטר אלא לאדם אחד וכו' בא בזכותו פרנסה טובה ושפע טובה ומחי' לכל העולם אינו בא בזכות אחד אלא בשביל רבי' שאם רבי' הוצרכו שובע שתהי' ברכה בתבואה הקב"ה ממלא אם זכו, והנה ראינו מרש"י להדיא דתולה הפרנסה בזכו ולא זכו ותרווייהו הוצרכו לרש"י רבים הצריכים לשובע וגם צריכי' זכות רבים אבל אם גם רבי' צריכי' ואין להם זכות רבי' לא בא בשביל אחד אלא דווקא זכות רבים ורבים הצריכי' אכל זה הקשה הגמ' לא היא דדווקא בזכות רבים בא הלא המן הי' בשביל משה בזכות יחיד אלמא אף דצריכי' לרבים אם אין זכות רבים בא בשביל יחיד כי בשביל משה בא, ובאמת הגמרא מקדים דקושי' נמי כשמת משה נסתלק המן אלמא דרק בשביל משה בא והוא יחיד ואם הי' בא בשביל ישראל דהוי רבי' למה נסתלק המן כשמת משה, ועל זה מתרץ הגמרא שאני משה כיון דהוצרך לרבים כרבים דמי, ולע"ד נראה כתנא דפרקי אבות משה זכה זיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו ושפיר נמי הגירסא דאלים זכותי' דמשה, וע"ז שפיר הקשתי מגמרא פה דחנינא דנמי בעי הפרנסה בשביל יחיד וע"כ צריך לומר דגם בשביל יחיד בא ולענ"ד כאשר תרצתי גם התלמיד חכם הוא הוצרך לרבים, ומה שכ' הדר"ג נ"י באים בזרוע עמך יש לכרן ולפשר בענין הזה אבל צריך עוד השכלה ואין פנאי להאריך, ה' ימיו יארך עד זקנה ושיבה גובה לרבוץ תור' בישראל אוה"נ מוקירו ה"ק מרדכי: שוב שנית קבלתי מכתב מהגאון הזה בענין שזכרתי למה נקב בת קול יוצאת מערב שבת הה לשונו הטהור. בעזה"י שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאון המפואר כש"ת מו"ה מרדכי פריד נ"י אב"ד בק"ק מארטיענסכערג יע"א: יקרתו הגיעני ולנכון דובר בזה וכו' ועל הערת מעכ"ת נ"י למה אמרו בבת קול וחנינא בני די לו וכו' מערב שבת לערב שבת, י"ל בפשיטות דכללא בידן אי אתעבד בי מצוה חדא לעבוד בו מצוה אחרינ' ואם אמרו כן במצוה כ"ש ברשות, והנה כתוב והיה ביום השישי והכינו ובודאי ר"ח ב"ד הוה בוחר להכין קב חרובין בערב שבת לצורך שבת ויקיים בו מצו' הכנ' ומזה נשאר לכל ימי השביע היה מדבר הנעשה בו מצו' וזה א"א בשאר הימים זולת ערב שבת, גם י"ל דמצינו בגמ' ב"מ משבת לשבת או מליל שבת לליל שבת פרושי לשבת או ליל שבת דלא הי' צריך אלא רק לשבת וה' בכל ערב שבת ושאר ימי השבוע הי' יושב בתענית אבל הראשון נראה עיקר דבזה מדוייק ג"כ דבכל יום ויום בת קול יוצאת וכו' ודילמא יאכל למחר הרבה ואיך יוצא ב"ק על העתיד ואל תאמן בעצמך, אבל הבת קול הי' כי עשה מצוה במה שאכל וכבר אכל:
דברי הדש"ת אוהבו המברכו בברכת ישוע' והרווחה אלעזר לעו בהגאון מו"ה ירמיה זצוק"ל:
על זה אין פה להשיב כי דברי הגאון הזה נחמדים להשכיל, אך צריך בזה להסבר הלא אנן קיי"ל כב"ש מצא בהמה נאה אוכל הראשונה ומניח השניה ומחד לשבת לשבת והוה גם בשאר ימים יוכל לעשות הכנה אך י"ל דעדיין לא נעבד בו מצוה כי המצו' יהי' דווקא אם אוכל ממנו ביום השבת אבל אעפ"כ יש לעיין אם מצות הכנה נמי הוא מחד לשבת כבר נעשה מצוה בזה מצוה דהכנה ושפיר אוכל עדיין מדבר מצוה, אבל כראה להמתיק דבריו היקרים כי באמת ב"ה אינו סובר כן אלא ברוך ה' יום יום ורק עיקר הכנה הוא מערב שבת וידוע הב"ק אמר הלכה כב"ה עיין פסחים דף קי"ו וערובין וא"כ הב"ק שפיר אמר כב"ה שפיר עביד מערב שבת לערב שבת ובת קול חפץ כב"ה: ואפשר בזה לכוין שבת קובל יוצאת בכל יום ויום ויהי' ככה הפירוש בת קול יוצאת בכל יום ויום כל העולם נתון ובכל יום ויום קאי על העולם ניזון והוא ברוך ה' יום יום ולא מחד לשבתא לשבת אלא כב"ה והוא נכון בעזה"י ולאחר העיון אמרתי לפרש הגמרא ואולי יפה כיון בזה ר"ח ב"ד ע"פ הגמרא והרמב"ם הלכו' עניים הלכא א' וגמרא בבא בתרא דף ח' שקאמר שם בכל עיר ישראל הי' קופה של צדקה והגבאים מחזירין על העם מערב שבת לערב שבת לוקחין מכל אחד מה שראוי ליתן והגבאים מחלקין המעות מערב שבת לערב שבת, והנה גם על הגמ' הנ"ל צריך הבנ' שמחלקין מערב שבת היינו על כל שבעה ימים ומדוע לא ביום אחר אבל לזה י"ל טעמא דגמרא הוא בערב שבת לחלק היינו תחילה מחלקין על שבת קודש זה הוא קודם שיהי' לו עונג שבת ונתון שבת ולכן לוקטין בערב שבת ומיד מחלקין שיהי' קודם כל לשבת קודש וזה הוא לכבוד שבת קודש לוקטין בערב שבת כדי שיקיים והכינו את אשר יביאו וממילא אז מחלקין מיד לכל השבוע, וזה כוונת ר"ח ב"ד הוא הולך ללקוט לכבוד שבת מערב שבת לשבת וממילא כיון שלקט לקט מיד לכל השבוע וקב חרובין די לו לכל ימי השבוע עד שבת קודש הבאה ותמיד הי' לוקט בערב לכבוד שבת כי הני תנאים דמכינים עצמם לכבוד שבת בקידושין רש איש מקדש רב ספרא מלח שבוטא וכו':
ובכן שפיר נמי בגמרא והרמב"ם הקופה קבצו ולקטו מערב שבת לכבוד שבת להכין לעניים תחילה לעונג שבת ואז ממילא יתן להם לכל ימי השבוע ונעול דגמרא וטעמא דר"ח ביד חדא נינהו. והנה ר"ח ב"ד אף שהוא הי' עני ומצער ממזונת ואכל רק חרובין קב אחד לכל ימי השבוע אעפ"כ לא לקח מהקופה מתנת עניים כי די לו בקב חרובין היינו לו מה ששייך לו מה שהוא ביגיע כפו לקט ולא נהנה משל אחרים, והנה מוכח סוף מסכת פיאה במתני' כל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת עד שיפרנס אחרים משלו ולכן שפיר בא הבת קול ואמר כל העולם כולו נתון בשביל חנינא בני דהיינו חנינא בני יש לו זכות גדול לפרנס אחרים משלו היינו מזכותו יען כי הוא הי' צריך ליטול ואינו נוטל כי בכל ערב שבת הי' מחלקין הקופ' לעניים והוא לא לקל מקופה זו אלא הולך ללקוט בערב שבת החרובין והי' צריך ואינו ניטל זוכה לפרנס אחרים משלו לכן כל העולם נתון בשבילו משלו מזכותו והבין כי נעים:
ואפשר גם לפרש שם במתני' כל מי וכו' ואינו נוטל אינו מת מהזקנה עד שיפרנס אחרים משלו היינו מזכותו יפרנס אחרים מאחר שהוא מסתפק במועט שנאמר ברוך הגבר אשר שם ה' מבטחו הבטחון בה' מגדיל זכותו של הגבר, ואמת נמי כפשיטא דהקב"ה יזדמן לו עושר שיכול לפרנס אחרים אבל גם זה במשמע משלו מזכותו והבין:
והנה בענין זה כתבתי לכבוד הרב הגאון הגדול מופת הדור ופאר דורינו קדוש שמו מו"ה שמחה בונם סופר נ"י אב"ד ק"ק פרעסבורג. וגם בהדי זה שאלה א' לברר וזה שהשיב לי:
בעזהי"ת יום ג' יתרו תרנ"ה לפ"ק. שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב המה"ג הגאון חריף ובקי בעל פיפיות ותיק מלא עתיק כש"ת מו"ה מרדכי פריד נ"י רב בק"ק מארטיענסבערג יע"א:
אחדש"ה מכתבו היקר קבלתי ואף כי ידוע אני טריד ומוטרד בכל עת בכל זאת לא יוכל לשער כמה גברו הטרדות והטרחות וכו' וה' יעזור ויושע. וראיתי שאלותו ולא ידעתי ששאל אותי בענין הזה כי לא צריך לדידי ידיו רב לו להורות בענינם חמורים ביותר, אך שלא להשיב ריקם צוותי להעתיק לכ"ת תשובה אחת בענין הזה מה שכתבתי מקדם ומתוכו יוכל לדון גם בנידון דידן ועל שאר תמיהות וחידושים בסוגי' דמסכת ברכות ראיתי רק בהעבר' בעלמ' ואמרו לי כי טוב אבל לא עינתי בהם בפרט בדברי אגדה א"א לשום עיון כעת וה' ישלח לו במהרה רפוא' שלימה וגמורה ויהיא בריא אולם ותתחדש כנשר נעור' ויאריך ה' ימיו ושנותיו בנעימים כחפץ ידידו דורש שלומו תמיד, חותם בברכה ה"ק שמחה בונם בהגמהמ"ס זצ"ל והבאתי פה מכתב קדשו יען שבירך אותי ברכה שלימ' יקיים ברכה הזאת למשמרת עולם פי צדיק יהגה רצון:
גמרא למימרא דריש חייש ליהורא הנה הא דנקט במתני' חתן פטור מק"ש וכן הובא הרמב"ם פ"ד מה' ק"ש הלכה ו' מי שהי' לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצות ומק"ש לפיכך חתן שנשא בתול' פטור מק"ש וראיתי בספר הנחמד דברי ירמיהו שכתב לכאורה יש לעיין אם אפילו מי שיש לו בנים וקיים מצות פו"ר ורק לערב אל תנח ידך דהוא דרבנן א"כ כה"ג הספק בינה יבטל מק"ש דאורייתא למאן דס"ל דק"ש דאורייתא ויהי' נשמע מזה העוסק במצוה דרבנן פטור ממצוה דאורייתא דלא נראה כן, שוב מצאתי בצל"ח כן וכתב ואולי כיון שכבר נשא אותה בחופה חייב הוא לקיים מצות פו"ר מצות עונה וטרד טרדה דמצוה הוא ובפ' משניות כתב שעוסק במצות פ"ו ומזה באמת דעת ספר רוקח בקיים כבר נמי חייב אלא מסתימת הפוסקי' ויבינו כאן נראה בכל גונא פטור עכ"ל:
והנה בזה יש לי נסתפקתא אף שדברי ירמיהו כינה ואירהא אם גם קיים פו"ר מכל מקום פטור מק"ש אבל לי ספק בה"ג אף דפטור אבל אם רוצה לקרות בה"ג קורא גם לרשב"ג כיון דמדאורייתא חייב בק"ש ורק הוא מצוה מדרבנן דפטור משום מצוה דרבנן לערב אל תנח ידך בה"ג לא חיישינן ליהורא הוא רוצה לעביד כדין דאורייתא ודאורייתא אין עליו עוד חיוב מצות פו"ר כלל כי כבר יש לו בנים ואינו טריד בטרד' דמצוה דאורייתא ואפשר בה"ג לא חיישינן ליהורא, או רש לומר אף בה"ג הוא יהורא סוף כל סוף חכמים פטרו אותו:
שוב שנית יש לי ספק הא מוכח ממתני' חתן פטור וכו' לילה הראשונה על מוצאי שבת אם לא עשה מעשה, והנה אם בלילה ראשונה לא עשה מעשה אז בלילה השני' פטור מק"ש אבל בה"ג אם רוצ' להחמיר לענ"ד קורא כי לא שייך יהורא כי מי יודע שעוד לא עשה מעשה ובה"ג אם רוצה להחמיר קורא, וכאשר סיים המתני' חתן אם רוצה לקרות קורא ורשב"ג אמר לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול הוא קאי על חתן לילה הראשון ואפשר בזה בלילה השני' גם רשב"ג מודה דקורא דכל טעינא משום יהורא ובלילה השני' לא שייך יהורא כי מי ידע שלא עשה מעשה אך כאשר מסיק הגמרא רשב"ג אדרשב"ג לא סתר בכונ' תליא מילתא ואנן סהדי דלא מצי מכוין נפשי' א"כ כיון שלא מצי מכוין נפשי' כל זמן שלא עשה מעשה מה לי לילה הראשון או שניה כיון דטריד בטרדה דמצו' לא מצי מכוין נפשיה:
והנה ראיתי דעת פירש המשניות להרמב"ם דטעמא הוא משום יהורא שכתב ענין דברי ר' שמעון הוא אומר כי כשיקרא וביטו אליו בני אדם בהוד וכבוד וכשהוא מדקדק במצות ואפשר שיה' מעשיו לפנים ולא לשם שמים וא"כ לפי הנ"ל בלילה שניה אף שלא עשה מעשה קורא שלא שייך יהורא כהנ"ל והן אמת לפירש המשניות קושיות הגמרא רשב"ג אדרשב"ג קשה מאוד וצריך לומר מפכינן כי לטעמא משום יהורא צריך לתרץ מפכינן:
והנה הי' נראה לענ"ד לומר פלוגתא דרשב"ג ורבנן במתני' דרשב"ג סובר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול תליא בפלוגתא דר"ש מתני' רבנן אמרו עד חצות ור"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר זמן ק"ש ואם בניו בודאי כאביהם סוברים דעד שיעלה עמוד השחר כן למד להם במעשה שבאו בניו מבית המשתה, וא"כ יש לומר רבנן דסברי זמן ק"ש רק עד חצות ובכן אמרו חתן אם רוצה לקרות קורא מיד בתחלת הלילה כי לזה כ"ע מודה אחר המעשה גם בלילה הזה מחויב לקרות כבר עבר הטרדות ועבר המעשה וכן משמע לשון המשנ' חתן פטור לילה הראשונה עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה משמע דהוא רק פטור טרם המעשה אבל אחר המעשה כבר החיוב עליו ומהיכא תיתא יבטל לגמרי, ובכן אמרו חכמים פה אם רצה לקרות קורא מיד ק"ש בזמנה בתחילת הלילה כי כיון דזמנו רק עד חצות להרחיק מן העבירה שפיר מיד בהתחלה לקרוא דילמא יפשע אז אם כבר עבר המעשה ולא יקרא, ורשב"ג סובר כאביו כל הלילה זמן ק"ש ויוכל לקרות ק"ש אחר המעשה ולשמא יפשע לא חי שינן כיון שזמנו כל הלילה א"כ למה יאמר ק"ש קודם המעשה בטרדה כי לשמא יפשע לא חיישינן ויאמר אחר המעשה:
הנה לפ"ז אם מהפכינן בודאי מפכינן שם בערבי פסחים כי פה יוכל לתלות בה"ג מילת' בטעמ' רבנן לשיטתי' ורשב"ג לשיטתו. והן ככה מוכח ממתני' פה כאשר בארתי שחתן רק פטור מק"ש אם לא עשה מעש' אבל והעשה מעשה גם בלילה הראשונה חייב בק"ש לאחר המעשה רק פטור מהתחלת הזמן ק"ש דקורא משעת צאת הכוכבים מזה החתן פטור ויוכל להמתין עד אחר המעשה, ולפת הביטול שמבטל מק"ש הוא רק שעה או שתיים כי לרבנן עד חצות ולרשב"ג עד עמוד השחר יוכל לומר ק"ש, ולענ"ד זה שאמר ר"ג אין אני שומע לכם לבטל ממנו עול מלכות שמים אפילו שעה אחת וראיתי גם בספר דברי ירמיהו שצריך הבנה מה זה אפילו שעה אחת ולהנ"ל ניחא כי כל הביטול הוא רק שעה אחת ולהנ"ל ניחא כי כל הביטול הוא רק שעה חדא כי מצותו הוא בק"ש בזמנה בצאת הכוכבים ורק לשעה או לשתיים מבטל וגם אפילו שעה זה אין שומע לכם לבטל עול מלכות שמים ובכן אני קורא מיד בזמנו אף שר"ג אמר מצותו עד עלות השחר אבל אעפ"כ המצוה הוא בזמנו ונכון:
ואביא פה עוד אגרת תשובה אחת שקבלתי והגאון מופת הדור כש"ת מו"ה דוד ניימאנן נ"י ראש ב"ד דק"ק פרעסבורג, והתשובה יבין מה שנסתפקתי. וזה לשונו הטהור:
בעזה"י א' תרומה תרנ"ט:
שלמה רבא לגברא רבא ה"ה ידיד נפשי ורב חביבי המפורסים לגאון ולתפארת בנש"ק כשית מו"ה מרדכי פריד נ"י אב"ד דק"ק מארטיענסבערג והגליל יע"א:
מכתב כבוד קדשו מפ' בשלח הגיעני בזמנו ומפני טרדות וחלישת כח בט"ר התמהמהתי לשמור מצותו כי קשה עלי מלאכת הכתיבה וכו' ועכשיו לא אוכל עוד להתאפק וארשום קצת ממה שעלו בעיוני ובזכרוני כי ראשי ואיברי כבידות עלי וא"א לעיין מחדש וגם מה שכתבתי מדעת עצמי יצא מלבי לבא דאינשי אינשי ולא באתי אלא לציין אתה מקומות שכיון הדר"ג נ"י לדעת הגאונים שכבר קדמוהו מה שנסתפק הדר"ג נ"י אם בלילה שני' שייך ג"כ יהורא בזה כיון לדעת הגאון רבינו עקיב' איגר שנת' בתוס' על המשניות בזה"ל אפשר ואפשר בליל ב' אף בלא עשה מעשה שרי לקרו' דלא מחזי כיהורא דהרואה אומר דעשה מעשה עכ"ל:
ומה שנסתפק עוד הדר"ג נ"י אם פטור אפילו לאחר שעשה מעשה באותו הלילה ודקדק מלשון המשנה אינו שומע לכם לבטל אפילו שעה אחת משמע רק שעה אחת מבטל אבל לאחר שעשה מעשה גם באותו לילה חייב כיון בזה לדעת הגאון תפארת ישראל על המשניות שכתב בזה"ל באותו מתני' ז"ל אפילו לאחר הק"ש שעה אחת עכ"ל, יתר הדברים רק מה שעלה ברעיוני ומה אדע לחדש אשר לא ידע ג"כ הדר"ג נ"י וטורח זה למה לכפול הדברים ואולי בני ובני נמצא מכתבי הראשון. והנה חותם בברכה ישיש בשמחה שמחת פורים הבע"ל ברבי' והמשכה לאורך ימים ושנים דשנים ורעננים יגדיל תורה ויאדיר, נאונ"ה ונפש ידידו הנאמן מאז וע"ע ה"ק דוד ניימאמן: וראיתי בתוספתא הלכה ה' פ"א שנקט החתנין וכו' עוסקים במצוה פטורין מן הק"ש ומן התפל' ומן התפלין שנאמר בשבתך בביתך (ובלכתך בדרך) פרט להחתנים ובלכתך בדרך פרט לעוסקים במצות, והנה התוספתא נקט בלשון רבים החתנים ולענ"ד רוצה לפרש בזה כי כבר כתבנו לעיל אם כבר יש לו בנים וקיים פו"ר דעת הרקח דאינו פטור ולזה קי"ל התוספתא כסתימת הפוסקים והרמב"ם דגם בה"ג פטור ולכן נקט החתנין לכללי כל החתנים בין החתן שקיים פו"ר בין החתן שלא קיים פטורים מק"ש הה שרוצה התוספתא שנקט לשון רבים (והנה התוספתא נקט גם מן התפר' ומן התפלין וזה לא נקט במתני' רק פטור מק"ש.) ועל הנסתפקתא אם בלילה הראשון גם לאחר המעש' פטור לאחר העיון ראיתי בספר והיה ברכה במשנה ה' וי' בלילה הראשון עד מוצאי שבת אם כי עשה מעשה רק הוא הגירסא בספרי המשניות ובנוסחאו' הגמרא הגירסא לילה הראשונה ועד אם ואו, נ"ל כגירס' ספרי המשניו' עד בלא ואו כך הוא נמי בספרי הרי"ף והרא"ש אין הסיפא עד מוצאי שבת מחוברת לרישא בליל' הראשון ממילא מה דמסיים אם לא עשה מעשה לא קאי על תיבת בלילה הראשון וחילוק דין לילה הראשונ' מן שאר הג' לילות דבלילה הראשונה גם אם עשה מעש' בתחילה הלילה ועדיין הוא זמן ק"ש אעפ"כ פטור כיון דבזמן דמטא זמן חיובא דק"ש הי' פטור מן התורה שוב לא חל עליו החיוב אפילו לאחר כך משא"כ אינך הג' לילות איהו קא גרם מה שלא בעל עד היום, הנה לזה תנאי אם לא עשה מעשה פטור משא"כ בעשה מעש' חייב אח"כ גם בליל המעשה, ואפשר לומר דבליל המעשה פטור גם באינך הלילות ואפשר להרות דאיצטרך לטבול אחר המעשה וכשידע שאח"כ תחול עליו חיוב ק"ש ימנע ממצוה ע"כ פטרוהו כל הלילה ובליל המעש' ואפ"ה צודק אם לא עשה מעשה רק על ג' לילות אחרו' דבלילה הראשונה פטור בין אם עשה מעשה או לא ובג' לילות אחרת רק אינו פטור רק אם לא עשה מעשה בלילה הקודמת, ולגירסת הגמרא ועד הנה הוא מחובר וקאי אם לא עשה מעשה גם אלילה הראשונה להורות דאחר המעשה חייב גם בלילה הראשונה עכ"ל עיי"ש, וסיים עוד שיש לי לומר דבזמן סידור המשנה עדיין לא גזרו לפרוש מן דם בתולים וא"כ היה יכול לבעול ולשנו' בלילה הראשונה ומצוה היא מצות פרו ורבו כי אין בתולה מתעברת מביאה ראשונה וא"כ גם כשעשה מעש' עדיין טריד משא"כ בזמן סידור הש"ס כבר נגזר לפרוש אחר המעשה אין כאן טרדא עכ"ל ועיין:
ולענ"ד עדיין יש הספק לאחר המעשה ובעילה שני' אז הוא חייב כי יוכל להיות עדיין זמן רובא בלילה חיוב לקרות הק"ש. ובאמת זה שקאמר רבי אין אני מבטל אפילו שעה אחת כי באמת בשעה אחת גם ב' בעילות יוכל לבעול אבל זה השעה ג"כ לא רצה לבטל אלא בזמן ק"ש מיד לאמור ק"ש בזמנה ודוק היטב בכל אלה:
והנה בתוספתא נקט איפכא מגמרא נקט בשבתך בביתך פרט לחתנים ובלכתך בדרך פרט לעוסק במצוה ובגמרא ברכות י"א נקט ור"ש האי ובלכתך בדרך מאי עבד לי' האי מבעי ליה לכדתניא בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו הכונס הבתולה פטור ומפרש רש"י שטריד בטרדת בעילת מצוה והנה בתוספתא נקט בשבתך בביתך פרט לחתן:
ולענ"ד אמרתי גירסת הגמרא נכון מאוד פרט לחתן לומדין מן ובלכתך בדרך כי לכאורה דקדקתי איך נקט הגמרא ובלכתך בדרך פרט לחתן איך במשמע בזה ובלכתך בדרך חתן הלא עוד כמה וכמה מצות איכא שיוכל לומר מה דרך רשות אף כל רשות לאפוקא דבר מצוה, ובאמת התוספתא למד מזה פרט לעוסק במצוה ואמרתי כי נכון אשר הוא ע"פ גמרא קידושין דף ב' ע"ב וניתנו דברים וניתנו שלשה משום דקא בעי למתני ביאה וביאה מיקרי דרך דכתיב דרך גבר בעלמא כן דרך אשה מנאפת וא"כ מוכח מהך דביאה מקרי דרך וא"כ שפיר דנקט ללמוד מבלכתך בדרך פרט לחתן דטריד במחשבת ביאה מצוה היינו בדרך דדייק אתה חייב אבל לא בדרך של מצוה היינו בעילת מצוה והבין כי טוב: ובזה נראה לענ"ד לתרץ קושיות מעש' חייא שהקש' כיון שאמרו בשבתך ובלכתך דדרך הוא דמחייבת א"כ למה לומר הכא כי דרך מה דרך רשות ולמה כלל בגמרא ללמוד מדרך, ולהנ"ל ניחא לכן ילפינן דווקא מדרך כי דרך ביאה במשמע וזה שפיר דממעט חתן משא"כ בשבתך ובלכתך אינו במשמע חתן שקאי דייקא על חתן אבל במילת דרך שפיר חתן במשמע ולכן הביא מדרך כי בזה היטב במשמע חתן ונקט מילתא דמשמע היטב וא"כ שפיר הגמרא בגירסא דמבלכתך בדרך לומדין פרט לחתן ודוק היטב:
ובהדי זה אמרתי דברי אגדה זה שאמר דוד אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' ע"פ גמרא קידושין אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה והיינו הכוונה כי אז ילמוד תורה בטהרה וזה אשרי תמימי דרך היינו שהמה תמימים שנושאין תחילה אשה שמיקרי דרך ההולכים אז בתורת ה' ואז ילמדו תורה בטהרה:
ובהדי זה בארתי מסורה שלש פעמים מילת ואתם בנח ואתם פרו ורבו, ביתרו ואתם תהיי לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, ובואתחנן ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום ע"פ מה שבארתי סדר קדושים המדרש ילקוט קדושים תהי' הה"ד וישלח עזרו מקודש ובארתי עיין רש"י קדושים תהי' שתהי' פרושי' מן העריו' ומן העביר' ונראה מובן ע"פ גמרא קידושין הנ"ל לעולם ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה ומבואר שם משתבח' לי ר"ח וכו' אמר כשיבוא לידך הביאהו להן כי את' חזי' דלא פרס סודרא אמר משום דלא נסיב אהדרי' אפא מיני' אף ר"ה לטעמ' דאמר בן עשרי' ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה וכו' אלא בהרהר עבירה וזה שאמר רב יהודא אמר שמואל הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה כי אז לומד תורה בטהרה, והנה כוונת רש"י זה הוא פרושים מן העריות ומן העבירה בודאי כונתו מן הרהור עבירה, והנה מי שנשא אשה המשמרת מן החטא מן העבירה נקרא קדוש וכן מבואר מדרש ילקוט ריש פ' קדושים למה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים ללמדך שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה וכל מי שמגדר עצמו מן העריות נקרא קדוש ושמעתי בשם גאון אחד על כן נקר' נשוא' אשה קידושין שמקדש היינו איש ואשה פרושים מן העריות ומן הרהר ונקרא קדוש קדושין, והנה כן ביארתי לענ"ד כי האשה מצלת מן החטא ויוכל לקרוא קדושים וזה שנאמר במדרש קדושים תהי' הה"ד ישלח עזרו מקדש עזר זו אשתו אעשה לו עזר אז יהי' קדוש אם יקח אשה ולזה הקב"ה מסייע שישלח לו עזרו זו זוגתו מקדש היינו ע"י כן יוכל להיות קדוש וקדושים תהי' הכונה פרושים מן העריות ומן הרהר עבירה וזה ע"י עזרו זו אשתו: והנה זה הוא הפירש של המסורה ראשון נאמר ואתם פרו ורבי ליקח אשה עזר מה' לקיים מצות פרו ורבו ואז אם תקחו אשה ואתם תהי' לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כהנים המורים בתורה כהלכה ככתוב יורו משפטיך ליעקב וכו' וע"ז אשה מצלת מן הרהר ויבוא תורה בטהרה ומשמרת בעלה ובניה בבית המדרש וגר קדוש אז תקראו גוי קדוש קדושים שאדם ע"י אשה בלא הרהר עבירה ופרושים מן העריות ומקני גוי קדוש אבל עדיין יוכל לדאוג כבן עזאי שאמר רחיים על צווארו ואיך יעסוק בתורה הא אם יקח אשה ירבה לו דאגת פרנסתו מאין יבוא מחיתו, אך ידוע לנו מתניתן סוף קידושין ראיתי מימך חיה ועוף שהן מתפרנסן בצער ולא נקרא אלא לשמשך אלא שהרעות' מעשיך וקפחת' פרנסך, והנה אם אנחנו דבקים בה' ובתורתו ובמצותיו אז אבוא הקב"ה ובירך אותנו בשפע ברכה ופרנסה ואין לדאוג ועל זה בא הכתיב השלישי נא אל תדאגו מאין יבוא מחיתך ופרנסתך ואיך תחיה אם תקחו אשה אמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם אם אתם תהי' דביקם בה' ובתורתו חיים כולכם גם אתם גם אשתך גם זרעך חיים כולכם היום פרנסה חיים וברכה כולכם היום ברוך ה' יום יום ויזדמן לך מזונותך בשפע ברכה והבון:
סליק הוספה על פרק השני חסדך ה' יסעדני הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני גם בפרק השלישי בסתם חכמה תודיעני גי אל אלוקים אקרא וה' יושיעני:
מתניתן ע"ב מי שמתו מוטל לפניו פטור מן הק"ש מן התפלה ותפלין, וצ"ע לענ"ד למה שבק במתניתן לגבי חתן ונקט רק פטור מן ק"ש ואפשר לומר שם נקט פטור יכו' לילה הראשונה ובלילה לאו זמן תפלין הוא ותפלת ערבית היא רשות זה פשיטא דפטור, ומיד נרא' אף דנקט במתניתן אם לא עשה מעשה פטור עד מוצאי שבת דווקא בלילה פטור מק"ש אבל ביום אף דלא עשה מעשה חייב בק"ש ותפלה ותפלין כי ביום לאו זמן השורש הוא ודווקא בלילה פטור ולכן לא נקט תפלה ותפלין, וראי' לדברי כי תלמידיו של ר"ג ראו שקר' ק"ש בל"ה והן אמת אם ר"ג היה מתפלל מערב גם זה הי' ראה ומדוע לא תמהו נמי על תפלת מערב אלא ע"כ תפל' מערב רשות ולא הי' מתפלל כי טרדא במצו' בודאי פוטר הרשות וזה שהשיב להם אין אני שומע לכם לבטל ממני עול מלכות שמים היינו דווקא ק"ש אבל תפלה מערב הי' מבטל משא"כ פרק מי שמתו איירי ביום שפיר דקאמר פטור מן הק"ש תפלה ותפלין אבל ראיתי בתוספתא שנקט החתנים פטורין מן הק"ש ומן התפלה ומתפלין ואפשר סובר התוספתא גם ביום פטור אם לא עשה מעשה דטריד מיקרי כל זמן שלא עשה מעשה ואמת התוספתא הישמט לנקוט בלילה הראשונה ודאי כוונתו גם ביום פטור אבל פה במתני' נקט חתן פטור לילה הראשונה וקאי דווק' על הלילו' ולא על היום ובכן לא נקנו תפל' ותפלין תוס' ד"ה מי שמתו רש"י גרס מי שמתו אחר תפלת השחר אבל נראה לר"י שהוא אחר הי' קורא ואמת רש"י לפנינו הגירסא אחר הי' קורא וכאשר ראינו מרש"י שנקט והוא דומיא דחתן דפטור משום טרדא דמצוה וא"כ כיון שהוא דומיא דחתן שפיר הסדר אחר המתניתן דחתן. ולולא דמיסתפינא הייתי אומר קצת המשך סידור ג' פרקים הראשונים ע"פ גמרא ברכות לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' ואם לאו יקרא ק"ש וכו' ואם לאו יזכיר לו יום המיתה הה פרק קמא הוא ק"ש יקרא קיש פרק ב' היה קורא בתורה יעסוק בתורה ואם לאו יבוא השלישי מי שמתו ויזכיר לו יום המיתה ופטור מן הק"ש להתעורר כי מיתה קשה מכולם וע"י זה בודאי יתעורר ולנו רק לעסוק בתורה וק"ש ובזה ינצחו יצר הרע, עוד נראה לומר דפרק מי שמתו מסודר יפה אחר היה קורא ע"פ גמרא אין עומדין דף ל"א אמר להו רבנן לרב המנונא זוטא בהלולא וכו' לישרי לן מר מידי אמר להו וי לן דמיתנא וי לן דמיתנא וכוונתו הוא כך שסיים שם הגמרא בכל עצב והי' מותר במקום גילה שם תהא רעדה כדי שלא יבעט משמחה על כן אמרו וי לן דמיתנא והיינו יזכיר להם יום המית' ועל זה השיבם הי תורה והי מצות דמגינא עלן לעסוק בתוב"מ כמו ק"ש גם זה מגינא עלן ולא צריך להזכיר יום המיתה, אבל החתן ביום החתונה דפטור מק"ש ומלימד התורה טוב לו להזכיר יום המיתה וי לן דמיתנא וכו':
וזה שאמר שלמה עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד ועל זה כוונתו גם בעת שחוק צריך העת לבכות להזכיר בעת שצריך לבכות יום המות אז לא יבעט בשחוקו כן עת ספוד ועת רקוד היינו להזכיר וי לן דמיתנא ועת רקוד כשעת שהוא רקוד כפירש רש"י בחתנים וכלות לכן נראה שהוא סימן עת רקוד הוא חתן. והיא עת שחוק חתן שנשא אשה ומתה סיים פירקא לכן מיד סמוך פרק מי שמתו יזכיר לו יום המיתה זה יהי' לסמוך לחתן לנשואין הזכרת יום המית' והלכו שניהם יחדיו אז לא יבעט וישמח בשם ה' ואנן מה נענין בתרי הי תורה והי מצות דמגינא עלן ויגין עלינו זכות התורה והמצות להיות חי וקיים ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים:
תוס' ד"ה פטור מק"ש בירושלמי מפרש טעמא אמר רב בין כתיב למען תזכור כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בהן בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים, ולענ"ד בזה הבנתי מימרא דרבי אלעזר מאי דכתיב כן אברכך בחיים בשמך אשא כפי כן אברכך בחיים זה ק"ש ומהיכא משמע דזה ק"ש ולענ"ד לומר לזה משמע כן אברכך בחיים דייקא ימים שאתה עוסק בהן בחיים ואיזה זה ק"ש ותבין זאת:
רש"י ד"ה מי שמתו וכו' פטור מלקרות ק"ש לפי שהוא טרד במחשבת קבורתו והוא דומיא דחתן דפטור משים טרדא דמצוה ולפ"ז לענ"ד ע"כ נמי שייך בזה פלוגתא דלעיל אם רוצה לקרות ק"ש קורא ורשב"ג דאמר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ואם כן מדוע לא אשמעינן פה נמי הדין אם רוצה לקרות אם קורא או לאו ואפשר כיון רש"י בזה שאמר דהוי דומיא דחתן דפטור משום טרדא דמצוה דאז לא צריך לחזור הדין אם רוצה לקרות הא הוי דומיא דחתן ובאמת יש לומר החילוק בזה בין פירש רש"י לפירש ירושלמי לטעמא דירושלמי אפילו אם רוצה לקרות אינו קורא ואינו נוהג אז מצות ק"ש דדווקא אם עוסק בחיים אז חייב אבל לא במת מה שא"כ לפירש רש"י דהוי דומיא דחתן משום טרדא דמצוה אז באמת להחכמי' אם רוצה לקרות קורא כמו לגבי חתן ובאמת לישנא דפטור מק"ש משמע דפטור הוא אבל אם רצה לקרות קורא ולפירש הירושלמי הנ"ל אסר לקרות ק"ש ובכן לפירש רש"י אם רצה לקרות ק"ש קורא וזה שמפרש רש"י פטור מלקרות ק"ש מלישנא דפטור ע"כ משמע טעמא הוא משום דטרוד והר דומיא דחתן דפטור משום טרדא דמצוה ואם רצה לקרות קורא להחכמים וראיתי בהרמב"ם הלכות קריא' שמע שקאמר הלכה ז' כל מי שפטור מלקרות ק"ש אם רוצה להחמיר על עצמו קורא רק שלא יהי' מבוהל וע"כ טעמא משום שאין דעתו מיושבת עליו, וראיתי ברשב"א בד"ה ואינו מברך ואינו מזמן פירש אסר לברך ולזמן ואם רוצה להחמיר על עצמו אינו רשאי ובכן נראה ה"ה לתפלה ולק"ש ג"כ אינו רשאי. ולאחר העיון נראה דע"כ גם לתפלה ולק"ש אינו רשאי דגמרא מקשה מתו ומשמרו אין אבל מהלך בבה"ק לא מאי מקשה הגמרא דילמא בבה"ק אפילו איסורא איכא אבל במתו שמוטל לפניו רק פטור אבל לא איסורא ובבית קברו' אפילו איסורא איכא משום לועג לרש אלא ע"כ לא רק פטור במת אלא גם איסורא איכא, ולכאורה יוכל לומר במתו מוטל לפניו הוי לפניו ממש ואז בודאי איסור' נמי איכא משום לועג לרש כמו בבה"ק אבל קשה לרב אשי, ולכאורה יוכל לומר דשפיר מקשה ממתו מוטל לפניו היינו לפניו ממש וא"כ אפילו אם רוצה לקרות אינו קורא כיון דהוי בפני מת הוי לועג כרש אבל קשה לרב אשי דקאמר לא לפניו ממש אלא כיון דמוטל עליו לקברו הוי כלפניו א"כ הקושי' בה"ג דילמא אם רוצה לקרות קורא אבל בבה"ק אפילו איסורא איכא וכן קשה על הרמב"ם שקאמר הלכה ז' מי שרוצה להחמיר על עצמו קורא אם כן מאי מקשה הגמרא פה אלא ע"כ צריך לאסיק אפילו איסורא איכא וצע"ג, ועיין רמב"ם פירש המשנה שנקט מי שמתו ענין דברו מוטל לפניו אינו ר"ל שיעמוד לפניו אך ר"ל קודם שיקברהו ואעפ"כ שאינו עמו במקום אחד ויהי' מילת לפניו פירש דמוטל עליו לקברו וא"כ קשה כהנ"ל אמאי מקשה הגמרא וצע"ג, ובאמת ככה אסיק רב אשי כיון שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי וזה שפירש הרמב"ם במשניות ענין דברי מוטל לפניו לא לפניו ממש אלא מוטל לפניו דמוטל עליו לקברו, ובאמת מלשון המתני' וברייתא משמע דנקט מי שמתו מוטל לפניו ולא נקט מי שמת מוטל לפניו משמע מתו היינו קרובו שצריך להתאבל וממילא כן מוטל לפניו הוא וא"כ תירץ רב אשי שייך גם לפרש כן המתני' כיון שמוטל עליו לקברו כמו שלפניו דמי וזה כלשון מי שמתו שהיינו שמוטל עליו שהוא מתו: גמרא רב אשי אמר כיון שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי שנאמר ויקם אברהם מעל פני מתו ונאמר ואקברה מתי מלפני כל זמן שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי. ובדרוש אגדה שלי אמרתי להשות הקרא בהספדא אשתי הרבנת הצדקת כאחד מאמהות רחל בת אסתר זצ"ל ואמרתי גם לפרש פסוק שלמה אשת חיל מי ימצא רחוק מפנינים מכרה וסיים בטח בה לב בעלה וכו' וקמו בניה ויהללו קמו בעלה ויהלל תנו לה מפרי ידיה ויהללו בשערים מעשיה, אמרתי אשת חיל אשר כל כבודה פנימה מי מכיר אותה ומי יוכל ליתן לה שבחה הלא כל כבודה פנימה ולא יודע שום אדם מעשיה וחשיבתה כי היא מוצנע בסתר המדרגה אבל יוכל אותה להללה רק בעלה אשר עמה וגם בניה אשר היא מגדלת בתוך ביתה זה יודעים יקר תפארתה זה מספרים שבחה מחכמת ביתה חכמת נשים בנתה ביתה בצדקתה ויקרתה, וזה שאמר שלמה אשת חיל מי ימצא היינו אשת חיל אינו בנמצא שום אדם לא מצא אותה כי אם תמיד כבודה פנימה ומי ראה אותה ומי מכיר אותה רחוק מפנינים מכרה כמו הפנינים טמונים ורחוק כמו היא אבל סיים לכן קמו בעלה ויהללה בעלה יוכל להלל קמו בניה ויהללה רק בעלה ובניה יכולים להללה כי זה דרים יחדיו ואשת חיל עמהם בבית זה יהללו ואמרי תנו לה מפרי ידיה כי הבנים המה פרי ידיה אשר היא עמלה עמהם וכן בעלה ויהללו בשערים היינו שערי שמים ושערי גן עדן מעשיה:
ובזה בארתי קרא פה ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכות' ועיין רש"י על שם ד' זוגות, ולע"ד נראה שהיא מיתה בקרית ארבע היינו ארבע כותלי הבית כי רק כבודה היה פנימה ולא היכרו אותה חוצה ובכן ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה רק אברהם בא לספוד קמו בעלה ויהללה אברהם ידע צדקתה ובכן לו יאות למספד ולא יאות לבכות, וזה שאמר אברהם אף שקמו מפני מתו אמר להם כי מרמז להם שבחה כי רב שכל כבידה הי' פנימה ומי יכיר את צדקתה כי אם אברהם ואמר ואקברה מתי מלפני דייקא תמיד הי' לפני רק לפני היה וכל כבידה היה בבית פנימה לכן אני בעצמי באתי לספוד ואתם לא הכרתם כי כל כבידה פנימה ודי שבח הגדול הזה לעשות עמה חסד ולתן לי אחוזת קבר עמכם שתהא צדקת זה תוך גבולכם:
ועוד ביותר בארתי קמו בניה והללו קמו בעלה ויהלל כמוכח בגמרא נשים במאי זכין דנוטרה לגבר' בבית מדרשה ויגדלם בניהם לתורה וינטרם בבית מדרשם וזה קמו בעלה והללה שנטר' בעלה בבית מדרשה קמו בניה והללה שהי' מגדלם לתורה וראינו בנים בני תורה ובעלה בחכמת התורה וזה שבחה וזה שקאמר תנו לה מפרי ידיה אם בניהם מגודלם בתורה ובעלה יושב בבית המדרש ללמוד ולהגות בתורת ה' זה הוא פרי ידיה שהיא נוטרה אותם והיא מגדלת בני' לתורה ויהלל בשערים בשערי תורה מעשיה:
וזה בארתי פה המדרש אברהם מהיכן בא ועקידת יצחק ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה אמר המדרש מהיכן בא שהיה לו צער ממיתה מה הי' הצער הגדול ומה היה השבח שלה שבא לספדה ולבכותה אמר מעקידת יצחק בא לאשה אשר לה בן כיצחק והיא מגדלות אותו עד שהיה צדקת של בנה יצחק כל כך שהיה מרוצה לעקידה בשמחה זה האשה ראוי הוא לספדה ולבכותה:
ובאלה נראה להבין כי קאמר הקרא ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה ולא נקט במה ספדו אותה הו"ל ליכתוב נמי דברי הספדו ולהנ"ל נראה כי התחיל ויהי חיי שרה שני חיי שרה ופירש רש"י וכך הפירש כולן שוין לטובה בת ק' כבת כ' לחטא שהיתה מנוקה מעון וגם כתב אז ותמת שרה בקרית ארבע כאשר פירשתי ששם תמות בין ד' כותלי הבית כל כבידה פנימה וזה נראה להבין ויבא אברהם לספוד לשרה היינו בעלה שכתב פה בא אברהם לספוד היינו שני חיי שרה וכו' בת ק' כבת כ' לחטא ליופי כי לכאורה אין חידוש אם בזקנתה אינו חוטא אבל אם יפי' היתה כמו בנעוריה בודאי שבח גדול שנשאר' בתמותה וגם ותמת שרה בקרית ארבע גם זה היה ההספד של אברהם שתמת בי"ד כותלי כי כל כבודה היה פנימה וזה הי' ההספד מה שאמר למעלה בזה בא אברהם:
ואגב גרר' אכתוב פה דבר נחמד שחידשתי ע"ז המדר' מהיכן בא ועקידת יצחק כי באמת תמהתי בא רק אברהם לספדה והיכא נשאר בנה יצחק מדוע לא בא גם הוא לספוד לאמו ולבכותה. והנה ראיתי במדרש וישב אברהם אל נעריו ויצחק היכא הי' שלחו ללמוד תורה בבית מדרשו של שם, ולפי"ז נראה לי לכן לא בא יצחק לספדה כי תלמיד תורה נגד כולם ולא רצה אברהם לבטלו מתלמיד תורה ובזה פירשתי זה המדרש כי באמת חידוש גדול הוא אברהם אשר לאחר עקידה היה יצחק לו כברי' חדשה כאשר נולד לו אותו היום ולב אב שמח לראות בנו חי וקיים וידוע לו שצדיק הוא כי גם יצחק מסר נפשו לעקידה ברצון טוב וא"כ היה לו לאברהם לשמח עמו לכל הפחות יום או יומים חודש או חדשים ולהביא לביתו לראותו ולחבקו ולנשקו אבל אברהם ברוב צדקתו לא רצה לבטלו מלימוד התורה ושלח אותו מביתו גם קשה מאוד לאב זקן אשר נולד לו בנו בזקנתו לשלוח מביתו בלי לראותו מדי יום ביום אבל זה אינו חידוש אברהם שעקד אותו ורוצה לעקוד אותו לפני ה' בודאי ברוב שמחה שלח בנו לבית המדרש שמרחקים למען ה' ותורתו ואמת גם כמו עקידה שעקד את בנו גם פה עקד את בנו מביתו למרחקים ללמוד תורה ובכן אפי' לביתו לא הביא ושלח אותו ללמוד כי צדיק צדקות עשה תמיד ואם בלב הצדיק הי' לעקוד את בנו גם זה יוכל לסבול ועשה באהבה: וזה שקאמר המדרש ויבא אברהם מהיכא בא היינו מדוע בא רק אברהם לספוד לשרה ולא יצחק בנו ואמר מעקידת יצחק בא דע שבא מעקידת יצחק היינו כמו שהוא הי' רוצ' לעקוד אותו להקב"ה לקרבן עשה גם עכשיו עקידה שמעקד אותו ושלח אותו ללמוד תורה גם זה הוא כמו עקידה והבין כי נעים. י"ח ע"א רב אשי אמר כיון שמתו מוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי שנאמר ויקם אברהם מעל פני מתו ונאמר ואקברה מתי מלפני וכו' ולענ"ד לא הבנתי האיך מוטל לקברו כמוטל לפניו דמי האיך מוכח זאת דילמא אברהם שם מחזיר פניו היה ממתו אבל עדיין מוטל לפניו כי מוכח בפסוק שם ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה ובודאי תחלה עשה לה הספד וכל באי שער עירו עיר חברון הי' שם בשעת ההספד ואז אחר הספדה ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת ולא כתיב וילך אברהם אל בני חת אלא מיד אשר יקום מעל פני מתו דייקא הי' מחזיר פניו ממת ודיבר אל אנשי חת ובה"ג שפיר שייך אז לומר ואקברה מלפני אברהם היה משמר מתו כי היתה שרה מוטלת לפניו ומאוד צ"ע וכאשר מפרש רש"י בתורה שם לכל באי שער עירו שכולו בטילן ממלאכתן ובאו לגמול חסד לשרה ובודאי כולם היה עומדי' שם בעת שהיספד אברהם את שרה ובודאי היה רק מחזיר פניו ממתו ומיד הי' שם בני חת ודיבר עמהם ומאוד צ"ע. והנראה קצת ליישב את אלה דבאמת למה קם מפני מתו ולא דיבר מיד עמהם כבר פירש בעל הטורים מעל פני מתו מלמד שאסר לספר לפני המת והנה כל אלה ללישנא בתרא לעיל דף ג' דכל שכן מילי דעלמא דאסר אבל ללישנא קמא מילי דעלמא לית לן בה א"כ מדוע לא אמרו ובפרט לענ"ד זה היה דברן של מת מה שנוגע למת עצמו לקבור אותה ואעפ"כ צריך לומר מיל' דעלמ' אף דבריו של מת אסר בפני המת כלישנ' בתרא, והני להאי לישנא כעת אנכי מסופק אם מחזיר פניו ממת אם בה"ג מותר לספר אף במילי דעלמא כמו שמוכח פה ברייתא ורמינהו דמחזיר פניו ואוכל ואינו מיסב ויש לומר אם גם במחזיר פניו אסור לספר להאי לישנ' אז שפיר מתרץ רב אשי פה כיון שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי ואין לומר דאברהם רק קם מעל פני מתו דרק החזיר פניו אבל מתו עדיין מוטל לפניו הא ע"כ בה"ג אסור לספר לפני המת וע"כ איירי דהלך לגמרי מעל פני מתו ואעפ"כ אמר ואקברה מתי מלפני ויש לומר רב אשי סובר כלישנא בתראי לעיל וכל אלה צריך עיון וראיתי במשנה למלך הלכות אבל בפי"ג הלכה ט' שנסתפק אם שייך לועג לרש במת קטן או אשה וכתב הצל"ח אמנם לפי דעתי בקטן ודאי שייך לועג לרש דמה בכך דעתה קטן הלא אם היה חי היה מגיע לכלל תורה ומצות ועדיין נסתפקתא שלי בנפל שלא ידע אם כלו לו חדשיו, והנה בזה אפשר דלא שייך לועג לרש כיון דלא יוכל להחיות אבל בכלו לו חדשיו ג"כ שייך לועג לרש דאם היה חי הי' ראוי לתורה ומצות וא"כ ספק לענ"ד בה"ג וגם אלה לא אמנע להזכיר בה"ג ספק שלי אם פטור מק"ש או לא כאשר בארתי וצ"ע כל אלה: