אור ברסלב
ברוך מרדכי חלק ב ברכות › דף כט:

ברוך מרדכי חלק ב· רבי מרדכי פריד

ברכות · דף כט:

דף כח:

דצלי והדר צלי עיין צל"ח דזה הי' בשבת ולכן ליכא למימר דהדר וצלי משום שלא היזכר של שבת וכו' דאם התפלל תפלת חול הוה ר' יוחנן מרגיש בשיעורא יעיין, ולעניית דעתי הקשתי הא יוכל לאיירי דשכח בלילה להתפלל תפלת ערבית ולכן מתפלל שני פעמים שחרית ומנ"ל דמוסף הי' וע"כ צריך לומר רבי ינאי בוודאי לא שכח מלהתפלל וכן נמי יש לומר על קושית הצל"ח בוודאי ר' ינאי לא טעה להתפלל הפלת חול בשבת דישכח לגמרי דהיום שבת זכירת יום השבת לקדשו כתוס':

ובאלה היה נראה לענ"ד לתרץ קושית מהרש"א שהקשה אמאי לא השיב פה רב זירא כסברתו לקמן האמר ר' אליעזר לעולם ימוד אדם את עצמו אם יוכל לכוין ואם לאו אל יתפלל אז אינו רשאי להתפלל ולהנ"ל נראה דלא יוכל להשיב כן דאם ככה הוא באינו יוכל לכוין דלא רשאי להתפלל כלל אם כן עדיין הקושיא כאשר הקשתי דילמא לא התפלל מעריב ולכן צריך שתי פעמים שחרית להתפלל וא"ת דר' ינאי בוודאי לא שכח מלהתפלל לגמרי הא יוכל להיו' דאתמול בלילה לא הי' יוכל לכוין לבו ואז אינו רשאי להתפלל ולזה אסיק אדעתא דילמא לא יוכל לכוין כאשר הקשה לו ובה"ג כיון דלא התפלל תפל' מעריב אז צריך בשחרי' להתפלל שתי פעמי' ובוודאי ר' ינאי לא שכח מלהתפלל מעריב אלא דאז לא הי' יוכל לכוין לבו וממ"נ הקושי' פה אם בלא יוכל לכוין יוכל להתפלל מיד א"כ קשה דילמא לא כיון בראשונה ואי בלא יוכל להתפלל לא רשאי להתפלל קשה דילמא לא התפלל מעריב ובלילה איירי שלא היה יוכל לכוין ועכשיו יוכל לכוין ולכן מתפלל שתים גם התשלומין לתפלת מעריב ודוק. ואפשר יש לומר הפי' כן בקושית הגמרא ודילמא מעיקרא לא כיון דעתו ולא התפלל מעריב ולבסוף כיון דעתו היינו עכשיו ומתפלל לתשלומין:

אך לפ"ז קשה לקמן על דברי רבי חייא כיון דהוא דינו של רבי אלעזר ואם לאו אל יתפלל א"כ קשה מדוע לא קאמרי ליה דילמא לא הי' מתפלל מעריב לכן מתפלל שחרית שתי פעמים וא"ת דר' ינאי ע"כ לא שכח מעריב אבל קשה דילמא לא היה יכול לכוין בלילה, אבל יש לומר באמת היה יוכל להקשות כן אלא דהי' לו דבר קודם להקשות דהא ר"ח יהיה שאל תחילה דילמא לא מזכיר ר"ח והיה משער דלכן התפלל שתי פעמים וכאשר באמת היה שהשיב לו כן לכן התפלל שתי פעמים. או דיש לומר דוודאי הוה ידע לר"ז דהתפלל תפלה מעריב וזה לחומר המילת' וצ"ע:

ולכאורה יש נמי להקשות לפי דברי ר"י לעיל הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו ובפרט בחידוש בה דבר יוכל לחזור ולהתפלל דילמא איירי פה דחידוש בה דבר והתפלל שני פעמים בשלמא לעיל על ר' ינאי דצלי והדר צלי זה איירי בשבת ובשבת מוכח דלא יוכל להתפלל תפלת נדבה כי אין מביאן עולות נדבה בשבת אבל פה קשה, אבל גם כן לתרץ כהנ"ל דהוא רק שאל לו תחילה על ר"ח כי כך נטה לפניו כי משום זה חוזר תפלתו וכאשר באמת כן ודוק:

תוס' ד"ה והתניא טעה ולא הזכיר של ר"ח וכו' ל"ג בערבית דהא אמר בסמוך טעה ולא הזכיר של ר"ח אין מחזירן משום דאין מקדשין החודש בלילה יעיין ולענ"ד נראה דעדיין צדקו בריי' לגרוס כן דאמרי' לקמן בתוס' מ"מ דווקא בלילה הראשונה אין מחזירן איתו לפי דאין מקדשין החודש בלילה אבל בלילה שני' מחזירן אותו שכבר מקודש מיום שלפניו, ולהנ"ל שפיר יוכל לומר ולאיירי פה בליל שני ונכון, ולפ"ז י"ל בהא תליא זה הי"א דסברו בליל שני מחזירן משום מקדשין החודש דגרסינן ככה בהך ברייתא גרסינן נמי ערבית אלא דהא עדיין לא נ"מ לדינא אם ככה בברייתא בין כך ובין כך אין אין מחזירן אותו מסתברא מילתא דרב בחודש מלא עיין, מהרש"א שתמה על הב"י דקאמר גם בליל שני אין מחזירן אותו וז"ל דהא דקאמר תלמודא מה לי מלא מה לי חסר היינו בליל הראשונה אבל ליל שני במלא מחזירן וב"י לפום חורפא לא עיין יפה בזה הסוגיא יעיין, והן הן דברי מג"א סי' ר"ח ועיין פרמ"ג סי' ק"ח באשל אברהם ס"ק י"ב שכתב ומ"ש על הב"י וכו' ד"ה לפי שאין מקדשין סתמא ונראה לחלק דלישנ' דלא שנא משמע דאין לחלק בין חסר למלא ורק אם אית' הא יש לחלק בליל שני:

וכוונת הפרי מגדים דאם אית' בליל שני מחזירן א"כ בחודש מלא דאיכא ב' ימים ר"ח שפיר יש לחלק ולומר לפי סברת רב דשם בליל שני מחזירן ורב דלא מחלק כלל ונקט סתם אין מקדשין החודש בלילה משמע בין מלא בין חסר אין חילוק כלל בין ליל ראשון לליל שני כך הבנת פרי מגדים, אבל מאוד קיצר בלשונו הטהור ועדיין צריך הבנ' בשלמא הגמרא שפיר טעמא קאמר מכדי רב טעמא קאמרי ולטעמך ולטעם הנ"ל ע"כ בחסר אין מחזירן אבל בליל שני ע"כ מחזירן אותו משום טעמא דרב הוא שאין מקדשין החודש בלילה ע"כ בליל שני שכבר מקודש שפיר דמחזירן ושפיר יש לחלק אלא דעדיין קשה לי על הגמרא האיך רוצה לומר מסתבר טעמ' דרב במלא וכוונתו משום דיוכל לאמרי למחר בלילה א"כ מדוע נקט רב דווקא על ליל' הראשון הו"ל למנקט דינו ביום ר"ח עצמו ביום ראשון של ר"ח אין מחזירן בחודש מלא משום דיוכל לאמרו למחר בר"ח ולמה נקט רב בלשונו ערבית אלא ע"כ טעמא דרב הוא משום שאין מקדשין החודש בליל' ואפשר לומר דכוונת תרווייהו טעמא בעי לפי שאין מקדשין החודש בליל' וגם זה הטעם משום דיוכל לאומרו בלילה למחר אבל בטעם אחד לחוד מחזירן וא"כ ביום איכא רק טעם א' ולפ"ז יש לומר מה שתשיב לו מכדי רב טעמא קאמר דילמא באמת זה הטעם נקט אבל סמך נמי על אידך טעם דיוכל לאומרה מחר ורב איירי רק בחודש מלא אבל גם זה לית' גם במלא א"כ לא איירי בכל גוונא דלטעמא דרב לפי שאין מקדשין החודש וגם בצירף טעם האידך א"כ במלא בליל שני של ר"ח ע"כ מחזירן אותו א"כ דשייך דאין מקדשין החודש בלילה לפי השיטות דשייך מ"מ אידך טעם לית' דיוכל לאמר' למחר והו"ל לרב לחלק ולומר בליל שני מחזירן אלא לא שנא דייקא מדלא מחלק ע"כ רק טעם א' קאמר מה שנקט להדיא ואין חילוק בין ליל א' לליל ב' וכן אין חילוק בין חסר למלא ורק כוונת הב"י דע"כ אין חילוק וזה כוונת הגמרא בתרוצו ודוק חזור בה והפוך בה:

סליק פרק הרביעי, בעזרת האל המושיע, אתה ד' תרום קרני וראשי, ג בפרק החמישי:

השמטה מפרק רביעי בתוס' יצחק תיקן נשמט מלהדפיס עיין תו"י יומא דף כ"ח ע"ב בד"ה צלותא דאברהם וא"ת הא אמרינן בת"ה יצחק תיקן ומתרץ ויש לומר לאחר שתיקן יצחק הי' אומרה גם אברהם כך פירש ר"ת א"נ אומר ר' מ"ם היה אומרה תחילה אברהם אלא שלא עשו כלל לכל בני ביתו עד שתקנה יצחק דאפילו עירב תבשילן היה קיים עיין ולדדי כאשר ביארתי כוונת התוס' בברכות במילת היינו משום שתקנו יצחק גם אברהם אומרה מתחילה ככוונת תוס' ישנים רק שביארתי ביותר:

וידידי תלמיד חכם יקר הרב הגאון כבוד מו"ה דוד פראנקפארטער נ"י רב ומגיד בבית המדרש הנחמד אשר שם בראש גבר חכם בעת הגביר הצדיק המפורסים בצדקתו ורב טובא המופלג בתורה כבוד מו"ה גדליהו בעער נ"י בק"ק האלישויא כתב לי הרב הנ"ל במכתב ידידות לפרש דברי התוס' ויסודו על התוספו' ישנים והסביר בטוב טעם התו"י שקיים אברהם גם כן אומרה רק דלא עשו כלל לכל בני ביתו וע"ז כ' לי הרב הגאון הנ"ל דזה כוונת התוס' בברכות שאצל אברהם שפיר נקט צלי צלותא דאברהם שייך משום שהוא רק צלי אבל לא תיקן כי הוא לא ציוה לבניו כלל אבל יצחק תיקן וציוה לבניו אחריו משו"ה לא אמר הגמרא לשון צלותא דיצחק רק תיקן ונקראת על שמו, וזה שתירץ התוס' בלשונו הצח היינו אחר שתקנה יצחק דהיינו מאחר שתיקן יצחק לזרעו אחריו ולא הוא בלבד מתפלל מנחה כמו אברהם שצלי צלותא דאברהם ולא תיקן ואולי זה כיון רש"י ז"ל על צלי צלותא דאברהם מפרש רש"י תפלת בערב שהוא שלו אשלו' דייקא משום שרק הוא מתפלל ולא זית לזרעו אחריו עד שבא יצחק וזירז וציוה לזרעו אחריו ויפה כיון חן חן לו:

פרק חמישי מתני' אין עומדין וכו' למה נקט אין עומדין להתפלל הו"ל למנקט אין מתפללין אלא מתוך כובד ראש וע"כ נראה לענ"ד כוונת המתני' רק בתפלת י"ח דשם מתפלל מעומד וכוונת מתני' יהי' לפ"ז כל היכי דמתפלל מעומד ג"כ צריך כובד ראש אבל האמת פירש המתני' דהתחלת התפלה שאדם יעמוד להתפלל יהיה מתוך כובד ראש דע"י הכנעה זו בתחילתו ממילא כל תפלתו בדרך הכנעה ואימה וע"ז הביא חסידי' הראשוני' דייקא גם המה טרם התחלת תפלתם איירי ובאמת הא דנקט לישנא דעמידה משום דעמידה זה תפלה דכבר מוכח לעיל ריש פרק אין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס וכן נקט מתני' עומדין כי עמידה ותפל' שייך להדדי:

אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו והנה מהכא משמע מילתא דפסיקת' דאין להשיב מפני הכבוד אפי' למלך והא דקתני לעיל פרק היה קורא פלוגתא דר"י ור"מ דכ"ע משיב מפני הכבוד בק"ש י"ל דווקא בק"ש אבל לא בתפלת י"ח וכן משמע להדיא מתוספות לעיל דף י"ג ע"ב בד"ה שואל מפני היראה וכו' א"כ נראה שמותר לענות קדיש וקדושה באמצע ק"ש דאין לך מפני הכבוד גדול מזה אבל באמצע י"ח אסור דמשמע לקמן בפ' אין עומדין בין גאולה לתפלה אין לענות מכ"ש בתפלה עצמה וכן משמע מתוס' בפ"ק דיומא י"ט ע"ב דברת בם ולא בתפלה פירש שאין משיבין בה מפני הכבוד, וכבר הוא בתשובת באר שבע דף צ"ב הובא בסמיכת חכמים מ"ש התוס' בפרק אין עומדין משמע בין גאולה לתפלה לא יפסיק וכל שכן בתפלה עצמה דברים הללו מגומגים מאוד ואין לסמוך עליהם משום דדייקינן ובדקינן בכולי פרקא דאין עומדין ולא אשכח רמז ורמיזא מזה וכבר תמה לעיל הסמיכת חכמים הא מוכח להדיא במתני' ריש פ' אין עומדין אפילו המלך שואל בשלומו לא יפסיק הרי דאין משיבין מפני הכבוד ודייק דמשנה איירי בין גאולה לתפלה יעיין ולענ"ד עדיין נבוך באיזה פסיקתא איירי אי בי"ח ממש או קודם התפלה דנקט אפי' המלך שואל בשלומו לא יפסיק והנראה דוודאי קאי על תפל' י"ח וזה וודאי לא שייך קודם התפלה טרם התחיל להתפלל על זה לא שייך לא יפסיק דעדיין לא התחיל אלא בהתחיל כבר להתפלל ובפסוקא דזמרה בוודאי לא שייך דלא יפסיק אי דלא שייך מפני הכבוד אם גם בק"ש רשאי אע"כ דאיירי רק מתפלת י"ח וזה לא שייך בהתחל' המתני' דאין עומדין דשם איירי רק מהתחל' התפל' ולולא דהייתי אומר דכוונ' המתני' אין עומדין להתפלל היינו בתפלה שצריך עמידה וזה תפלת י"ח אבל דחוק מאוד לפרש כן הרי הביא ראיה ועלה הביא חסידים הראשונים והמה ע"כ איירי קודם כל התפלה ממש וצ"ע כל אלה ורוחב לבב ירחיב: ל"א גמרא א"ר משום ריב"ל אסור למלאות שחוק פיו בעולם הזה שנאמר יעיין ברבינו יונה י"מ שטעם בדבר מפני חרבן בית המקדש ואין זה נכון דא"כ לא היה לו לומר בעולם הזה אלא משחרב בית המקדש אלא אפי' בזמן שבהמ"ק אסור למלאו' שחוק פיו בעוה"ז ולענ"ד נראה לזה מרמז הלל כן עשה הלל בזמן שבית המקדש היה קיים היה כורך מצה ומרור ואוכל ביחד לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו, ונראה לי הפירש כמוכח פה בכל עצב יהיה מותר דאינו יפה לאדם להיות בשמח' תמיד כ"א מתערב שמחתו במעט מרורים כדי שלא יגבי' לבו כמוכח ברבינו יונה על כל עצב יהיה מותר, והנה מצה רמז לחירות ושמחה ומרור הוא להמרירו' שמררו אותנו והנה תמיד צריך האדם להתערב תוך החדו' איזה מרירות ולהזכיר בעיצבון ואז אל יזיק אותו השמחה ולא רק בשאין בית המקדש קיים אף בזמן שבית המקדש קיים אסור למלאות שחוק פיו וזה שמרמז בזמן שבית המקדש קיים אף גם בעת הזה היה כורך מצה ומרור ואוכל ביחד דייקא תמיד צריך להיות בהדי השמחה כריכות מרור כרבינו יונה הנ"ל אף בזמן שבית המקדש היה קיים, וזה הפירש אסור לאדם למלאות שחוק פיו דייקא להיות מלא בשחוק אלא צריך להתערב קצת תיג' ואז צדקו יחדיו, ובחדושי אגדה לשבת הגדול הארכתי לפרש ואכלו הבשר צלי אש היינו כדרך המלכים שאכלו צלי כמבואר והוא על דרך שמחה וגדולה אך על מצות ומרורים יאכלוהו דייקא גם מרורים צריך להתערב ואז צדקו יחדיו שמחה עם קצת תוגה דלולא זה בכל עצב יהי' מותר והארכתי הרבה:

וראיתי בתשובת חתם סופר או"ח ק"ב דהמרור הוא התמכא שקורין קנין ואמר דתמכא ר"ת רמיזא ת'מיד מ'ספרי' כ'בוד א'ל עיין:

ולהנ"ל יובן היטב כי ע"י המרור לא יגביה לבינו וזכרון ב"ה הרחמים ועל ידי כן תמיד אנו מספרים כבוד אל לולא המרור לא היינו מספרים ורמה לבינו וגבה עינינו ובכן צריך המרור. ויעיין רבינו יונה שקאמר שעל כרחיך בזמן אף בית המקדש קיים כי לא היה לו לומר בעולם הזה אלא משחרב בית המקדש, ולענ"ד נראה כי דקדקתי על הגמרא שנקט אמרו עליו על ר"ל שמימיו לא מלאה שחוק פיו בעולם הזה מכי שומע מר"י רבו למה פה למנקט בעוה"ז כיון שנקט מימיו לא מלאה שחוק פיו ממילא הוא עוה"ז והנראה לענ"ד דכוונת ר' אסור למלאות שחוק פיו דווקא בענין עולם הזה אבל בענין המצו' בדבר מצו' בוודאי רשאי לשמח הרבה כמוכח ברב ברונא דלא פסק חוכא מפומא משום דמסמך גאולה לתפלה וכדומה ורק בעולם הזה בענין עולם הזה שמגיע לגוף ולא לנפש לעולם הזה ולא לעולם הבא אין לשמוח ולמלאות וזה שנקט אסור למלאות שחוק פיו בעוה"ז דייקא בענין עולם הזה ומתורץ קושית רבינו יונה מה שנקט אח"כ אמרו עליו על ר"ל שמימיו לא מילא שחיק פיו בעוה"ז דייקא מה שנוגע לעולם הזה אבל בשמחה של מצוה שמח ומילא פיו בשמחה ולאחר כתבו זאת מצאתי הפירש על הגמרא אסור למלאות שחוק פיו בעולם הזה כן פירש בעל סמיכת חכמים בתוס' ביאר וברוך שכוונתי יעיין היטב שם:

ולענ"ד יש לומר הוספה קצת לתבלין שזה היא המשך הגמרא שני מאמרים פה לשרי מר מידי וי לן דמיתני הי תורה והי מצוה, ולענ"ד הוא מרמז לו דאסור לשחוק הרבה ולהיות אך שמח וצריך לערב מרירות עם השמחה לכן הזכיר העצבון יום המית' וי לן דמיתנ' אבל הוא השיב לו כל אלה צריך להתערב בשמחה אינו של מצוה אבל בתורה ומצות בשמחה של מצוה מותר למלאות שחוק פיו מלא על כל מדותיו ובהלולא ששמחה של מצוה הוא אז לא צריך להתעכב שום מכירות, ולזה אמר הי תורה והי מצות דמגני עלן זה גופא מגין ולא יבוא קלקל משמחה כמו אנא תפלין מנחא והראה לו בשמחה של מצוה מותר למלאו' שחוק פיו וזה שהביא אח"כ דברי התנא אמר למלאות שחוק פיו בעולם הזה דווקא אבל לא בענין עולם הבא ושני מאמרים הנ"ל שייכם להדדי והבין:

ובאמת ג"כ טעמא דהני מ"ד מר בריה דרבינא ורב אשי דחזו דרבנן בדחו טובא דתברי קמייהו ואיצב' והיינו משום בכל עצב יהי' מותר ולענ"ד מאוד קשה לזה לסבור הרי המה היו שמחים בשמחה של מצוה וע"כ אפי' בשמחה של מצוה לא רשאי לבדח טוב' וטעמ' שיוכל להתיר' שעי"כ יבוא לרגילות לבדח טובא ואף שכעת הוא שמחה של מצוה עוד אם ירגיל לשמוח הרב 'ולבדחי טוב' גם אז הרגילו לא יסור גם בענין עולם הזה ומי הוא זה ואיזה הוא שיוכל לבחור מדה זו לשמוח דווקא בשמחה של מצוה וכאשר איננו מצוה אז יסתים פיו וידאוג לעשות רצון קונו וכאשר בארתי זה כמה שנים באגדה שלי בדרוש לשבת בראשית מדרש תנחומא בראשי' ברא אלקים ילמדינו רבינו הבונה בית כיצד צריך לברך יברך ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה כדי שיעש' נחת רוח ליוצרו וכן אתה מוצא שלא ניתני המועדת לישראל אלא להנא' עצמן אמר הקב"ה אתם ההניתם את עצמיכ' תהי' שונין לשנ' הבא' שנא' ושמרת את החוק' הזאת למועד' מימים ימימה שהי' שונין מימים ימימה הוי אומר כשם שאדם מברך להקב"ה כך הוא מברכו:

ובארתי המדרש הנ"ל וקודם בארם ע"כ לנכון פסוקא מגילת אסתר ותכתוב אסתר המלכה בת אבחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית וישלח ספרים אל כל היהודים וכו' לקיים את ימי פורים האלה בזמניהם כאשר קיום עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומו' וזעקתם ולדקדק צריך מה זה צריך שנית הלא כתב ישלח ספרים אל כל היהודים ומה גם מה רוצה בזה כאשר קים עליהם מרדכי כיון שכתב להם תוכן אגרת לקיים פורים למה ציוה עוד כאשר קים מרדכי ואסתר וגם מה שסיים וכאשר קיימו צומות וזעקתם זאת לא ציוה להם שנית:

אבל לפי חקירתינו פה בגמרא שמתוך הרגל שמחה של מצוה יוכל לבוא חלילה לידי מדה זו לשמוח בהוללי' תמיד גם באינו של מצוה ויהי' תמיד מלא שחוק פיו, והנה הן אמת הקב"ה ברוב רחמיו נתן לו שמחת הרבה לשמוח בשמחה של מצוה כגון שמחת מועדים טובים ושמחת אתה ואשתך וה' חפץ בשמחתינו וכל מני מעדני' ליום טוב ינעם ולריח נחוח לפני אבינו שבשמים:

והנה כמו כן ציוה מרדכי בפורי' ע"ד שיעל' המדה חייב אדם לבסימ' בפורים עד שלא ידע בין וכו' וציות מרדכי לעשות משתה ושמחה, והנה אם אנו עושין ציות חכמים לשמוח אז רק בימים האלו אשר ציוה לני ה' וחכמינו לשמוח זולת זה אין לשמוח כמוכח פה גמרא אסור לאדם למלאות שחוק פיו בעולם הזה כאשר בארתי בעניני עוה"ז אדרבה תמיד לדאוג לקנין השלמות נפשינו ולדאוג על שחטאנו ופשענו, והנה מרדכי ציוה לעשות פורים יום משתה ושמחה והיינו לאכול ולשתות ולשמוח ומתירא מרדכי כיון שבאים לידי מדה זו להתענג בתענוגים ברבורים ושלו ודגים וכל מיני מעדנים וביין ישמח הלבבות א"כ יוכלו לבוא לידי מיד' זו גם בשאר ימות השנה וישמחו כל העם כולה ומידי יום ביום חברותא לשמחה בשמחה אלא כי כן ציוה מרדכי לשמוח והיא מידה טובה א"כ בזה המיד' יחזקו גם בשאר ימות השנה לזה היה מתירא מרדכי הצדיק שירגילו במידה הזו גם שלא לצורך מצוה כדרך בעו"ה בעלי חמדות ובעלי תאות היושבים בבית חמדות לעשו' שמחות ותענוגים בתערובות שונים אשר לא לה' חונים פי אם ליצה"ר פונים:

ע"ז ציוה מרדכי בתוקף ותכתוב מרדכי וכו' השנית מיד עוד הפעם ציוה את כל תוקף האגרת של הפורים וכתב פרט בהדיא לקיים ימי פורים האלה בזמניהם דייקא בזמניהם' דווקא בימי פורים ולא ליומא אחרינא לזאת בא שנית הציוה דווקא לקיים בזמניהם ושאר ימות השנה אסור למלאות שחוק פיו כאשר קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה דייקא הנה רק בוודאי קיימו בזמניהם ולשם שמי' בהאי אופן גם אתם תשמרו הפורים לשמוח ואמר כי עוד יום א' קודם פורים צריך להתענו' ואמרתי בצחות זה בוודאי רק שומרם באותו יום כמו כן תשמרו גם פורים רק בזמנ' וזה כאשר קיים דברי צומו' וזעקתם כן תקיימו הפורי' והבין:

ובזה יובן המדרש הקב"ה נתן לנו המועדו' להנאת עצמינו לאכול ולשתות ונשמוח בשמחת החג וא"כ יש להתירא שירגילו במדה זו ויבדה חג מליבם כמו ירבעם בן נבט שבדה חג מלבו ומבואר גמרא שבת דף קי"א ע"ב פי' פניכם פירש חגיכם אמר רב המנונא אמרו אלו בני אדם שמניחם דברי תורה ועושין כל ימיהם כחגי' דייק' דמניחם ציוי הבור' שציו' דווק' במועדי' וזה עושה כל השנה כחגים לשמוח בהבל הבלים אין בהם ממש על זה אמר הקדוש ב"ה אתם הניח' את עצמיכם בתאות הגוף שהוא לשם שמים שהוא לשמו לאכול ולשתות ולשמוח ובאמת גם הגוף רצון זה התאו' חמדתו וחלילה לכם לחשוב לעשות כן כל ימות השנה תהי' שונין לשנה הבאה דייקא בכל מועד אמר הקב"ה שתהי' שונין זה המועד לשנה הבא לולא זה המועד לא ישמוחו אבל בלא מועד באלה אשר לא קבעתי אתם אל תעשו מועדות והבין: וזה ג"כ הסמיכות בבית חדש דיוכל לשמוח בזה בית ולברך ברוך שהחיינו אבל כוונתו יהיה רק כדי שיעש' נחת רוח ליוצרו בזה הבית להיות בית נכון בית ועד להחכמים בית שלמדו בו תורה והארכתי במוסר הרבה בענין הזה בדרשה ואגדה ואין כאן מקומו ורק באתי לעורר זאת למען יבינו כי גם צריך להתיר' בשמח' של מצוה לשמוח יותר מדאי למען שלא ירגילו במדה זו ולכן עשו זה החכמים דעבדו כולם לעצוב והבין:

גמרא תנינא וכו' אל יפטור אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זכריהו ואית' במדרש מה יאמר יאמר יחיד ורבים הלכה כרבים, ולענ"ד נרא' לבאר כי אם אדם הולך לדרך הוא סכנה כל הדרכים בחזקת סכנ' ובארתי מדרש רבה פ' חוקותי אם בחקותי תלכו הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותו אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני אני הולך ולבית פלוני אני הולך והי' רגלי נושאו' אותי לבית הכנסת ולבתי המדרשות הה"ד ואשיב' רגלי אל עדותיך, והנה בארתי אף כל הדרכים בחזקת סכנ' אבל מי שיקח דרכו לשם ה' לדבר מצוה אינו מסוכן ואדרבה יבורך בכל דרכיו ובזה בארתי בכל דרכיך דעהו דייקא בכל הדרכים שאתה הולך דעהו יהיה לשם ה' והוא יישר אורחותיך אז יישר הקב"ה ארחותך בלי היזק ונזק, וזה שאמר דוד חשבתי דרכי דייקא חשבתי דרכי מה שמגיע להולך בדרך והוא בחזקת סכנה ואשיבה רגלי אל עדותיך דייקא לתורה ולמצוה אני מיישר רגלי ואינו מתירא מהדרך כי הולך לדבר מצוה מגינ' ומציל':

ובזה יש לבאר עפ"י הדרוש המדרש כי מבואר גמ' פסחים דף ח' שילוחי מצוה אין נזקין ויש שאמר בהליכתן אבל לא בחזירתן אם יחזור מהמצוה בעת חזירתו מהמצוה וא"כ בשלמא אם הלך דוד לדבר מצוה אז שומר המצו' אבל האיך ילך בחזרה אבל מבואר יתורה מגינה ומצילה בין בעדנא דעסיק בין בעדנא דלא עסק ביה מגינה זה התורה שכבר עסוק בה ולזה כיון דוד בכל מקום שבא הלך לבית הכנסת ולבית המדרש לרבוץ תורה אז מגינה עליו אף בחזירתן, תה כוונת המדרש בכל יום ויום חשבתי לבית פלוני למקום פלוני אני הולך והי' רגלי נושאו' אותי לבית הכנסת ולבית המדרש אז טוב בין בהליכתן ובין בחזירתן וזה מרמז הפ' אם בחוקותי תלכו אם תלכו לדבר מצוה לא יהי' לך ניזק ונתתי גשמיכם בעתו:

והנה זה פירש הגמרא אל יפטור אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה היינו שיאמר דבר הלכה שמתוך כך זכרהו פה בדבר הלכה ולמצוה יחשב לו שדבר הלכה יזכירו ממנו וילמדו ממנו וזה יהיה השגחה פרטיות לשמרו בכל דרכיו והיזק הדרך לא יעלה בדרכו, אבל אמרתי אם התורה מגינה ומצילה אף לאחר שעסק אבל מבואר גמרא פסחים ת' ע"ב בעי מיני' הני בני באג' וכו' מהו דקדמו ומחשכי לבי' רב אמר להו עלי ועל צווארי בחזרינן מהו א"ל לא ידענו וראינו מפה אף שהולכין לבי' רב ללמוד תורה אף עפ"כ על חזירתן אמר לא ידענו משמע מרב שגם התורה לא יציל בחזירתן וא"כ עדיין אם יפטור אדם מחבירו מתוך דבר הלכה איך יציל אותו על דרכיו שילך ממנו הלא כבר למד ועבר המצוה אבל בזו אינו הלכה כרב כי מבואר גמרא שם שר' אלעזר סובר שלוחי מצוה אינו נזקין לא בהליכתן ולא בחזרתן ואמר הגמרא הוא סובר כהאי תנא דתניא איסא בן יהודא אומר וכו' שגם איסא בן יהודא סובר דאינו ניזק לא בהליכתן ולא בחזירתן וא"כ אף אם רב סובר בהליכתן אינו ניזק אבל לא בחזירתן הוא יחיד נגד תרתי ויחיד ורבים הלכה כרבים ושפיר ע"י דבר הלכה שאמר בשעת פטירתו מתוך כך שמרהו וזה כוונת המדרש ויאמר יחיד ורבים הלכה כרבים וע"כ הלכה כר"א וכאיסא בן יהודא ושפיר אף בחזרה מציל ומגין ושפיר שייך דיפטור מתוך דבר הלכה ומתוך כך יזכרהו משמי מרום בכל דרכיו בהשגחה רבה לשמרו בכל דרכיו והבין ויהי' פירושו זכרהו ה' זכרהו:

תוכן העניינים

ברוך מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה