ברוך מרדכי חלק ב· רבי מרדכי פריד
ברכות · דף כח:
גמרא מאי קבע וכו' עיין לעיל דף מ"ה שפרשתי בענין הזה על הגמרא פה: גמרא אמר מר עוקבי אפי' בשע' וכו' יהי' כל צרכיה לפניך והנראה לעיין בפי' רש"י שמפ' גלוים לפניך לרחם עליהם ואמרתי דרש"י רוצה להמתיק הדבר כי ביארתי בדרוש לראש השנה מה שאמר דוד מלפניך משפטי יצא עיניך תחזנה מישרים בוודאי אם יסיר ה' אותנו הוא אך לטובתינו להעיר אותנו לעבודת ית"ש ובוודאי צריך לקבל באהבה ויסורין של אהבה המה, אך אופן א' אשר רע ומר אם הקב"ה מסתיר פנים מאתנו ועלינו ברוגז וכל זמן שעין ה' עלינו אף בעת היסורי' ברוגז רחם תזכור, וזה מלפניך משפטי יצא שאתה תהי' עמנו בלי הסתרת פנים ואז בטוח עיניך תחזנה מישרי' ותרחם עלינו, ת"ש עמו אנכי בצרה אם גם הקב"ה בצר' אתנו ואל יסתיר מאתנו אז אחלציהו ואכבדהו, וזה שבקש דוד בתפלת ה' אל באפך תוכחינו ובחמתך אל תיסרינו רק בהסתרת פנים אל תיסר אותנו אז כל פגע וכל נגע אם יפגיע בני אם אתה עמנו אף בעת שתיסר אותנו בחסד ורחמים הוא:
וזה שאנו מתפללים בתפלה קצרה אפי' בשעה שהם עוברי' על דברי תור' ואף שתיסר אותם רק בהסתר' פנים אל תיסר אלא כל צרכיהם לפניך דייקא כל מה שצריך להם אף היסורין אם צריכן להם רק לפניך ית' ואז בטוח תרחם עליהם, וזה כוונת רש"י יהיה כל דבריהם גלוים לפניך והכוונה שאתה עמנו גם בעת שעוברין ועת יסורין מגיע לנו דייקא הכוונה אבל כיון שהיא לפניך ממילא אתה מרחם, וזה שפירש"י לרחם עליהם לכן יהי' לפניך לרחם עליהם בזה שהם לפניך ממילא אתה מרחם ותשוב תרחמינו ותכבוש עונותינו לטוב לנו כל הימים:
ת"ר המהלך בדרך במקום גדודי חיות וכו' רבי יהושע אומר שמע שועת עמך ישראל וכו' והקשה הצל"ח הלא ר"י במתניתן מפרש תפלה אחרת במקום סכנה, והנראה לענ"ד פת לא איירי במקום תפלה אלא סתם איירי אף אי כבר הי' מתפלל בביתו תפלה הראוי ואז הולך למקום סכנ' גדודי חיו' וכו' יתפלל תפלה הנ"ל להציל ה' אותו מיד סכנה וראינו מפירש רש"י על תפלת ר' אליעזר שאמר ותן נחת רוח ליראתך מפרש רש"י נחת רוח שלא יתערבב רוחם ע"י הבריות כגון ע"י חיות ולסטים אלמא שתפלה היה רק עבור סכנה הזה ולא איירי כלל מלקצר תפלת הדרך ומתני' איירי שלא תתפלל עוד ומתפלל תחת תפלה קצרה והא ראי' דר"א במתני' לא מחולק כלל ולא הביא מה שתוב' פת תפלתו אלא מתני' עבור הסכנה:
רש"י ד"ה לישתתף נפשו אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים שמתוך כך תפלתו נשמעת, ולענ"ד נראה הפי' וכוונה כמוכח בגמ' המתפלל עליו ועל חבירו הוא יענה תחלה וע"כ אם אנחנו מתפללים תפלתינו בלשון רבים שגם על חבירו אז תפלתו ביותר נשמעת וזה כוונת רש"י אם מתפלל בלשון רבינו שמתוך כך תפלתו נשמעת דייקא הוא נשמע והוא יענה תחלה: ובזה הענין בארתי בדרוש לר"ה גמרא ר"ה דף י"ח ר' מאיר אומר שנים שעלו למנות וחולינן שווין וכו' זה ירד וזה לא ירד זה ניצל וזה לא ניצל מפני שזה התפלל ונענ' וזה התפלל ולא נענה מפני מה זה נענ' וזה לא נענה זה המתפלל תפל' שלימ' נענ' וזה לא התפלל תפלה שלימה לא נענה ומפרש רש"י בכוונה:
ולענ"ד נראה להנ"ל יובן ככה אם שנים צריכים לדבר אחד אזי צריך להיות תפלת השנים כל אחד יתפלל עליו ועל חבירו כך הוא תפארת ותועל' התפלה גם להתפלל על חבירו ואז ממילא הוא נענה תחלה וגם חבירו ככה יעשה וגם הוא נענה וזה מבואר גמרא הנ"ל שנים שעלו למטה ותולינן שווין וכו' וכו' אחד ניצל ואחד לא ניצל היינו מפני שזה מתפלל תפל' שלימה היינו עליו ועל חבירו והיה שלימה תפלתו אז הוא יענה תחלה ונענה וזה לא התפלל תפלה שלימה דהיינו רק הוא מתפלל חצי תפלת עליו ולא על חבירו כי גם חבירו צריך לאותו דבר והוא לא תתפלל עליו ורק על עצמו לכן לא הי' תפלתו שלימ' ולא' נענ' ודוק:
ובזה בארתי מה שאמר דוד קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ואיתא במדרש אימת לכל אשר יקראוהו יכול לכל אלא לכל אשר יקראוהו באמת:
ולהנ"ל ככה יבין כי באמת יבואר כל המתפלל עליו ועל חבירו הוא יענה תחלה והנה יוכל להיות מיד בכוונתו יתפלל עליו ועל חבירו למען זה כדי שהוא יענה תחלה כי יודע אם יתפלל בעד. חבירו נמי כדי שהוא יענה תחל' זה אינו רצוי בה"ג ג אם בכוונתו לכן יתפלל בעד חבירו כדי שהוא יענה תחל' אז כוונתו בשקרו כי לא מכוין כלל בעד חבירו ורק רוצה להושיע נפשו בוחן לבבות יודע מחשבות יודע כוונתו רמיה, אך למי מהני למי שמתפלל באמת ובלב שלם על חבירו וזה כוונת הפסוק קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו מי שהוא קורא ומתפלל לכל בעל הכוללת עליו ועל חבירו לזה ה' קרוב, אבל דייקא באמת למי שכוונתו באמת לא שמתפלל בעד חבירו ברורה למען להושיע נפשי תחלה אלא מי שמתפלל באמת על חבירו וזה שרמז המדרש יכול לכל ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת דייקא לא לכל מי שמתפלל עליו ועל חבירו קרוב ה' אלא מי שקראוהו באמת ובלב שלם על חבירו וזה שרוצ' המדרש לרמז:
ואפשר להמתיק פירש רש"י תפלה שלימה נתכוין והיינו נתכוין בלב שלם להתפלל גם על חבירו ולא רק עבור כדי שהוא יענה אבל זה לחדודי ופי' רש"י כפשוטו בכוונה צריך להתפלל:
והנה באלה נראה פה דברי אביי להמתיק לעולם ישתתף אינש בהדי צבור' היינו באמת ובלבב שלם ישתתף בהדי צבורא ויתפלל נמי על הכוללת על חבירו ותפלה יהי' על רבים ואז תפלתו נשמעת:
בעהי"ת שהנני אלקים סוגי' דתפלת הדרך ומברכתך ה' עמך מבורך: אימת מצלי אמר רבי יעקב בשעה שמהלך בדרך והנה מלשון הגמרא משמע משעה שמהלך שכבר הלך מביתו ובשעת הליכתו מתפלל מיד אבל מגמ' לעיל לא משמע כן ר' יעקב משמי' דרב חסדא אמר לעיל מאי המלך בקונך וצא זו תפלת הדרך ושם איירי המלך בקונך ולא תחלה טרם הולך מביתו אז צריך להתפלל ואז וצא וכפי' רש"י טול רשות וכן משמע להדיא וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא דייקא תחלת המלך אז וצא ופה משמע מר' יעקב שאמר משע' שמהלך משמע שכבר הלך מביתו לדרכו אז מתפלל והיא ראי' דאמר שנתפלל עד פרסה ועי' רש"י אבל לאחר שהלך פרסה לא אבל כל זמן הליכתו עד פרסה מתפלל הא לפי הגמרא לעיל משמע שצריך תחלה להתפלל טרם הלוך כלל ויהי' ר' יעקב סותר עצמו:
ולפי דברי הצל"ח מאוד נעלה כי הצל"ח הוב' בשם השל"ה מילת המלך בקונך משמע עצה טובה ונטילת רשות, ולכאורה תמוה איך ידע אם נתנו לו רשות ונראה שהיא על דרך דברי ראב"ד אם שגורה תפלתו בפי הרי זה מקובל הכי נמי אם יראה שתפל' הדרך שגורה בפיו יצא ואם לאו אל יצא ואמר הצל"ח להוסיף על הסברא והוא כי וודאי לאו כל אדם זיכה למה שזיכה רחב"ד שישגיחו מן השמים להודיע תיכף אם נתקבלו תפלתו ולשאר אינשי אין שגירת התפלה סימן לא לטובה ולא לרעה, והנה לרב חב"ד וחבירו טוב היא להם שלא לשתתף התפלה בלשון רבים כי אז אין השגורה ראיה שנתקבל על אותו היחיד ולא ההיפך ראי' לרעה על אותו איש כי אולי הסימן הטוב או הפכו הוא על אחרים שכלל בקשתו ולכן ר"י שאמר לו אליהו המלך א"כ בשרו שהוא חשוב בשמים להודיע עצה נכונה ע"י תפלתו כמו רחב"ד ועל אדם כזה שפיר פירש הגמרא לשון יחיד אבל אביי על רובא דעלמא קאי ורובא דעלמא לאו כרחב"ד המה ולהם אדרבה טוב לשתתף גם ציבורא שיעלה זכות הרבים עכ"ל:
ג"כ שפיר לפי אליהו דהזהר לר"י דהמלך בקונך וצא הי' כוונתו התיעץ אם תפלתו מקובל או לא ואם אינו מקובל אל יצא לכן שפיר טרם הלך מביתו לצאת לדרך צריך להתפלל כאלה להתיעץ אם ילך או לא וזה צריך קודם הליכו אבל פה דאביי קאמר לשתתף אינש בהא צבורי ע"כ בהם אין זה סימן דלכן מתפלל בלשון רבים כי רובא דעלמא לא שייך סימן. והנה לאחר זה שפיר מקשה הגמרא עד כמה אימת מצלי ושפיר אמר אז משעה שמהלך בדרך להראות לנו דפה לא הטעם הוא משום המלך בקונך כי לא שייך המלך בכל אדם כצל"ח הנ"ל ויתפלל לאחר שהלך מביתו ודוק היטב:
ולפי דברי הצליח הזה מתורץ נמי מה שהקשה הצל"ח מ"ש מתפלה קצרה של מקום חיות ולסטים או סכנה דתיקנו בלשון רבים ופה תיקנו בתפלת הדרך תחלה בלשון יחיד, ולענ"ד שפיר נעלה כי תפלת הדרך תחילה הי' סוברי' דה"ט משום המלך בקונך יצא וכיצד הוא המלך ע"כ בביאור השל"ה והצל"ח אם שגור' תפלתו בפי אז ידע שיצא ואם לאו אל יצא ואם כן אם ע"כ מה"ט הוא ע"כ רק להתפלל בלשון יחיד כי אם יתפלל בלשון רבים אז לא ידע בהשגורה ראיה אם עליו או על חבירו וכמבואר בצל"ח לכן מפרש תחלה לשון יחיד ואז שפיר שייך המלך בקונך דעלה קאי גמרא אבל אביי אמר ביותר טוב לשתתף אינש בהדי צבורא או כדברי צל"ח בתר רובא דעלמא אזלינן ורובא דעלמ' לא כרחב"ד או דיש לומר טוב להתפלל בתפלתו לשון רבי' אבל לעיל שכבר הוא במקום סכנה ויתפלל שם בוודאי יתפלל בלשון רבים ודוק היטב:
גמרא אבוה דשמואל וכו' השכים לצאת לדרך מביאן לו שופר ולכשיגע זמן ק"ש קוראו וכו' עיין בצל"ח שהקשה מדוע לא נקט ברישא הדין לענין תפלה הו"ל למנקט השכם לצאת לדרך מתפלל ומביאן לו שופר וכו' וע"כ משמע שממתין בתפלתו עד אחר ק"ש ולפ"ז הי' לו לסיים וכשיגיע זמן ק"ש קורא ומתפלל ועוד היא גופא קשיא למה לא ישכים גם לתפלתו כיון דלת"ק תפלה מעומד עדיף עכ"ל ועיין ולענ"ד נראה כי דין חדש לפנינו להסתפק דמוכח מדעת ת"ק תפלה מעומד עדיף מלהסמיך גאולה לתפלה אבל עינתי אם יוכל להתפלל הבנינו כי מבואר תוס' תפלת הבנינו מעומד משום דהבנינו תפלה קצרה ואין ביטול דרך וא"כ ביותר טוב להתפלל מעומד וגם להסמיך גאולה לתפלה וביותר להסמיך על הדרך להתפלל הבנינו מלאשר השכים להתפלל בביתו ולא למסמך גאולה לתפלה ואבנינו מתפלל אפי' שלא במקום סכנה כמוכח תוס' לעיל ואפשר לומר כוונת הברייתא פה דלא נקט כלל מתפל' בה"ג אין מתפלל קודם אלא ימתין עד זמן ק"ש וקורא קיש ומתפלל הבנינו:
משא"כ בסיפא דנקט לישב בקרון או בספינה שם מפרש רש"י ובעותא דמיא וא"כ אפי' הבנינו מעומד לא יתפלל לכן ביותר טוב להתפלל טרם הליכו מביתו ותפלה מעומד עדיף מסמיכת גאולה לתפלה לכן בסיפא נקט ומתפלל תחלה משא"כ ברישא אפשר דסמיך להתפלל או תפל' הבנינו ולכן לא נקט נמי וקורא ק"ש ומתפלל כי באמת תפלה שלימ' לא התפלל אלא הבנינו וגם תפלת הבנינו לא יוכל למנקט דיתפלל דקאי נמי על שופר דאיירי בי"ט בלאו הכי איכא רק שבע דיו"ט וזה יוכל להתפלל וא"כ כיון דאינו מילתא פסיקת' לא נקט ומתורץ קושית הרשב"א הא הכא ביו"ט איירי ביו"ט יוכל להתפלל ולהנ"ל מתורץ באמת מתפלל אח"כ אלא דלא נקט משום בחול הבנינו הו"א תפל' מתפלל אלא דנרא' דחוק לפרש כן בברייתא דלא מפרש מתפלת הבנינו מידי הו"ל להביא ואף גם תפלת הבנינו בימות הגשמים לא שייך בשעה שמזכיר השאל' וא"כ בזמן הגשמי' בעת הזה איכא שאלה וא"כ לא שייך הבנינו אבל לענין לולב שייך חזור בה. ואבוה דשמואל יוכל נמי לאיירי בהשכים לדרך בקרון או בספינה בה"ג אפילו תפלת הבנינו לא מתפלל מעומד וכל אלה צריך עיון:
אך לאחר העיון עמדתי לראות מדברי רשב"א דאמר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל כדי שיסמיך גאולה וכו' מה זה בין כך ובין כך היכא קאי אלא ע"כ דהיא נמי ארישא בין ברישא ובין בסיפא קורא ק"ש ומתפלל משמע דת"ק ברישא נמי מודה במהלך בדרך ברישא דקורא ק"ש ומתפלל אח"כ, וא"כ לכאורה קשה מאי ראיה הביא פה מהך דישב בקרון או בספינ' לאבו' דשמואל בקרון ה"ט משום בעותא דמי' משא"כ במהלך בדרך בלא קרון וספינה בה"ג מתפלל אח"כ וכאבוה דשמואל רק נקט כי הוה בעי למיסק לאורח משמע אף בלא קרון ובלא ספינה דחזינ' ע"כ מבריי' הנ"ל דווקא השכים לישב בקרון שם נקט דיתפלל קודם ומאוד צ"ע, ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי אמר להו לא חזינ' לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי והוב' התוס' ר"ת פסק כאבו דשמואל ולוי ומיהו מדקאמר רב אשי לא חזינא לרבנן קשישא מנאי דעבד הכי משמע דאין הלכ' כמותו ולענ"ד נראה דלכאורה קשה מפני מה לא השיב רב אשי בפשיטות דאמר לו ולעביד מר כאבו' דשמואל ולוי להתפלל קודם היום או מתחילת עמוד השחר הא יוכל להשיב כל אלה בימי חול שפיר קאמרו אבוה דשמואל להתפלל הכי אבל הוא איירי בשבת דרגלא ובשבת מצוה לאחר בתפלת שחרית ולא להקדים כמוכח סי' רפ"א עיין ועיין במגן אברהם שם וא"כ שפיר דלא עבדו כאבוה דשמואל בשבת ואפשר לומר זה שתירץ לא חזינא רבנן קשושי מנאי דעבדו הכי וכוונתי כיום השבת דעבדו הכי להתפלל בשבת בהקדם הזה כי בשבת צריך לאחר, ולפ"ז עדיין יוכל לקיים ההלכה כאבוה דשמואל בחול והווה רק על שבת אמרו ולא דחלקו על אבוה דשמואל אלא דזאת קשה קצת להבין בלשון דוק וחזור בה:
בעהי"ת חידושי סוגי' תפלת המוספין בחבר עיר, תורת ה' לנו יאיר: