אור ברסלב
ברוך מרדכי חלק ב ברכות › דף כח.

ברוך מרדכי חלק ב· רבי מרדכי פריד

ברכות · דף כח.

דף כז:

מתני' ר' נחוניא בן הקנה היה מתפלל וכו' ומאוד תמהתי למה פסק בין הדביקים הוה ליה כסדרן לפרש עניני תפלה תפלת שחרית ומוספין כגון זה המתני' ר"ג אומר בכל יום ויום מתפלל אדם שמונ' עשרה וזה שייך להדדי ואז המתני' אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר ולאחר כל אלה הו"ל לסדר מתני' רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש דזה לא שייך כלל להפלות הקבועים וצ"ע:

חידושי בעהי"ת סוגי' דתפלת י"ח והבינינו שמך בנו נקרא ואל תניחנו, ובתורתך האיר עינינו:

חוץ מימות הגשמים וכו' עיין בצל"ח שהובא קושיא בשם אחד מן התלמידים א"כ לעיל דף ט"ז ע"א דרמי אהדדי ברייתא דתני' מתפללי י"ח והתני' מעין י"ח למא לא משני כאן בימות החמה וכאן בימות הגשמים וכולהו אליבא דר"ג ופועלי' הקילו בימות החמה אבל לא בימות הגשמים מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים ותירץ הצל"ח ז"ל ונראה דלפועלי' גם בימות הגשמים היה להקל לכלול בשומע תפלה דפועלים אפילו לכתחילה לא גרוע משאר כל אדם בטעה דמשני טועה שאני, ולענ"ד עדיין הקושיא במקומה על גמרא דלעיל דמשני הא ר"ג הא רבי יהושע דקתני מעין י"ח אתיא כר' יהושע והקשה הגמרא מאי אריא פועל א"כ כל אדם נמי על זה יש לומר בפועל אפי' בימות הגשמים מתפלל מעין י"ח דפועל הוי כטעה ויוכל לכלול בשמוע תפלה וא"כ שפיר דנקט פועל סתם דאפי' בימות הגשמים מתפלל מעין י"ח משא"כ שאר בני אדם בימות הגשמים מתפלל שמנה עשרה ולכן נקט פועלי' ול"צ לחלק בין ימות החמה לימות הגשמים והקושיא חמורה הוא וצ"ע:

והנה ראיתי בצל"ח לקמן דף ל"ב שמתרץ קושית התלמידים דזה דווקא שייך לענין תפלת הבנינו דלא יוכל לכלול כמ"ש ובימות הגשמים אבל לרב דמתפלל מעין י"ח דהיינו מעין כל ברכה וברכה וחותם בכל ברכה בה"ג בוודאי מתפלל אף בימות הגשמים ובמ"ש יעיין לקמן בצל"ח דף ל"ב ע"ב בד"ה אלא מקצר ועולה וא"כ מתורץ קושית התלמידים דלא יוכל לומר דבימות הגשמים איירי הא דקתני צריך להתפלל י"ח עדיין קשה למה י"ח הוה להתפלל מעין י"ח רק ולא תפלת הבנינו, אך גם באלה עדיין נשאר לי להקשות מאי מקשה הגמרא מאי ארי' פועל אפילו שאר כל אדם נמי דילמא איירי פה לאשמעינן דאפילו פועל בימות הגשמים מתפלל מעין י"ח והיינו אפי' תפלת הבנינו כי בפועל הקילו דלכלול בשמוע תפלה כמו בטעה וכל היינו דיוכל לקצר יקצר הפועל וצ"ע:

אך לכל דברי הצל"ח שמפרש לר' יהושע מתפללין מעין י"ח אף במ"ש וימות הגשמים וסברתו דווק' בהבנינו אין יוכל לכלול אבל אם אמרינן כרב מעין כל ברכה וברכה יוכל לכלול א"כ קשה לי גמרא יומא דף פ"ז ע"ב דקתני בברייתא אור יום הכפורים מתפלל ז' וכו' ערבית מתפלל שבע מעין שמנה עשרה ר' יוחנן משום אבותיו מתפלל שמנה עשרה שלימות מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת, ולהנ"ל קשה למה עוד להתפלל שמנה עשרה שלימות הו"ל להתפלל מעין י"ח אף שלא תפל' הבכינו אבל עכ"פ לקצר בה"ג מפני הטורח ומעין י"ח להתפלל ואז יוכל לומר הבדלה בחונן הדעת בפירש הצל"ח כי סיים כל ברכה וברכה בפני עצמו, לכן נראה לענ"ד מאוד צדקו הרשב"ם בפירושו הובא בתוס' שם יומא פ"ז ע"ב בד"ה מתפלל שבע פירש התוס' בשם רשב"ם טעמא משום דאכתי הוא בתענית חשוב כיום הכפורים להכי מתפלל שבע ולפי שכבר פנה היום וחול הוה להכי מתפלל מעין י"ח עיין ולענ"ד שפיר באלה מתורץ מה שהקשתי דלמה לר"ג משום אבותיו להתפלל שמנה עשרם שלימות הו' לי' להתפלל מעין י"ח דאז יוכל לכלול דסיים כל ברכה וברכה זה אינו דהא כל התקנה היה להתפלל שבע משום דאכתי היא בתענית חשוב כיום הכפירים להתפלל שבע ולהנ"ל אם מתפלל מעין י"ח היינו כל ברכה וברכה רק לקצר כרב עדיין מתפלל י"ח ולא הוה כתפלת יוה"כ דהוי שבע וא"כ כיון דאינו מתפלל שבע כיוה"כ כבר יוכל בשלימו' להתפלל וזה שרוצ' הרשב"ם בפירושו ודוק היטב אך לפירש רש"י קשה דמפרש משום הטורח התירו לצאת בה במוצאי יוה"כ להקל א"כ קשה לר"ג הוה עכ"פ מפני הטורח להקל ולקצר להתפלל אף לא הבנינו אבל עכ"פ מעין י"ח כמו שאמרו רב אליבא דר"י ר"ח ב"נ משום אבותיו שאמר מתפלל שמנה עשרה דייק' כוונתו מעין כל ברכה וברכה ובקיצר כהנ"ל, אבל לאחר העיון ע"כ לא יוכל לפרש כזאת כדבריו כי הוא אמר מתפלל שמנה עשרה שלימות משמע כל שמנה עשרה כדבעי ובעיוני שבאתי לדבר הזה אמרתי טוב טעם לתרץ את אשר דקדקתי פה ביומא סוגיא הנ"ל הובא התוס' פירש הרשב"ם טעמא משום דאכתי הוה בתענית, ובמסכת נדה דף ח' ע"ב גם שם הובא זה הברייתא אור יום הכפורים ושם לא הובא תוס' פירש הרשב"ם ורק פה ביומא:

ולהנ"ל נראה דכבר ביארנו דלכן פי' הרשב"ם משום דומיא דיוה"כ דא"כ קשה למה לר"ג לומר להתפלל כל י"ח הו"ל רק להתפלל מעין כל ברכה וברכה כהנ"ל ולכן אומר הרשב"ם דטעמא משום דומיא דיוה"כ דשבע יהי' וא"כ שפיר מתורץ דא"כ אם מתפלל כל י"ח אלא דיקצר ויתפלל מעין כל ברכה עדיין לא הוה שבע ומה מיתר וא"כ מתפלל מיד כל י"ח שלימות וא"כ הא תינח פה ביומא שהיבא רי"ח וכו' משום אבותיו מתפלל שמנה עשרה שלימות וע"כ ליכא למימר כאשר ביארתי באמת כוונתו על מעין י"ח רק לא כחול בלי שום קיצור וקשה כהנ"ל ושפיר צריך הרשב"ם לפרש משא"כ פה בנדה דף ח' ע"ב שם הוב' רק ר"ג משום אבותיו אומר מתפלל שמנה עשרה ולא הביא מילת שלימות וא"כ פת יש לומר כוונתו מעין י"ח אלא שהוא רק מחולק על תפלת הבנינו אבל כוונתו רק על מעין י"ח כרב אליב' דר"י וכל שמנה עשרה ויתפלל בקיצר ואם כן לא צריך פה פירש הרשב"ם ומפה לא מוכח פירש הרשב"ם כי לא קשה על ר"ג משום אבותיו ויוכל לומר גם כפירש רש"י מפני הטורח:

משא"כ פה ביומא דנקט להדיא מתפלל שמנה עשרה שלימות מילת שלימות משמע בלי קיצור כלל וזה קשה מאוד מדוע לא יקצר לכל הפחו' כרב להתפלל מעין י"ח ובה"ג יוכל להזכיר הבדל' בחונן הדעת לכן פה הובא תוס' פי' הרשב"ם שטעמא הוא משום דומיא דיוה"כ צריך להיות שבע ומפה מוכח פי' הרשב"ם ולפ"ז רק פה הובא התוס' ודוק כי נכון הוא:

הנה כבר הבאתי לעיל קושי' הצל"ח בשם התלמיד למה לא משני לעיל כאן בימות החמה כאן בימו' הגשמים בימות הגשמים גם הפועל צריך להתפלל שמנ' עשרה משום שצריך להזכיר השאלה ותירץ הצל"ח נראה דלפועלים גם בימות הגשמים הי' להקל למכללי בשמוע תפלה דפועלים אפי' לכתחילה לא גרוע מה שנאמר כל אדם בטעה דמשני טעה שאני עכת"ד, ולנ"ד אם זה הדין יהי' האמת בפועלים לכתחילה כמו בשאר אדם טעה מפני ביטול מלאכתם א"כ קשה לי תפלת מנחה לא יתפלל כלל הא יוכל להשלים במעריב כאשר שנינו טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואם כן בתפלת מעריב כבר בטלו ממלאכתם דפועל רק הוא ביום למלאכת ולא בלילה כמוכח בצל"ח ואם כן בפועל לכתחילה כמו שאר אדם בטעה א"כ לא צריך להתפלל כלל מנחה ויתפלל ערבית שתים בשלמ' שאר אדם אסור לכתחילה לעשות כן ודווקא טעה אבל בפועל דדין כטע' קשה כהנ"ל אבל יוכל לומר אף אם יוכל לפטור את עצמו אבל בזה ע"כ היפסדו כי שכר כתפלת זמנה לא קיבל א"כ ביותר טוב להתפלל הבנינו דיקבל עכ"פ שכר כתפלה בזמנה, אך עכ"פ נשאר לי להקשות על מאי דמקשה הגמרא לעיל כאשר מתרץ הא ר"ג הא רבי יהושע הא דקתני מעין י"ח רבי יהושע הוא והקשה הגמ' אי ר' יהושע מאי ארי' פועלים אפילו כל אדם נמי יש לומר להקל דהא קמ"ל דהו"א דפועל לא יתפלל כלל י"ח בגוונא כגון שהוא בתפלת מנחת דשם יוכל להשלים תפלתו במעריב ובפועל הו"א דטעה באדם אחר לפועל לכתחילה שוין וא"כ הוה כטעה וא"כ הא קמ"ל דתמיד צריך הפועל להתפלל תפלת י"ח אף בתפלת מנחה ולא אמרינן דלא יתפלל כלל כי כהנ"ל דיפסיד שכר תפלה בזמנה עכ"פ וצ"ע:

מתקיף לה מר זוטרא ונכלל מכלל הבנינו ה' אלהינו המבדיל בין קודש לחול קשי' עיין צל"ח, הנה לפסק הלכה אם אמרינן הבנינו במוצאי שבתות וי"ט וחלקו הפוסקים הרשב"א דחה דברי שמואל מהלכה מחמת קושי' מר זוטרא ונכללים מכלל הבניני וכו' וכדמסיק בסוף תחילת צלותא והוכיח מדרב ביבי דקאמר כל השנה מתפלל הבנינו חוץ מימות הגשמים וכו' וכל השנה אפי' מוצאי שבתות כמשמע וכן פסק הרי"ץ גאות אבל דעת רוב הפוסקים רבינו האי והרי"ף וכו' בשביל קושית מר זוטרא לא דחינן דברי ר"נ משמי' דשמואל מהלכה כיון דלא קאמר תיובתא רק קשיא, והנה הקשה הצל"ח על כל אחת מהדיעות הזה דע"ד הרשב"א קשה דאיהו סובר דרב ביבי פליג עלי' דשמואל ודייקינן מדאמר ר"ג כל השנה א"כ גם מ"ש ויו"ט בכלל ואני אומר ולטעמך ודייק ג"כ בדברי שמואל דאמר כל השנה חוץ ממ"ש וי"ט וא"כ גם בימות הגשמים בכלל שהרי כל השנה קאמר ואידי סבר נימא שבמ"ש לא יכלול הבדלה בהבנינו משום דאתי לטרדא באמצע צלותא או בסוף צלותא: ועל שיטת רבינו האי וכל גדולי פוסקים שסוברי' נשארו דברי שמואל קיימים ואין משגיחן בקושית מר זוטרא וגם בתחילת צלותא חיישינן לאטרודא א"כ איך מתקיף רב אשי ונימא בשמוע תפלה והלא לכאורה דבריו תמוהים וקשה הרי חיישינן לאטרודא דגם אם נימא בסוף הברכה לא גרע מתחילת הברכה והרי גם בתחילת הברכה חיישינן לאטרודא יעיין בצל"ח היטב:

ולענ"ד נראת לתרץ היטב עפ"י מה שתירץ בעל שושני' לדוד קושי' הגמ' שהקש' ונכלל בכלל הבנינו ותירץ הוא י"ל דאע"ג דרבנן פליגי עלי' דר"א ולית להו אומרה ברכה בפני עצמו מ"מ מודה מיהו דאית ליה להבדיל מקמי דיתחיל צרכיו לשאול על צרכיו כלל דנראה דה"ט דר"ע דאמר ברכה דהוי בפני עלמ' דסובר דצריך לחלק כבוד להבדלה ולאומרה קודם שאלת צרכיו ומ"מ אף ע"ג דרבנן פליגי עלייהו היינו טעמא דסברי שבע תיקן תמניא לא תיקן ומיהו בהך סברי דבעינן לאקדומי לא פליגי והלכך בשלמא כי מצלי י"ח משכחת לה דאע"ג דמתחיל ואומר אתה חונן לאדם ומלמד לאנוש בינה אין זו שאלה אלא סיפר שבחו והלכך שפיר מתחיל וסמוך לו הבדל' אתה חונן וכו' ולבתר הכי מתחיל שאל' וחנינו מאתך אבל בהבדלה לא משכחת לה בהתחיל תיבה ראשונה דהיינו הבנינו כבר התחיל לשאול צרכיו ותו לא מצי להקדים הבדלה הלכך לא אפשר וכ"ת דמוצאי שבת ישנה ההתחלה הא וודאי פשיטא דאתי לאטרודא יעיין היטב כנ"ל, ולפ"ז יש לי לומר רב ביבי בר אביי דסובר כל השנה כולה מתפלל הבנינו ומשמע אף במוצאי שבת ע"כ סובר במוצאי שבת באמת מתפלל שבנינו וא"ת הא להקדים הבדלה קודם שאלת צרכיו כמוכח פה לבעל שושנים לדוד יש לומר הוא סובר באמת במוצאי שבת ישנה ההתחלו' יתחיל ה' אלהינו המבדיל בין קודש לחול והבנינו לדעת דרבנן, ואי פשיטא דאתי לאטרודא הוא סובר כיון דאתי בתחילת צלותא לא אתיא לאטרודא וכוונתו אפי' אם משנה ההתחל' נמי לא אתי לאטרוד' כיון בתחילת צלותא יוכל לאדם לכוין לדעתו ונכון וזה יש לפרש בכוונת הגמרא א"ה הבדלה בחונן הדעת נמי ומתרץ בתחילת צלותא לא אתי לאטרודא: ולפ"ז יש לי לומר דשמואל דסובר כל ימות השנה חוץ משבת ויום טוב דלא מתפלל הוא סובר כתירץ שושנים לדוד דלא יוכל לכלול בכלל הבנינו דא"כ הוי מקדים צרכיו לשאול קודם הבדלה וזה אינו נכון וא"ת דישנה במוצאי שבת ההתחלה בה"ג סובר דלא כרב ביבי וסובר כיון דצריך לשנות הנוסחא בזה וודאי אתי לאטרודא אפי' בהתחילה נמי וזה סברתו:

אבל באמת אם לא משני הנוסחא ההתחלה אפילו באמצע תפלה לא חייש לאטרודא ונכון ולפ"ז מתורץ קושית הצל"ח לשמואל ע"כ הסברא במוצאי שבת דלא יכלול משום דאתי לאטרודא אפי' בהתחלה וא"כ בימות הגשמים אין יאמר הבנינו הא אתי לאטרודי שם שפיר בימות הגשמים דלא צריך לשנות ההתחלה והנוסח' אלא דאמר ותן טל ומטר בנתיים בה"ג שמואל לא חייש דילמא אתי לאטרודא כמו שאינו חוששין בכל השנה בכל הברכות דאמרינן בנתיים לאטרוד' הוא רק חייש לאטרודא במוצאי שבת משום בה"ג צריך לשנות הנוסח' וההתחלה ולא רשאי להתחיל הבנינו אלא לומר הבנינו לאחר מבדיל בין קודש לחול בה"ג חייש שמואל דילמא אתי לאטרודא ודוק היטב, וראינו משושנים לדוד דהוא סיים בהא אם ישנה ההתחלה וודאי פשיטא דאתי לאטרודא אלימא בזה הסברא ביותר ופשיטא דאתי לטארודא ודוק היטב: וגם לשאר השיטו' שיטת רבינו האי שסוברים שנשארו דברי שמואל קיימים ולא משגיחן כקושית מר זוטרא יש לומר מה"ט לא משגיחן כי לשנות הנוסחא אף בהתחלה אתי לאטרודא אבל בלא שינוי הנוסחא לא שייך לאטרודא לא בהתחלה ולא בסוף וא"כ שפיר מתקיף רב אשי ונימא בשמוע תפלה ופה לא חיישינן לאטרודא תפלה דפה לא צריך לשנות הנוסחא ותחילת וסוף הברכה לא חיישינן לאטרודא ודוק היטב כי קצרתי:

אך מה שנראה לענ"ד עיון גדול על דברי שושנים לדוד שאמר דטעמא דר"ע הוא דאמר ברכה דא בפני עצמ' משום דסובר דצריך לחלק כבוד להבדל' ולאומר' קודם שאלת צרכיו וקאמר דרבנן מודה לסברא הזה רק דפליגי שבע תיקן תמניא לא תיקן ומיהו בהך סברא דצריך לאקדומי מודה והלכך בשלמא כי מצלי י"ח משכחת לה אע"ג דמתחיל ואומר אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה אין זו שאלה אלא מספר שבחו והלכך שפיר מתחיל וסמיך ליה הבדלה אתת חונן וכו' אבל בהבנינו לא משכחת לה דמ"מ התחיל תיבה ראשונ' דהיינו הבנינו כבר התחיל לשאול צרכיו ותו לא מצי להקדים הבדלה, ולפ"ז קשה לי אם בתפלת י"ח סברו רבנן משכחת ליה דאע"ג דמתחיל ואומר אתה חונן לאדם דעת אין זו שאלה כי אם סיפר שבחו והלכך שכח מתחיל, וא"כ לפ"ז נשאר הקושיא על רבי עקיבא מה"ט סובר בתפלת י"ח ברכה רביעי' בפני עצמה משום דצריך לחלק כבוד להבדלה ולאומרה קודם שאלת צרכיו הא כאשר אנו אומרים לאחר אתה חונן ומלמד לאנוש בינה הרי שם עוד לא משאיל צרכיו וא"כ שפיר יוכל לומר ולמה קבעו ברכה בפני עצמו דת"ט דרבנן דאומר שם וא"כ עדיין קשה מ"ט דרבי עקיבא דאומרה בפני עצמה ואמר משום דצריך לאקדומי הבדלה קודם שאל' צרכיו הלא מקדימין אנו הבדלה קודם שאלת צרכיו דאתה חונן עד מלמד לאנוש בינה רק שבח הוא ומאוד צ"ע על דבריו:

והנראה לענ"ד ליתן שושני' לשושנים לדוד ולהסביר דבריו בטוב טעם והרי באמת צריך לבאר מדוע קאמר ר"ע בהבדלה ברכה ד' בפני עצמת וגם ר"א דסובר בהודאה מהיכא תיתא דאמרה לר"ע ברכה רביעי' בפני עצמה הלא ברכה השנים ותן טל ומטר וכן הזכר' משיב הרוח וכל הזכרות דאנו מזכירן הוא בתוך התפל' ומדוע פה ברכה רביעית בפני עצמה וכן הא דאמר בהודאה ה"א כל לבב יבין כי פה הוא מאותו ענין התפלה אתה חונן ויש לנו דעת להבין בין קודש לחול ושייך לזה הענין ומדוע דווקא בהודאה והנראה לענ"ד דלכן סובר ר"ע ברכה רביעית בפני עצמה כדי משום דגם במוצאי שבת יוכל אז להתפלל הבנינו דאל"כ לא יוכל להתפלל הבנינו מפני שצריך להזכיר הבדלה בחונן הדעת ולכן תיקן ר"ע וסובר ברכת רביעית בפני עצמה כדי שאם יהי' במקום אשר לא יוכל להתפלל כל י"ח שיוכל להתפלל הבנינו ולהבדלה יאמר ברכה רביעית בפני עצמה ואין לומר דיכלול הבנינו ה' אלהינו המבדיל בין קודש לחול בזה לא שייך שיכלול כסברת שושנים לדוד זה סברת ר"ע בוודאי צריך לאקדומי טרם ששאל צרכיו ואם כן במוצאי שבת בשום אופן לא יוכל לכלול מה"ט דפה מיד שואל צרכיו וא"כ כיון דבמוצאי שבת לא יוכל לכלול אף בחול בי"ח יוכל לומר באתה חונן כי שם רק שבח הוא עד שהגיע לאנוש בינה אבל משום מוצאי שבת תיקנו ברכה רביעית בפני עצמה משום הבנינו כדי שיוכל גם אז להתפלל הבנינו ויאמר ברכה רביעית בפני עצמה כמו בכל השנה ואין לומר א"כ יתקן רק למוצאי שבת ברכ' ד' בפני עצמה בתפלת הבנינו אבל לא במוצאי שבת בתפלת י"ח אם לא יתקין בכל התפלות במוצאי שבת ורק בהבנינו שייך שפיר דאתי לאטרודא ובפרט כיון דכבר מצד תבנינו צריך לתקן ברכה רביעי' בפני עצמה ה"ה דלא פלוג עבדו ותיקנו גם בתפלת י"ח במוצאי שבת ברכ' ד' בפני עצמה ורבנן שפיר סברו כיון דפלגינן בזה עלי' רבי עקיבא דע"כ תמניא לא תיקן רק שבע וה"ה בחול בתפלת י"ח שמנה עשרה תיקן תשעה עשרה לא תיקן ממילא כיון דלא יוכל לתקן ברכה רביעית בפני עצמה לא יוכל לומר תבנינו במוצאי שבת ולא יוכל לכלול לזה מודה להסברא דצריך להקדים הבדלה קודם לשאלת צרכיו ודוק היטב:

ובהיות כן יש לי לומר ג"כ טעמא לר"א דסובר ותיקן בהודאה כדי שיוכל במוצאי שבת להתפלל הבנינו ואי משום דלא יכלול הבדלה הא יוכל לאומרה בהודאה ולכן תקנו בהודאה ונכון, משא"כ כל השנה כולו ותן טל ומטר דלא תקנו מקום אחר וכן לר"ע דלא תיקן בטל ומטר ברכה בפני עצמה משום ה"ט נמי דלא יוכל לומר אז מוצאי שבת הבנינו לזה יש לומר מ"ש שפיר המת סברו דיוכל לכלול בכלל הבינינו שאלה ותן טל ומטר פה שפיר שייך לכלול ולאטרודא חמה לא חששו לאטרודי אם לא משני הנוסחא בהתחלה רק באם משני הנוסחא בה"ג חששו לאטרוד' וא"כ שפיר בכל השנ' יוכל לכלול בהבנינו ותן טל ומטר אף בימות הגשמים ולכן שפיר דלא קבעו ברכה בפני עצמה ולא קבעו בהודאה לר"א אבל בכלל הבנינו ה' אלקינו לא יוכלל הבדלה כי צריך להקדים הבדלה קודם תפלת צרכיו לכן תיקן ר"ע ברכה בפני עצמה ולר"א בהודאה כדי שיוכל אז גם מוצאי שבת להתפלל הבנינו ודוק היטב: (תוס' ד"ה ויכלל בהבנינו והקש' התוס' והא דאמרי' בנד' ד' ח' וקשה לי מדוע מקשה התוס' מנדה דף ח' הלא ביומא דף פ"ז ג"כ איתא זה הגמרא ומדוע ציין על נדה והשמיט מס' יומא דקודם) והן באמת הובא סברא הזו במג"א סי' רצ"ד שקאמר דלכן אמרינן הבדלה בחונן הדעת מפני שאסור לתבוע צרכיו קודם הבדלה והובא בשם ירושלמי רשב"א סי' תשל"ט, ועיין בישועת יעקב ובמגן גבורים שניהם כוונתן באו בסיגנון אחד לתרץ באלה קושית התוספות שהקשה ממסכת נדה דהקשה אמאי לא מקשה גם שם ונכלול בכלל במה שהקדים בשם תלמידי הר"י דלכן אינו כולל בהבנינו דאז יהי' מחזי כאלו המבדיל היא ברכה בפני עצמה וע"כ כולל בהבנינו דהבנינו הוא כולל מילת קצרות כל הי"ח ברכות ואמר דע"כ דעת ריע דסובר ברכה רביעית בפני עצמה מפני שצריך לומר הבדלה קודם תבועת צרכיו, והנה פה מקושית הגמרא דהקשה ונכלל בכלל הבנינו ע"כ קשה איך יתפלל על דבר קידם הבדלה א"ו דהש"ס דילן סובר דלא כהירושלמי בזה, ודברי הירושלמי לדעת ר"ע אמורים ולכך שפיר קאמר הש"ס ונכלל מכלל ואי דיאמרו הבדלה ברכה רביעית בפני עצמה, זה אינו דהרי חזינן שאומר הבנינו ואינו חשש על תבועת צרכיו קודם הבדלה וע"כ דאינו ברכ' בפני עצמה רק נכלול בברכת דעת והיינו במוצאי שבת אבל ביוה"כ דשאלת צרכיו מותר א"כ אף אם אומר הבנינו אין זה ראי' להתיר משאלת צרכיו קודם הבדל' ויוכל להיות שלכך תירץ ברכה רביעי' משום דאין לתבוע צרכיו קודם הבדלה ולכך תיקן ברכת הבדלה תיכף אחר ג' ברכות ולא חילקו בין שבת ויו"ט ליוה"כ אבל הבנינו דלא שייך רק במוצאי יוה"כ וזה מותר בשאלת צרכיו ולכן יאמר הבנינו ואם כן יבוא לטעות שהבדלה היא ברכה רביעי' בפני עצמה והבנינו היא מעין הברכו' ולכן לא הקשה הש"ס שם עיין היטב כי יפה דיבר קצרתי מאוד:

אבל עדיין לענ"ד צריך עיון דלא יוכל לומר דקושי' הגמרא הוא פה ונכלול בכלל הבנינו ד דישנה ההתחלה כמו לעיל וצריך לומר באתי לאטרודי בה"ג בוודאי כל כהנ"ל ודוק היטב:

תוכן העניינים

ברוך מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה