אור ברסלב
ברוך מרדכי חלק ב ברכות › דף כז:

ברוך מרדכי חלק ב· רבי מרדכי פריד

ברכות · דף כז:

דף כו.

תוס' ד"ה והנותן שלום לחבירו וכו' ובתלמיד חבר דשרי בכל הנהו דלקמן הנה אף שאסור ליתן שלום לגברא רבה אבל תלמיד חכם שרי גם לרבו ליתן שלום והנראה בזה לפרש הגמרא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם דייקא התלמידי חכמי' המה יוכלו ליתן שלום אף לגברא רבה כי תלמיד חכם שרי וזה מרבים שלום המה יותר ניתנו שלום מאיש המונ' כי איש המוני רק נותן שלום לכיוצא בו אבל לגברא רבה לא ותלמיד חכם נותן גם לרבו ולגברא רבה והבין:

תוס' ד"ה צלי של שבת במוצאי שבת ויש לומר דהכ' מיירי שיש לו צורך מצוה לעשות במוצאי שבת כגון ללכת למול את תינוק ולפ"ז הקשתי מאי מקשה הגמרא בה"ג בוודאי אין צריך לחזור ולהתפלל תפלות מעריב כי תפלות מעריב רשות ורק תוספ' תירץ היכא דאין מצוה אחרינא אז תפלת מעריב חובה אבל אי איכ' מצוה אחרת מעריב נדחה מפניה ואם כן בה"ג ע"כ תפלת מעריב רשות כי תוספ' פה פירש דהכא מיירי שיש לו צורך מצוה לעשות במוצאי שבת וצ"ע, ועיין תוס' לעיל ריש פ' ת"ה בד"ה טעה ולא התפלל וצ"ע:

בעהי"ת אדיר נורא ואיום, חידושי בסוגי' דשל מוספין כל היום: גמרא דף נ"ח ע"א ושל מוספין כל היום א"ר יוחנן וניקרא פושע פירש רש"י המאחר כ"כ והנה בפי' רש"י לא ידענו הגבלת זמן מתי מקרי פושע ומפרש רש"י משמע שמאחרין הרבה עד סוף היום שנקט שמאחרת כל כך, והנה הפ"י מפרש לאחר ז' נקרא פושע ומתמה כיון שזמנה כל היום מדוע יהי' פושע באחר ז' ואי משום שאינו זריז אפילו לאחר שש נמי פושע יעיין:

והנראה לענ"ד באלה להביא ראיה לפי' התוס' ד"ה הלכה מתפלל של מנחה וקאמר תוס' פסיקתא לכן יש להזהר להתפלל ביוה"כ תפלת שחרית קודם שש שעות ומחצה דהיינו קודם שהגיע שעת המנח' דאל"כ צריך להתפלל תפל' מנח' קודם וכוונת התוס' דזה ע"כ אינו יפה לעשו אלא להתפלל מוספין כהלכתן ואז מנחה ואמרתי באלה נעלה דר"י לשיטתו דסובר אם הגיע זמן תפלת מנחה הלכה מתפלל של מנחה תחילה ואח"כ של מוסף וא"כ אם מאחר כל כך עד זמן המנחה אז מנחה קודם וזה הוא פושע דלא יוכל להתפלל כסדרן דאז צריך להתפלל מנחה תחלה לאחר ז' ובזה מתורץ קושית הפ"י הא לאחר שש דעדיין אינו תפלת מנחה שפיר יוכל להתפלל מוסף קודם ולא מקרי פושע אך הר"י מיאן בזה ואמר כל אלה דווקא דיתפלל קודם תפי' מנח' היינו כשאין לו עוד שהו' אבל אם היה לפניו שהות להתפלל אחר תפלת מוסף תפלת מנחה יתפלל מוסף קודם ג"כ לפי הנ"ל עדיין לאחר ז' כולי לא מקרי פושע כי בדאיכא שהות יוכל להתפלל מוסף קודם עיין ולכן נראה לענ"ד פירש רש"י מאחרת כל כך היינו דהיה מאחר עד זמן המנחה קטנה סמוך לחשיכה ובה"ג בוודאי מתפלל מנחה תחלה ונקרי פושע אבל גם זה אינו מוכח אם יש עוד שהות להתפלל מנחה אחר מוסף בוודאי לפי דעת התוס' יתפלל מוסף תחילה אף בעת מנחה קטנה אבל תמהתי על הפנ"י דנקט לאחר ז' דווקא מהיכא יצא לו לאחר ז' נקרי פושע דילמא עוד ביותר מאוחר, וצריך עיון דר"י נקט סתם ומקרי פושע ושל מוספין כל היום ולא נקט הגבלת זמן מתי מקרי פושע:

ואנכי לא הבנתי מדוע לא קאמר רב יוחנן בתפל' שחר עד חצות ונקרא פושע מי שמאחר כל כך עד חצות וכאשר פירשתי לעיל דלכן מקרי פושע שאז צריך להתפלל מנחה תחילה ניחא אבל לולי זה קשה מ"ש במוסף דמקרו פושע ומ"ש בשחרית דלא ויש לומר אפשר לפי שתפלת שחרית יש לו תשלומין עכ"פ במנחה אבל מוסף אין לו תשלומין לכן נקרא פושע ודוק:

גמרא הלכה מתפלל של מנחה תחלה וכו' הובא במג"א סוף סי' רפ"ו שאם הוא סמוך לערב יתפלל מוסף תחילה לפי שמנח' יש לה תשלומין בערבי' משא"כ מוסף אין תשלומין כלל והיינו שאין לו פנאי כי אם להתפלל תפלה אחת אז יתפלל מוסף ולא מנח':

ויש לי ספק במי ששכח להתפלל שחרית וגם מוסף ונזכר לעת ערב אשר אין פנאי להתפלל כי אם תפלה אחת ועדיין לא התפלל נמי מנחה, והנה לפי דברי המג"א בוודאי נדחה מנחה שיש לה תשלומין ויתפלל מוסף, אבל כעת אני מסופק אם יתפלל תפל' מוסף שהיא תפלת שעתה כי מוספין כל היום או יתפלל תפלת שחרית דהוי תדיר ושאינו תדיר דקודם וידחה המוסף לגמרי, והנה גם שחרית אין תשלומין כי אם כעת כי לאחר ב' תפלות אין לשחרית תשלומין ואם כן מי נדחה מפני מי ידחה תפלת שחרית לגמרי הואיל וכבר נדחה מזמנה ויתפלל מוסף או יאמר תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ויתפלל לתשלומין שחרית ותשלומין שחרית יש כי מוסף אין מפסיק כמוכח במג"א וצל"ח כי אם שכח תפלת שחרית ומזכיר לאחר תפלת מוסף במנחה ג"כ יש לה תשלומין:

אבל ראיתי בתשו' שאגת אריה סימן י"ט שמחליט בזה היינו שהוא לו ספק אם שכח מלהתפלל שחרית ואז נזכר בשעת המנחה ואין לו פנאי כי אם לתפלה אחת ולשחרית דווקא אז יש תשלומין אבל אם לא יתפלל התשלומין אזי עוברת לגמרי משא"כ מנחה יש עוד תשלומין במעריב בה"ג היחלט דיתפלל מנחה ולא תשלומין לשחרית מאחר דק"ש בתפלה של תשלומין דצריכה להקדים תפלה בזמנה עכשיו ואם היקדם התשלומין לא יצא וכ"ש אם התפלל של תשלומין לחוד ואותה תפלה שזמנה עכשיו לא התפלל לגמרי דלאו כלום הוא הלכך כיון דלא נשאר לו זמן אלא להתפלל אחת מהן של תשלומין בטילה לגמרי ומתפלל תפלה שזמנה קבוע עכשיו, והנה לפי"ז נמי בנדון דדין יתפלל מוסף כי תפלתו קבוע עכשיו להתפלל ותפלה בזמנה קבוע חביב יותר: ולפ"ז גם ספק לי היכא דעלה רמיא להתפלל שלש תפלות כאשר הבאתי תשלומין שחרית וגם מוסף ומנחה ועכשיו אין לו פנאי כי אם להתפלל ב' תפלו' יתפלל אז מוסף ומנח' ולא תשלומין כלל ודוק היטב:

אך שוב לאחר העיון אמרתי עדיין יש לי ספק אם אמת מבורר זה הדין אם אין שהות להתפלל רק תפלה אחת מוסף ומנחה אמרינן דמוסף קדום משום דמנחה יש לו תשלומין בתפלת מעריב ויש לי ספק אם הוא ר"ח דצריך להזכיר במנחה יעלה ויבוא א"כ אם יתפלל במעריב לתשלומין מנחה כבר אינו מזכיר של ר"ח כן מוכח כדין כה"ג דנפסד מתפלת יעלה ויבו' גם במנחה אם לא בה"ג צריך להקדים מנחת תדיר מאחר שאין יוכל להשלימה כדבעי כי תפלת יעלה ויבוא לא יזכיר וא"כ ביום שיש בו מוסף בר"ח שבו גם כן יעלה ויבוא וגם ביו"ט אך יש מקום לדין הנ"ל ביו"ט ראשון אם שכח מלהתפלל עד עת ערב ואין פנאי רק לתפלה אחת שם ויו"ט שני בלילה נמי איכא יעלה ויבוא וצ"ע:

ובזה אפשר לי ליישב מג"א דקאמר באין שהות להתפלל כי אם תפלת אחת מוסף קודם, והקשה בצל"ח עליו מהירושלמי דנקט להדיא בשאין שהות יתפלל מנחה הא י"ל בת"ג איירי בנסתפקתא תכ"ל מנחה קודם ודוק:

שוב יש לי נסתפקתא אם אין שתות רק להתפלל תפלה אחת בת"ג אה שכח להתפלל מוסף והתפלל מנחה בר"ח אבל לא היזכר יעלת ויבוא דקיי"ל דמתדיר תפלת המנחה והיזכר אז שלא תתפלל מוסף ואין לו פנאי כי אם לתפלה א' או למוסף או להתדיר מנחה וספק לי איזה יתפלל, יתפלל עוד הפעם מנחת ויזכיר יעלה ויבוא וידחה המוסף לגמרי משום דמנחה תדיר ובה"ג גם למנחה אין לו תשלומין בלילה במוצאי ר"ח כדמוכח מדעת הר"י דתפלי י"ח כבר התפלל ובלילי לא מזכיר יעלה ויבוא יעיין תוס' ד"ה טעת ולא התפלל כ"ו ע"ב וא"כ כיון דמנחה ע"כ אין לו תשלומין יתפלל מנחה או דילמ' כיון שזה תפל' מנחה דתדיר כבר התפלל רק לא הזכיר יעלה ויבוא ואם כן כל מה דחוזר הוא רק חוזר משום יעלה ויבוא וזה אינו תדיר יותר מתפלי מוסף וא"כ מוסף לא התפלל עוד כלל אולי יקדים דמוסף וצריך עיון, ועיין לעיל דף כ"ו ע"א בגמרא שם ע"כ היה לפניו שתי תפלות בחידושי שם ע"כ באותו ענין, וה' יורנו נפלאות מתורתו הקדושה:

אר"י הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף, והקשה הצל"ח מדוע לא קאמר רי יוחנן על עיקר פלוגתא במשנת' בזמנה של מוספין דהלכה כרבנן וממילא הוה ידעינן דמתפלל של מנחה תחלה כיון שגם של מוסף אינו עוברת ועוד הקשה לפמ"ש התוס' לעיל דף כ"ז ע"א בד"ה ת"ש דל"ג רבי יהודא במשנתינו אם כן סתם לן תנא כרבנן וכבר אמר ר"י הלכה כסתם משנה ולמה הוצרך כאן לומר הלכה מתפלל וכו':

ולענ"ד נראה כפי אשר הקשתי לעיל יש לומר אף לרבנן עכ"פ כיון דלמנחה יש תשלומין ולמוסף אין תשלומין כמוכח א"כ אף אי מוסף כל היום הו"א דאעפ"כ מוסף קודם שזו מצוה עוברת וזה אינו עוברת דלמנחה יש תשלומין. ואפשר לומר דר"י דאמר מתפלל של מוסף ואח"כ של מנחה לדבריהם דרבנן נמי קאמר, ולפ"ז שפיר קמ"ל רבי יוחנן הלכה מתפלל של מנחה תחילה כיון דקיימ"ל כרבנן מוספין כל היום א"כ מוספין באותו יום כולו אינו עוברת ואי דלמנחה יש תשלומין זה נמי מצוה עוברת הוא כיון דעכ"פ שכר תפלה בזמנה ליתא ושפיר דצריך לאשמעינן פרט היטב דהלכה של מנחה קודמת וזה דקמ"ל ר"י פה ועיין בתוס' לעיל באותו ענין:

תוס' ד"ה ושל מוספין כל היום יעיין היטב במג"א סימן רפ"א ס"ק ב' היטב שם תמצא פשט בדברי התוס' הזה ועיין צל"ח וב"י היטב בענין הזה ועיין במחצית השקל שם במג"א א"כ לדידי צריך קצת לדקדק מדוע לא ציין תוס' על המתני' להקשות כן דנקט של מוספין כל היום, והנה לפי דברי מג"א שזה קאי בשבת דשם תחילה מצותת בשש ודיעבד כשר כל היום ותא דקתני דהמוספין היו נשחטין עם התמיד ע"כ בשאר מוספין שם המצוה מן המובחר עוד קודם שש מיד לאחר תתמיד אבל באמת גם זה למלו' מן המובחר אבל ג"כ בדיעבד כשר כל היום וא"כ שפיר במתני' דנקט מוספין כל היום איירי בין בשבת בין בשאר מוספין וא"כ יש לומר ר' יוחנן דאמר ונקרי פושע יש לומר בשבת אם מאחר לאחר שש עוד לא מקרי פושע כי תחילת זמנו רק בשש הוה אבל בשאר מוספין שמתחילת זמנו מיד עם הקרבת התמיד הוא אם מאחר עד לאחר שש כבר הוי מאוחר הרבה בה"ג נקרי פושע אבל רי יוחנן דנקט שם ונקרי פושע משמע מדבריו אף בשבת אם לאחר שש מקרי פושע והן אמת לא קתני זמן קבוע מתי מקרי פושע ומתי מתחיל זמן המוספין הרי במתני' רק נקט ושל מוספין כל היום וא"כ לכאורה מתי הגבלת הזמן לכתחילה יש לומר באמת מהך דתמיד נשחט שם נקט להדיא מוספין בשש כענין בשבע י"ל תחילת זמן הוא בשש ומשם ואילך נקרי פושע ואמת בשעיין פה בתוס' ובמג"א זה רק בשבת מקרי אז תחלת זמן אבל בשאר מוספין ברגלים שנקט גזירה שוה עולת הבקר ועולת התמיד ע"כ מוספין קרבנו עם התמיד הוא לכל המאוחר עד ד' שעות ומתחיל הזמן בד' שעות ומשם ואילך נקרי פושע:

אך כאשר ראיתי בצל"ח הן אמת בלשונו שאמר הלא גם אם אמרינן שתמיד הם המוספים קרבים ע"כ התמיד הוא הקרבן המקרב ראשין וא"כ המאחר בקרבת תמיד עד ד' שעות היינו לשחוט אז וזמן הקרבתו הולך שעה אחת עד חמשה גמירא חמשה וא"כ בתחלת שש הקרבת מוספין ושפיר גם בשאר מוספין התחלת שם היא מניה מן המובחר והוי שפיר נמי המוספין קריבין עם התמיד ויעיין היטב בצל"ח ילפי דבריו רק לאחר שש מקרי פושע ולא קודם לכן חזור בה והפוך בה:

ולענ"ד זה שרוצה ר' יוחנן דמפרש ונקרי פושע דלכאורה קשה איך קתני במתני' ושל מוספין כל היום דמשמע דקאי על כל המוספין ואפילו שבת וא"כ קשה הא קתני להדיא מוספין בשש וע"כ צריך לומר ה"מ למצוה אבל דיעבד כל יומא נמי זמנה הוא ואף שאיירי רק בשבת ובשאר מוקפין פשיטא דנקט דקריבת עם התמיד בוודאי עוד ביותר מוקדם הזמן וע"כ צריך לתרץ דרק זאת לכתחלה למצוה אבל בדיעבד כשר כל היום וא"כ שפיר צרך לפרש הא דנקט ושל מוספין כל היום היינו רק בדיעבד וא"כ שפיר מפרש ר' יוחנן ומקרי פושע המאחר כל כך היינו דלכתחילה לא רשאי לעשות כן אלא בדיעבד יתפלל כל היום אבל פושע הוא דלא עשה המצוה מן המובחר וזה שרוצה ר' יוחנן דנקט ונקרי פושע להדיא דלכתחילה אסור לעשות כן ובזה שפיר מתורץ קושי' התוס' מהך מוספין בשש ומהמוספין דנשחט עם התמיד דזה רק מצוה מן המובחר לכתחילה מצותה בכך אבל בדיעבד באמת כשר כל היום ונקרי פושע ודוק:

ולפ"ז יש לי לתרץ לכן נקט ר' יוחנן רק על תפלת מוספין ונקרי פושע ולא על תפלת שחרית מי שמאחר עד חצות דיש לומר תפלת שחר עד חצות לא מקרי פושע ורק פה במוספין ע"כ מוכח רק בדיעבד כל היום והך דמוספין בשש לכן מקרי פושע כיין דלכתחילה אסור לעשות כן ממילא מקרי פושע, אך לפ"ז לא יהי' בבא דמתני' שוין דהך דנקט תפלת השחר עד חצות כוונתו אפילו לכתחילה ולא מקרי פושע וכן תפלת מנחה עד הערב ולא מקרי פושע ובמוספין כל היום מקרי פושע:

ואולי יש לומר לכן לא סידר התנא לסדר אחר שחרית תפלת מוספין ולמה הניח מוספין באחרונה יש לומר דבמוספין מקרי פושע ובהנך דכולו דנקט במתני' לא מקרי פושע לכן נקנו הני דלא מקרי פושע בהדדי ומוספין באחרונה שזה בפני עצמה הוא בהנך מקרי פושע ודוק היטב:

בעהי"ת חידושי בסוגי' דאסור לאדם שיטעום קודם מנחה מנגד עיניך פשעינו תמחה:

גמרא ע"ב דאמר ריב"ל כיון שהגיע זמן תפלה מנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל מנחה יעיין. תוס' ואית לי' לריב"ל מפסיקן אפילו מן האכילה ולא היא עיין והרי מבואר במתני' שבת מפסיקן לקרות ק"ש ואין מפסיקן לתפלה ואף דגמרא אוקמי דאיירי במנח' גדולה זה רק לדחה מילת' אבל באמת איירי מתני' נמי אף במנחה קטנה כמוכח בפ"י יעיין:

והנה ראיתי בשאגת אריה להקשות ריש תשובה א' לשמואל דסובר ק"ש דרבנן מאי קאמר שם מתני' מפסיקן לק"ש והיינו טעמו כמבואר שם רש"י משום ק"ש דאורייתא ואין מפסיקן לתפל' דתפלה דרבנן הא לר"י אמר שמואל גם קיש דרבנן וא"כ גם לק"ש אין להפסיק:

והנראה לע"ד עפ"י מה דמוכח בריש פרקא פה דאם שכח ולא התפלל מנחה יש לו תשלומין במעריב אבל לק"ש לרוב שיטות אין תשלומין וא"כ שפיר יש לי לישב ולומר אף בדרבנן מפסיק בק"ש רק לתפל' אין מפסיק מפני אם שכח בתפלי מנחה יש לו תשלומין משא"כ לק"ש אם ישכח אין תשלומין לכן מפסיק ויהי' מזה ראי' להני שיטות דאם שכת ק"ש דאין לו תשלומין היינו לזה המ"ד דסוברו ק"ש דרבנן:

אך לפ"ז קשה לי מאי הקשה הגמרא הם בסוכה ד' ט' גבי מי שבא בדרך ואין בידו לולב ניטלו על שלחנו ופריך למימרא דמפסיקן והא תנן אם התחלו אין מפסיקן דילמא דווקא לגבי מנחה דיש לו תשלומין בלילה בה"ג אין מפסיקין משא"כ לולב דאם לא נטל כל היום אין לו תשלומין בה"ג נוטלו על שלחנו וצ"ע וע"כ נראה לענ"ד לומר מילתא בטעמא כיון דאיירי בהתחיל באיסור הוי כביטל במזיד וביטל במזיד אין לו תקנה בתשלומין ותוספות כבר הקדים דאיירי מתני' בהתחיל באיסור, לפ"ז יצא לנו דין חדש היכא דהתחיל באיסור ואז ממשך הסעודה ושכח מלהתפלל בה"ג אין לו תשלומין דהוי כביטל במזיד אף שהחכמי' אמרו אם התחילו אין מפסיקן מ"מ כיון דהתחיל הוה כמזיד ולא שייך תשלומין:

ובאלה היה נראה לענ"ד סברא להיפך ולתרץ קושית הפ"י שם בשבת דף ט' שהקשה הפ"י על תוס' דמקשה מאי מקשה הגמ' בסוכה דילמ' הכא איירי בהתחיל בהיתר ומתרץ דע"כ הכא איירי בהתחיל באיסור והקשה הפ"י אכתי קשה מאי מקשה הגמ' בשמעתין על ריב"ל דילמא סובר לחלק בין התחיל באיסור להתחיל בהיתר ויש לומר דמתני' איירי בהתחיל באיסור וגם בגמרא סוכה קשה כהנ"ל:

ולכן נראה לענ"ד עפ"י הגמרא שם שמתרץ א"כ במנחה כיון דקביע לה זמנה מרתת ולא אתי למפשע ערבית כיון דכולה לילה זמן ערבית לא מרתת ואתי למפשע, ואמרתי לפ"ז עדיין קשה הא במנחה נמי לא מירתת דאם שכח להתפלל מנחה יש לו תשלומין במערב ואף שכר תפלה בזמנה ליכא מ"מ שכר תפלה מיה' איכא ולא יהי' מכתת וא"כ איך קתני אם התחילו אין מפסיקן אלא ע"כ צריך לומר דאיירי בהתחיל באיסור ובהתחיל באיסור לא שייך תשלומין כאשר ביארתי ונכון ע"כ מוכח דאיירי בהתחיל באיסור אך לפ"ז יהא התחיל בהיתר יותר גרוע אבל התחיל בהיתר בלאו הכי אין מפסיקן מצד הדין. שוב לאחר כתבו זאת מצאתי בביאור מרדכי וברוך ה' כוונתי בסברא זאת לדברי קדשו:

ועיין דבר נחמד שהוא כתב ליישב הנמ"י שכ' בב"ק כ"ג ע"א וז"ל ולפי הרמ"א ז"ל והובא בב"י סי' ק"ח סוף סי' שהרמ"א כתב לענין נזקין שאדם אנוס לגבי שכחה וכתב דלדברי הרמ"א נראה ברור דמי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו ובין כך ובין כך עברה לו השעה שאינו נקרא מזיד ופושע אלא הרי הוא בכלל טעה ולא התפלל שמתפלל שתים לתשלומין ומיהו לענין תפלה יש לחוש יותר מפני שאמרו חז"ל לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו' וכיון שזה אינו רשאי לומר אני אעשה ולא אעביר בשעשה הרי הוא כפושע עכ"ל, ודבריו הראשונים עיקר דלא מקרי מזיד אלא כשמבטל התפלה בשא' בנפש בלי שום טרדא עכ"ל הב"י ככתבו וכלשונו, והבאתי כדי להבין דברי ביאור מרדכי, וכתב על זה הביאור מרדכי מה שכתב ומיהו לענין תפלה וכו' הנמ"י חוזר מדבריו הראשונים היינו מה שאמר הב"י ודבריו הראשוני' עיקר דמשמע דס"ל לב"י דהנמ"י חתר מדבריו הראשונים במה שאמר ומיהו לענין תפלה, והקשה עליו ביאור מרדכי אמנם במ"ש בתחלת דבריו נראה לי ברור לכאורה לא משמע כן והיינו דתחילת נמוקי יוסף שכתב דלדברי הרמ"ה נראה ברור וכיון שכתב נראה ברור משמע ע"כ דברור והוא ולא חוזר מזה ואיך שייך לחזור אם ברור הוא, לכן כתב הביאור מרדכי דמתחילה מיירי בהתחיל בהיתר ואין כאן פשיעה בהתחל' ורק במה שלא הפסיק והי' סבור דאיכא שהות ע"ז כתב דברור שאינו נקרא פשיעה, ומיהו לענין תפלה וכו' כוונתו ז"ל בהתחיל באיסור שעבר על דברי חכמים שאמרו שלא ישב אדם לפני הספר וכו' בכה"ג מקרי מזיד, ולפ"ז יש טוב טעם לחלק בין התחיל באיסור להתחיל בהיתר משום דבהתחיל בהיתר מקרי שוכח ויש לו תשלומין וע"כ לא החמירו עליו להפסיק אבל בהתחיל באיסור מקרי מזיד ואין לו תשלומין וע"כ החמירו עליו להפסיק ובזה אתיא שפיר תוס' פסחים:

ולענ"ד סברת ביאור מרדכי נכונה כאשר גם אנכי כיונתי פה וכוונת ביאור מרדכי ככה צריך להבין שקאמר לפ"ז יש טוב טעם לחלק היינו המשך הנמוקי יוסף שכתב דמי שלא התפלל עוד שיש לו זמן להתפלל וכו' דאינו נקרי מזיד ופושע אלא הוא בכלל טעה ולא התפלל דיש לו תשלומין וא"כ שפיר לפי"ז טוב טעם יש לחלק ולומר בהתחיל באיסור שעבר על דברי חכמי' דמקרי מזיד ואין לו תשלומין דווקא בהתחיל בהיתר אז מקרי כשוכח, וזה המשך הנמוקי יוסף שכ' ומיהו לענין תפלה והיינו בהתחיל באיסור וקאי אשלפניו שסיים אם התחיל להתפלל בעוד שיש זמן הרבה מקרי רק כשוכח ויש תשלומין ולכן אמר ומיהו לענין תפלה בהתחיל באיסור יש לחוש יותר מפני שאמרו לא ישב אדם לפני הספר והוי התחיל באיסור וכו' ודוק היטב: היוצא מזה עכ"פ ראינו גם הביאור מרדכי היחלט כן בהתחיל באיסור אין לו תשלומין ובהתחיל בהיתר יש תשלומין ונכון כוונתו אך מה שיש לי לטעון על ביאור מרדכי הוא מה שסיים שם בסוף דבריו שכ' תחילה לתרץ כאלה שתוס' פסחים דף ק"א כתב וז"ל בד"ה אין מפסיקו בהתחלה בהיתר איירי בסוכה ל"ח בד"ה מאי כתב וז"ל ז"ל דשאני ק"ה שיוכל לקדש ביום כבלילה ע"ש, לכאורה דבריהם סתרי אהדדי ולהנ"ל יש לומר הא דכתב התוס' דק"ה יום יש לו זמן כל היום אינו ר"ל זמן לכתחילה אלא ר"ל מטעם השלמה ולכן מהני בהתחיל בהיתר דבה"ג מקרי טעה ושכח ויש השלמה ולכן צריך להפסיק, ולפ"ז דברי התוס' בפסחי' ודברי' בסוכה צדקו יחדיו וכו' הא דמחלקין הפוסקים בשל וכו', ולפ"ז בלולב או בבדיקת חמץ דלא שייך השלמה בה"ג אף התחיל בהיתר צריך להפסיק ובהכי מיושב קושיי מג"א סוס"י תל"א ע"ש עכ"ל:

ולענ"ד לא זכיתי להבין איך מתורץ בזה קושית מג"א ראשון אני טוען עליו הא גם גבי בדיקת חמץ שייך השלמה דלא בדק אור י"ז יבדוק ביום כך מבואר בדין ובגמרא שוב נראה מאוד קשה להבין דברי קדשו הרי המג"א שם הקשה לפי תירץ הב"ח שמתרץ דלכן כבדיקת חמץ אף בהתחיל בהיתר מפסיק משום שאינו תדיר, והקשה המג"א למה קאמרינן בסי' תנ"ב לגבי לולב בהתחיל בהיתר דאינו מפסיק הא גם לולב אינו תדיר, שוב הקשה מאי מקשה הגמ' ממנחה אלולב שאני לולב דאינו תדיר ואם כן אם לולב נמי אינו השלמה אעפ"כ כאמרינן התחיל בהיתר בדין הוא דלא מפסיק ואדרבה הוא נגד דעת ביאור מרדכי דקאמר לגבי לולב דלא שייך השלמה אפי' התחיל בהיתר מפסיק ואדרבה בחוזק קשה קושית מג"א הרי חזינן בלולב בהתחיל בהיתר דמפסיק ומדוע לא מפסיק בדיקת חמץ ומאוד צריך עיון וכן ממנחה שפיר מקש' מ"ש וצ"ע ולא הבנתי דבריו הקדושים:

וגם לדברי ביאור מרדכי קשה מאי מקשה הגמ' מלולב אמנחה שאני מנחה דמותר דיש לו תשלומין ואין צריך להפסיק משא"כ לולב דאין לו תשלומין לכן צריך להפסיק וכאשר ביארתי לעיל ניח' זה דע"כ איירי בהתחיל באיסור כאשר ביארתי דמשמע כן מתוס' עיין כל הנ"ל וחזור בה והפוך בה:

מתני' בכניסתי אני מתפלל שלא יארע תקלה על ידי וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי והנרא' לבאר כן הובא בגמ' בכניס' מה הוא אומר יהי רצון מלפניך וכו' ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי:

וראיתי בספר הקדוש חתם סופר או"ח תשו' ר"ח שהובא שם ומפרש גמ' הנ"ל דהקשה איך שייך חברותא קדישה ת"ח דישמח בקלון חבירו ואמר עפ"י דאיתא פי"נ קל"ג ע"ב אני ה' בעת' אתישנ' הי דן דין וקרא עליו רבא לנחמן אני ה' בעת' אחישנה בעת שהצדיקים צריכים לישועה הקב"ה ממציא להם אף אתה אני יודע בך שמעולם לא באתה דין תקלה על ידך שהרי עכשיו זימן לי הקב"ה קודם שהגעתה להורא' ולא אכשל עכ"ל הרי שהרב עולש כמעט נכשל והקב"ה הזמין לו רבא והי' שמחה לרבא שזכה להציל רב עילש ויותר טוב היה לרב עולש אלי זכהו הקב"ה ויעמוד מעצמו על האמת ולא יצטרך להזמנת רבא להציל וישמח רבא במצות' וזה הי' תפלת רחב"ד שלא אכשל בדבר הלכה ויצטרך שליח להחזירתו וישמחו בי חבירי שזכה להצילינו עכ"ל הקדוש יעיין:

ולענ"ד נראה לולא דבריו הקדושים שאדרבה לזאת הי' מתפלל שלא יארנו תקלה על ידי ואל יכשול בדבר הלכה וישמחו בי חבירי דייקא לא איכפת לי אם גם ישמחו בי חבירי כמו רבא שהיצל את רב עילש גם לזה אני מבקש אם חו"ח שלא יהי' בשכלי די ואוכל להכשל בדבר הלכה יזדמן לי הקב"ה רבותא וחכמים אשר ידריך אותו לטוב לבלתי אכשול וישמחו בי חבירי לא איכפת לי בזה אלא ישמחו בי חבירי וכל זה אני מבקש אלא שלא אכשול בדבר הלכה וזה מדת תלמידי חכמים מידת ענוה איזה חכם הלומד מכל אדם רק שלא יכשול בדבר הלכה, והנה זה הי' תפלתו שלא יכשלו אף אם ע"י אחרים יהי' אבל אם כבר הי' בבית המדרש וה' חניני דעת ובינה מעצמו מחלקו ולא היה צריך לזולתו בוודאי נותן הודאה רבה, וזה פי' המתני' בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי רק שלא יבא אני לידי תקלה יהי' איך שיהי' אם גם ישמחו חבירי וידריכני אבל ביציאתי אני נותן הודאה על חלקי דייקא אם נשאר הלכה לבדי לחלקי בלי צורך אחרינא לזה וודאי אני נותן הודאה:

ולי הקטן נראה עוד לדבר דבר בענין הזה כי מבואר ברמב"ם הלכות סנהדרין פכ"ט ה"ט כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כאלו תיקן כל העולם כולו וגורם לשכינה שישרה בישראל וכן מבואר בחושן משפט וכן הוא גמרא סנהדרין דף ז' כל דיין דשן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל ומבואר גמרא שבת דף י' כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפי' שעה אחת מעל' עליו הכתוב כאלו נעשה שותף למעשה בראשית יעיין שם תוס' ד"ה דין אמת לאמיתו לאפוקא דין מרומה ובארתי כוונת התוס' דהו"א דווקא אם דן דין אמת לאמיתו ולאפוקא שכולו אמת אבל היכא דהוי דן דין אמת לאמיתו ואעפ"כ יוכל להיות מרמה בבפסק דין הנ"ל כגון שפסק לאחר שבועה והוא נשבע ונפטר או במידי דנשבע ונוטל והאיש שנשבע שבועה לשקר והוצא שבא כדין או שלא שילם וגזל חבירו בשבועתו שנשבע לשקר ומצד פסק הדין פטור מלשלם ואעפ"כ אינו האמת עמו כי שבע בשקר זה אעפ"כ נעשה שותף להקב"ה כיון שדינו שפסק הוא דין אמת הדיין דן דין אמת ואין לדיין להורות אלא מה שעיניו רואות במשפט דת תורה וזה כוונת התוס' לאפוקא דין מרומה דהיינו שהדיין דן דין מרומה הוא בעצמו דן מרומה אבל אם הוא אמת דן אעפ"י שזה שנפטר שלא באמת נפטר כי שבע לשקר אבל הדיין עשה שלו ודן דין אמת כדת תורה וכמבואר בחושן משפט ומרמב"ם פרק כ"ג מהלכות סנהדרין ה"ט ויעיין גמרא סנהדרין דף ז':

והנה כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ואם כן נעשה חבר להקב"ה והנה לפעמים הדיין משמח במשפטו שפסק כהלכה וכתורה אעפ"כ יצא משפט מעוקל שבעל דינם טועני' שקר או שהשבע שקר וא"כ הקב"ה אינו משמח במשפט זו כי לפני הקב"ה משפט מעוקל היא והדיין שרק לעניי' יראה משמח כי פסק כתורה וכהלכה ולכן ביקש רחב"ד שלא יכשול בדבר הלכה כלל וכלל ומה שיהי' דן יהי' אמת לגמרי גם לבעלי הדינים יהי' האמת ואפשר לפרש וישמחו בי חבירי קאי על הקב"ה דגם הוא ישמח במשפטו כי הקב"ה חבירו כי הוא נעשה שותף למעשה בראשית וחבירי אפשר לשון יחיד וקאי על הקב"ה:

או יש לומר על דרך אחר כמבואר גמרא שבועות מניין לתלמיד שישב לפני רבו ורואה רבו שטועה בדין שלא יאמר אמתין עד שיגמרנו ואסתרנו ואזכה משלי כדי שיקרא הדין על שמי תלמוד לומר מדבר שקר תרחק והנה זה הכוונה ואל ישמחו בי חבירי שישמחנו עד שאגמור את הדין ואז יסתרו הדין כדי שיקרא הדין על שמם וישמחו בי וזה ע"כ עון ועבירה והוא נאמר מדבר שקר תרחק ובזה צדקו פירש רש"י וישמחו חבירי על סתירת הדין שיקר' הדין על ידם הרי רעות שתים שאירע להם שיענשו:

ובזה נראה לענ"ד ג"כ לומר פירש התוס' שהבאתי לעיל כל דיין וכו' כאלו נעשה וכו' דיה דין אמת לאפוקא דין מרומה נראה לענ"ד שיש גוונא שהדין דין אמת ואעפ"כ הוא מרומה ונקרא דבר שקר והדין אעפ"כ אמת כגון זה שתלמיד יושב לפני רבו ורואה שרבו טועה בדין שלא יאמר אמתין לו עד שיגמרנו ואסתרנו משלי כדי שיקרא הדין על שמי וזה דין מרומ' אלא מיד צריך לומר ולא להמתין עד שיגמור ובה"ג אינו נעשה שותף והבין:

מתני' ר"ע אומר אם שגורה בפיו וכו' והקשתי לפ"ז מאי מקשה הגמ' לעיל דף ט"ז דרמי אהדדי ברייתא דתניא מתפלל י"ח והדר תניא מעין י"ח דילמ' באמת כולי אתיא כר"ג ושאר כל אדם אעפ"י שתפלתו אינו שגורה בפיו מתפלל שמנה עשרה כמשמע כאן דדווקא ר"ע חולק אבל ר"ג בוודאי סובר אף שאינו שגורה בפיו מתפלל י"ח אבל בפועלים י"ל מודה ר"ג לר"ע אם אינם שגורה תפלתם בפיהם בה"ג רק מתפללו מעין י"ח דלא לבטלו ממלאכה הרבה כיון דאינו שגור' תפלתם והא דקתני מתפללו י"ח היינו בשגורה בפיו ואז גם הפועל מתפלל י"ח וצריך עיון, ועיין לעיל שם הארכתי קצת:

תוכן העניינים

ברוך מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה