אור ברסלב
ברוך מרדכי חלק ב ברכות › דף כו.

ברוך מרדכי חלק ב· רבי מרדכי פריד

ברכות · דף כו.

דף כה:

כו/ב:

תוס' ד"ה טעה ולא התפלל וכו' כ' ר' יהוד' וכו' ומיהו ברב אלפס לא משמע כן דאפילו היכא דאינו מרויח כלום צריך להתפלל פעם אחרת אע"ג שלא יחזור ויתפלל פעם שני' יותר מבראשונה עיין ותקשה המהרש"א דמתוך הגמרא נמי מוכח הכי, ונראה לענ"ד מתוך הגמרא אינו מוכח כלל כי יש לומר דהגמרא רק נקט שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו והיפסד התפלה אבל זה לא נקט בגמרא דיחזור ויתפלל באמת יש לומר כסברת התוס' רבינו יהוד' דאל יחזור ויתפלל כיון דלא יתפלל יותר מבראשונה למה יתפלל עוד הפעם והגמרא רק אמר דהפסיד תפלתו ולא עלתה לו אבל הרי"ף נקט בפירוש הלכך בעי למהדר ולצלוי זימנא אחריתא וע"כ נקט בהדיא דיתפלל עוד הפעם שפיר דייק התוס' ונכון שוב מצאתי עד הנה בצל"ח ושמחתי בו:

ואני הוספתי בהיות כן מתורץ נמי אידך קושית מהרש"א שהקשה לעי' רש"י בד"ה שניה עלתה לו ובשני נמי לא עלתה לו לשל שבת והואיל והבדיל בה גילה וכו' והקשה המהרש"א בלאו ה"ט נמי לא עלתה לשל שבת והיינו מטעמא דראשונה לא עלתה לו שאין לו להקדים תפלה שעבר זמנה אם השניה תעל' לו לשל שבת ע"כ שיהי' צריך להתפלל אחרת של מוצאי שבת וזה לא יוכל מפני שאין רשאי להקדים התשלומין לתפלת חובה עיין:

ולהנ"ל נעלה הא פרשתי בגמרא דע"כ לא תכלל עוד הפעם כלל והפסיד תפלה אחת וא"כ היה יוכל לומר דהשני' שפיר עלתה לשל שבת ואי דלא יוכל אח"כ להתפלל לשם חובה הרי לא יתפלל אח"כ כלל וכלל ולכן צרך רש"י לפרש דטעמא הוא דעלתה לשם חובה משום דהבדיל בה ולא יעלה לשבת והפסיד תפלת שבת והבין אך ע"ז הקש' לי תלמידי חביבי הבחור המופלג ומובחר בתורה כבוד מו"ה צבי הירש גרינבוים נ"י הא להדיא נקט בגמרא דמהדרינן לי' כדאמר למימר' כיון דלא אבדיל בקיימתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה הרי מקושית הגמרא ע"כ דמהדרינן לי' עכ"ל וראיתי היטב במהרש"א דכל עיקר קושי' בנוי על זה דנקט כדאמר כיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמיא ומהדרינן ליה להתפלל תפלה אחרת בלא הבדל' ולכאור' יפה מעורר ושואל שאלת חכם והשבתי לו מאן יימר הפירש בגמרא בקושיא דקאי ומהדרין ליה על פה, ולענ"ד פרשתי פירש אחר בכוונת קושית הגמרא היא למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמיא דקאמר דלא עלתה לו א"כ הדין ע"כ מי ששכח לומר הבדלה בחונן הדעת דמהדרינן ליה וזה כוונת הגמרא לא על פה דפה בוודאי אין מהדרינן כיון דלא התפלל יותר ממקדם כסברת רבינו יהוד' אלא הגמר' קאי אל הדין בכל ימות השנ' מ"ש וכוונת גמ' למימרא דכיון דלא מבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמיא זה ע"כ מוכח דכמאן דלא צלי דמי דנקט להדיא ראשונה לא עלתה לו וכוונת הגמרא ומהדרינן לי' וא"כ בכל דוכתא במוצאי שבת אם שכח מלומר הבדלה בח"ה מהדרינן לי' דכיון דהוה כלא צלי ככה הדין ע"כ מהדרינן וא"כ קש' ורמינהו ואף קצת דחוק דמשמע מפשוטו דקאי אשלפניו ה אבל מ"מ יוכל גם לומר כן ואינו מדוייק מגמרא נגד סברת רבינו יהודא אבל מדברי רב אלפס דקאמר בהדיא הלכך בעי למהדר שפיר דייק ודוק היטב, גם בענין זה מצאתי בצל"ח שכתב על שאר מוצאי שבת ונכון שכונתי:

ועיין בביאר מרדכי גם הוא מפרש קושית הגמרא בדרך הזה דקשי' הוא טעמא דלא מהדרינן מצד דלא הבדיל וביארתי כוונתו גם על דרך זה וניחא דברי: וראיתי בביאר מרדכי שהוא מתרץ קושית מהרש"א דמתוך הגמ' נמי מוכח הכי וז"ל, ולע"ד נראה דבלא דברי הרי"ף הא דה"ט דמיירי שכיון בראשון להתפלל במוצאי שבת וכיון דלא הבדיל בראשון לא יצא למוצאי שבת וגם לשבת לא עלתה לו ה"ט דאין להקדים השלמה אלא משום שלא כיון כלל לשם שבת בראשון אלא לשם מוצאי שבת אבל בלשון הרי"ף כמבואר דאדרבה מדלא הבדיל ש"מ דכיון לשם שבת ואפ"ה חוזר ומתפלל ומזה דייק מהר"ם שפיר עיין:

וכוונת דברי קדשו המה טובים דע"כ בלאו דברי הרי"ף הייתי אומר אמת כר"י אם מתפלל ולא הזכיר של ר"ח במנחה אל יתפלל עוד בלילה דלמה יתפלל הלא כבר התפלל מנח' לבד ואי שלא הזכיר א"כ אין מרויח כלום במוצאי ר"ח הרי לא יזכיר עוד תפלת יעלה ויבוא ותפלת מנחה כבר התפלל משא"כ פה בגמרא ע"כ צריך לחזור ולהתפלל תפלת שבת אף שכבר התפלל תפלת שבת ואינו מייתר כלום אבל לפי ביאור מרדכי ע"כ לא התפלל של שבת כלל דלא היה כוונה כלל לשם שבת אלא כוונתו היה למוצאי שבת א"כ שפיר דניתר בהתפלל עוד הפעם לשם שבת דראשון לא הי' לכוונת שבת כלל ועכשיו מתפלל שפיר לכוונת שבת משא"כ רבינו יהוד' איירי בכיון להתפלל תפלת מנחה רק דלא אמר יעלה ויבוא בזה שפיר קאמר דלא מיתר כלל משא"כ הרי"ף דנקט דאדרבה מדלא הבדיל ש"מ דכיון לשל שבת ואעפ"כ אמר דיתפלל עוד הפעם לרי"ף שפיר מוכח אף דלא מייתר כלל בתפלתו אעפ"כ מתפלל עוד הפעם כן תוכן כוונת ביאור מרדכי והוא ישר:

ולכאור' צריך לי עיון על דברי ביאור מרדכי הלא מצות אין צריכות כוונה וא"כ מה בכך אם לא כיון לשל שבת אעפ"כ יצא אבל כבר מוכח כתוס' לעיל דף י"ב ד"ה לא אתי' נהמא דהקשה הר"ר יעקב מה לי אם פתח בחמרא וסיים בשיכרא הלא מצות אין פ"כ והיה אומר הר"י דהיינו כשמע תפלה אחורי בהכ"נ ולא נתכון לצאת אבל היכ' דנתכוין לברך על היין ונמצ' שכר לא מהני וא"כ מוכח להדיא היכא דאיכא כוונה להיפך לא מהני ע"כ שפיר אם מתכוין לשם מוצאי שבת ע"כ דלא יצא לשם שבת והר"י לשיטתו יש לומר גם לעיל תר"י רבינו יהודא וגם פה רבינו יהודא ונעלה מאוד: ואפשר בזה לומר גם אם לא הבי' הרי"ף פה ככתב' וכלשונו אלא לרי"ף לשיטתו אף שהרי"ף לא יהי' מפ' כלל דכיון דראשון לשם שבת אעפ"כ גם מהרי"ף ג"כ משמע מלישנא דגמרא מדוייק דיחזור ויתפלל דלא כרבינו יהודא דלרי"ף בלאו הכי לא שייך לומר סברת ביאור מרדכי דאיירי בגמרא דראשון התפלל לשם מוצאי שבת לכן לא יצא בזה לשם שבת הרי הרי"ף פסק לעיל לא לאת' נהמי ועיין תוס' בפירש רב אלפס השתא דלא איפשט איבעי אזלינן לקולא ואפי' פתח בחמרא וסיים בשכרא יצא אלמא אף בכוונה להיפך סובר הרי"ף דיצא וא"כ עדיין מדוע חתר ומתפלל בשל שבת וע"כ דחוזר אפילו בלא ייתר כלל אבל תוס' שפיר הביא פה כל לשון הרי"ף פה דיותר מדוייק ונכון:

ויש לומר דרק שם דסיים עכ"פ בשכרא והיה בסוף כוונ' לכן יצא אבל פה איירי דהתפלל כל תפלתו בלא כוונ' כה"ג גם הרי"ף מודה דצריך לחזור ולהתפלל ולפי"ז רק ראית התוס' מלשון הרי"ף פה דנקט להדיא דראשון לשם שבת ואעפ"כ חוזר ומתפלל:

ובדבר הזה אמינא אנא להמתיק ביתר שאת דברי ביאור מרדכי וזכותו יגן עלי כי לכאורה צריך להבין על דבריו איך קאמר בלא דברי הרי"ף ה"א דה"ט דמיירי שכיון בראשון לתפלת מוצאי שבת וכיון דלא הבדיל בראשון לא יצא למ"ש הרי כיון דלא הבדיל בראשון ע"כ גלי דעתו דלא כיון לשם חול דאל"כ הו"ל להבדיל ואיך שייך להביאור מרדכי דככה הו"א האיך שייך בזה אם הוא בכוונה כיון להדיא להתפלל חול ומדוע לא הבדיל אם מתפלל בכוונה למוצאי שבת איך שייך שלא יבדיל אלא ע"כ מדלא הבדיל ע"כ כוונתו היה לשם שבת וע"כ זה סברת הרי"ף וביותר מדהבדיל בשני וא"כ איך נעלם סברא הזאת מגמרא אבל יש לומר דהייתי אומר דהגמרא איירי באמת כאשר התחיל להתפלל התפלל לשם חול וע"כ נזכר שלא התפלל לשם שבת ושכבא לאתה חונן כבר נזכר דלא התפלל של מנחה בשבת ורוצה בתשלומין בתוך התפלה וכיון בכוונתו מאתה חונן ולמעלה לשם שבת ולכן לא הבדיל באתה חונן אבל עד אתה חונן היה כוונתו לשם מוצאי שבת וא"כ הוה כאשר פתח בחמרא וסיים בשכרא דלא יצא כאשר באמת פסק שם הר"י דלא יצא וא"כ שפיר דברי ביאור מרדכי בה"ג הו"א דחוזר ומתפלל משום זה דמייתר דהיה מתפלל בכוונת לשם שבת מיד בתחלה:

אבל להרי"ף שפיר דייק מדלא אמר הבדלת בתוכן הדעת ע"כ כיון בראשון לשם שבת לכל הפחות מאתה חונן ולמעלה כיון לשם שבת ואף עפ"כ אמר הרי"ף דיחזור ויצלי ורי"ף לשיטתו בה"ג לא מייתר כלל דרי"ף לשיטתו סובר פתח בחמרא וסיים בשכרא דיצא וא"כ גם כאן כיון דעכ"פ סיים בשל שבת דע"כ כשהגיע לאתה חונן ולא הבדיל ע"כ לשם שבת היה מתפלל ולרי"ף בת"ג יצא ואעפ"כ חוזר ומתפלל של שבת ושפיר דדייק מהרי"ף אף דלא מייתר כלל ומתפלל מה שכבר התפלל אעפ"כ חוזר ומתפלל ודוק היטב ודברי ביאור מרדכי לפי דברי יותר מובנים ויזכור גם שמי מרדכי לטובה: שוב ראיתי בביאור מרדכי שמפרש לתרץ קושית השני של מהרש"א על פירש רש"י שהקשה בלא ה"ט נמי ב' לא עלתה לו לשל שבת כיון דחובה צריך תחילה להתפלל וכתב דהקשה לרש"י לשון הבריי' דקאי ב' עלתה לו ראשונה לא עלתה לו דהול"ל בקצרה חוזר ומתפלל מנ"מ בהא דדייק התנא לאשמעינן דאז לא עלתה לו ולפירש רש"י ניחא משום דהו"א הא דחוזר ומתפלל לאו משום כיון דלא אבדיל בא' כמאן דלא צלי דמי אלא הא וודאי הא' נחשב לשל מוצאי שבת אע"ג דלא אבדיל בראשון ורק הב' לא מהני לשבת משום דאבדיל בה גלי דעתו שאינו לשבת כפירש רש"י והתנ' רוצה לאשמעינן דלא יצא בראשון דכיון דאבדיל בה כמאן דלא צלי דמי, ולפי"ז הא דפריך גמרא למימרא ורמינהו קושית הש"ס הוא רק אלשון דברייתא דקאמר ראשון לא עלתה לו אבל על הדין דצריך לחזור ולהתפלל באמת לק"מ משום דאף שתה' ראשון עלתה לו למוצאי שבת מ"מ לא עלתה לשבת משום שהבדיל בה והיינו דקאמר הש"ס קושיא ולא קאי בתיובתא משום דהדין נשאר קיים לעולם רק לאו מטעמא דברייתא דראשון לא עלתה לו אלא מטעמא משום דשניה לא עלתה לו והרי"ף דחק בסברא לקיים גם הלשון של הברייתא דראשון לא עלתה לו וביאור טעמא משום דבמה שהבדיל בב' הוא גילה דעתו על הראשון דהיה של שבת ומ"ה דייק מהר"ם מדבריו והך אלפסי כאשר הובא במרדכי דאלפסי חולק על ר' יהוד' בזה דמבריי' עצמה מוכח כיון דלא עלתה לו משום דלא אבדיל כמאן דלא צלי דמי ולעולם שכיון בא' לשל מ"ש ואפ"ה לא עלתה לו משום דלא אבדיל והב' משום ממילא א"א שתעלה לו לשל שבת משום שהבדיל בה כפירש רש"י וע"כ יתפלל עוד בלי הבדלה בשביל שבת וא"כ אין זה ענין כלל לדברי הר"י במנחה בשבת בר"ח וכוונתו דפה ע"כ צריך לחזור בהתפלל תפלת שבת משום דלא כיון כלל להתפלל לשם שבת משא"כ אם במנח' ר"ח שמכוין להתפלל לשם מנחה ורק דשכח יעלה ויבוא בוודאי אל יתפלל עוד הפעם לשם מנחה כי כבר התפלל ומה מייתר אבל מטעמא דרי"ף מבואר שפיר משום שכיון באחד לשל שבת לא מהני ליה והרי חוזר ומתפלל לשל שבת אות' תפלה עצמה שהתפלל לשם שבת בלא שינ' אע"כ דפליג אהר"י עכ"ל ביאור מרדכי עיין היטב:

והנה כל דברי ביאור מרדכי בנוי ע"ז היא קושי' גוג' דהול"ל בקצרה חתר ומתפלל ובוודאי כוונתו ככה הול"ל חוזר ומתפלל לשל שבת דסתם אם היה נקט חוזר ומתפלל דהוה יוכל לומר תרווייהו צריכה לחזור ולהתפלל והיינו משום בראשון כיון לשם חול ושני כיון לשם שבת וא"כ בראשון לא היזכר הבדלה ובשני היזכר הבדלה ובכן בתרווייהו צריכה לחזור ולהתפלל אבל הדין אינו כן דע"כ בשני אף שהתפלל לשם שבת מ"מ כיון דהיבדל יוצא בשל חול אך דברי ביאור מרדכי ככה אנו מובנין דהו"ל למנקט חוזר ומתפלל לשם שבת ומדנקט ראשונה לא עלתה לו משמע בדבריו ושפיר הקש' הגמ':

ולענ"ד נראה לי עוד לדבר דבר דהנה המג"א הבי' נסתפקתא בסי' ק"ח בהך דין בטעה במנח' בע"ש מתפלל ערבית שבת שתים וכתב המג"א וצ"ע אם לא היזכר של שבת בשניה אם מחזירן אותו אם נימא דהוה כמו נעילה דאם לא היזכיר של שבת בנעילה מחזירן אותו משום דיום הוא שנתחייב בד' תפלות וה"נ בה"ג או דילמא כיון דתשלומין דיוכל הוא אין מחזירן אותו דלא נתחייב היום בכך וסיים לפי דברי הטור בסי' תר"ב א"כ הכא מכ"ש דיוצא בדיעבד:

ומעתה אם אמת הדין של המג"א דיוצא בה"ג בדיעבד אם התפלל בתפלה שניה חול קשה מדוע המתין הגמ' בזה הדין ואם הבדיל בשני' בלא בראשונ' שני' עלתה לו ראשונ' לא עלתה לו וע"כ כוונת הגמ' לאשמעי' כמוכח ברש"י דתפלת חובה צריך להקדים למה לא אשמעינן זה הדין ברישא דנקט טעה ולא התפלל מנחה בע"ש מתפלל בליל שבת שתים פה הו"ל לומר ואם התפלל ראשונה חול ושניה של שבת שניה עלתה לו ראשונ' לא עלתה לו משום דהו' ליה לאקדומי והי' להבי' ברישא אלא ע"כ יהיה ראיה נגיד המג"א דגם בשניה אם התפלל בשבת חול לא יצא משום דצריך להתפלל בחיובא דיומא מה שמחוייב הוא ביומא כמו נעיל' וא"כ אם היה נקט באם התפלל ראשונה של חול ושניה של שבת דלא יצא בראשונה הו"א לאו משום טעמא דצריך להקדים חובת שעתא ברישא אלא דלכן לא יצא ולא עלתה לו משום בשבת צריך להתפלל מעניני דשבת אבל בעלמא לא איכפת לן אם נמי מקדים התשלומין לתפלת חובה, ויהיה מוכח מהך דע"כ לא יצא באם התפלל שניה לשם חול: אבל עדיין יוכל לומר לאידך גיסא כסברת מג"א בשבת אם התפלל בשניה של חול יוצא וזה פשוט ורק הגמרא פה לכן נקני הגוונא זאת בסיפא לענין הבדלה ולא נקט זאת מיד ברישא לאשמעינן דצריך להקדים חובת שעתא ברישא משום דפה בהבדלה אגב גררא עוד בא להשמיענו דראשונ' שהתפלל בלא הבדלה כ"ש שיהי' לשם חול ואשמעינן זה הדין דמהדרינן נמי שהתפלל בלא הבדל' וזה שפיר מוכח מדלא נקט חוזר ומתפלל כסברת ביאור מרדכי ותרתי אשמעינן כל המתפלל תפלת מוצאי שבת ולא הבדיל דמחזרינן וממילא אשמעי' נמי דצריך להקדים חובת שעתא ברישא ולכן דווקא שניה עלתה לו ולא ראשונה ובכן נקט זה הגוונא בסיפא, ואפשר לומר מהך נמי דייק הגמרא להקשות דע"כ כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן משום מדוע לא נקט זאת בראשונה ברישא לאשמעינן כהנ"ל דצריך לאקדומי חובת שעתא ברישא אלא ע"כ לאשמינן דאם לא הבדיל דמחזירן אותו ועיין בביאור מרדכי מה שתירץ על רש"י ובזה ראיה לדברי ראשוני' עיין היטב כי דבריו עמוקים הם: עיין ברא"ש שהובא בשם רב האי גאון אעפ"י שנשאר בקושיא כיון דלא קאמר תיובתא לאו משובשת דטעמא דמסתבר הוא כיון דאבדיל בשניה גלי דעתיה ולפ"ז לענ"ד לא הבנתי דקארי ליה מאי קארי לי' האיך שייך להקשו' הא פה כל טעמא הוא משום דלא הבדיל בקמייתא ובתרייתא הבדיל גלי דעתו שלא לשם חובה מתפלל ולפי דברי ביאור מרדכי דקושית הגמרא הוא מלשון יתירא מדלא נקט חוזר ומתפלל דהו"ל למנקט חוזר ומתפלל אם כל טעמא הוא משום דגלי דעתו ולמה להאריך, זה נמי במסקנא נשאר בקושיא הזה ולמסקנא אם גם אמרינן דטעמא הוא משום גיל' דעתו ג"כ קשה מדוע לא נקט הברייתא בקיצור חתר ומתפלל לפירש אלה ואפשר לומר דהו"ל לקצר זה קושיא כ"כ ולא שייך משום זה לומר תיובתא:

ונלע"ד אמרתי בהבנת קושית הגמרא על פי מה שמבואר טורי זהב ס"ק י"א ראשונה לא עלתה לו לשון הרי"ף גלי דעתו דהא בתרייתא הוא חובת שעתא ולכן בעי למהדר צלוי אחרינ' כדי לאקדומי שעתו ברישא עכ"ל, ולכאורה קשה מאי גילה דעתו שייך כאן דהרי קמא שמיא גליא מה היה בלבו ואם הוא אומר שלא לתכוין בראשונה לתשלומין אלא חובת שעתא רק ששכח להבדיל ואין צריך לחזור מפני שיוכל לאומרה על הכוס למה עכשיו יחזור ויתפלל אלא דכוונת הרי"ף דאע"ג שהוא אומר שנתכוין בראשונה לשם חובת שעתא כיון שאנו רואים שעכ"פ בשניה וודאי נתכוין לחובת שעתא ממילא הוי תרי חובת שעתא אם כן אין כאן תשלומין ממ"נ נמצא דהגלי דעתו על שני ולא על ראשונה ואם אמר כן אינם מאמינים לו אלא צריך להתפלל שלישית עכ"ל הטו"ז, ולכאור' עדיין קשה דילמא לעולם כדבריו הוא ששכח בתפלה ראשונה ההבדלה והוא התפלל לשם חובה אבל עכ"פ כיון ששכח להבדיל בראשונה חשב הוא להבדיל בשניה אף שהוא מתפלל לשם תשלומין אבל רוצה לעשות הבדלה לכן הבדיל בשניה אף שהתפלל לשם שבת אף על פי כן הבדיל דרוצה לצאת ידי הבדלה אבל אמרתי דזה לא הי' צריך דכיון דיוכל לאומרה על הכוס א"כ למה לי' לומר הבדלה בתפלת התשלומין הו"ל לומר על הכוס אלא ע"כ גילה דעתו דשניה לשם חובה מתפלל, ואמרתי הא תינח אם יוכל לומר תשלומין הבדלה על הכוס אז שפיר גילה דעתו אבל אם אין יוכל לומר הבדלה על הכוס אז יש לומר דלכן הבדיל לפי ששכח בראשונ' אבל באמת השני' לשם תשלומין. ובהיות כן מתורץ קושית התוספות ד"ה קשיא תימא אמאי לא משני דמיירי קודם שהעשיר ועדיין לא תקנו על הכוס, ולהנ"ל ע"כ זה הברייתא איירי דיוכל לאומרה על הכוס כאשר ביארתי דאל"כ לא שייך גלי דעתו כהנ"ל ודוק היטב:

ולאחר העיון אמרתי להתבונן זאת בקושית הגמ' דזה היא קושית הגמרא מה שהקשה הטו"ז על רי"ף דגמרא ע"כ הוכיח דכמאן דלא צלי דמי דאל"כ דל"צ להחזיר א"כ למה לא נאמן הוא לומר דראשונה לשם חובה רק ששכח להבדיל ובשני' טעה והבדיל דסבר הוא בתפלת תשלומין נמי צריך להבדיל או שטעה בזה וא"כ למה לא נאמן הוא אבל יש לומר דהגמרא סובר אם שכח ולא הבדיל צריך לחזור ולהתפלל א"כ ממ"נ צריך פה לחזור ולהתפלל אם כיון בתפלה ראשונה לשם חובה ע"כ לא הבדיל והדין דיחזור ויתפלל ואם כיון בראשונה לתשלומין בוודאי צריך לחזור ולהתפלל דצריך להקדים חובת שעתא ברישא, וזה שהקש' הגמ' למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרי' ליה דע"כ צ"ל כן דאל"כ לשאול אותו אם אמר שהוא מתכוין לשם חובה תחלה למה יחזור ויתפלל, ולמסקנ' דקיי"ל כן הקשה הטו"ז באמת כיון דפסקינן דלא צריך להחזיר ויוכל לאומרה על הכוס א"כ קשה דילמא שכח כהנ"ל ודחק בתירוצו כאשר מתרץ, אבל הגמרא בקושי' מיאן בזה התירץ של טו"ז ולכן מקשה והניח בקושיא אבל תיובת' אעפ"כ אינו כי יש לומר כתירץ הט"ז ולפ"ז רק הניח' בקושי' דהיינו קשה לפרש כן דדוחק הוא אבל תיובתא ליכא כאשר תירץ הטו"ז ודוק היטב:

הנה כבר הבאתי נסתפקתא של המג"א בשתים של שבת אם לא הזכיר שבת בשני' אם מחזירן כיון דיום הוא גרם וכבר הבאתי לעיל דע"כ מבדיל דמחזירן אותו דאל"כ למה להמתין בהך דין אם הבדיל לאשמעינן דצריך להתפלל חובת שעתא ברישא מדוע לא אשמעינן זאת ברישא בטעה ולא התפלל מנחה בערב שבת דמתפלל בליל שבת שתים דאם התפלל ראשונה של חול ושני' שבת אינו יוצא אבל אם התפלל תחילה שבת ושני' חול יוצא, ועכשיו אמרתי דעדיין אינו מדוייק דיש לומר דאשמעינן בסיפא בהדי גררא דין גדול דהו"א זה דווקא בשבת בה"ג אמרינן דצריך לאקדומא חובת שעתא ברישא אבל בהבדלה הו"א כאשר באמת הקשה הצל"ח וישועת יעקב בשם חכם אחד וגם הובא במגן גבורים דכל טעמא דמקדים חובת שעתא ברישא הוא משום דתדיר הוא הא לקמן סי' תרפ"א קיי"ל דאפוקי שבתא עדיף ממעלת תדיר וכן נמי הא אפוקי שבתא היא ומהראוי להקדים מה שהיא תשלומין כדי לאחר אפוקי שבתא, ורוצה בעל מגן גבורים מזה להביא ראי' לשיטת הראב"ד דאפי' בשתי תפלו' לאחר יוכל להשלים וכתב דע"כ לא אמרינן אפוקי שבתא מאחרין רק היכא שיש לפניו שני מצו' לעשות מיד להתפלל ויוכל להשלימ' למחר שפיר מקדימין המצוה דרמי' עליו תיכף וסיים ומיהו בלאו הכי לומר דמעל' אפוקי שבת' עדיף ממעלת תדיר אבל כיון התשלומין תלוי בזמן תפלת חובה וכל דיש לומר תפלת חובה תפלת תשלומין נמשך אחריה וא"א להקדימה קודם תפלת חיובה כלל דרק הוא המצו' תה ברור אמנם כתב אז לפ"ז קשה להא דאמר שם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שני עלתה לו ראשונה לא עלתה לו ואמאי לא הא באמת הדין היה להקדים של תשלומין בלא הבדלה כדי שלא לאפוקי שבתא ורק משום דאין לעשו' כן לכתחיל' משום דנמשכת אחר החייבת אבל אם עבר והקדימה הרי עשה כדין וכתב אמנם הדבר נכון דלפי הס"ד דהבדלה בחונן הדעת מחזירן אותו וכמאן דלא צלי דמי א"כ א"א לומר דכדין עשה במה שהקדים דהרי אינו תפלה כלל כל שלא הבדיל בה קודם וא"א להשלים עכ"ל: ולהנ"ל יש לי לומר דע"כ לפ"ז שפיר רבותא טובא קמ"ל בהבדלה דהו"א בה"ג מקדימין חובת תשלומין בריש' כדי לאחר באפוקי שבת ואם גם דאין מקדימין מ"מ אם כבר בדיעבד עבר והקדים בה"ג לא מעכב וזו מעלה בלאפוקי שבתא קמ"ל גם פה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו ולדידי צריך לי עיון על הגמרא שרק נקט הדין באם הבדיל בשני' ולא הבדיל בראשונה מדוע לא קמפרש נמי הדין באם לא הבדיל לא בראשונה ולא בשני' הא ע"כ לפי מאי דס"ד דמקשה דע"כ אם מבדיל לא עלתה לו לשם תפלה ועוד הפעם צריך להתפלל וא"כ אם לא הבדיל בתרווייהו ע"כ צריך לחזור ולהתפלל תרווייהו דלשם חול ע"כ לא עלתה לו כיון דלא הבדיל צריך לחזור ולהתפלל, ולפ"ז לא יוכל ג"כ לשם שבת להיות דתחילה צריך לשם תשלומין לשם חול וא"כ הו"ל לאשמעי' בה"ג דלא יצא וצריך לחזור בתרוויי' והו"ל יותר לאשמעינן רבותא דאפילו שני פעמים צריך לחזור ולהתפלל אלא ע"כ יהי' משמע דלא צריך לחזור אם כבר התפלל בלא הבדלה ומאוד צריך עיון:

ועיין במגן גבורים סי' ק"ח סק"ז בד"ה שתים של שבת שרוצה לדייק לנסתפקתא של מג"א הנ"ל דע"כ אינו מחזירן כיון דתשלומין דחול הוא והביא ראי' דאל"כ לא מקשה התוס' למה לרב אין מקדשין החודש תיפוק ליה משום ת"ע רשות ומאי קשיא הא נ"מ כגון שטעה ולא התפלל מנחה בערב ר"ח דמתפלל ערבית שתים ושכח ולא הזכיר בשני' יעלה ויבוא דאז אם טעמ' דאין מקדשין החודש בלילה לא צריך לחזור ולהתפלל אבל מטעמ' דת"ע רשות צריך לחזור דשל מנח' היא חובה אלא ע"כ דייק כיון שבא להשלים תפלת חול אין מחזירן אותו וברוך שכוונתי להנ"ל, אך הוא כתב אמנם יש לדחות דלפי ס"ד של התוס' דת"ע רשות גמור באמת יש לומר דאינו יוכל להשלים תפלת מנחה אז כיון דבעינן זמן תפלה וכל שהיא רשות אין משלים בה תשלומין והא דקאמר ר"י טעה ולא התפלל מנח' מתפלל ערבית שתים היינו דר"י לשיטתו דס"ל ת"ע חובה ועיין בתוס' ד"ד ע"ב עיין היטב במגן גבורים:

ולענ"ד אקרא תמה על דבריו הא ראשון הלא תוס' לעיל דף ד' ע"כ אסיק דר"י סובר נמי ת"ע רשות ואעפ"כ סובר למסמך גאולה לתפלה דתוס' מקשה אבל קשיא הלכתא אהלכתא דאנן קיי"ל כר' יוחנן דצריך למסמך גאולה לתפלה בערבית וקיי"ל דתפלת ערבית רשות יעיין תוס', שנית ע"כ לא הבנתי איך יוכל לומר כמגן גבורים דלכן מקשה התוס' פה ברכות דף כ"ו על רב למה טעמא דאין מקדשין ת"ל ת"ע רשות דלא יוכל לומר הנ"מ בערב חודש משום ת"ע רשות לא שייך אז להשלים והא דקאמר ר"י תשלי' בערבית הוא סובר חובה, אם כן להנ"ל קשה מאי מקשה התוס' בקושיא שלפניו שהקשה טעה ולא התפלל ערבית מתפלל ערבית שתים וא"ת והא אמר רב לקמן ת"ע רשות ומאי מקשה התוס' על רב יוחנן הא זה המימרא טעה ולא התפלל קאמר רב יוחנן ורב יוחנן סובר חובה אלא ע"כ צריך לומר דתוספ' סובר דעכ"פ מדוייק דר' יוחנן סובר אפילו ערבית רשות נמי בעי למסמך וע"כ צריך לומר דר"י סובר ערבית רשות א"כ אנן פסקינן זה המימרא טעה ולא התפלל מדמקשה הגמרא ואנן עסקינן הלכתא כרב באיסורא ואם כן ע"כ ר' יוחנן סובר אעפ"י שהיא רשות אעפ"כ מתפלל שחרית שהים וא"כ לפ"ז לא שייך דברי מגן גבורים וצ"ע:

הובא נסתפקת' בצל"ח במי שלא התפלל שחרית ולא נזכר עד סמוך לערב ועדיין לא התפלל מנחה ואין שהות רק לתפלה א' ואם יתפלל אותה של מנחה נדחת של שחרית לגמרי לפי דברי תוס' דאמרו זמן שני תפלו' ליכא שום תשלומין אם אמר דאלים חובת שעת' להקדימ' אפילו במקום מצוה שידחה התשלומין לגמרי או דילמא היכא שני עוברת לגמרי היא קודמת לחובת שעתא דאם אינו עוברת שהרי למנחה יש תשלומין בערבית, ולענ"ד נראה הרי טעמא צריך מדוע אמר שני תפלות אינו משלימין וכבר הבאתי הפרי מגדים והפנ"י דטעמא היא משום תרי פעמים טעה הזה כמזיד וא"כ כיון שהוא איחר כל כך עד שלא יוכל להתפלל תפלת התשלומין א"כ היה בטעה תרי פעמים וכה"ג אין לו תשלומין גם במנחה אל יאחר עד מעריב כי ע"כ קנס הוא שקנסו חכמים אותו הרי בביטול במזיד וא"כ כיון דכבר הוי א"כ גם בה"ג לענ"ד בוודאי יתפלל מנחה ומה שאיחר איחר ואין לו תשלומין ודוק היטב:

ואף שהמג"א בסימן רפ"ו סובר שאם הוא מוסמך לערב יקדים של מוסף לשל מנחה לפי שמנחה יש לה תשלומין בערבית, הנה במוסף שפיר פירש המג"א כי זמנה כל היום ועדיין לא טעה ב' פעמים משא"כ פה נראה לענ"ד דהוי כמו מזיד ונראה דלא ידחה המנחה ממקומו ויתפלל מנחה ומה שאיחר איחר: תוס' ד"ה יצחק תיקן תפלת המנחה ואע"ג דאמרינן יומא כ"ח צלי צלותא דאברהם מני שחרי כתלי עיין פנ"י שמתרץ רב ספרא שם סובר תפלות נגד תמידן תקנו כאשר קיי"ל, ולפ"ז אברהם וכל האבות התפללו ג' תפלות, ולכאורה קשה לפ"ז למה לרב ספרא לומר צלותא דאברהם הא הוי נמי צלותא דיצחק וצלותא דיעקב, אבל יש לומר הפנ"י מכוין לערוך המובא שם ביומא ומן הצד ערוך ערב שחר שמפרש פירש תפלות האבות כולם ולא הזכיר אברהם אלא מפני שהוא עיקר וכן יש לומר לפנ"י לא הזכיר אברהם אלא מפני שהוא עיקר, ולענ"ד בוודאי גם הערוך מתכוין לזה וגם האבו' ההפללו ג' תפלות כי הפלה כנד תמידן תקנו ואבות שמרו כל התורה כול' והוי חדא וזה כוונת הערוך מה שכתב בפנ"י. ופנ"י כיון להערוך:

ולענ"ד נראה לומר דלא צריך לאסיק לתירץ פנ"י ולתירץ התוס' דמתרץ היינו אחר שתקנה יצחק כי יש לומר אברהם הי' מתפלל מנחה עוד קודם תיקן יצחק כי אברהם ידע את כל אשר נעשה כמוכח בגמרא שם יומא אברהם אבינו קיים כל התורה כולה ואפי' עירובי תבשילין. עיין רש"י שם שאין הלכה למשה מסני אלא תקנת סופרים שעתיד לתקן, א"כ כיון שקיים עירובי תבשילין שעתידין החכמים לתקן ה"ה דקיים תפלה מנח' ומעריב שעתידן לתקן יצחק ויעקב והבין, ולפ"ז קשה לי על התוס' למה לתרץ היינו אחר שתקנו יצחק יש לומר בפשיטות היינו משום שתקנו יצחק והוא ראה אותו בנבואה כמו שראה כל התורה כולה ואדרבה יהי' פלא בדברי תוס' כיון שמוכח מגמרא דאברהם קיים אפי' עירוב תבשילין א"כ בוודאי קיים התפלה שתיקן יצחק ויעקב ולמה לתוס' לומר אברהם צלי תפלת מנחה אחר שתיקן יצחק הו"ל לומר כיון שתיקן יצחק ידע אברהם בנבואה והתפלל הוא ג"כ מנחה וצ"ע, ואפשר לומר כוונה אחר בתוס' פה הוא כמו משום שתקנו יצחק דאמת מילת היינו מיותר, ולהנ"ל ניחא שכוונ' התוס' הוא היינו משום שתקנו יצחק ודוק היטב עיין לקמן עוד:

גמרא ד"ה ואין שיחה אלא תפלה וכו' והנרא' לענ"ד דלכאור' הקשתי איך מוכח כצל מפסוק תפל' לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו דשיחו הוא תפלה א"כ קשה למה משני בקרא בלשון הו"ל לומר שיחה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחתו או דהוה ליה לומר תפלה לעני וכו' ולפני ה' ישפוך תפלתו מדוע נקט ברישא דקרא תפלה ולבסוף סיים שיחו אלא ע"כ דשיחו לאו היינו תפלה:

שוב נראה לי להקשות אם אמת ככה הוא שאין שיחה אלא תפלה ע"כ האיך נבין קרא שאמר דוד מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וכי שייך כל היום היא תפלתי אלא ע"כ שיחה היינו שייך על דיבור ואוויר' ולא רק תעלה במשמע ואפשר לומר לעולם שיחה תפלה אלא זה שכיון מה אהבתי תורתך כל היום היא תפלתי שהוא מתפלל על התורה והאיר עינינו בתורתך שיתן ה' לו עיני פקיחא בתורה:

ועל קושיתי מדוע משני בלשון התעלה ושיחו נראה לי רמז נכון ומתוק מדבש, הנה מבואר גמרא ע"ז הובא נמי פה בתוס' בע"ז דף ז' ע"ב ר"א אומר שואל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ובפני ה' ישפוך שיחו עיין רש"י שם כי יעטוף עטיפת ראש ונפשו ודאגת לבו יתפלל תחלה והדר לפני ה' ישפוך שיחו שמנה עשרה, ור' יהושע דסבר יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו הכי קאמר אימתי תפלה לעני בזמן שלפני ה' ישפוך שיחו היינו כבר קודם לכן, והנה בין למר ובין מר תפלת י"ח בא להורו' לר"א בא להורו' דישאל צרכיו תחל' ואח"כ יתפלל שמנ' עשרה, ולר' יהושע איפכא מוכח אימתי ישאל בזמן שכבר התפלל י"ח בזמן שלפני ה' ישפוך שיחו, והנה אמרתי ש"י"ח"ו במספר קטן הוא שמנה עשרה ולכן נקט שיחו היינו תפלת שמנה עשרה לר"א הכי הפירש תפלה לעני כי יעטוף תחלה יבקש צרכיו ואח"כ ישפוך ש"י"ח"ו היינו שמנה עשרה, ולר' יהושע תפלה לעני אימתי יוכל לבקש צרכיו בזמן שלפני ה' ישפוך ש"י"ח"ו היינו שמנה עשרה, ולפ"ז לכן משני בלשונו תחילה נקנו תפלה לעני ואח"כ נקט שיחו לרוח במילת ש"י"ח"ו דקאי על שמנה עשרה והבין כי נעים:

ומעתה יש לי לומר לחדודי זה שקאמר ר"א אומר שואל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל עיין רש"י יתפלל י"ח שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו אין שיחה אלא תפלה, ולפי קשה למה נקט ולפני ה' ישפוך שיחו הו"ל למנקט ולפני ה' ישפוך תפלתו כיו דאין שיחה אלא תפלה הו"ל למנקט כמו שמתחיל תפלה לעני כי יעטוף הוה לי' לסיים ולפני ה' ישפוך תפלתו אלא ע"כ מדסיים בלשון ש"י"ח"ו כוונתו על הפכי י"ח והוא מרומז בלשון ש"י"ח"ו ושפיר הוכיח ישאל צרכיו ואח"כ יתפלל י"ח ונקט משונה בלשון שיחו משום דמספר קטן הוא י"ח ומרמז על תפלת י"ח, והן אמת ככה לכוין הפירש גם בר' יהושע דוק ותבין:

לפ"ז נראה לי לתרץ קושית התוס' ברכות דהקשה הא בע"ז יליף מויצא יצחק לשוח בשדה דאין שיחה אלא תפלה, ולהנ"ל מאוד נעלה דבברכות יליף דיצחק תיקן תפלת מנחה הן אמת מויצא יצחק מוכח דהתפלל אך מהיכא מוכח דהתפלל תפלת מנחה שמנה עשרה דילמא התפלל איזה תפלה בקשה, על זה הביא הגמרא מהך דתפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך ש"י"ח"ו מוכח דתפלת שיחו ע"כ הוא שמונה עשרה דכאשר ביארנו דע"כ שיחה הוא תפלה א"כ למה לא נקט ולפני ה' ישפוך תפלה כמו רישא דקרא ע"כ מוכח דכוונת ש"י"ח"ו הוא רק תפלת י"ח כאשר הוכחתי דמספר קטן היא י"ח וא"כ שפיר שיחה של יצחק נקט בלשון שיחה לשוח בשדה מדוע לא נקט רצא יצחק להתפלל בשדה אלא ע"כ למדנו מהך דתפלה לעני דשיחה היא תפלת שמנה עשרה, ולכן הביא פה מתפלה לעני כי יעטוף להוכיח דשיחה היא תפלת י"ח כאשר הוכיח ר"א. והם בע"ז שפיר הוכיח מהך דיצחק דשיחה ע"כ היה תפלה ויצא יצחק לשוח בשדה ע"כ הכוונה להתפלל ושם רק רוצה להביא ראיה דשיחה היא תפלה וכיון דשיחה היא תפלה ממילא הוכיח דלפני ה' ישפוך שיחו כוונתו על שמנה עשרה דאל"כ הו"ל למנקט גם בסיפא תפלה, ופה בברייתא רוצה להביא ראיה דיצחק תיקן תפלת מנחה שמנה עשרה כוונת הגמרא פה אין שיחה אלא תפלה היינו תפלת י"ח וזה רק מוכח מהך דתפלה לעני כי יעטוף ודוק היטב כי קצרתי:

גמרא ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בו ואם כן זה נמי פגיעה תפלה, ולענ"ד ע"כ מוכח עוד דזה תפגע הוא תפלה דאם כן הוא אז תלת פעמים נזכר בקרא זה תפלה שאמר ה' ג' פעמים שאל יתפלל ירמי' עבורם ומדוע נקט בקרא ג' פעמים הלא די אם הקב"ה פעם אחת אמר אל תתפלל בעדם, אבל הנראה במקרא קודם פסוק ד' אל תבטחו לכם אל דברי שקר לאמור היכל ה' היכל ה' היכל ה' הונה יעיי' שם רש"י תלת זמנין בשתא אנחנא נאחזין קדמוהו, וכוונת רש"י על ג' פעמי הרגלים:

והנה זה נגד זה ג' בשתא דינתחזן והי' התפלה שנזכה לבוא אל קודש בפעמי רגלים נגד זה יהי' ג' תפלות שלא יתפללו על הני תבת זימנא כי אינני שומע אותך, ובכן מוכח נמי פגיעה היא תפלה דאז ג' פעמים נזכר תפלה במקרא הזה והבין כי נעים:

בעה"י שחנני ה' סוגיא דתיקן תפלות, לאל שבח ותהלות:

תוס' ד"ה יצחק תיקן תפלת מנחה והקשה הא אמרינן צלי צלותא דאברהם מכי שחר כתלי ויש לומר היינו אחר שתקנה יצחק. וקשה לי א"כ הו"ל לגמרא ביומא לומר צלי צלותא דיצחק מכי שחרי כותלי אם יצחק מעיקרא תקנה מדוע קאמר צלותא דאברהם הא זה הוה אתיקר מיצחק ועדיין קשה למה נקט צלות' דאברהם הו"ל למנקט צלי צלותא דיצחק:

וע"כ צריך לומר ולתרץ ולפרש כמו שהוב' גליון הש"ס שם ביומא כח שהובא בשם הערוך עיין בערוך ערך שחר א' ה' תפלה האבו' כולם ולא הזכיר אברהם אלא מפני שהוא עיקר יכתוב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב משעה שנכנס השמש במערב ובאותו העת מתחילן הכתלין שבמזרח להשחיר הו תפלת הצהרים כדת המסורה לו מאביו עיין היטב, אם כן מתרץ בזה האיך ידענו דהי' מכי שחרי כתלי ואמר זה הו' לפנות ערב כמוכח שיצחק יצא אז לשוח בשדה וזה תפלת מנח' ולמה נקט צלות' דאברהם ולא צלותי דיצחק משום דאברהם עיקר הי' ואברהם מסר ליצחק עיין היטב. וא"כ מוכח מהכ' דאברהם הקדים בתפל' מנחה ויצחק יצא לשוח היינו להתפלל מאחר דמסר לו אביו ואמר שם בזה תבין פירש רש"י שם שנקט צלותא דאברהם תפלת הערב שלו, וכוונתי דרש"י כיין לזה דתפלי הערב הוא שלו של אברהם הוא תיקן תחילה ויצחק רק אחריו ולכן נקט צלות' דאברהם כי מילת שלו מיותר ברש"י, ואם כן הוה היפך מאשר מפרש תוס' פה ברכות מנחה שנקט היינו אחר שתקנ' יצחק, וזה קשה מאוד לפי"ז מדוע נקט צלותא דאברהם הו"ל למנקט צלותא דיצחק ואי הי' רשאי לשנה הגירסא ולומר טעות הוא הייתי אומר להגיה בתוספות ברכות פה ויש לומר היינו אחר שתקנה אברהם כמו שפירש הערוך ושפיר לכן נקנו צלותא דאברהם והיינו אברהם הי' העיקר וכבר ישבתי וביארתי לעיל עיין ולאחר זה עמדתי בתמי' על הערוך א"כ שאברהם העיקר ותפלת הערב אברהם תיקן ויצחק אחריו א"כ קשה לי מאי מקשה הגמרא אמר רב יוסף אנן מאברהם ניקם ונגמור ועיין פירש רש"י להיו' זריזין כאברהם והיינו אברהם זריז היה וכי גם אנחנו צריכין להיות זריזן כמוהו:

ולהנ"ל דיצחק אחריו ג"כ מתפלל מכי שחרי כתלי וא"כ אם כבר יצחק אחריו נמי מתפלל לא מאברהם גמרינן אלא גם מיצחק וביצחק לא מצינו זריזו' אלא ככה צריך לעמוד ולהתפלל בעת הזה שמסר לו אביו וא"כ לא רק מאברהם גמרינן אלא גם מיצחק וצע"ג:

תוס' ד"ה אבעי' להו עד ועד בכלל תימא דאמר וכו' כל שעורי חכמים להחמיר ועיין במגן גבורים סימן פ"י שקאמר מאי מקשה התוס' הרי לפי דברי הרשב"א בחולין דף נ"ה דדווקא בדאורייתא אמרינן להחמיר אבל לא בדרבנן וכן מבואר ברש"י חולין שם דטעמ' דכתם של גריס משום דהוא דרבנן ואם כן תפלה הוא דרבנן והוה רק כגריס של כתמים דאמרינן להקל ועיין דרוצה לומר דתוס' סובר כהרמב"ם תפלה דאוריי' עיין:

ולענ"ד נראה לומר דבר חדתא דהנה דקדקתי על התוס' למה להבי' הסיפ' חוץ מכגריס של כתמים הלא הקושיא הוא רק מרישא דנקט כל שעורי חכמים להחמיר, אבל הנרא' לענ"ד דהנה הרשב"א מפרש באמת בכל איסור דרבנן שעורו להקל דכן נקטו רשיי דטעמא דכתמים של גריס להקל מצד שהוא דרבנן והי' קשה לרשב"א למה נקט דווקא כגריס של כתמים הלא כל דרבנן הכי דשעורו דרבנן להקל ומפ' הרשב"א דכוונת הגמרא הוא כגון גריס של כתו' כמו גריס של כתמים הוא דרבנן כן נמי בשאר דרבנן יעיין ברשב"א היטב, אבל לענ"ד תוס' לא ניחא לי בזה דתוס' סובר כיון דנקט חוץ מכגריס של כתמי' הוא דווקא גריס של כתמים דווקא שם להקל ולא בשאר דרבנן דא"כ למה נקט חוץ מכגריס של כתמים הו"ל למנקט חוץ מאיסורא דרבנן ומה שנקט הרשב"א דכוונתו כעין זה לא נאמר כעין אלא נאמר בפירוש חוץ מכגריס של כתמים ומהך מוכח הא בשאר איסור דרבנן נמי להחמיר רק דווקא כגריס של כתמים ובכן הקשה התוס' שפיר כיון דנקט חוץ מכגריס של כתמים וע"כ מוכח דהא איסור דרבנן שיעורו ג"כ להחמיר ושפיר הקש' וכן צריך להבי' הסיפ' חוץ מכגריס של כתמים והך דכל שעור' חכמים להחמיר לא היה יוכל להקשות הייתי אומר דווקא בדאורייתא אבל לא בדרבנן ותפל' דרבנן לכן הביא התוס' גם את זה חוץ מכגריס של כתמים ומהך שפיר הקושי' כהנ"ל ודוק היטב:

אך ראה ראיתי שם בחולין הקשה התוס' רק מריש' מכל שעורא חכמים להחמיר ולא הביא הסיפא חוץ מכגריס וי"ל שם במקומו סמך תוס' על כל הענין גם על הסיפ' והבי' רק הרישא וסמך גם על הסיפא:

אבל בלאו הכי תמה אני מאוד על מגן הגבורים מאי קאמר על תוס' דמאי מקשה הא תפלה דרבנן ולא לחומרא א"כ עדיין קשה אם באמת כן הוא כרש"י וכרשב"א דחוץ מכגריס של כתמים היינו טעמא משום דהוא דרבנן א"כ עדיין קשה מאי מבעי הגמרא כיון דתפלה דרבנן א"כ מוכח עד ועד בכלל לקול' כמו בקושית התוס' דעד ועד בכלל הוא קולא:

והנה תוס' סמך על זה להקשות ממ"נ אי תפלה הוא דרבנן אם כן תפשוט לקולא לדעת רש"י ורשב"א כל דרבנן שעורא לקולא ואי תפלה דאורייתא תפשוט מהך רישא כל שעורא חכמי' להחמיר ולכן באמת הביא התוס' כל רישא וגם סיפא ודוק:

ובהיות כן מתורץ קושי' מהרש"א חולין מדוע לא מקש' מהך דמוספין דפשט עד ועד בכלל הו"ל להקשות הא כל שיעורא חכמים הוא להחמיר ולמה עד ועד בכלל הא זה קולא הוא כן סבר התוספ' בקושיא ועיין תוס' חולין שמפ' כן בתפלת המוספין שהוא קולא:

ולהנ"ל מאוד נעלה מהך דמוספין ליכא להקשות כי אמרינן תפלה דרבנן סובר זה הגמרא ובפרט מוספין בוודאי דרבנן ובדרבנן שיעורא חכמים להקל לכן עד ועד בכלל אבל מהך אבעי' על שחרית אי עד ועד בכלל הקשה התוס' ממ"נ אם תפלה דאור' א"כ כל שיעורא חכמים להחמיר ועד ולא עד בכלל ואי תפלה דרבנן עדיין נפשוט בה"ג כל שיעור' חכמי' להקל ועד בכלל ודוק היטב, ומתרץ התוס' לעולם סובר תפל' דרבנן ושהוא נמי חומרא דצריך עוד להתפלל ואמת איכא נמי קולא דעוד יש שהות להתפלל אם כן איכא בזה קולא וחומרא וא"כ שפיר דאבעי' איך ידון אם שהוא קולא ועד ועד בכלל או שהוא ידון לחומרא ועד ולא עד בכלל, חזור בה והפוך בה ותמצא דברינו בהשכל בדעת לאהן שומעת והיינו אם שהוא קולא ועד ועד בכלל דתפלה דרבנן יש לומר ובדרבנן הוא לקולא או שהוא חומרא אז עד ולא עד בכלל דבדרבנן רק לקולא והבין כי נעים:

או נמי יש לומר לעולם תפלה דאוריי' אז אם אמרינן עד ועד בכלל יש בו נמי חומרא דצריך עוד להתפלל ויש בו נמי קולא דיש שהות עד זמן הזה להתפלל א"כ אבעי האיך דנין אם מצד הקולא או מצד החומרא אם מצד החומרא אז עד ועד בכלל ואם מצד הקולא אז עד ולא עד בכלל ודוק היטב:

גמרא יצחק תיקן ת"ע שנאמר וכו' שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו ובאגד' שלי פירשתי מקרא הזה על דרך שפירשתי פסוקא התורה תולדות ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ותהר רבקא אשתו ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה' ומפרש רש"י לנכח אשתו זו מתפלל בזוית זו הו מתפלל זו ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו וכו' ותאמר אם כן למה זה אנכי וביארתי על דרך שביארתי הקרא ואני תפלתי לך ה' עת רצון היינו כל תפלת של דוד היה רק למען השם למען התורה ועבודה לא למען כבודו וגופו אלא רק לשם שמים שיוכל להיות חי וקיים בלי מניעה לעבוד את ה' הנורא תה שקאמר ואני תפלתי אם אני מתפלל לך ה' עת רצון לך ה' אבקש העת רצון רק לך ה' לעבוד אותך אני מבקש עת רצון ועת רצין לך ה' הוא:

וזה שקאמר פה ויעתר יצחק לה' דייקא הוא רק מתפלל לה' כל תפלתו הי' רק עבור ה' למענו לעבוד אותו ולא לגופו להנאתו למען שיהיה לו זרע קודש לעבוד את ה' שיקיים תורה ועבודה דור דור לנכח אשתו כי עקרה היא מילת היא מיותר הוה ליה לומר רק כי עקרה אלא תדע הכוונ' לנכח אשתו היינו אשתו ג"כ בתפלתה אבל כי עקרה שהיא היינו היא לא היתה מתפללת כמו הוא באופן הזה רק לה' אלא כי עקרי כבר מעורב בתוכי הנא' גופ' שהי' מצער כי עקרי שלא יוכל לשמח ולחבק הילד שעשועים כי הנאת הגוף הוא האם עם הבן לחבקה ולנשקה ובפרט ראה עצמה לחסרון שהיא עקרה וזה אחד מתענוגי העולם בבן שעשועים להנאת גופה ובפרט שתעזוב לאחרים חילם ויעתר לו ה' דייקא ליצחק שתפלתו קודש לה' ומפרש רש"י לו ולא לה זו מתפלל בזוית זו וזו מתפלל בזוית זו כל אחד מתפלל בדעה ומחשבה אחרת לא קרב זה אל זה היא מתערב בתפלתה גופניות ויצחק רק לה' וזה שמפ' רש"י אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע זה הוה בכוונה אחרת בצדיק בן צדיק כולו קודש לה' ותפלת צדיק בן רשע ג"כ הוא תפלה נאה אבל אעפ"כ מעורב בתוכו גופניות הנאת עצמו:

וזה שאמרה רבקה אח"כ דהי' לה צער ויתרוצצו הבני' בקרבה היתה מאוד נתחרט על תפלתה ועל מחשבתה שלא היתה כולה קודש לשם ה' לכן הי' זה הצער בקרבה ואמרה אם כן למה זה אנכי' דייקא התפלה שהי' אנכי בעבורי בעבור גופניות מדוע תפלתי עבור אנכי' היינו אנכי עבורי למה זה בעדי למה זה התפללתי לאנכי לעצמי להנאת גופי בהנאת גופה הו"ל לשכח ורק כולה לשם ה' ואז אין צער ואין נזק ותלך לדרוש את ה' דייקא מאז והלא' לה' רק להתפלל ומבקש שתהיה כולה קודש לה' רק לעבוד את ה' תמיד והבין כי מתק היא עצמו והבן ובזה ג"כ פירשתי תפלה לעני כי יעטוף דייקא אף שהיא תפלת עני בעת צרתו אבל מ"מ ולפני ה' ישפוך שיחתו שיחו רק עבור ה' מבקש ותפל' היא רק לך ה' רצון ואמר ה' שמע' תפלתי ושועתי דייקא אליך תבוא רק אליך עבורך. וכבר ביארתי לעיל בפרק ראשון האדם אשר רק חי עבור תאות זמניות הוא רק עדי ערב אבל עת העריב שמני עת פקידתו לא יקח מאומה אבל מי ששם תפלתו עבור ה' ורק לעבוד ה' עמלו חפצו ורצונו זה עת לפנות ערב יש לו שכר בעמלו אדרבה אז ביותר נחת לו וזה צידה לדרכו וזה שכתב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב דייקא אין שיחה אלא תפלה וכל תפלתו הי' כולו לשם שמים כאשר ביארנו ויעתר יצחק לה' ושפיר תפלתו עוש' רושם לפנות ערב גם לעת ערב עת הלך כל איש למקומו לדרכו ושפיר הביא הפסק מענין לענין זה לענין זה אין שיחה אלא תפלה לעני ולפני ה' ישפוך שיחו דייקא גם זה כולו לה' וכן יבורך גבר בתפלתו והבין:

תוס' ד"ה יעקב תיקן וכו' וקשה למתניתן דקאמר שזמן תפלה משעת צאת הככבי' והנראה לע"ד אדרבה איפכא מוכח דע"כ בלילה התפלל יעקב תפלת מעריב דאל"כ קשה לענ"ד האיך מוכח מפה מויפגע במקום שיעקב תיקן תפלת מעריב דילמא יעקב רק הי' מתפלל תפלת מנחה כיון שכבר תיקן יצחק להתפלל מנחה ובכן מה שיעקב מתפלל הי' רק מנחה ולא מעריב בשלמא מיצחק שאז מוכח דתיקן תפלת מנחה דנקט שהתפלל לעת ערב וע"כ שחרית בעת ההוא לא יוכל להתפלל וע"כ לא התפלל תפלת שתיקן אברהם דאברהם תיקן בבקר שחרית ולעת ערב כבר עבר זמן שחרית אבל יעקב דילמא הי' מתפלל מנחה וע"כ צריך לומר בזה. שעתה דמתפלל יעקב כבר הי' לילה ע"כ אין רשאי אז להתפלל דכבר עבר זמנה ובוודאי הי' תפלה חדשה ותיקן מעריב ונכון: ועל זה השיב לי תלמיד חביב הבחור המופלג ומובחר מאוד מו"ה צבי הירש גרינבוים נ"י דגמרא דייק כן מדנקט ויפגע במקום למה זאת לאשמעינן דיעקב מתפלל אם לא דתיקן תפלה חדשה למה לנו לאשמעי' דהתפלל זה פשיט' דצריך להתפלל וכי נקט נמי דהתפלל שחרית ע"כ לא נקט רק מה שחידש יעקב תפל' יתירה מהנך אבות ולכן אשמעינן לספר ויפגע במקום ואולי לנכון כיון:

גמרא שהרי אברים ופדרים וכו' ראיתי בצל"ח שמתמה שמשמע מכאן שזמן תפלת ערבית כל הלילה וכ"כ רבינו יונה בהדיא כמוכח כאן וכו' והנה לא מצינו שום סיג בתפלת מעריב וכתב ואם כי ממילא היא מצד מסמך גאולה לתפלה שצריך נמי בערב א"כ צריך להקדים תפלת ערבית לק"ש מ"מ קשיא בריי' דמשמע להדיא דזמנה כל הלילה, ומתמה שוב מדוע לא עשו סיג בתפלת מעריב וקאמר לדעת הרמב"ם גם בהקטר חלבים עשו סיג קשה, והקשה אז לדברי ר"ג דאמר תפלת ערבית חובה ובנו של ר"ג בוודאי סובר חובה כאביו וקשה על בניו של ר"ג הא מדוע לא שאלו ג"כ על תפלת מעריב הרי שלא קראו את שמע גם ערבית לא התפללו ומדוע שאלו רק על ק"ש ולא שאלו על תפלה ומסתמא כאביהן ס"ל תפלת ערבית חובה ולדידהו גם בתפלה שייך סיג יעיין בצל"ח:

ולענ"ד נראה לומר על פי רש"י במתני' נעלה מאוד ריש ברכות דמפרש רש"י ואנו שקורין בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך ובקריאת פרשה ראשונה שאנו קורין על מטתו יצא. והנה משמע להדיא מרש"י באמת תפלת מעריב הוא עוד מבעוד יום וכאשר מפרש פה הפ"י על תוס' ד"ה יעקב תיקן תפלת ערבית דלפירש רש"י ניחא שהרי לפי' רש"י, עיקר זמן תפל' לא תלי כלל בק"ש דזמן ק"ש לא הוי אלא בצה"כ לתנ' דמתני' אבל זמן תפלה הוי קודם לכן כמו שהביא רש"י להדיא הירושלמי דמשמע הכי יעיין, וכבר ביארתי לעיל יעיין בחדושי פרק ראשון שם דלענין גאולה לתפלה ולענין תפלת מעריב שפיר פסקינן לקולא דעבדינן כמר עבד ודעבד כמר עבד דהוא רק דרבנן משא"כ ק"ש דאורייתא וא"כ פרשה ראשונה רק דאורייתא ולכן מפ' רש"י ובקריאת פרשה ראשונה שאם קורא על מטתו יצא יהיה איך שיהיה יוכל לתרץ דבניו של ר"ג היה מתפללי' מעריב מבעוד יום עם ק"ש לאחר תפלת מנחה מיד אלא רק הם סברו לענין ק"ש דאורייתא ע"כ אינו יוצא אלא צריך לחזור ולאמרה בלילה כפירש"י והם לא אמרו דהי' בבית המשתה לכן שאלו על ק"ש ולא על תפלת מעריב כי באמת תפלת מעריב עוד מבעוד יום היה מתפללים טרם שהלכו לבית המשתה כמו שאנו נוהגים וגם ק"ש הי' אמרה רק דעל כרחך צריך לקרות עוד משתחשך ובקריאת פרשה שעל המטה יצא משא"כ בניו של ר"ג שהי' נעורים כל הלילה ושפיר אמרו דלא קראו את שמע היינו ק"ש בזמנה שצריך לקרותה משתחשך ובזה נראה לענ"ד לתרץ תמיהת הטו"ז סי' רל"ה ס"ק ג' שתמה האיך שייך על בניו של ר"ג ששבו לבית המשתה טרם שקראו ק"ש הלא מוכח בגמ' כל העובר וכו' חייב, ולהנ"ל ניחא שטו"ז בס' קודם מפרש הא דאסור להתחיל חצי שעה קודם לא שייך אלא לזמן שהוא עיקר ק"ש שקורא בברכותיה לצאת אבל במה שקורא לרווחא דמילתא דהא מה שכתב בסמוך וכשיגע זיון ק"ש קורא בלא ברכו' בזה אין איסור אכיל' כיון דכבר קרא לא שייך עבר על דברי חכמים עיין בטורי זהב:

ובהיות כן יש לי לומר אף שבניו ר"ג קבעו לחוב' לקרותה משתחשך אבל כיון שכבר קראו פעם אחת מבעוד יום שפיר דמותר לאכול תחילה קודם ודוק היטב:

ומה שלא עשו סיג לתפלת מעריב אף שכשר כל הלילה יש לומר שזמנה מתחיל מבעוד יום כמוכח פה בתוס' ודרשו ג"כ דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד יש לומר כל מה דמתחיל עוד מבעוד יום בזה לא עשו סיג כי רק מה שמתחיל בלילה צריך לעשות סיג אבל כיון שהתחיל כבר מבעוד יום לכולי האי לא חשו שיפשע והבין:

וראיתי בצל"ח שהוא מפרש דלכן לא השאלו על תפלת מעריב כי תפל' מעריב יש לתשלומין בשחרית משא"כ ק"ש אין תשלומין אם כן זה לא שייך לענ"ד ע"פ דברי הב"י דבניו של ר"ג לא היו שוגגין בדבר אלא קרוב למזיד וכמו שביאר הטו"ז ובמזיד ע"כ לא שייך לתשלומין וצ"ע:

בעזהי"ת חידושי שחנני סוגי' דפלג המנחה, עמך ה' החסד והסליחה ולעזרתי חושה:

תוס' ד"ה ר"ד פלג המנחה ולמעלה וכו' תימא ולא הבנתי מאי מקשה התוספ' הא ר"י בפירוש מפרש בבריי' עד פלג המנחה מפני שתמיד בין הערביים קרב והולך עד פלג המנחה וע"כ סבר דגם תמיד של בין הערביים קרב והולך עד פלג המנחה קטנה וא"כ מזה הטעם אמר עד פלג המנחה דתפלה נגד קרבנות תקנו לברייתא הנ"ל והוא ראיה בשחר קאמר עד ד' שעות משום דעד ד' שעות תמיד של שחר קרב והילך וא"כ מאי מקשה התוס' וכי היכא דפירש בתמיד של שחר שקרב והולך עד ד' שעות כן הפירש בתמיד של בין הערביים שקרב והולך עד פלג המנחה ומאי מקש' התוס' שוב האיר ה' את עיני וראיתי בלחם משנ' פ"ג מהלכות תפלה שהקשה כן:

ולענ"ד כל קושי' התוס' הוא רק ע"ז מ"ד דאמר דתפלו' נגד אבות תקנו וא"כ יצחק דתיקן תפלת מנח' לפנות ערב ובשלמא להחכמים הם אמרו עד הערב היינו עד הלילה ומקרי ערב שפיר זה בכלל לפנות ערב אבל לר"י דאמר מפלג המנחה מנא ליה הא דעד עת הזאת מקרי ערב ולא יותר הא יצחק מתפלל לפנות ערב וע"ז תירץ התוס' אף דתפלות אבות תקנו מ"מ סמכי אקרא נמי שנאמר תיכן תפלתי קטורת לפניך וא"כ לכן מתפלל מנחה עד פלג המנחה על הקרבת קטורת אבל לפ"ז הקושיא שייך על מתני' ולא פה ובפרט עיקר תמה מן התוס' וכל הקושי' רק לפי' דתפלות אבות תקנו ומאוד צ"ע: (ויעיין מהרש"א שמפרש קושית התוס' דלא מצינו בזמן פלג המנחה שהקרבו תמיד אבל הקטר' קטורת הי' מאוחר מהקרבה וגם על פירש מהרש"א קשה קושית הלח"מ ועיין לח"מ היטב בפרושו ולענ"ד י"ל רק בערב פלג המנחה עד הקטרת קטורת אבל בשחרי' השיב ר"י עוד קודם הקטרת קטורת ולכן יש לומר בקר' תכון קטורת לפניך משאת כפי מנח' אערב' ודווק' בערב) בעהי"ת סוגיא דשני תפלות, לאל שבחות ותהלות:

שם בד"ה ולא אמרינן עבר זמנו בטל קרבנו ואפי' במזיד וע"כ כוונת התוס' אי בשוגג הרי צריך להשלים במנחה אף אם עכשיו אינו זמן תפלת שחרית מ"מ יוכל להשלים במנחה דמי שלא התפלל שחרית יוכל להשלים במנחה שתים וע"כ כוונת התוספ' שאם ביטל במזיד דאז אין תשלומין ואם עד ועד בכלל אף שביטל במזיד מ"מ עדיין אינו זמן להתפלל שחרית בשעה ד' ומאוד קשה דברי התוס' הזה במי שביטל במזיד עוד הפעם יבטל ולא יתפלל ומה חומרא יש וכי ב"ד כופין אותו להתפלל הלא הוא עובר עיין:

והנראה לענ"ד לא על מזיד צריך הנ"מ כי נמי איכא נ"מ בלא מזיד והיינו כמוכח בתוס' לאחר שני תפלות כבר אין לא תשלומין וא"כ יש גם נ"מ בשכח להתפלל מעריב וע"כ צריך בתפלת שחרית להתפלל שני פעמים אבל לא בתפלת מנחה שכבר עברו מעריב ושחרית ולא יוכל בתפלת מנחה להשלים ושפיר איכא חומרא אם מזכיר בשעה ד' אם גם זה בכלל שחרית אזי צריך להתפלל תפלתו עוד הפעם להשלים תמעריב כי כל זמן שחרית יש תשלומין משא"כ אם אינו עד בכלל אם אז מזכיר בשעה ד' שלא להתפלל מעריב כבר עבר זמן שחרית ולא צריך להשלים עוד ואיכא חומרא אי עד ועד בכלל דצריך אז להתפלל להשלים תפלת מעריב ודוק:

שוב יש לומר עוד נ"מ עפ"י מה דקיימי ביו"ד סי' שמ"א ס"ב דמי שיש לו מת בשבת וכו' לא יתפלל ובבקר אין צריך להתפלל שתים כדי להשלים תפלת הערב שכבר עבר זמנ' ולא דמי לשכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים כיון שבליל' לא הי' חייב להתפלל עד כאן לשוני:

והנה לפי הנ"ל אם היה לפניו בזמן שחרית עד ד' שעות היה לפני מתו עוד דפטור מתפלתו ואח"כ בשעה ד' כבר נקבר מתו מלפניו ועדיין בשעה ד' יש שהות להתפלל ואם עד ועד בכלל צריך עוד הפעם להתפלל ואם לאו כבר פטור הוא:

שוב יש לומר נ"מ על פי סברת רבינו יהודא לעיל בתוס' ד"ה טעה ולא התפלל שכתב רבינו יהודא אם טעה ולא הזכיר ר"ח במנחה לא יתפלל עוד בלילה דלמה יתפלל עוד הרי כבר התפלל כל תפלת מנתה מבעוד יום לבד ר"ח שלא הזכיר א"כ אין מרויח כלום אם יחזור ויתפלל במוצאי ר"ח הרי לא יזכיר עוד תפלת ר"ח ותפלת י"ח כבר התפלל יעיין:

ובהיות כן היה נראה לענ"ד דדין הזה נמי בהזכרת מוריד הגשם דקיי"ל דאם שכח מלומר מוריד הגשם צריך להתפלל עוד הפעם, והנה אם שכח בתפלת שחרית משיב הרוח ומוריד הגשם ביום שפוסק במוסף מלהזכיר ונזכר אז בתפלת מנחה שלא אמר מוריד הגשם ע"כ אין צריך לחזור ולהתפלל דשהתפלל עוד הרי כבר התפלל כל תפלת שחרית מלבד הזכרת משיב הרוח ומוריד הגשם וא"כ אין מרויח כלום אם יחזור ויתפלל הרי לא יזכיר עוד מוריד הגשם דכבר פסק ותפלות י"ח כבר התפלל כן נראה ונכון ותפלת מוסף אינו הפסקה מלקרי בתר שני תפלות ויוכל להשלים אם שכח תפלת שחרית עיין מג"א וצל"ח דתפל' מוסף אינו תפסק':

ולפי"ז איכא שפיר נ"מ אם בשכח ולא הזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם והזכיר עצמו בד' שעות אם עד ועד בכלל צריך להתפלל עוד הפעם תפלת שחרית ולהזכיר והיינו דלא היה מתפלל עוד מוסף ואם כן צריך עוד הפעם להתפלל ולהזכיר אבל אם אינו עד בכלל כבר עבר תפלת שחרית אין צריך הפעם להתפלל ובמנחה אין להשלים כאשר ביארנו ודוק היטב:

גמרא דף כ"א ותניא היה לפניו שתי תפלות וכו' היינו דמשכחת להו ב' תפלות בהדדי והקשתי מאי מקשה הגמרא הא כמה פעמים מוכח בש"ס לדברי דרבנן קאמרי והוא לא ס"ל ועיין מסכת ביצה דף ג' ע"ב רבינא אמר לא תיפוך ור"י לדבריהם דרבנן קאמרי וא"כ ה"נ יש לומר ר"י לדבריהם דרבנן קאמרי לפי מאי שמוכח ריש פרקא בד"ת אבעי להו טעה ולא התפלל דתפלת מוספין אין לה תשלומין בתפלת ערבית בלילה אם כן שפיר יש לומר אף לרבנן דתפלת מוסף כל היום אבל אעפ"כ יש לומר כיון שמנחה יש לה תשלומין גם במעריב לא נקרי מצוה עוברת ולמוסף אין תשלומין ורק באותו יום יוכל להתפלל א"כ שפיר דקאמר ר"י לדבריהם דרבנן אף שמוסף כל היום מ"מ מתפלל של מוסף ואח"כ של מנח' שזו עוברת דאין למוסף תשלומין וזו אינו עוברת במנחה יש תשלומין וצריך לומר דהגמרא דמקשה אף עפ"כ מיאן בזה לתרץ לדבריהם דרבנן קאמר ומצא התירוצי תירץ נאה ביותר: אך בדבר הזה אמרתי אולי מצאתי מקום ליישב דברי הקוב"ץ בהלכות תפלה פרק ג' ה"י דהנה לקמן בברייתא הזה בגמרא דף כ"ח ע"א איתא אמר ר' יוחנן ונקרא פושע ת"ר היה לפניו שתי תפלות מתפלל של מנח' שם מפרש רש"י מאחר שהגיע זמנה כדי להקדימה בתחילת זמנה שלא נקרא פושע גם עליה שם מפי רש"י דטעמ' הוא משום פושע ופה מפ' רש"י דטעמ' הוא משום דתדיר מתפלל של מנחה רבנן לטעמייהו דאמרו תפלת מוספין כל היום כמו של מנתה הלכך תדיר קודם ומאוד קשה רש"י לקמן דמפרש טעמא משום פושע: וראיתי בהקוב"ץ הלכות תפלה פרק ג' ה"י דהוא מתמה ג"כ על רש"י הנ"ל דמפרש שלא יקרא פושע גם עליה תא בגמרא שם הטעם מפורש משום תדיר שוב כתב בשם עטרת ראש וכתב דלא הי' בגי' רש"י טעם מפורש משום תדיר משום הכי פירש רש"י טעם מפושע אבל סתר להאי תירץ דהא מוכח בזבחים דף צ"א דטעם זה דתדיר הוא עיקר עיין שם שהניח בתימא דברי רש"י וכ' ותיותר תמות גם המרדכי כתב כדברי רש"י משום פושע וכתב שם מיהו אם איחר אחר ו' שעות ומחצה בזה אומר ירושלמי דאם יש שהו' להתפלל שתיהן תפלת מוספין קודמת ובתלמודי דדין לא משמע הכי עכ"ל המרדכי:

וכתב הקוב"ץ וצ"ע דהא לפי פירש רש"י ומרדכי דטעמא הוא משום פושע דווקא אם עבר כבר ז' שעות אז מקרי פושע אבל קודם ז' שעות לא שייך טעם זה, והמרדכי מסיק לתלמודי דדין אפילו בכה"ג מתפלל מנחה תחילת וע"כ טעמא משום תדיר דאי משום פושע לא מצינו מי שסובר כן דעוד קודם שבע משהגיע זמן מנחה מקרי פושע ועיין בש"ע סי' רפ"ו דאחר ז' שעות מקרי פושע ולא קודם, והנה נראת דזה היה כוונת ר"י דאמר הלכה מתפלל אדם מנחה ואחר כך מוספין ולכאורה מאי קמשמע לן הרי תנינא בברייתא אלא על כרחך הא קמשמע לן דהיה לו הגירסא כמו הרא"ש שאינו מפורש בברייתא טעמא דתדיר וה"א דטעמא הוא כמ"ש רש"י וא"כ אחר ו' שעות ומחצה סד"א דמוספין קודמין קמ"ל ר"י דמתנ' בברייתא סתמא משמע אפילו אתר ו' שעו' מיד כשהגיע זמן מנחה ותדיר קודם ובזה שפיר פירש רש"י דרוצה ליישב הקושיא על ר' יוחנן מאי קמ"ל, וזה שכתב פי' זה היינו משום דעכ"פ יש מקום לטעות בפי' זה ועיין עד סוף לשונו שם היטב ובזה מפרש נמי הירושלמי דלא קשת על מג"א:

ולענ"ד תמה אקרא עליו איך יצא דבר זה מפיו קדשו דקודם שבע לא מקרי פושע וכוונת רש"י רק פה לפרש טעמא דרבנן משום דלאחר ז' מקרי פושע וא"כ ע"כ רבנן דאמרו היו לפניו שני תפלות איירי לאחר ז' דווקא וא"כ קשה איך שייך ע"ז לומר ר"י אומר מתפלל של מוסף ואח"כ מתפלל של מנחה שזו מצוה עוברת וזו וכו' ומפ' רש"י טעמא ר"י לטעמ' דאמר עד ז' שעות ותו לא הא לתנ"ל ע"כ איירי רבנן לאחר ז' שעות אז מנחה קודם וא"כ איך שייך דלאחר ז' שעות מחולק ר' יהודא דקאי על ת"ק מתפלל של מוסף תחילת הא לאחר ז' שעות ע"כ אינו מתפלל לר' יהודא כלל מוסף דעבר הזמן וקודם ז' גם רבנן מודת דתפלת מוסף קודם דלא מקרא פושע וע"כ גת פה דייק הגמ' עד ועד בכלל ואז חצי של שעת ז' הוא זמן לשתיהן למנחה ואף מוסף וע"כ בה"ג איירי נמי הת"ק וא"כ אם כדברי תקוב"ץ דבה"ג לא מקרי פושע ורק אחר ז' שעות א"כ לא שייך דר"י מחולק ואמר מוסף קודם הא בזה הזמן כבר עבר המוסף לר"י לגמרי וע"כ לגי' דדין אם סבר כפי' רש"י הנ"ל דגם בזה אם איחר עד זמן תפלת מנחה גדולה מקרי פושע ועדיין לא פעל אז לתרץ ולפרש הירושלמי יעיין:

רק לדברי ניחא אם שמפרש כאשר הקשתי דיש לומר ר' יהודא לטעמא דרבנן קאמר אף לטעמ' דידהו מוספין כל היום אם איחר עד שבע שעות עכ"פ הו"ל להתפלל מוסף קודם דמנחה אינה עוברת דיש למנחת תשלומין משא"כ במוסף ורב יהודא רק לדבריהם דרבנן קאמר להו ככת הו"א לפרש והו"ל ר' יוחנן הלכת מתפלל של מנחה באמת אינו הפירש כן משום פושע ורב יהודא מחולק לטעמא דנפשי ואיירי בו' שעות וחצי בזמן מנחה גדולה וטעמא דרבנן לא משום פושע אלא משום תדיר ואפי' אחר ו' שעות ומחצה מנחה קודמת וא"כ להו"א הייתי אומר לדבריה' דרבנן ובקושטא דמילת' לא רצה לפרש לדבריהם דרבנן:

אבל בלאו הכי זה קשה על הקוב"ץ איך יפרש טעמא דרש"י משום פושע לאחר ז' הוא פושע והיינו טעמא דרבנן דמנחה קודם א"כ בה"ג איך שייך פלוגתא דרב יהודא דתחלת מוספין קודם הא לאחר ז' כבר עבר לגמרי ולא מתפלל מוסף לר"י ולפני שבע גם רבנן מודת דתפלת מוסף קודם דאז לא מקרי פושע:

ובאמת כן הוא כאשר פירשתי ניחא דיוכל לומר זאת קמ"ל ר' יוחנן דלא תימ' ר"י לדבריה' דרבנן קאמר כהנ"ל אלא לקושטא דמילתא מפרש רב יוחנן דר"י רק לטעמא בעצמו אמר כן כמו בביצה דף ג' ע"א וע"כ דר' יוחנן מתרץ שם על הקושיא דר"י אדר"י סותר איפך ורבנן מתרץ לדבריהם דרבנן קאמר ור' יוחנן גם שם לא רצה לתרץ לדבריהם דרבנן וא"כ ה"נ זאת אשמעינן ודוק היטב:

ולקמן בעה"י אבאר ומתרץ בזה ג"כ קושית הצל"ח שהקשו מדוע לא קאמר הלכה כרבנן סתמ' על מתני' ולפי דברי תוס' דלא נזכר כל במתני' ר"י א"כ כבר אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ועיין לקמן:

גמרא השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד הנה כן פסק הרמב"ם פרק שלישי מהלכות תפלה הלכה ד' שנקט הא למדת שזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה עד תשע שעות ומחצה וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעת ורביע ויש לו להתפלל אותה עד שתילך החמה ועיין בכ"מ שסיים ולכן כ' רבינו שזמנם עד שישאר מן היום שע' ורביע ומשם ואילך הוא זמן תפלה הערב והיינו כר"י וי"ל כלומר גם אם ירצה לתפוס שיטת ת"ק יתפלל אותה עד שתשקע החמה:

אבל צ"ע מדוע משני הרמב"ם מלשון המתני' שנקט במתני' עד הערב ואמת הרמב"ם סובר עד הערב היא מתשקע החמה אבל לא כן רש"י במתני' מפרש עד חשיכו' חילוק גדול יש בין הערב חשיכ' להשקע החמה יעיין תוס' ריש פרק זבחים דף נ"ו שקיעת החמה היינו תחילת שקיעה קודם צאת הכוכבים כדאמר משקיעה החמה עד צאת הכוכבים ד' מילין וגם רבינו יונה מפ' עד הערב כוונה עד שקיעת החמה משום דהכי אמרינן בזבחים מניין לדם שנפסל עד שקיעת החמה דמשם ואילך אינו זמן זריקת דם יעיין:

וראיתי בהקוב"ץ שכתב סובר רבינו כשיטת רבינו יונה דעד הערב אינו רק עד שקיעת החמ' וכתב ולישנא דמתני' דייקא כוותי' דרבינו מדלא קתני כל היום עיין בתוס' ד"ה דנפילות וכוונתו דקושי' התוס' היא למה לא נקט בערב כל היום ולהנ"ל ניחא דלא יוכל למנקט כל היום כי כל היום משמע עד הלילה אבל תפלת המנחה אף לרבינו אינו עד הלילה אלא רק משתשקע החמה ועוד אינו לילה כי שקיעת החמה הוי ד' מיל לפני הלילה היינו לפני צאת הכוכבים:

ותחילה אני בא בזה דא"כ קשה על רבינו יונת שהובא כן עד ערב אינו יצאת הכוכבי' שהיא לילה ממש אלא עד שיקעת החמה וכו' ואח"כ נקט של מוספין כל היום וגבי מנחה לא אמרו כל היום מפני שאין זמנה אלא משש שעות ומחצה ומעלה אבל של מוספין זמנה כל היום ולהנ"ל מדוע לא מתרץ רבינו יונה בפשיטות דלא יוכל למנקט כל היום לגבי מנחה דאינו זמנה בלילה כי עד תשקע החמה וראינו אעפ"י שמפרש רבינו יונה דמנחה אינו זמנה עד לילה מ"מ שייך לומר כל היום דהכי מקשה:

ובגוף הדבר לענ"ד שגת בזה הקוב"ץ במחילת כבוד תורתו דהקוב"ץ אמר דלכן לא נקט במנחת כל היום משום דרק עד שתשקע החמה דזריקת נפסל בשקיעת החמת א"כ ה"ה בקרבן מוסף נמי דווקא נמי זריקת דם נפסל בשקיעת החמה אף שקרבן מוסף הולך וקרב כל היום אבל כבר נלמד שם סתם על כל זריקת דם שנפסל בשקיעת החמה וא"כ במוספין נמי פסול זריקת הדם בשקיעת החמה וא"כ כיון דמוסף נגד קרבן מוסף הוא ג"כ תפלת מוסף נמי עד שקיעת החמת אף שנקט כל היום וא"כ קשת למת נקט במוסף כל היום ובכל הקרבן עיקר הוא זריקת הדם א"כ למה נקט במוסף כל היום אלא ע"כ דזה מוכח דמקרי בכלל כל היום דעד שקיעת החמה יום הוא ומשקיעת החמה ואילך כבר היא בין השמושות ומתחיל קצת לילי וא"כ ליכ' ראי' נמי מתפלת מנחה דלא נקט כל היום וקושית התוס' היה רק כמו שנקט גבי מוספין כל היום כן הוה ליה למנקט נמי גבי מנחה ושפיר מקשה התוס' ודוק היטב ודברי הקוב"ץ מאוד צ"ע:

ובאמת הקוב"ץ בעצמו משני בלשון דתחילה נקט דייקא כוותי' דרבינו מדלא נקט כל היום ואח"כ נקט לתרץ קושית הכסף משנה מדפ' הרמב"ם דנגד תמידן תקנו משום דמסייעת' מתני' בתפלת מנח' דלא נקט עד חשיכה משמע דאין זמנה כי עד שקיעת החמה וע"כ נגד תמידן תקנו כמוכח שם ולמה נקט אז מדלא נקט עד חשיכה הו"ל למנקט מדלא נקט כל היום אלא ע"כ הוא בעצמו מכל היום היה נבך להבי' ראית ורק מדלא נקט עד חשיכה ואם יש לומר גם ברישא ליישב דבריו ולומר דכוונתו דסתם מתני' מסייע לי' ויש לומר סיוע מדלא נקט עד חשיכ' ולא מדלא נקט כל היום אבל מדבריו לא משמע כן מדציין על תוספ' ד"ה תפלת השחר:

ובוודאי אין שום סברא לחלק בין מוסף למנחה כי היכא דתפלה מנחה רק עד שקיעת החמה משום דם שנפסל אז לזרוק כן נמי מוסף ג"כ פוסל בזריקת הדם לאחר שקיעת החמה כי סתם שנינו בזבחים דף נ"ו ע"א אמר רב יצחק בר אבדמי מניין לדם שנפסל בשקיעת החמה שנאמר ביום הקריבו את זבחו יאכל ביום שאתה זובח אתה מקריב ביום שאי אהה זובח אי אתה מקריב ואם יהי' בשום אופן סברא לחלק ולומר דמוסף עד הלילה ממש בצאת הכוכבים ומנחה רק עד לאחר שקיעת החמה זה לא יהיה בשום אופן לומר כן דא"כ למה לרבנן לקמן לומר הי' לפניו שתי תפלות מנחה ומוסף מנחה קודם מפני שהוא תדירה למה לומר מפני שהוא תדירה תיפוק ליה דמנחה עוברת עד שקיעת החמה ומוסף אינו עוברות עד הלילה וע"כ מנחה להקדים אע"כ אינו שום סברא לחלק בין מנח' למוסף ותכל נכון וישר כאשר ביארתי ודוק: ודע דרש"י דמפרש פת במתניתן עד חשיכה רש"י לשיטתו גם שם בזבחים כדברי רב יצחק ב"א מפרש ביום שאתה זובח אתה מקריב ועיין רש"י ולא מהני לי הלנה בראש המזבח לאכשורי לזריקה למחר ורש"י מפרש שנפסל בשקיעת החמה היינו בלינה ע"ג המזבח ומפרש רש"י באמת שקיעה כבר הוא לילה צאת הכוכבים רק תוס' מיאן בפירש רש"י זה בד"ה מניין לדם שנפסל יעיין. והמעיין שם בתוס' היטב יראה מתוס' הנ"ל שהביא ראי' שגם שקיע' החמה תיא בצא' הכוכבים מהך דנקט כל העניה שלא שקעה עליו החמ' אינו תענית כי דינו בצאת הכוכבים, ואחר זה סיים התוס' לחלק משתשקע החמה מאוחר יותר מאשר משקיעת החמת משמע תחילת שקיעה ומשתשקע משמע סוף שקיעה ותחילת שקיעה אינו צאת הכוכבים והגמ' דאמר שם בשקיעת החמה זה משמע מתחילת שקיעה והנה לפ"ז לשון הרמב"ם אינו כלשון הגמ' הרמב"ם נקט ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמ' וזה כבר סוף שקיעת החמה משא"כ רבינו יונה נקט אלא עד שקיעת החמה זה נקט כלישנא דגמרא ומזה רבינו יונה יש לפרש דקודם צאת הכוכבים אבל הרמב"ם נקט בלשונו עד שתשקע החמה זה הוא כבר סוף שקיעה והוי נמי כמו צאת הכוכבים ואין חילוק הרבה וא"כ הרבינו יונה עם הרמב"ם אינם דעת אחד כאשר רוצה הקובץ וכל אלה צריך עיון:

ועיין בתשו' שאגת אריה סי' י"ז שהיחלט דאין דם נפסל אלא עד צאת הכוכבים ושקיעת החמה היינו צאת הכוכבים יעיין הרבה ראיות ברורות שהביא גם מהרמב"ם הביא ראי' וכתב ועידו עלי שני עדים נאמנים שהרי משנה שלימה שנינו בפרק מגילה דף כ' כל היום כשר לסמיכה לשחיטה להקטרה ולמליקה ולהזות ואי דם נפסל בשק"ח שהוא מהלך ד' מילין קודם צאת הכוכבים א"כ אין כל היום כשר לדברים אלו וגם שנינו שם כל היום כשר לתפלת המוספין ולמוספין וש"מ שאין דם נפסל בשקיעת החמה ואם חשב בהדי שכשרים כל היום כגון מגילה ושופר והני וודאי עד צאת הכוכבים ה"ה נמי הני מצוה דקרבנות דחשב כתרווייהו הנם נמי עד צאת הכוכבים יעיין היטב שם וכן הביא שם הש"א ראיה מהרמב"ם גופא ברפ"ד מה' מ"ע ה"ק כל הקרבנות אין מקריבן אותן אלא ביום שנאמר וכו' ביום ולא בלילה לפיכך אין שוחטין זבחים אלא ביום ואין זורקין דמן אלא ביום וכיון ששקע' החמ' נפסל הדם ע"כ ומדכתב ביום ולא בלילה לפיכך משמע דלא אתי למיעוטי אלא לילה לחוד עיין ולענ"ד כן הוא דגם שם הרמב"ם הלשון וכיון ששקעה החמה זה כבר סוף שקיעת החמה וזה הוא לילה ולכן זהיר גם פה בהלכות תפלה הרמב"ם שנקט ויש לו להתפלל עד שתשקע החמה היינו סוף שקיעת החמה ויה הוא לילה ממש ונכון:

והנה השאג"א הביא עוד ראיה דע"כ רבנן דמתני' סוברים עד חשיכה מהך גמרא פה דר' חסד' קאמר נחזי אנן מדרב צלי של שבת בערב שבת מבעוד יום משמע כר' יהודא נקטינן ולא כרבנן ורב הוא דלא צלי עד אורתא ש"מ אין הלכה כר"י והקשה הש"א אם רק הפירש עד שקיעת החמה דילמא רב צלי לאחר שקיעת החמה וכרבנן ועדיין אינו לילה ושפיר הוא צלי של שבת בערב שבת וגם על רב הונא ורבנן למה לא התפללו קודם חשיכה הרי גם לרבנן קודם חשיכה כבר הוא תפלת מעריב אלא ע"כ דעד חשיכה במתני' הוא עד הלילה, ועל זה מפרש הקוב"ץ אי מהא ליכא ראיה דיש לומר הם סברא דתפלה נגד אבות תקנו וכל זה דסמכו אקרבנות אז תולה בזריקת דם אבל אם נגד אבות אין שום שייכות בקרבנות:

ולענ"ד תמה אקרא עליו הא פה רב חסדא גופ' קאמר הלכה כר' יהוד' הואיל תנא בברייתא כוותי' והנה מהא ששנינו בבריית' כוותי' הוא דתמיד של שחר שקרב בד' שעות וא"כ גם כן מוכח דתפלות נגד קרבנות תקנו דאל"כ מאי ראי' לר' יהודא דאמר תפלת נגד קרבן תקנו דאל"כ מאי ראיה לר"י יהודא דאמר תפלת השחר עד ד' שעות מהך דקרבן תמיד הא אין שום שייכות קרבנות לתפלה הרי תפלו' נגד אבות תקנו וא"כ יש לומר אף שקרבן תמיד היקרב עד ד' שעות אבל אעפ"כ תפלת השחר יש לומר עד חצות כל זמן שלא בא תפלת המנחה עדיין יוכל להתפלל של שחר אלא ע"כ דתיקנו נגד קרבנות סבירא להו ושפיר ראי' הך דתמיד דקרב בד' שעות כר' יהודא אז תפלת השחר נמי עד ד' שעות ועיין רש"י הלכה כר"י והיא הדין לתפלה, ואין לומר אף תפלת נגד אבית תקנו מ"מ עד כמה הזמן סמכו להקרבת התמיד ע"כ גם עדיין יש לומר כיון דזריקת הדם פסול לאחר שקיעת החמה אף שנגד אבות תקנו מ"מ כיון דלענין קרבן שחר מדמה תפלה לתמיד עד כמה היקרב ה"ה אז צריך לדמות כסברת תפלות נגד קרבנות כהך ברייתא לכן שפיר אמרו דתנן בברייתא כוותי' וצ"ע:

וראיתי בספר ביאור מרדכי ודע לדפמ"ש התוספו' בריש מכילתן דלר"י דזמן תפלת ערבית מפה"מ גם זמן ק"ש הוא אז ומינה לרבנן דס"ל דזמן תפלת ערבית מבערב גם ק"ש מבערב לדבריהם ע"כ צריך לומר דעד הערב דמתני' ר"ל צה"כ דל"ל שקיעת החמה שהוא קודם צה"כ דא"כ מתני' דריש מכילתן דתני זמן ק"ש מצה"כ כמאן דלא כר"י ולא כרבנן אע"כ דעד הערב ר"ל צה"כ יעיין, ועיין ברשב"א לעיל שמתמ' באמת על התוס' איך שייך לתלות זמן ק"ש בזמן תפלה הא זמן ק"ש תליא בשכיבה משא"כ תפלה ועיין לעיל היטב: בעה"י חידושי בסוגי' דרב צלי של שבת בערב שבת, לאל ירצו כמנחה על מחבת:

תוס' ד"ה דרב צלי של שבת בערב שבת תימא דהא אמרינן בפרק ב"מ ובלבד שלא יקדים ולא יאחר ויש לומר דהתם באינו מקבל עליו שבת מיד אבל הכי מיירי בשקיבל עליו שבת מיד הלכך לא הוה הקדמה ובן הובא במחבר הלכות שבת סי' רפ"ג ס"ד וז"ל לא יקדים ולא יאחר לא יקדים למהר להדליקה בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקן לכבוד שבת וגם לא יאחר ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זה הקדמה:

ולענ"ד קשה על התוס' והמחבר דאם יקבל שבת דמותר להקדים וא"כ קשה למה אמר האי סבא ובלבד שלא יקדים הו"ל לומר ובלבד שיקבל שבת מיד וא"כ שפיר יוכל אז להקדים ובגמרא הנ"ל שנקט ובלבד שלא יקדים משמע לחלוטין בשום אופן אי אפשר להקדי' ובפרט דרכה בכך להקדים לקבל שבת מיד: ועוד שנית צ"ע מה שראיתי הובא שם סימן רס"ג בספר תוס' שבת שהביא קושיא דהמחבר סותר את עצמו בהלכות שבת פה פסק ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר ומשמע מהגמרא שבת הנ"ל דקאי על שבת ובהלכות חנוכ' פסק נמי ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר ומהיכן יצא לו על חנוכה והובא דהרמב"ם באמת הובא רק לענין חנוכה והוא מפרש גמרא שבת פה קאי רק על חנוכה יעיין שם בתוס' שבת:

והנראה לע"ד להביא ראיה להרמב"ם דהגמרא רק על חנוכה קאי ולהרמב"ם קשה נמי פה קושית התוס' על רב דצלי של שבת בערב שבת הרי תנינא ובלבד שלא יאחר ולהנ"ל נעל' מאוד שמתרץ קושי' התוס' דעל חנוכ' קאי ובזה ראי' להרמב"ם דע"כ רק לענין חנוכ' תנינא ונכון וישר אבל על התוס' קשה כאשר הקשתי ומה שנראה לענ"ד לתרץ כל אלה והנראה דהנה לכאורה צריך להבין ביותר מה היה בדעתה שהיתה רוצה לאחרת בהדלקת וכי לא היתה מהזריזין דמקדימין למצות ובפרט למצות הדלקה שהיא מצוה של אשה ביתר שאת:

לכן נראה לענ"ד לפרש הגמרא כי הסוגיא שם בשבת יש לומר איירי נמי בנר חנוכ' כאשר מפ' שם הר"ן הרגל בנר היינו בנר של שבת ונר של חנוכ' הוי ליה בניו תלמידי חכמים וכן פירש רש"י שם, ובזה נראה לענ"ד דביתהו דר"י דהיתה היא ג"כ מדלקת נר חנוכה כמוכח נשים מדליקו נר חנוכה, והנה מבואר במג"א ובטו"ז סי' תרע"א הלכות חנוכה ודע"כ בערב שבת אסור להדליק לה נר של שבת תחילה כיון שמנהג' לקבל שבת אסור לה אח"כ להדליק של חנוכה, והנה בע"ש היתה זה המעשה ובחנוכה והיא רצתה להדליק נר חנוכה בזמנה כי נר חנוכה ע"כ מצותה סמוך לחשיכה ממש וא"כ הית' מאחרת בנר של שבת כדי שיכולה להדליק נר של חנוכה תחילה ואח"כ של שבת והתה מאחרת בנר שבת מחמת נר חנוכה שלא ידליק בהקדם רב נר חנוכה, וזה הכוונה באמרה שמאחרת ומדלקת לה מילת לה מור' באצבע שהיא הית' מדלקת בפני עצמה נר חנוכה וע"כ דהיתה מדלקת נ"ח וע"כ בהקדם צריך נר של חנוכה כיון דאם היה מדלקת נר של שבת אז אסור להדליק נר של חניכה ולכן היקדם בנר חנוכה ומאחרת בנר של שבת ואמר לה רב יוסף לא ימוש והראה לה דנר של שבת אינו רשאי לאחר הרבה סמוך לחשיכה סברא לאקדומא ובאמת מוכח שם במג"א אם הידלק של שבת ולא קיבל של שבת במחשבתו יוכל להדליק אח"כ נר חנוכה ורק אמר שאשה בסתם כיון שדרכה לקבל שבת אז בשעת הדלקת נירות לא רשאי אבל לענ"ד אם היא התנה בפירוש שלא קיבל עליה שבת עוד רשאי אז לאחר זה להדליק נר של חנוכה, והנה יש לומר סברא לאקדומי נר של שבת היינו להקדים כאשר רצה זה הסב' שלא יאחר וסברא לאקדומי יותר וידליקנו אז אח"כ נר חנוכה במאוחרה בזיון כר חנוכה ובאמת שלא קיבלה עליה שבת אז אלא בנר שבת היקדם ובנר חנוכה מאחרת קצת קודם חשיכ' שעוד לא תוס' שבת היא שיוכל להדליק עכ"פ במאוחר מה שיוכל כי נר חנוכה בוודאי המצותה ע"פ גמרא מאוחר, ועל זה אמר לה תנינ' ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר גם זה אינו מצוה מן המובחר להקדים הרבה נר שבת יותר מהראוי כדי שידליק אז נר חנוכה אלא ע"כ צריך היא להדליק נר חנוכה תחילה ואף שהיא קצת קודם הזמן מלהקדים נר של שבת תחילה כי תנינא בלבד שלא יקדים ושלא יאחר נר של שבת אינו רשאי להקדים ודוק:

ובהיות כן שפיר דהשיב ובלבד שלא יאחר ושלא קדים ולא שייך דהיה לו לומר ובלבד שיקבל שבת דע"כ היא לא היתה יכולה לקבל שבת כי כל כוונה הית' בהקדמת נר שבת כדי שיוכל במאוחר הזמן להדליק נר של חנוכה ואם כבר קיבל שבת אז אסור להדליק נר של חנוכה וע"כ כוונה בונה דהקדים כדי שיוכל אז להדליק נר חנוכה סמוך לחשיכה ודוק:

ומהך מוכח עכ"פ בנר חנוכה עכ"פ לא רשאי להקדים דאל"כ למה היא לא היקדמה נר חנוכה ומה היה בדעתה דהיה רוצה לאחרה אלא ע"כ מה"ט היתה רוצה להדליק כר חנוכה סמוך לחשיכה ושפיר פסקינן דלא רשאי להקדים ה"ה נמי דלא רשאי לאחר כמו בשבת דלא רשאי כן פה שפיר פסק המחבר בנר חנוכה לא יקדים ולא יאחר וק"ל:

ובהלכות חנוכה ביארתי עוד בענין אחר שהיא היתה רוצה להקדימה נר של חנוכה ואז להדליק נר של שבת וקאמר ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר על נ"ח דגם זה אינו רשאי להקדים יותר אלא באשה המצוה מן המובחר היא ידליק נר של שבת ואחר ידליק נר חנוכה לאחר זה ודוק היטב בכל אלה. או שיש לומר סבר' לאקדומי גם נר חנוכה וגם נר שבת ועל זה השיב ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר קאי בין אנר חנוכה ובין אנר של שבת ועל תרווייהו קאמר כן ונכון מאוד, ובהיות כן מתורץ קושיתי דהוא נמי אמר על חנוכה שם לא שייך אם יקבל רשאי דאם היתה מקבלת שבת תחילה מיד בהדלקתה והית' מדלק' נר חנוכה תחילה גם זה אינו רשאי דגם נר חנוכה אינו רשאי להקדים ואי דהיתה רוצה להדליקה תחילה של שבת ואז לקבל שבת זה וודאי ובלבד שלא יקדים בשבת, ולאחר העיון יש להבין כך ולומר דהנה היא ממ"נ לא עשה יפה שהיתה רוצה להקדים בהדלקתה אם יקבל שבת בהדלקתה אז מותר להקדים של שבת אבל אז לאחר זה אסור להדליק נר חנוכה וצריכה היא ג"כ להקדים נר של חנוכה עוד קודם נר של שבת גם זה אינו רשאי כי תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר גם קאי על נר חנוכה אינו רשאי להקדים ואי דהקדים רק נר של שבת ואז ידליק נר של חנוכה במאוחר ולא יקבל שבת בשעת הדלקת נר של שבת עדיין אסור להקדים נר של שבת בלא קבלת שבת אסור להקדים נר של שבת ולכן אמר האי סבא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר וקאי בין אשבת ובין אחנוכה אלא בשבת רשאי להקדים אם יקבל שבת תחילה מיד וא"כ עדיין צריכה להקדים נר של חנוכה בערב שבת שחל בחנוכה כאשר איירי לענ"ד וגם זה אינו רשאי וא"כ שפיר פסק המחבר בין לענין שבת ובין לענין חנוכה שלא יקדים ושלא יאחר דקאי אתרווייהו ודוק היטב: תוס' ד"ה רב צלי וא"ת הא תנינא ומתרץ דהתם בשאינו מקבל עליו שבת מיד אבל הכא מיירי שמקבל עליו שבת מיד ולפ"ז קשה לי לכאורה איך קאמר הגמרא אדרבה מרב הונא ורבנן לא היו מצלי עד אורתא ש"מ אין הלכה כר"י דילמא לעולם גם הם סבירא להו כרב יהודא אלא הם עשו כאשר אמר האי סבא ובלבד שלא יקדים והמה לא רצו לקבל מיד שבת והאי סבא הכי אמר ובלבד שלא יקדים והמה כדין עשו:

אך יש לתרץ ולומר דע"כ דייקא כרבנן סבירא להו דדווקא משחשיכה תפלת מעריב דאל"כ אף שהמה לאח להקדימה הרבה כר"י מצד ציוה שלא יקדים א"כ הא אמר ע"כ ובלבד שלא יאחר וא"כ קשה למה איחר כ"כ עד הליל' הלא צריך קודם חשיכה לקבל השבת כדי שלא יאחר ועמוד עכן צריך להשלים לעמוד אש ומדוע המתין עד אורתא הרי שלא יאחר תנן אלא ע"כ הם סביר' ליה כרבנן ולכן לא יוכל להתפלל ערביי קודם חשיכה אף שבאמת צריך להקדים קצת אבל כיון דבא ייכל להתפלל עד חשיכה כרבנן לכן לא התפלל אלא עד אורתא ונכון:

ובהיות כן נראה לענ"ד לומר דלכאור' האיך מוכח מרב הונא ורבנן מדצלי באורתא דסברי דלא כר"י דילמא הינה סברו כרב יהודא ואטו לרב יהודא מי לא רשאי להתפלל באורתא ואמת הצל"ח הירגש בזה ומפרש דרצה לומר כיון שהיה בערב שבת אקדומי שבתי מקדימין ואי הוי סבר כר"י וודאי הי' מקדימין להתפלל ומדאמרה עד אורתא ש"מ דאין הלכה כר"י עכ"ל ולענ"ד בפשיטות יש לומר דאם הי' מותר להתפלל מפלג המנחה ואילך א"כ למה מאחרה הרבנן ורב הונא עד אורתא הא תנא האי סבא ובלבד שלא יאחר ודוק:

ובזה נראה לענ"ד להביא ראיה ברורה לשיטת רש"י במתני' דרבנן דאמר תפלת מנחה עד הערב עד חשיכה הוא ודלא כשיטת רבינו יונה דרק עד שקיעת החמה והוא ד' מיל קודם צאת הככבים דהנה השאג"א הביא ראיה כאשר הזכרתי לעיל מהך רבנן ורב הונא דהוכיח בגמ' דלא כרב יהודא מדצלי באורתא א"כ אמאי לא צלי רב הונא ורבנן עד אורתא הו"ל להתפלל קודם הלילה שעה וחומש אפילו לת"ק כיון דכלה זמן מנחה עת זמן מעריב אלא הא דתנן עד הערב במתני' הוי עד הלילה ממש יעיין, ואם כן א"א להתפלל מעריב אלא עד הערב:

תוכן העניינים

ברוך מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה